נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת וארא | לגלות בנו את האבות
	השגחה פרטית מהרבי לחסיד
	להפיץ תורה ב'שבעים לשון'
	בין גאולת מצרים לגאולה העתידה
	'בקשה נפשית' או 'הצעה' של נשיא-הדור
	מתי מותר ללמוד חכמות חיצוניות?
	פרשת וארא
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

משה רבינו תירגם את התורה לשבעים לשון, בכדי שבני ישראל יוכלו להשפיע על שבעים אומות העולם * עיקר ה'שטורעם' בשבת מברכים חודש שבט צריך להיות בענייני י' שבט * בשבת זו יש לקבל החלטות טובות בכל הקשור להפצת התורה בשבעים לשון, ובהליכה בדרכו של בעל ההילולא * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. עניינו המיוחד של ר"ח שבט – מפורש בתורה שבכתב, שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב¹ : "בעשתי עשר חודש באחד לחודש (ראש חודש שבט)... הואיל משה באר את התורה", "בשבעים לשון פירשה להם"².

והעניין בזה:

כל זמן שהיו ישראל במדבר – הייתה עבודתם באופן שלמעלה מענייני העולם כו'³, ולכן, לא היו זקוקים ללמוד את התורה בשבעים לשון, מכיוון שלא הייתה להם שייכות עם שבעים אומות העולם.

אמנם, בבוא ראש חודש שבט של שנת הארבעים, כשעמדו להיכנס לארץ נושבת, ולהתחיל בעבודה בענייני העולם - אזי "הואיל משה באר את התורה בשבעים לשון", כדי שתהיה באפשרותם לפרסם את ענייני התורה כשיבואו למקומות שבהם מדברים בשבעים לשון.

ומובן, שאין הכוונה למעמד ומצב של גלות דווקא, "מפני חטאינו גלינו מארצנו", שכן, עניין זה אפשרי ושייך גם במעמד ומצב על דרך הרגיל:

"זבולון לחוף ימים ישכון"⁴, "שמח זבולון בצאתך"⁵, היינו, שעבודתו של זבולון הייתה באופן שהיה יוצא בספינות כדי לעסוק בפרקמטיא במקומות רחוקים מחוץ לגבולה של ארץ ישראל, ועל ידי זה היה ממלא את תפקידו בעבודת ה' – "כל מעשיך יהיו לשם שמים"⁶, ויתירה מזה: "בכל⁷ דרכיך דעהו"⁸. ומובן שכאשר יהודי משבט זבולון הגיע לארצות של שבעים אומות העולם — היה צריך לדבר עמהם בלשונם, הן בנוגע לעניני פרקמטיא, והן בכדי להשפיע עליהם "לקבל מצוות שנצטוו בני נח"⁹, ובמילא, הוצרך להיות בקי בלשון עם ועם, "שבעים לשון".

ונוסף לזה:

גם בזמן שבית המקדש היה קיים (לפני הענין של "מפני חטאינו גלינו מארצנו") היו יהודים שדרו בחוץ לארץ, לא מבעי בזמן בית שני, אלא אפילו בזמן בית ראשון, מוכח מכמה מדרשי חז"ל שהיו יהודים שדרו בחוץ לארץ, מאיזו סיבה שתהיה.

ומכיון שכן, יש צורך בביאור התורה כולה "בשבעים לשון" – כדי שיוכלו לבאר את התורה כולה לאותם יהודים שנתגלגלו ובאו לדור בין האומות.

ולכן, כאשר משה רבינו הכין את בני ישראל להיכנס לארץ, שאז תתחיל העבודה בענייני העולם – הקדים לבאר ולפרש את התורה "בשבעים לשון", כדי שיוכלו למלא את תפקידם ושליחותם בכל העולם, במשך הדורות הבאים.

 וכאן רואים את תכונתו של "רועה ישראל" אמיתי  - שדואג ועושה את  כל התלוי בו לטובתם של ישראל גם בנוגע לזמן שלאחרי הסתלקותו:

ביאור ופירוש התורה "בשבעים לשון" היה נוגע לעבודתם של ישראל משך זמן לאחרי שיכנסו לארץ, כאשר יצאו מארץ ישראל ויבואו בין אומות העולם כו'  - זמן ממושך לאחרי הסתלקותו של משה רבינו.

