נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת תצווה | 'עצם', למעלה מ'שֵם'
	"שמחה פועלת גם בי"
	עבודת ה' הנלמדת מאחשוורוש
	הכהנים יקומו עם בגדי הכהונה עליהם
	"יכנסו ל'מזכירות'"
	הסוד שמסתתר בתענית אסתר
	פרשת תצווה
	פורים (קטן) של מסירות-נפש
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד
	הלכות ומנהגי חב"ד

מה הסיבה לתענית שאנו מתענים בי"ג באדר, ומדוע שמהּ הוא תענית אסתר? • אסתר צמה שלוש יממות, מדוע אנו מסתפקים ביום אחד? והאם אסתר צמה צום נוסף עבור כל העם היהודי? • חידוש מהפכני במהותה של תענית אסתר, מעובד מתורת רבינו

"כאן המקום לעורר על ענין שנתחדש אצלי... לאחרי שהתייגעתי על זה כמה ימים, וביום הפורים עלה בדעתי שאין מקום לקושיא, אלא הענין מובן בפשטות, וכמדובר כמה פעמים שדוקא תירוצים וביאורים הכי פשוטים לא תופסים בקלות כל-כך"...

שמהּ של התענית בי"ג אדר נקרא בפי כל 'תענית אסתר', וכן נזכרה בפוסקים (שו"ע או"ח סו"ס תרפ"ו. שו"ע אדה"ז שם סרפ"ח ס"ד. ועוד) בשם 'תענית אסתר'.

ההנחה הרווחת היא שהתענית קשורה עם הצום בן שלושת הימים של אסתר המלכה בחודש ניסן ג'ת"ה, אליו הצטרפו כלל היהודים הנמצאים בשושן, כמתואר במגילה (ד, טז):

"לֵךְ, כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם, גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן".

אך כאשר מעיינים בקורות סיפור פורים, הקשר בין צומהּ של אסתר לבין תענית י"ג באדר הולך ומתרחק:

1) צום אסתר נמשך שלוש יממות רצופות, כבקשתה, ולא יום אחד, כפי שאנו צמים כיום.

2) צום שלושת הימים של אסתר התרחש בכלל בחג הפסח ולא בחודש אדר, כפי שמפרש רש"י (מדברי הגמרא (מגילה טו, א) והמדרשים (אסת"ר פ"ח, ז. פרדר"א פ"נ) על הפסוק "ויעבור מרדכי" (שם ד, יז), שמרדכי עבר "על דת, להתענות ביום טוב ראשון של פסח", והתענה בחג הפסח - ביום טוב האסור בתענית.

[להעיר, שישנן שתי דעות באלו ימים התעניות התקיימו: לדעה א' – התעניות היו בימים י"ג י"ד וט"ו בניסן (אסת"ר, פרד"א - שם), לדעה ב' – בימים י"ד ט"ו וט"ז בניסן (פרש"י עה"פ).

וכפי שכתב רבינו הזקן בהלכות פסח (או"ח סת"צ ס"ב): "וטוב לעשות איזה דבר בסעודה ביום שני (של פסח) לזכר לסעודת אסתר שהיתה ביום זה שבו ביום נתלה המן" - המן נתלה לאחר משתה היין השני]

אם כן, התענית שאנו מתענים כיום, ערב פורים דפרזים, אין לה כל קשר לצומהּ של אסתר בדרכה אל המלך אחשוורוש להתחנן לפניו על עמה אף שלא נקראה לבוא אליו זה שלושים יום ואחת דתה להמית.

נשאלת השאלה: מה פשר הצום שאנו צמים בי"ג באדר, ומדוע הוא נקרא 'תענית אסתר'?

תענית המלחמה

האבודרהם כתב (סדר תפלות תעניות ופי'):

"מתענין בי"ג אדר... על שם ויקהלו היהודים אשר בשושן בי"ג בו, ואמר: (בגמרא מגילה ב, א) י"ג (זמן) קהילה לכל הוא" (כפירוש רש"י: "הכל נקהלו להנקם מאויביהם"), וכמ"ש בתנחומא (בראשית ג) "נקהלו וגזרו תענית", מכיוון שזמן המלחמה הוא עת צרה שבה זקוקים לרחמים".

לדעת האבודרהם, תענית אסתר שאנו נוהגים היום נקבעה לא לזכר התענית שאסתר צמה קודם פגישתה עם אחשוורוש, אלא לזכר התענית שקבעו היהודים כמעט שנה לאחר מכן, בי"ג אדר ג'ת"ו, כאשר נקהלו להרוג בשונאיהם, וגזרו תענית בעת צרה שבה ישראל זקוקים לרחמים.

ברם, האבודרהם לא הזכיר כלל את השם 'תענית אסתר', אלא כתב 'תענית' סתם, משום שאז כל ישראל נקהלו לעמוד על נפשם, ואסתר בכללם.

אך כאמור לעיל, ישנם פוסקים (מאוחרים מהאבודרהם) שנוקטים בדעה שהתענית בי"ג אדר נקראת 'תענית אסתר', אף שהיא קשורה עם התענית שנקבעה בגלל המלחמה.

