נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת ויגש | שהעולם ידע על שליחותו
	אין לנו אלא מנהג נשיא דורנו
	להפוך את בבל לירושלים
	השפעת יוסף למלכות משיח
	ציורים ותמונות בעלי-חיים טהורים
	פרשת ויגש
	טהרת האוויר
	טהרת האויר (המשך)
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

בשנת תשד"מ ביקש הרבי להימנע מציורים ותמונות לילדים בעלי דמות בעלי חיים שאינם טהורים * בתשל"ח הזכיר הרבי גם מניעת ציורים ותמונות של "כלי נשק" * באותה שנה הסביר הרבי דוקא מדוע יש ללמוד בעבודת ה' מבעלי-חיים טמאים למבוגרים * "הלואי גם הגדולים לא היו רואים זאת" התבטא הרבי * הרב החיד"א ואדמו"ר מוהרש"ב כמו הרבי נשיא-דורנו ביקרו ב"גן חיות" והסיקו משם דבר בעבודת ה' * המתנה שהביא הרבי מוהרש"ב לבנו הרבי ריי"צ ולבסוף ניטלה ע"י סבתו הרבנית הצדקנית מרת רבקה וניתנה לילדה בת המשפחה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

בשנת תשד"מ עורר הרבי שמן הראוי להשתדל שילדי ישראל בגיל החינוך יבואו במגע רק עם צעצועים בדמות בעלי חיים טהורים ולא להיפך. וכן בנוגע להוצאה-לאור של חוברות וכיוצא-בהם שיש בהם ציורים ותמונות של בעלי חיים – להשתדל שישתמשו בציורים של בעלי חיים טהורים דוקא. – הדברים הוגהו על ידי הרבי ונדפסו ב'לקוטי שיחות' כרך כה עמ' 309 ואילך; 'התוועדויות תשד"מ' כרך א עמודים 487-490.

ושוב עורר על-כך בשנת תשמ"ז ('התוועדויות תשמ"ז' כרך ב' עמ' 468):

נהגו בבתי ישראל ליזהר שלא יהיו ציורים של חיות ממינים לא טהורים על צעצועי הילדים כי-אם רק של בהמות ועופות טהורים וכיוצא-בזה.

גם לא "כלי נשק" וכיוצא בהם

כמה שנים קודם לכן בהתוועדות י"א ניסן תשל"ח ('שיחות-קודש' תשל"ח כרך ב' עמ' 140) מדגיש הרבי:

כמנהג בנות ישראל הכשרות שילד יהודי ראה סביבו ציורים הקשורים בעניני קדושה ויהדות, לא רחמנא-ליצלן ציורים של חיות בלתי טהורות וכו' וכלי נשק וכיוצא-בהם – עד כאן.

הדברים היה בהם קצת חידוש, שכן בהתוועדות כ"ד טבת תשל"ח שהוגהה אף היא על-ידי הרבי ('לקוטי שיחות' כרך כא עמ' 284 ואילך) האריך הרבי לבאר את פסק-דין השולחן-ערוך "הוי עז כנמר כו'" והצורך בדוגמאות אלו עפ"י דברי הגמרא (עירובין ק, ב) על הפסוק (איוב לה, יא) "מלפנו מבהמות הארץ ומעוף השמים יחכמנו", שלומדים דברים מסויימים מ"בהמות הארץ" ו"עוף השמים" וכהמשך דברי הגמרא שם: "אלמלא לא ניתנה תורה, היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה כו'" ובפירוש רש"י: "שנתן בהם חכמה להורות לנו" שה' נתן חכמה באותן בהמות כדי שיהודים ילמדו מהם ומתכונותיהם. . כך שמ"נמר" שממנו צריכים לברוח שכן הינו דבר המזיק כמפורש במשנה במסכת בבא קמא (טו, ב) הוראת התורה ללמוד ממנו את ענין ה"עזות" "הוי עז כנמר" בענינים דעבודת ה'.

וכאן המשיך הרבי:

אין מקום לשאלה: היתכן ללמוד מחיה שבטבעה מזיקה ואיננה טהורה כ"נמר", וכמו שאר המנויים שם נשר וארי.. (וכן "צניעות מחתול וגזל מנמלה") כיצד נצטווה יהודי ללמוד מחיות טורפות ובלתי טהורות?!

הרבי הוסיף ואמר:

על פי חסידות יכולנו לבאר כי היות חיות בלתי טהורות אלו, מצביעות על כך ששורשם גבוה ביותר ומשום כך נפלו למטה; אך כאן מדובר בשולחן ערוך הפוסק ש"נמר" היא חיה טמאה.

קבע הרבי:

מלכתחילה אין זו קושיא, משום שכאמור כל דבר שנברא בעולם מטרתו שיהודי יפיק ממנו לימוד בעבודת ה' וממילא אין לחלק בין דבר (טהורה) למשנהו (בלתי טהורה) משום שמכל ענין שבעולם עליו ללמוד בעבודת ה' כמאמר רז"ל "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם", כולל הפירוש (ראה הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות ד"ה דע) כדי שילמד ממנו הוראה בעבודת ה'".