ואף על פי כן, השתדל משה רבינו ועשה את כל התלוי בו כדי שישראל יוכלו לעבוד את עבודתם גם במשך השנים שלאחרי זה – שכן, הנהגתו של "רועה ישראל" אמיתי היא באופן ש"לא יפרדו מעל צאן מרעיתם"¹⁰, ובלשון הגמרא¹¹ :"מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש", ומזה מובן שגם בהיותו בחיים חיותו בעלמא דין עושה את כל התלוי בו לטובתם של ישראל בזמנים שלאחרי זה.

ב. והנה, "הימים האלה נזכרים ונעשים"¹², היינו, שבראש חודש שבט מידי שנה בשנה חוזרים ונשנים העניינים שהיו בראש חודש שבט הראשון, כאשר "הואיל משה באר את התורה" "בשבעים לשון".

ועניין זה נוגע ושייך לעבודת כל אחד ואחד מישראל:

מבואר בתניא ש"כל נפש מבית ישראל יש בה מבחינת משה רבינו עליו השלום, כי הוא משבעה רועים הממשיכים חיות ואלוקות לכללות נשמות ישראל, שלכן נקראים בשם רועים, ומשה רבינו עליו השלום הוא כללות כולם, ונקרא רעיא מהימנא כו'".

ולא עוד, אלא שניצוץ משה רבינו שבכל אחד ואחד מישראל פועל את כל ענייני העבודה במעשה בפועל – כמבואר בתניא¹³ בפירוש דברי הגמרא¹⁴ על הפסוק¹⁵  "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה'", "אטו יראה מילתא זוטרתי היא? אין, לגבי משה מילתא זוטרתי היא", "דלכאורה, אינו מובן התירוץ, דהא שואל מעמך כתיב"  - שמצד בחינת משה רבינו עליו השלום שבכל אחד ואחד מישראל, נעשה אצלו ענין היראה "מילתא זוטרתי", ועל דרך זה בנוגע לכל שאר ענייני העבודה שנתבארו בהמשך הכתוב – "לאהבה אותו... לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו גו'".

ומזה מובן שגם הענין של "הואיל משה באר את התורה", "בשבעים לשון" -  נוגע לעבודת כל אחד ואחד מישראל, מצד בחינת משה רבינו עליו השלום שבו, היינו, שבראש חודש שבט ישנה נתינת כח מיוחדת בעבודתו של כל אחד ואחד מישראל להפיץ תורה ויהדות בלשון עם ועם "בשבעים לשון" - הן בנוגע ליהודים שבהכרח ללמדם את התורה בלשון עם ועם, מכיון שאינם שייכים עדיין ללשון הקודש, והן (להבדיל) בנוגע להשפעה על אומות העולם "לקבל מצוות שנצטוו בני נח".

וההכנה לזה – בשבת שלפני ראש חודש שבט, שבו נמשכת ברכתו של הקדוש ברוך הוא בנוגע לכל ענייני חודש שבט, כולל ענייני העבודה השייכים במיוחד לראש חודש שבט, ובהתאם לכך, הרי זה זמן מסוגל כדי לקבל החלטות טובות בנוגע לענייני העבודה של "באר את התורה", "בשבעים לשון".

ג. נוסף על העניין המפורש בתורה שבכתב בנוגע לראש חודש שבט – ישנו עוד עניין בחודש שבט, שנתחדש ושייך במיוחד לדורנו זה:

יום העשירי בשבט "העשירי יהי' קודש"¹⁶ הוא – יום ההסתלקות וההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, אשר, ביום זה, "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו... מתגלה ומאיר בבחינת גילוי מלמעלה למטה... ופועל ישועות בקרב הארץ"¹⁷.