ויש לתמוה: מדוע נקראת תענית י"ג אדר על שם אסתר, אם נקבעה לזכר התענית של כלל ישראל על המלחמה?!

לכאורה, מה מיוחד באסתר שעל שמה נקראת התענית ולא על שמו של מרדכי, או על שמם של כל היהודים שנקהלו למלחמה, כמו שאר התעניות שאין להן שם מיוחד, שבהן התענו כל ישראל?

ואין לומר, שהתענית העתיקה את שמהּ מ'מגילת אסתר' באופן לא מכוון, שהרי אלה שני עניינים שאינם קשורים זה לזה. ובפרט, שהמגילה נקראת על שם אסתר לפי בקשתה המיוחדת – ש"שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות" (מגילה ז, א). פשוט, שטעם זה אינו שייך לשמהּ של התענית בי"ג אדר.

[ואפילו לפי הכתוב בירושלמי (מגילה פ"א ה"ה) "מרדכי ואסתר כתבו אגרת ושלחו כו', הרי מובן שכאשר הסנהדרין היו "נושאים ונותנין בדבר" (שם) למצוא לימוד מהכתובים וכו' השתתף מרדכי עמהם, כך שבקשתו יחד עם אסתר הייתה רק בתחילת העניין, ולאחר מכן חיפש ראיות מהכתובים, אך בקשתה של אסתר הייתה ללא עירוב עניינים צדדיים. ולכן, אפילו לדעת הירושלמי יש מקום לקרוא למגילה על שם אסתר, ולא על שם מרדכי ואסתר]

היחידה שצמה

והביאור פשוט ביותר:

אמרו חז"ל (תוספתא תענית פ"ב, יא. והובא להלכה בשו"ע הלכות תעניות, או"ח סו"ס תקע"א) שבמלחמה שישראל צריכים להילחם או להתגונן מפני הגויים, כיוון שצריכים לבקש מהקב"ה שינצחו במלחמה ולכן הם זועקים ומתענים (כמבואר בשו"ע שם, ר"ס תקע"ו), הם "אינם רשאים להתענות ביום המלחמה שלא לשבר כחם, אלא (כדי שתהיה להם זכות שתגן עליהם) יקבלו עליהם להתענות כך וכך תעניות לכשינצלו".

כלומר, אף שהתענית היא חלק מהמאמצים הרוחניים בעת צרה, הרי שהיא עלולה להחליש את כוחם הגופני של בני ישראל ולפגוע בכשירותם במלחמה.

מטעם זה נאסר עליהם לצום בשעת מעשה, אלא להתחייב כעת לצום בעתיד, לאחר שיינצלו מהאיום העכשווי.

ביום י"ג אדר גת"ו, שבו "נקהלו ועמוד על נפשם" להילחם באויביהם, היו צריכים כל בני ישראל להתענות מפני שנגזר עליהם "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים" (אסתר ג, יג). אך אלה שהיו צריכים להילחם בפועל לא היו רשאים להתענות ביום המלחמה, כדי "שלא לשבר כוחם", אלא רק להתחייב להתענות לאחר הניצחון במלחמה.

ואף שהלחימה מותרת רק באנשים ולא בנשים, הרי בזמן הגזירה התכוונו הגויים להרוג את כל בני ישראל, כולל הנשים, ולכן הוצרכו אנשים וגם הנשים "לעמוד על נפשם" ולצאת למלחמת מגן, שהרי גם על האישה מוטלת מצווה מהתורה להגן על עצמה. וכפי שמצאנו במלחמת מצווה, ש"הכל יוצאין ואפילו... כלה מחופתה" (רמב"ם הל' מלכים פ"ז ה"ד), ובפרט במלחמת מגן שיוצאת להגן על נפשה שלא יהרגוה. לכן, אף על הנשים נאסר להתענות באותו יום, כדי שיהיה להן כוח להגן על עצמן.

נמצא, שהיחידה מכל בני ישראל שיכולה הייתה להתענות ביום המלחמה, י"ג אדר הייתה אסתר המלכה, כיוון ששהתה בבית המלכות ולא הייתה במצב של סכנה מהמלחמה ואף לא נטלה חלק בה (כמוכח מדבריה למלך: "איככה... וראיתי (כלומר, מבחוץ) באבדן מולדתי" (אסתר ח, ו) אבל היא עצמה לא תיפגע. וכן מרדכי אמר לה: "אל תדמי... להימלט בית המלך מכל היהודים" (שם ד, יג)). מלבד אסתר – כל ישראל עמדו תחת סכנה, ונאסר עליהם להתענות ביום המלחמה, כדי "שלא לשבר כוחם".

זו הסיבה שהתענית נקראת 'תענית אסתר' - משום שבאותו יום שהיה מיועד לתענית עבור כלל ישראל, היחידה שהתענתה בפועל הייתה אסתר, ועל שמה נקראת התענית 'תענית אסתר'.

וכיום, כשהתענית היא 'זכר' בלבד לתענית הזו, מציינים אותה בתאריך המקורי שבו התקיימה בידי אסתר – בי"ג אדר.

(תורת מנחם חלק נ"ט עמודים 409-405)