תורת החסידות מחנכת שלא לשפוט בני-אדם על-פי מראה עיניים, אלא לזכור שעיקרו של האדם הוא הנשמה שבקרבו, ושגם אדם פשוט ונבער מדעת עשוי להיות בעל נשמה גבוהה. התייחסות זו מעוררת את השאלה, מה פשר החלוקה הזאת בין נשמות נמוכות לנשמות גבוהות? וכי גם בנשמות יש סולם מעמדות?

לכאורה, כך הוא. יודעים אנו שיש דרגות אין-ספור בנשמות, החל בנשמות גבוהות וזכות ביותר, נשמות הצדיקים הגדולים, וכלה בנשמות ירודות ונחותות. הנשמות הגבוהות, גם בירידתן למטה, מאירות בגוף בעוצמה רבה עד שגשמיות העולם אינה מסתירה להן את האור האלוקי והקדושה שבכל דבר. לעומתן, הנשמות הנמוכות זקוקות לעמל רב וליגיעה עצומה כדי להגיע לשמץ של הרגשה בעניינים רוחניים-אלוקיים.

ועם כל זה ועל-אף הפערים האין-סופיים בין הדרגות של הנשמות, חלילה לנו מלחשוב שיש כביכול הבדלים במהותן הפנימית. כל הנשמות כולן, מראש כל המדרגות ועד סוף כל הדרגות, נחצבו ממקור אחד, וכולן "חלק א-לוה ממעל ממש". במהותה הפנימית והשורשית, גם הנשמה הפחותה ביותר של היהודי הקל-שבקלים, היא אותה נשמה ממש שבצדיק הגדול שבגדולים. אותה נשמה ממש!

יכולת הגילוי

סוגיה זו מוסברת בהרחבה בפרק ב בספר התניא. רבנו הזקן מבאר, שכאשר מדברים על עצם הנשמה, על הנקודה הבסיסית והשורשית ביותר שלה - אין כל אפשרות לחלק בין נשמה לחברתה. אי-אפשר לומר שיש הבדלים ב"חלק א-לוה ממעל ממש". אין זה עניין שאפשר לאמוד במונחים של יותר ופחות, גדול וקטן. ברגע שאמרת שהנשמה היא חלק מהקב"ה ממש - אמרת בעצם שאין למעלה מזה. מבחינה זו, גם הנשמה ה'נחותה' ביותר היא "חלק א-לוה ממעל ממש", ומשמעות הדבר, שבמהותה השורשית היא ניצבת בדרגה הגבוהה ביותר שאפשר להעלות על הדעת.

אם-כן, איך אפשר לחלק את הנשמות לגבוהות ולנמוכות? חלוקה זו אינה במהות הבסיסית של הנשמות, אלא בשאלה עד כמה אותה מהות שורשית של כל נשמה מצליחה להתגלות ולבוא לידי ביטוי. נשמה שהירידה אל תוך העולם מגבילה אותה רק במעט, נחשבת 'נשמה גבוהה', ואילו נשמה שעברה גלגולים רבים בתהליך ירידתה, וקשה לה הרבה יותר לגלות את מהותה הפנימית - נקראת 'נשמה נמוכה'.

ירידה בעולמות

בתהליך ירידתן לעולם הזה הנשמות עוברות דרך כל העולמות הרוחניים, ובכל עולם כזה הן לובשות את מושגיו ואת לבושיו. ידוע שהעולמות מתחלקים, באופן כללי, לארבעה - אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. נשמה שעברה את כל ארבעת העולמות הללו ולבשה את לבושיהם, נקראת 'נשמה דעשייה'. כלומר, הדמות הסופית שלה מורכבת מהחותם שהעניק לה העולם התחתון, עולם ה'עשייה'. נשמה שירדה לעולם-הזה היישר מעולם ה'יצירה', כלומר, שלא התגשמה במושגי עולם ה'עשייה' - היא נשמה גבוהה יותר, 'נשמה דיצירה'. הנשמות הגבוהות, המכונות 'נשמות דאצילות', ירדו לעולם-הזה היישר מעולם ה'אצילות' העילאי ולא הוגבלו על-ידי העולמות הנחותים יותר. נשמות אלה, גם בהיותן כאן, רואות את הדברים כפי שהם נראים מעולם ה'אצילות'.

רואים אנו אפוא שההבדלים בין הנשמות אינם במהות העצמותית שלהם, אלא מצטמצמים בשאלה, באיזו מידה מהות זו יכולה להתגלות ולבוא לידי ביטוי. מכאן שגם הנשמה הפשוטה ביותר אוצרת בתוכה את הכוחות העילאיים ביותר, ונחיתותה מתבטאת רק בכך שקשה לה לגלותם ולבטאם. אך בעת הצורך, מתגלים כוחות אלה, כמו למשל בשעה של מסירות-נפש. כי נשמה יהודית - מי יידע את גדולתה.