ולכן, בשבת מברכים חודש שבט, שממנו מתברכים כל הימים של חודש שבט, ועל אחת כמה וכמה ימים מיוחדים שבו, כבנידון דידן, "העשירי יהיה קודש" – ישנה נתינת כח וברכה מיוחדת בנוגע לכל העניינים השייכים לעשירי בשבט, ובמיוחד – בנוגע לקבלת החלטות טובות בכל הקשור להליכה בדרכיו ואורחותיו של בעל ההילולא.

וכללות העניין בזה – הפצת המעיינות חוצה, עד לחוצה שאין חוצה ממנו, אשר, זהו הקשר והשייכות עם העניין של ראש חודש שבט, "באר את התורה בשבעים לשון" – הפצת התורה והיהדות, כולל הפצת המעיינות, בכל מקום ומקום, על ידי זה ש"בשבעים לשון פירשה להם"¹⁸.

ד. ויש להוסיף בזה:

למרות שהעניין של עשירי בשבט נתחדש בדורנו זה, ואילו הענין של ראש חודש שבט מפורש בתורה שבכתב, ולא עוד, אלא שמדובר אודות "משנה תורה", שבו כלולים גם ד' הספרים שלפני זה, ואם כן, עיקר ה"שטורעם" דשבת מברכים צריך להיות בנוגע לעניינו של ראש חודש שבט, ולא בנוגע לעשירי בשבט, ונוסף לזה: ראש חודש שבט קודם לעשירי בשבט, ולא עוד, אלא שעשירי בשבט גופא כלול בראש חודש שבט (הכולל את כל ימי החודש) – אף על פי כן, מכיון שעניינו של עשירי בשבט נוגע ביותר לדורנו ולעצמנו (עניין הקשור עם נשיא דורנו), מובן, שצריך להיות "שטורעם" מיוחד בשבת מברכים גם בנוגע לעניינו של עשירי בשבט, ואדרבה: עיקר ה"שטורעם" של שבת מברכים צריך להיות בנוגע לעניינו של עשירי בשבט, הנוגע אלינו במיוחד.

והביאור בזה – על דרך המבואר במפרשי נוסח התפילה¹⁹ בטעם הקדמת "אלוקינו" ל"אלוקי אבותינו":

לכאורה, צריכים להקדים "אלוקי אבותינו" לפני "אלוקינו" – הן מצד הקדימה בזמן והן מצד הקדימה במעלה, כלומר, כדי שהתפילה תפעל פעולתה, יש להקדים ולהזכיר תחילה "אלוקי אבותינו", כדי לעורר זכות אבות²⁰.

ואף על פי כן, נוסח התפילה הוא "אלוקינו (ואחר כך) ואלוקי אבותינו" - מכיוון  ש"אלקינו" הוא ענין הנוגע ושייך אלינו יותר מאשר "אלוקי אבותינו", ובמילא, התפילה עצמה ופעולתה הם באופן נעלה יותר.

כלומר: עצם ההסברה שהעניין של "אלוקינו" נוגע ושייך אלינו, אינה מתרצת עדיין את השאלה שיש להקדים "אלוקי אבותינו" – שכן מה בכך  ש"אלקינו" נוגע יותר אלינו, כאשר הזכרת זכות אבות על ידי  הקדמת ״אלוקי אבותינו״ תועיל יותר לפעולת התפילה?! אלא וודאי בהכרח לומר שההסברה היא –  שמכיון ש"אלוקינו" הוא עניין הנוגע ושייך אלינו, הרי זה פועל שהתפילה עצמה תהיה באופן נעלה יותר, כפי שרואים במוחש אצל כל אדם, שבדבר הנוגע אליו באופן ישיר, פועל הוא יותר מאשר בדבר הנוגע למישהו אחר.