כתוכן הדברים בכ"ד טבת תשל"ח – הובא בשיחת כ"ף מ"ח תשד"מ ('לקוטי שיחות' כרך כה עמ' 309 הערה 1):

ומה שמצינו בכמה-וכמה בתי כנסיות ציורי פני אריה ופני נשר על הפרוכת דארון קודש ועל המעיל וכתר דספרי תורה – הרי הכוונה בזה, כפשוט, להזכיר על דבר הכרח התפלה ועבודת האדם לה' באופן דגבור כארי כו' – כהתחלת וריש טור ושולחן ערוך ודאדמו"ר הזקן (מהדורא בתרא) אורח חיים (ממשנה סוף פרק ה' דאבות)...".

חבל גם על הגדולים אך הדגש בעיקר על הקטנים

אכן, בשיחה בתשד"מ (עמ' 309) התבטא הרבי: "יהודי ובפרט ילד יהודי צריך להתרגל רק בדברים טהורים".

בי"א ניסן תשל"ח ('שיחות קודש' תשל"ח כרך ב' עמ' 140) הבהיר הרבי ביתר פירוט: הלואי וגם הגדולים לא היו רואים זאת, על-אחת-כמה-וכמה ילד, בפרט עולל ויונק שהוא עדיין (כדבר המשנה אבות פרק ד' משנה כ) "ניר חדש", שלכן נדבק ונחקק אצלו ביתר תוקף ויתר שאת.

ביקורים בגן חיות וציורי מלמדים לתלמידים

ואף שיש לאדם רשות לראות בריות משונות הבאים ממדינות רחוקים ועל-זה תקנו חז"ל וקבעו ברכה "ברוך משנה הבריות", מכל מקום לא יראה בהם כי אם דרך עראי כו' – כך הביא הרבי בשיחה מספר 'קב הישר' פרק ב'.

ולאור זאת מבאר הרבי (לקו"ש חכ"ה שם הערה 2): "ועל פי זה מובן ההליכה לגן חיות וכיוצא-בזה, ואין לזה סתירה מהמדובר בפנים".

ואחר-כך מוסיף (עמ' 311 הערה 7):

"...ולכאורה על-דרך-זה – להתבוננות ב"מה רבו מעשיך גו'...".

ואכן על גדולי ישראל מסופר שביקרו ב"גן חיות" – ראה 'פרדס חב"ד' גליון 17 עמ' 234.

שם הובאו דוגמאות על הרב החיד"א שמעיד על ביקוריו ב"גן חיות", וכן אדמו"ר מוהרש"ב למד מתמונות של בעלי-חיים טמאים בעבודת ה' (ראה שם עמ' 235) ורמז על ביקוריו של הרבי נשיא-דורינו ב"גן חיות" (תיאור מסויים חדש נמצא ב'ימי מלך' כרך א' הנמצא בדפוס).

ועוד הוסיף הרבי (לקו"ש שם עמ' 310 הערה 5):

ההוראה בפנים היא לא בנוגע לציורים דבהמות וחיות טמאות המדוברות בתנ"ך ומדרשי רבותינו-זכרונם-לברכה שמלמדי תינוקות וכיוצא-בהם מציירים עבור התינוקות בכדי להקל לימודם כו', או כשמעתיקים סיפור מתנ"ך ומדרשי רז"ל, שאז הרי זה לימוד ופירוש התורה, כפשוט..

וכפי שכבר כתב מלמד תינוקות הכי מפורסם – רש"י (בפרשת שמיני יא, ב): "זאת החי' אשר תאכלו גו' לא תאכלו" – "מראה" החי' שלא תאכלו. ובהדגשה (דלכאורה מיותר להראות החיות שלא תאכלו כיון שהראה כל הנאכלות).

בסיום השיחה (שם עמ' 311) מקשר הרבי את ההדגשה על ראיית דברים טהורים וקדושים במיוחד עם הזמן דעקבתא דמשיחא כאשר מתכוננים לזמן דלעתיד-לבוא שאז "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" כולל כל הענינים של היפך הטהרה!

המתנה שביקש אדמו"ר מוהרש"ב להעניק לבנו מוהריי"צ בהיותו ילד

ברשימותיו של הרבי מחורף תרצ"ה ('רשימות היומן' עמ' שנה) מובא שבאחת מנסיעותיו של כב' קדושת אדמו"ר מוהרש"ב קודם חג הפסח תרמ"ח (או תרמ"ט?) הביא לכב' קדושת אדמו"ר מוהריי"צ מתנה. המתין עד אחר סיום ימי ספירת העומר ואז אחרי חג השבועות העניק לו צעצוע – דמות של פיל. מוהריי"צ רץ להראות זאת לסבתו הרבנית רבקה – אשת אדמו"ר מוהר"ש – שנטלה זאת ממנו, באמרה: לשם מה צריך ילד צעצועים והעבירה זאת לאחת הילדות במשפחה.

אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שתק ולא אמר מאומה.

 - עד כאן תוכן הדברים מ'רשימות היומן'.

 - נראה, אולי, לבאר כי אכן כוונת אדמו"ר מוהרש"ב היתה אכן להעניק לו דמות בעל חי זה כדי ללמוד ממנו בעבודת ה' (ובכמה מקומות מציינים חז"ל מעלות מיוחדות לפיל). נוסף על העיקר – שאכן – מניעת הנ"ל – הוא בעיקר חידוש השייך לימי ההכנה לגאולה.