חייט פשוט היה משולם, בן העיר אפטה שבפולין. פרנסתו הייתה דחוקה, ובקושי רב הצליח להביא לחם לביתו. בני משפחתו התקיימו בצמצום ובמחסור תמידיים.
מצבו הכלכלי הרעוע העיק עליו. הוא חיפש אפיקים שירחיבו את מטה לחמו, אך כל מאמציו כשלו והנחילו לו מפח נפש.
כאשר לא היה יכול לשאת עוד את חרפת העוני, נשאוהו רגליו אל הצדיק שהתגורר בעירו, הלוא הוא ה'אוהב ישראל' מאפטה. הרבי הביט בו ברחמים, בירכו בחום והרעיף עליו דברי עידוד ונחמה.
דברי הברכה והעידוד הרימו מעט את רוחו השפופה של משולם, אך כאשר חלפו הימים ולא נראה שום שינוי, נזקק למנה נוספת של דברי חיזוק. שוב קיבלו הרבי במאור פנים, וגם הפעם לא חסך ממנו דברי עידוד ונחמה, שאוששו את משולם החייט.
נוהג זה נהפך להרגל שגרתי. משולם נתלה בתמיכה שהעניק לו הרבי כטובע הנאחז בקש. לעיתים תכופות פקד את מעון הצדיק, הרכין את ראשו בהכנעה, והתמלא תקווה וביטחון בבורא כי מצבו ישתפר וכי ישועת ה' תבוא כהרף עין.
יום אחד כאשר נכנס אל בית הרבי ניכר היה כי משולם אחר בא לכאן. אין זה אותו אדם מדוכדך ומיואש. הליכתו הנמרצת והחיוך שעל פניו העידו כי דבר מה השתנה.
ואכן, מצב רוחו של משולם היה מרומם מאוד. הוא בישר לרבי בשמחה כי לאחר מכירת הכפר הסמוך לידי בעל אחוזה אחר, נפתח לו חלון לפרנסה ברווח. בעל האחוזה החדש החליט להזמין אצל משולם את כל הבגדים הדרושים לו ולבני משפחתו.
הוא סיפר לרבי כי ההזמנות החלו לזרום, וגם התשלומים בהתאם. בחסדי שמיים הוא כבר רואה רווחים נאים על עבודתו. "כשם ששיתפתי את הרבי בצערי, אני שמח לבשר על ההטבה הגדולה שה' זימן לי", אמר בקול מתרונן.
חלפו כמה ימים ומשולם התייצב שוב בפתח חדרו של הרבי. עדכון חשוב היה בפיו לבשר לרבי: "יש שמועות שהלקוח החדש שלי הוא בעצם יהודי שהמיר את דתו".
פני הרבי הרצינו. "אבקשך לחקור את העניין לאשורו ולהודיע לי את תוצאות בדיקתך", ביקש.
ואכן, לאחר בירור יסודי התברר כי הדברים נכונים. הוא היה יהודי שפרק עול, נטש את מורשת אבותיו ואף המיר את דתו כדי להיטמע בין גויי הסביבה. האיש עשה חיל בעסקיו, עד שקנה את האחוזה הגדולה.
משולם החייט סר לבית הרבי וסיפר לו על מה שהעלה בחקירותיו. הרבי הקשיב והורה לו הוראה חד-משמעית: "היזהר שלא לתפור בעבורו בגד שיש בו שעטנז!".
החייט שמר את הדברים בליבו. ואכן, לא חלפו ימים רבים ומבית בעל האחוזה נשלח אליו אריג כדי שיתפור ממנו בגד נאה לבעל הבית. משולם בא במבוכה. דברי הרבי הדהדו במוחו, אך החשש הגדול מפני אובדן מקור פרנסתו לא נתן לו מנוח. מאחר שלא ידע כיצד לנהוג, הניח את האריג בצד ולא התחיל במלאכת התפירה. הבד היקר היה מוטל כאבן שאין לה הופכין, בזמן שמשולם התחבט קשות מה לעשות.
עברו ימים אחדים ובעל האחוזה בא לבדוק את התקדמות העבודה. משולם שבא במצוקה התעלם משאלתו. האיש התמלא כעס עליו. "אני מבין שלא התקדמת במלאכה. אם כן, היה עליך להודיע לי על כך ולא לעכבני לשווא!", נזף בו.
החייט החל להצטדק ולהתנצל שהדבר איננו באשמתו אלא הרבי מאפטה הוא שמונע ממנו לתפור בעבור יהודי בגד העשוי מבד שיש בו שעטנז.
זעמו של האדון גבר. הוא יצא מבית החייט ופנה אל ביתו של ה'אוהב ישראל', לדרוש הסבר כיצד הרבי מהין להתערב בענייניו ולאסור על משולם החייט לתפור בעבורו בגד כאוות נפשו.
הרבי הביט בו בנחת, עד שסיים להרצות את שטף טענותיו, ואז השיב לו: "חכמינו זיכרונם לברכה אמרו כי ישראל – אף-על-פי שחטא ישראל הוא. לכאורה, מה החידוש בכך? וכי יעלה על הדעת לחשוב אחרת? האם כתוב במקום כלשהו שיהודי מומר חדל מלהיות יהודי?
"אלא שחז"ל ביקשו לחדד את מעלתם של בני ישראל. דבריהם מכוּונים לאדם כמוך, יהודי שנטש את יהדותו והמירהּ בדת אחרת. אתה רוצה לנתק כל קשר עם אלוקיך ועם עמך, וסבור אתה שתצליח לעשות כן. חז"ל מבהירים אפוא שטעות בידך. עובדת היותך יהודי אינה ניתנת לשינוי. אי-אפשר לאבדה או להשתחרר ממנה, שכן היהדות היא מהותך ואינך יכול להחליף את מהותך.
"עכשיו מן הסתם תבין מדוע הוריתי למשולם להימנע מלתפור לך בגד שעטנז. אם חז"ל מגדירים אותך 'ישראל', משמע שאתה חייב בכל המצוות, ובכלל זה איסור שעטנז. כיצד אאפשר לחייט יהודי להכשיל אותך בעוון שעטנז?!".
כשסיים הרבי את דבריו נותרו פניו של בעל האחוזה חתומות. ניכר היה כי הדברים חלחלו לליבו. בלי אומר ודברים יצא מבית הרבי ושב לביתו. לא חלפו ימים רבים, והאיש חזר לבית הרבי מאפטה – הפעם כדי שיורה לו דרך לתשובה שלמה.
(על-פי 'בעלי תשובה') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