וכידוע המשל הנפלא שמביא כ"ק מורי וחמי אדמו"ר²¹ בשם אדמו"ר המהר"ש – שמצינו שקלא וטריא בדברי תנאים ואמוראים בדיני נשים וטענותיהן שיכולות לטעון, עד לטענתה של "שפחה חרופה"  [שפחה חרופה כפשוטה שעדיין לא נשתחררה כו', ובמילא אינה עדיין בת ישראל], ולכאורה, תמוה ביותר: כיצד יתכן שאותם סברות שהמציאו תנאים ואמוראים, בעלי השכלה מופלגה שהתייגעו בלימוד התורה מתוך מסירות נפש עד שהגיעו לדרגא שהתורה נקראת על שמם²² – סברות עמוקות כאלו יעלו על דעתה של "שפחה חרופה"?! וההסברה בזה – שכאשר הדבר נוגע לאדם, מסוגלת גם "שפחה חרופה" להמציא שכלים עמוקים שאינם לפי ערכה כלל!

 ועל דרך זה בנוגע לעניין התפילה – שכאשר הפתיחה היא ב"אלוקינו", עניין השייך ונוגע אלינו במיוחד, אזי התפלה כולה היא באופן אחר לגמרי, היינו שרגש הביטול – "כעבדא קמי מרי"²³ - הוא באופן פנימי ועמוק יותר, ועל דרך זה בנוגע לכללות כוונת התפילה, עד לתכלית העילוי  - "אליו ולא למידותיו"²⁴, ובמילא, גם פעולת התפילה היא באופן נעלה יותר.

ומזה מובן גם בנוגע לענייננו – ה"שטורעם" דשבת מברכים חודש שבט:

כאשר ישנם שני עניינים, עניין הקשור עם אבותינו ואבות אבותינו כו', עד לדורו של משה רבינו ("בעשתי עשר חודש באחד לחודש... הואיל משה באר את התורה"), ועניין השייך ונוגע אלינו במיוחד (עשירי בשבט) – יש להתחיל את עיקר ה'שטורעם' בעניין השייך ונוגע אלינו, יום ההילולא דעשירי בשבט.

ולאחרי שמתחילים בעניין הנוגע אלינו – אזי נעשים כל שאר ענייני העבודה (כולל העניין של ראש חודש שבט) באופן נעלה יותר.

ה. ובנוגע לפועל:

בעמדנו בשבת מברכים חודש שבט שבו נמשכת ברכה ונתינת כח בנוגע לכל ענייני העבודה של חודש שבט – יש להעריך את היוקר של כל רגע ורגע, ולנצל זאת באופן הכי נעלה, על ידי זה שמקבלים החלטות טובות בנוגע לכל ענייני העבודה האמורים, הן ענייני העבודה של ראש חודש שבט, והן ענייני העבודה דעשירי בשבט.

ויהי רצון שתהיה הצלחה רבה בכל הקשור להמשכת הברכות דשבת מברכים חודש שבט, הן בנוגע לכללות בני ישראל, והן בנוגע לכל אחד ואחד בפרטיות – "ומבשרך לא תתעלם"²⁵.

וכאמור עיקר ה"שטורעם" דשבת מברכים שבט צריך להיות בנוגע לעשירי בשבט – להוסיף בכל ענייני העבודה של בעל ההילולא.

ובכללות – בשני העניינים: (א) הפצת המעיינות חוצה, (ב) הכרזתו ב"קול קורא"²⁶ : "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה",

והא בהא תליא – שהרי כאשר "ויפוצו מעיינותיך חוצה" אזי קא אתי מר דא מלכא משיחא²⁷, אשר, על ידו תהיה הגאולה האמיתית והשלימה.

(משיחת שבת פרשת שמות, מברכים החודש שבט, תשמ"ו.

תורת מנחם התוועדויות תשמ"ו חלק ב עמ' 343 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

_____________________

1)    דברים א, ג-ה.

2)    פירוש רש"י על הפסוק שם, ה.

3)    ראה ליקוטי תורה ריש פרשת שלח. ובכ"מ.

4)    ויחי מט, יג.

5)    ברכה לג, יח.

6)    אבות פרק ב משנה יב. וראה רמב"ם הלכות דעות סוף פרק ג.

7)    משלי ג, ו. וראה רמב"ם שם. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים סימן קנ"ו ס"ב.

8)    ראה ליקוטי שיחות חלק ג עמוד 907. שם עמוד 932. ועוד.

