נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת יתרו | ה'יתרו' שבכל אחד
	פרסום תמונת הרבנית
	להתכונן לבירור האומות העולם של זמן הגאולה
	השלב האחרון בהכנת העולם
	סגולות נגד פחדים
	מדוע רבה בר-רב-הונא מדד מים בשבת?
	פרשת יתרו
	הרבנית חיה מושקא נ"ע
	גלגולי נשמות ומגבלות אישיות
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

בעיצומה של השבת נראה האמורא מודד מים בידיו בעודו ישוב בתוך גיגית מלאה * בהנחה שמדידת מים היא מעשה אסור בשבת, מן ההכרח לומר שרבה לא התכוון למדוד מים ממש, אלא עשה עצמו כאילו הוא מודד מים * כך קיים רבה את פסק המשנה "כל מעשיך יהיו לשם שמים", ואיך קשור מקושש העצים לסיפור * סוגיה מרתקת מתורת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, מעובדת בידי מערכת 'התקשרות'

בסיום מסכת שבת (קנז, ב) מספרת הגמרא: "עולא איקלע לבי ריש גלותא. חזייה לרבה בר רב הונא דיתיב באוונא דמיא, וקא משח ליה [עולה נקלע לבית ריש גלותא. ראה את רבה בר רב הונא שיושב ב(גיגית) אמבטיה של מים ומודד את המים].

אמר ליה [אמר לו עולא לרבה בר רב הונא]: אימר דאמרי רבנן מדידה דמצוה, דלאו מצוה מי אמור אמר ליה? [ההיתר שהתירו חכמים למדוד בשבת, הוא עבור מצווה בלבד, אך האם התירו גם מדידה שאינה מצווה? השיב לו רבה בר רב הונא:] מתעסק בעלמא אנא" [אינני מודד ממש, אלא מתעסק בלבד, ובאופן כזה אין בדבר כל איסור].

ומתעוררת השאלה:

כיצד ייתכן שרבה בר רב הונא יישב ביום השבת ב"אוונא דמיא" – גיגית מלאה במים (שאינה מקווה), וכאשר נשאל לפשר מעשיו, השיב "מתעסק בעלמא אנא"?! והרי, ישנו פסק דין המשנה במסכת אבות (ב, יב): "כל מעשיך יהיו לשם שמים". וכן נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רל"א) "ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמיים, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה... יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם עבודתו".

כיצד התנהגותו זו של רבה בר רב הונא מתיישבת עם הוראת חז"ל זו, ובפרט ביום שבת קודש?!

מצד שני, אם נאמר שאכן רבה בר רב הונא עשה זאת 'לשם שמיים', הרי, מיד כאשר עולא תמה בפניו: "אימר דאמרי רבנן מדידה דמצוה, דלאו מצוה מי אמור?!", היה על רבה בר רב הונא להשיב לו שעושה זאת 'לשם שמיים', וזה בגדר מצווה!

[בכמה מקומות בש"ס מצאנו את הלשון "מתעסק בחלבים ועריות", בהקשר של אדם שחטא ופגם ועבר את הדרך, ולכן יתכן שיתנהג באופן של 'מתעסק' בחלבים למרות שהדבר אסור מהתורה. או: בנוגע לכהן ש"מתעסק בקדשים", שגם שם מדובר אודות כהן שהנהגתו היא באופן בלתי רצוי עד שבא למעשים אלו, וכמפורש בתורה שתיתכן מציאות ש'הכהן המשיח' יתנהג באופן בלתי רצוי חס ושלום: "אם הכהן המשיח יחטא... והקריב" (ויקרא ד, ג).

אבל בענייננו, מדובר אודות הנהגתו של אחד האמוראים, שהובאה בגמרא בכדי שילמדו ממנה, ובפרט כשמדובר באמורא המכונה בתואר 'רבי' (כידוע שהשם 'רב', ו'רבה' הוא קיצור לשם 'רבי') שֵם המלמד על גודל מעלתו, ואם כן, כיצד יתכן שהנהגת רבה בר רב הונא ביום השבת, תהיה באופן של "מתעסק בעלמא" – היפך פסק הדין המשנה והשולחן-ערוך "כל מעשיך יהיו לשם שמים"?]

שאלה זו מתורצת בספר 'יד אליהו' וזה לשונו: "החכמים עליהם השלום, אחר כל השתדלותם שלא להרהר בדברי תורה במקומות האלה שאסור להרהר בהם בדברי תורה, מכל-מקום, אגב אונסיה יוכל להיות שיהרהר לפעמים בדברי תורה בלא נתכוין לכך.

