בשירה ששרו משה ובני ישראל אחרי קריעת ים סוף רמוזה השירה שנשיר בזמן הגאולה. וכך נאמר בגמרא (סנהדרין צא,ב): "אמר רבי מאיר, מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר 'אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה''. 'שר' לא נאמר אלא 'ישיר', מכאן לתחיית המתים מן התורה. כיוצא בדבר אתה אומר (יהושע ח) 'אז יבנה יהושע מזבח לה'', 'בנה' לא נאמר אלא 'יבנה', מכאן לתחיית המתים מן התורה".
שואל הרבי מליובאוויטש (בשלח תשל"א): מה העניין שכאשר משה רבנו יקום בתחיית המתים, ישיר מחדש את השירה ששר בשעת קריעת ים סוף?
גם יהושע ישיר
אלא שהקשר מובן בפשטות: יציאת מצרים היא עניין נצחי, שהרי אפילו בבוא הגאולה יוסיפו להזכיר את יציאת מצרים, כפי שנאמר במשנה (סוף פרק א בברכות) "כל (ימי חייך) – להביא לימות המשיח", שאפילו כאשר יבוא המשיח יוסיפו להזכיר את יציאת מצרים, וממילא יאמר משה רבנו את השירה שאמרו ישראל בעת יציאתם ממצרים.
דבר זה מובן אף בפשטות הכתובים: ה'בן חמש למקרא' כבר למד בפרשת בוא את הפסוק "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים", שיש לזכור את יציאת מצרים; והפירוש הפשוט בזה הוא, שיש לזכור זאת תמיד. ומכיוון שהזכירה של יציאת מצרים היא עניין נצחי, מובן שגם אז יאמר משה את השירה כפי שאמרהּ בשעת קריעת ים סוף.
אבל עדיין קשה הראיה שמביאים מ"אז ידבר יהושע", שנאמר בנוגע לנס של "שמש בגבעון דום". מה הקשר בין הגאולה העתידה ובין הנס שאירע בעת הכניסה לארץ ישראל? וכמו-כן בנוגע ל"אז ישיר ישראל, עלי באר ענו לה": אמנם היה שם נס גדול, אבל אין לזה לכאורה שייכות לתחיית המתים!
גם שאלות אלה מתבארות בפשטות: מייד אחרי הפסוק "אז ידבר יהושע... שמש בגבעון דום" נאמר שנס זה הוא יוצא מן הכלל, "ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו". מעולם לא היה נס כזה, ושוב לא יתרחש עוד נס כזה. מזה מובן שאותו נס הוא נצחי, ויזכרו אותו תמיד, מכיוון ששוב לא יהיה נס שכזה, אפילו בעת הגאולה וביאת המשיח.
אם כן, כאשר תהיה תחיית המתים ויהושע יקום, ויראו אז את כל הניסים שיתרחשו לעתיד לבוא – הרי זה יעורר אותו ויזכיר לו את הנס של "שמש בגבעון דום", שקרה בעת המלחמה בכניסה לארץ ישראל בפעם הראשונה, ולכן יתקיים "אז ידבר יהושע" – בתחיית המתים ידבר יהושע על הנס של שמש בגבעון דום.
שיר בלשון זכר
כך גם באשר ל"אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עלי באר ענו לה", שזה גם כן עניין נצחי שיזכרו אותו תמיד. רש"י מפרש (חוקת כא,כ) שבארה של מרים "נגנזה בימה של טבריה, והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים, והיא הבאר". מזה מובן שתמיד יזכרו את נס הבאר, כי כאשר יסתכלו – בעת עמידה על הישימון – בימה של טבריה, יראו את הבאר כמין כברה בים, וממילא אפילו לעתיד לבוא, בשעת תחיית המתים, יזכרו את הנס שהתרחש בבאר, ויתקיים "אז ישיר ישראל", שיאמרו מחדש את השירה "עלי באר ענו לה".
חז"ל אומרים (ילקוט שמעוני יחזקאל רמז שפג) שביציאה ממצרים "אמרו שירה כנקבה, 'אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמור'; אבל לעתיד לבוא... אומרים שירה בלשון זכר: 'שירו לה' שיר חדש תהילתו בקהל חסידים'". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