9)    רמב"ם הלכות מלכים פרק ח הלכה י.

10)  ספר המאמרים תר"פ סוף עמ' שנד. אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ חלק א עמ' קמא.

11)  סוטה יג, סע"ב.

12)  אסתר ט, כח. וראה רמ"ז בספר תיקון שובבים, הובא ונתבאר בספר לב דוד (להחיד"א) פכ"ט.

13)  ריש פרק מב.

14)  ברכות לג, סע"ב. מגילה כה, א.

15)  עקב י, יב.

16)  בחוקותי כז, לב. ןוראה ליקוטי שיחות חלק ו סוף עמוד 290. וש"נ.

17)  אגרת הקודש סימנים כ"ז-כ"ח.

18)  ראה ליקוטי שיחות חלק ג עמוד 862 ואילך. שם סוף עמוד 872 ואילך. ועוד.

19)  פי' עיון תפילה בסידור אוצר התפילות . ועוד.

20)  ראה תמיד ריש פרק ג. יומא כח, ב ובפירוש רש"י – מירושלמי יומא פ"ג ה"א.

21)  "היום יום" – ט' אלול. אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ חלק ג עמוד רצ.

22)  ראה קידושין לב, סוף עמוד א ואילך. ע"ז יט, א.

23)  שבת י, רע"א. וראה רמב"ם הלכות תפילה פ"ה ה"ר. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן הלכות תפילה סו"ס צה.

24)  ספרי הובא ונתבאר בפרד"ס של"ב פ"ב. סידור שער הק"ש ד"ה איתא בספרי ( פה, ב ואילך). ועוד.

25)  ישעיה נח, ז. וראה ליקוטי דיבורים חלק ד תשכט, א ואילך.

26)  "הקריאה והקדושה" דשנת תש"א (גליונות 9, 10, 11) ותש"ב (גליון 25). אגרת קודש אדמו"ר מוהריי"צ : חלק ה סוף עמוד שסא ואילך. עמוד שעז ואילך. עמוד תח ואילך. חלק ו סוף עמוד תל ואילך.

27)  ראה אגרות קודש דהבעל שם טוב – נדפסה בכש"ט בתחילתו. וכ"מ.

סיכום:

בראש חודש שבט של שנת הארבעים לשהות בני ישראל במדבר, סמוך לכניסתם לארץ, תירגם משה את התורה לשבעים לשון.

במדבר היו בני ישראל במצב מרומם ונעלה ולא התעסקו בבירור העולם, אך כשנכנסו לארץ החלו לעסוק בענייני העולם ולבררם. כחלק מבירור העולם, מוטל עליהם להפיץ את האמונה בה' בקרב שבעים אומות העולם ולהשפיע עליהן לשמור את המצוות שנצטוו בהם, לפיכך, קודם הכניסה לארץ, תירגם משה את התורה לשבעים לשון, כהכנה להשפעה על שבעים אומות העולם.

"הימים האלה נזכרים ונעשים", מדי שנה, בראש חודש שבט, ניתן כח מיוחד לעסוק בהפצת התורה ב"שבעים לשון": (א) הפצת ענייני התורה לבני ישראל שאינם מבינים את לשון הקודש אלא לשונות מ"שבעים לשון". (ב) להבדיל, להשפיע על שבעים אומות העולם לציית להוראות התורה ולשמור את שבע המצוות שנצטוו בהם. 

שבת מברכים חודש שבט, היא הזמן להתכונן לעבודה זו, בשבת זו יש לקבל החלטות טובות בעניין הפצת התורה ב"שבעים לשון".

שבת זו היא גם כן זמן ההכנה ליום העשירי בשבט – יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר הריי"צ. בשבת זו יש לקבל החלטות טובות בכל הקשור להליכה בדרכו של בעל ההילולא.

העניין של יום העשירי בשבט אירע בדורנו וקשור הוא אלינו יותר משאר העניינים המיוחדים שישנם בחודש שבט, לפיכך, בשבת זו צריכה ההתלהבות להתבטא בעיקר בענייני ההכנה ליום העשירי בשבט.