"לכן אמר לו רבה, שמתוך שרצה להעתיק דעתו מדברי תורה בעת שרחץ במרחץ שאין להרהר שם בדברי תורה, מתעסק בעלמא אנא, פירוש: לא כשאר מתעסק שבש"ס שנתכוין לעשות מלאכה של היתר ומתוך כך עשה מלאכה של איסור, אבל אני לא נתכוונתי לשום מלאכה בעולם, ואפילו של היתר, רק להעביר דעתי מדברי תורה, ומתוך כך עלתה בידי מדידה בלא מתכוין".

ועל דרך ביאור זה, מביא גם בספר 'בן יהוידע' (הידוע כ'בן איש חי'): "להיותו יושב ערום בתוך המים שהיו צלולין, לא היה אפשר שיעסוק בתורה אפילו בהרהור... וחושש פן יעבור בלבו הרהורים של חול, לכן הוכרח להיות מתעסק בעלמא במדידה שאינה צריכה, כדי שיפנה לבו לזאת עד שיעבור זמן ישיבתו במים", וממשיך לבאר שם על דרך המוסר: " דגופו של אדם נקרא עולם, וכמ"ש בתיקונים... ולזה אמר מתעסק בעלמא אנא, פירוש מתעסק בגופי דנקרא עלמא וכו'".

גדר מתעסק

אך תירוצם (במחילת כבוד תורתם) אינו מובן:

קשה לומר כאן שרבה בר רב הונא התעסק במדידת המים כדי שלא יהרהר בדברי תורה במקום שאסור בכך (בעת השהות באמבטיה), דהרי גדר 'מתעסק' בהלכה הוא שעושה מעשה בתנועות ידיו ללא כוונה, ולדוגמה: "מתעסק בחלבים ועריות", "מתעסק בקדשים", וכדומה. אלה פעולות שאדם עושה בכוונה הממוקדת בפעולה עצמה, בלי שום כוונה נוספת.

לכן, אם נאמר שרבה בר רב הונא מדד את המים בכדי שלא יבוא להרהר בדברי תורה, הרי לא די בהתעסקות סתמית, באופן של "מתעסק בעלמא", שכן, יהודי שכל מעיינו נתון ללימוד התורה ורוצה להימנע מלהרהר בדברי תורה, מוכרח להעסיק את מחשבתו בעניינים אחרים כמו חשבונות וכדומה, ופעולה אקראית ללא מחשבה באופן של "מתעסק בעלמא" (כמו מדידת מים) לא תסייע לו כלל להניא את מחשבתו מלהרהר בדברי תורה!

שאלה זו היא גם על ההסבר האמור לעיל על-דרך המוסר, שרבה בר רב הונא התעסק עם תיקון גופו שנקרא 'עלמא'. הרי, עבודת תיקון הגוף היא כללות עבודתו במשך כל ימי חייו, ובה היה מונח בכל מהותו, הן בחיצוניות נפשו הן בפנימיותה, ובאופן כזה התנהג גם בישיבתו ב"אוונא דמיא". וכיצד ניתן לקרוא לפעולה זו בשם "מתעסק בעלמא", כלומר, שעסק בה לא מחשבה וכוונה?!

עוד יש להקשות, ובהקדים:

בשולחן-ערוך מופיעות עצות להסחת דעת מפעולות אסורות, באמצעות מחשבות חילופיות. לדוגמה, עצה להיסח דעת מלימוד תורה במקומות שאסור להרהר בהם בדברי תורה היא: (אורח-חיים ריש סימן פ"ה) "לחשב חשבונותיו". לגבי חשש כתיבה ביום השבת, מופיעה עצה לחשוב בענייני חשבונות שאינו זקוק להם כלל (אורח-חיים סימן ש"ז סעיף י"ג).

וצריך להבין: לפי התירוצים המובאים לעיל, לשם מה נדרש רבה בר רב הונא להרחיק לכת ולעשות בידיו פעולה של מדידה בכדי להימנע מלהרהר בדברי תורה, פעולה שהעלתה את חשדו של עולא שהוא מודד בשבת שלא לצורך מצווה (ולכן העיר לו "אימא דאמרי רבנן מדידה דמצוה, דלאו מצוה מי אמור", ורבה בר רב הונא השיב לו "מתעסק בעלמא אנא"). לכאורה, היה עליו ליישם עצה פשוטה ביותר: לחשוב בענייני חשבונות!

מתעסק בעלמא – לשם שמיים

והביאור בזה:

'מתעסק בעלמא', ככל 'מתעסק' שבש"ס, פירושו מעשה או פעולה מסוימת שאדם עשוה בידיו ללא כוונה. כן הוא גם כאן, שרבה בר רב הונא עשה בידיו פעולות הנראות כמדידה, אך כוונתו לא הייתה למדוד כלל, אלא 'מתעסק בעלמא' – פעולה סתמית בלבד.

