לחוש את האווירה
צריך לדעת לעורר את הציפייה לקראת מועדי ישראל: מייד תבוא השבת; עוד מעט יחול יום טוב וכדומה. כשבא המועד צריכים לחוש את האווירה המתאימה: צריך להיות ניכר שהיום שבת; בחג צריך לחוש את שמחת החג. אווירה זו אין להפסיקה עם צאת המועד, אלא היא חייבת להיות מורגשת גם בשאר ימי השבוע.
(ספר השיחות תרצ״ו)
שמחה בעצם החג
״חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, באספך מִגָּרְנְךָ ומיקבך... ושמחת בחגך״ (דברים טז,יג). מועד החג הוא באספך מגורנך ומיקבך, אבל לא בזה השמחה, כי העושר בלבד לא יוסיף שמחה. צריך להיות ״ושמחת בחגך״ – שמחה בעצם רוממות קדושת החג, בעיצומו של יום ובייחודו.
(חתם סופר)
להזמין שמחה
״זמן שמחתנו״ – 'זמן' מלשון זימון והזמנה. בחג הזה מזמינים שמחה לכל ימות השנה.
(עיטורי תורה)
חג ה'
״באספכם את תבואות הארץ תחוגו את חג ה׳״ (אמור כט,לט). את חג האסיף, חג הטבע, תחוגו כמו את חג ה׳, כי הוא יתברך הנותן כוח בטבע לגדל את הצמחים, והוא הנותן מטר על פני האדמה, ומרווה את הארץ ומולידהּ ומצמיחהּ, ונותן זרע לזורע ולחם לאוכל.
(אוזניים לתורה)
לאסוף טהרה
״חג האסיף״ – מלשון טהרה. מובא במדרש ויחי: "היאספו ואגידה" – היטהרו. וכך נאמר: ״ואסף איש טהור״ (במדבר יט, ט). ואף שעל כל החגים נאמר ״חייב אדם לטהר עצמו ברגל״, (ראש השנה טז), עם זה סוכות הוא זמן מיוחד לטהרה.
(רבי אברהם-מרדכי מגור)
שבע המידות
״בסוכות תשבו שבעת ימים״ (ויקרא כג,מב). כסוכה, שהיא דירת עראי, כך יש לראות את חיי האדם על פני האדמה, שהרי ירידת הנשמה למטה היא לזמן קבוע ומוגבל בלבד. ״תשבו שבעת ימים״ – רמז לשבע המידות שהאדם צריך לברר ולזכך בשבעים שנות חייו.
(ספר המאמרים)
מקיפים בפנימיות
״בסוכות תשבו״ – מסגולות מצוות הסוכה, שבה נמשכים 'אורות מקיפים'. המשמעות של ״תשבו״ היא, שעל-ידי הישיבה בסוכה ממשיכים את האורות המקיפים בפנימיות, כשהם נקלטים ב'התיישבות'.
(ספר המאמרים תש״ג)
כוח הדעת
״למען יֵדעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל״ (ויקרא כג,מג). לבני ישראל ניתן כוח הדעת, שעניינו הכרה והרגשה. כל אחד ואחד מישראל יכול להגיע להכרה בעצמות אין-סוף ברוך הוא. וכמו שהתינוק מכיר באביו ובאימו, אף שאין הוא יודע מה זה אב ואם, והוא נמשך אחריהם במשיכה עצמותית, כך ישראל מכירים באין-סוף ברוך הוא.
(ספר המאמרים ת״ש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
