בחורף תקע"ב (1811) טִלטלה בשורה מרה את העולם היהודי: רבי ברוך ממז'יבוז', נכדו של הבעל-שם-טוב (בנה של בתו אדל) ומתלמידיו הגדולים של המגיד ממזריטש, החזיר את נשמתו הטהורה לבוראו, והוא בן חמישים וחמש שנים.
הבשורה הגיעה גם לעיר קוז'ניץ שבפולין, שבה חי ופעל המגיד רבי ישראל מקוז'ניץ, חברו הטוב של רבי ברוך. בני ביתו ידעו היטב עד כמה השניים קשורים זה לזה בחבלי עבותות אהבה, וחששו מאוד שהידיעה תסב צער עמוק למגיד ותסכן את בריאותו.
באותה עת היה המגיד בשנתו השבעים וחמש, ומצב בריאותו היה רופף מאוד. הסיגופים שעשה בעבודתו הרוחנית, התעניות הרבות שהתענה והמזון המועט שהכניס אל פיו נתנו את אותותיהם בגופו.
בשנים ההן הייתה חלה מפעם לפעם הידרדרות במצב בריאותו. הוא היה נחלש עד שהיה שוכב במיטתו כמעט חסר חיים. כל אימת שהיה נקלע למצב כזה היה מבקש להזמין את תלמידו החביב, רבי יעקב-יצחק – 'היהודי הקדוש' מפרשיסחה.
כאשר היה בא אליו רבי יעקב-יצחק, הייתה ניכרת מייד הטבה על פניו של המגיד. הצבע היה חוזר ללחייו, והוא היה מתחזק והולך, וכעבור זמן קצר חוזר לתפקודו הרגיל.
פעם אחת שאלו את המגיד לפשר הדבר, והוא הסביר: "כשאדם משלים את עבודתו בעולם, אין לו עוד מה להשתהות בעולם הזה, ועליו לעבור לעולם האמת. מאחר שזקן אני, רואה אני מעת לעת שלמעשה כבר מילאתי את תפקידי בעולם וכבר עשיתי כל מה שהיה מוטל עליי. בעקבות זאת אני נחלש והולך.
"או-אז אני מזַמן אליי את רֵעִי כאח לי, היהודי הקדוש, שהקב"ה חנן אותו במוח חריף ומעמיק, והוא מוצא בעבורי דרך חדשה בעבודת ה', שאותה עדיין לא עשיתי. כך נוצרת הצדקה להישארותי בעולם הזה, מפני שעדיין יש לי מה לתרום ולעשות, ולכן מייד משתפר מצבי ואני חוזר לאיתני"...
באותם ימים שבהם הגיעה לקוז'ניץ הבשורה על דבר הסתלקותו של רבי ברוך היה המגיד שרוי בחולשה גדולה. בני הבית חששו לשלומו, והחליטו להעלים ממנו את הדבר. הם הזהירו כל מי שנכנס אליו לבל ייכשל בלשונו ויפלוט מילה כלשהי על האובדן הכבד, שהיה שיחת היום ברחוב היהודי.
חולשתו של המגיד גברה והלכה, ושוב הגיע למצב ששכב במיטתו ללא תנועה, כמעט חסר חיים. הוא כבר לא היה יכול אפילו לבקש לקרוא ל'יהודי הקדוש', אך בני הבית מיהרו להזעיקו ולבקשו לבוא בבהילות אל ביתו, בשל ההידרדרות במצבו.
רבי יעקב-יצחק בא אל מעונו של המגיד ובירר אצל בני הבית אם הודיעו לצדיק על האבידה הגדולה במז'יבוז'. "חס ושלום!", הבהירו בני המשפחה. "העלמנו זאת ממנו, לנוכח מצב בריאותו הרופף, ובוודאי ייזהר כבודו לשמור את הדבר בסוד מפניו, מפני שגופו הכחוש לא יעמוד בצער הנורא!".
'היהודי הקדוש' הנהן בראשו ונכנס אל החדר. הוא ניגש אל מיטתו של המגיד, רכן לעבר הצדיק ולחש על אוזנו: "עליכם לדעת שהרבי ר' ברוך כבר אינו שרוי עימנו בעולם הזה".
ואז קרה הדבר. גון אדמומיות החל נמסך אט-אט בפניו החיוורות של הצדיק. תנועותיו נעשו נמרצות יותר, כאילו הוזרקה לגופו תרופה מסתורית. ניכרו בו סימני חיוניות, וכעבור זמן לא רב התרומם ממשכבו והזדקף על המיטה שעליה שכב ללא תנועה!
מרגע לרגע התחזק הצדיק, עד שהתאושש לגמרי ושב לאיתנו. "נס!", קראו בני הבית בהשתאות. הם פנו אל 'היהודי הקדוש' וביקשו לדעת מה אמר לאביהם שחולל את המהפך הניסי.
"אמרתי לו, שהרבי ר' ברוך הסתלק מן העולם!", השיב 'היהודי הקדוש' בפשטות.
"מה?!", נדהמו בני הבית. "איך ייתכן?! הלוא בשורה זו עלולה הייתה לסכן את חייו... מדוע עשית זאת... אבל באמת התרחש ההפך! מה קורה כאן?".
הרגיע אותם 'היהודי הקדוש' ואמר: "אבאר לכם את הדברים. הרבי ר' ברוך זכר צדיק לברכה ואביכם הקדוש, ייבדל לחיים ארוכים, היו קשורים זה לזה בחבלי עבותות אהבה.
"עבודתם הרוחנית הייתה נשגבה וטהורה, ואין אנשים פשוטים כערכנו יכולים להבין את סודהּ. אף שמרחקים גדולים הפרידו ביניהם, היה ביניהם כל הזמן קשר רוחני הדוק, והם עשו יחד את מסעם הרוחני העילאי. כל אחד מהם רומם את חברו לדרגה הרוחנית שהשיג, ויחדיו כבשו פסגה אחר פסגה.
"כשנודע לי שאביכם נפל למשכב, הבנתי מייד את סיבת חוליו: הקשר בינו ובין רבי ברוך הוסיף להתקיים גם אחרי הסתלקותו של רבי ברוך, וחששתי שרבי ברוך מושך את חברו לבוא בעקבותיו ולהשיג את הדרגות הנעלות שהוא משיג עכשיו בגן העדן.
"על כן סיפרתי לצדיק על דבר הסתלקותו של רבי ברוך, וממילא הבין שהדרגות העילאיות של חברו הטוב אינן בהישג ידו של בשר ודם בעולם הזה, והדבר הביא לידי התאוששותו המהירה".
(על-פי 'כרמנו', ניסן תשס"א) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