ובנוגע לשאלה הראשונה, כיצד פעולתו של רבה בר רב הונא מתאימה לפסק המשנה "וכל מעשיך יהיו לשם שמיים": יש לומר, שהוא עשה זאת כדי להדגים דין הלכה למעשה, שכאשר עושים בשבת פעולה של מדידה ללא כוונה למדוד, אלא באופן של 'מתעסק בעלמא', הפעולה מותרת. זו הייתה כוונתו של רבה בר רב הונא, שמי שיבחין בו ילמד את הדין הזה, התואם לפסק דין המשנה: "וכל מעשיך לשם שמיים".

ומובן, שכוונתו שילמדו ממנו דין זה, אינה סותרת את העיקרון ש'מתעסק בעלמא' זו פעולה ללא מחשבה וכוונה למדוד, ואם מתלווה כוונה כלשהי למעשה המדידה זו פעולה אסורה. כי, איסור מדידה חל כאשר הכוונה היא למדוד דווקא, ולא כאשר המחשבה היא "לשם שמיים" – ללמוד מזה דין כלשהו.

"מקושש עצים - לשם שמים נתכוין"

דוגמה לאמור:

ידוע מאמר חז"ל (הובא בתוספות דיבור המתחיל 'אפילו', בבא-בתרא קיט, ב): "מקושש עצים לשן שמים נתכוין". כלומר, היות ש"יודע היה משה רבינו שהמקושש במיתה... אבל לא היה יודע באיזו מיתה" (בבא-בתרא שם, א), לכן חטא, "כדי שיהיה מת וידעו באיזה מיתה דנין המחלל שבת (חדא"ג מהרש"א שם).

ומבאר על זה המהרש"א שם: "ויש שאלו בזה בת"י היאך חטא באיסור שבת כדי לידע באיזה מיתה דנין המחלל שבת?

"ויש לומר, כיון שלא היה צריך למלאכה זו אלא לידע באיזו מיתה כו', ה"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה, כמו חופר גומא וא"צ אלא לעפרה, שהוא פטור לר"ש [ויתירה מזו: לא זו בלבד שאין לו תועלת ממלאכה זו (כי אין לו צורך בעצים) אלא הוא מצטער מזה, ואם כן, הרי זה גרוע יותר ממקלקל, ומקלקל בשבת פטור]. ומיהו הוא ודאי דהיה חייב מיתה בדיני אדם, שלא ידעו העדים שהתרו בו שהוא עשה על דעת זו, ואינן אלא דברים שבלב, ודנין היו אותו למיתה ע"פ העדות".

ויש לומר, שכמו שכוונת מקושש העצים הייתה ללמד דין בנוגע לפועל, כמו כן אפשר לומר שרבה בר רב הונא עשה את פעולת המדידה באופן ש'מתעסק בעלמא', כדי שילמדו ממנו את הדין שפעולה הנראית כמדידה שנעשית ללא כוונה למדוד – מותרת בשבת.

כמובן, ישנם כמה חילוקים בין המקרים, ולדוגמה: במעשה המדידה כ'מתעסק בעלמא' אין איסור כלל, כי עצם עשיית התנועות הנראות כמדידה אינה מעשה של איסור, ורק כשכוונתו היא למדוד אז פעולתו נקראת מדידה ואסורה, ולכן אם התעסק סתם אין בזה איסור כלל. לאידך, מקושש עצים – המעשה והפעולה שלו היו מתוך כוונה לקושש עצים בשבת, אלא שלא היה צריך למלאכה זו (מלאכה שאינה צריכה לגופה), ולכן, אף-על-פי שכלפי שמים גלוי שמלאכה זו הייתה מלאכה שאינה צריכה לגופה, הרי אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, ולכן הוא נענש על כך בסקילה.

ויש להוסיף, בהמשך למובא לעיל מספר 'בין יהוידע' על דרך המוסר – ש"מתעסק בעלמא" פירושו שהתעסק לפעול בתיקון העולם, כי על ידי זה נוסף בעולם בירור בדבר הלכה.

(משיחות ש"פ בשלח,  תו"מ תשמ"ב ח"ב (832-833), וליל חמשה עשר בשבט (360-363)

עיקרי הדברים:

רבה בר רב הונא ישב בגיגית מים ובידיו סימן תנועת מדידה למים. הדבר התמיה את עולא, ורבה ענה: אינני מודד את המים, רק מתעסק בעלמא.

שאלה: כיצד ביצע רבה פעולה סתמית, שהיא חסרת מטרה ומשמעות, בשעה שנפסק "כל מעשיך יהיו לשם שמים".

תשובה: כדי להסיח דעתו מהרהור בדברי תורה במקום אסור.

נשאלה: להסחת דעת עליו לחשוב מחשבות חילופיות, ולא לעשות תנועה בידיו.

תשובה: רבה רצה להמחיש, בעזרת תנועות ידיו, שמדידה אומנם אסורה בשבת אך תהיה מותרת אם הוא 'מתעסק בעלמא', מדידה ללא כוונה להגדיר את תקבולת המים בגיגית.