הרמב"ם (בתחילת פרק יא מהלכות מלכים) מביא שלוש ראיות שהאמונה בביאת המשיח מוזכרת בתורה: 1) הבטחת התורה: "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים" (דברים ל,ג). יש כאן הבטחה שבסוף הגלות תבוא הגאולה וכל בני ישראל ישובו ויתקבצו לארץ ישראל. 2) נבואת בלעם, המדברת במפורש על המלך המשיח: "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב. דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר כד,יז). 3) הפסוקים בפרשת ערי המקלט.
וכך הרמב"ם כותב (הלכה ב): "אף בערי מקלט הוא אומר 'וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ... וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים' (דברים יט,י) וגו'. ומעולם לא היה דבר זה ולא ציווה הקב"ה לתוהו". כלומר, מאחר שבתורה מופיעה מצווה להוסיף שלוש ערי מקלט, כאשר הקב"ה ירחיב את גבולנו, ודבר זה עדיין לא קרה – מכאן שהדבר עתיד לקרות בימות המשיח, וזו ראיה מהתורה על ביאת המשיח.
תוקף מיוחד
מה חסר בראיות הראשונות שהרמב"ם ראה צורך להוסיף ולציין את הראיה מערי המקלט, ומדוע ציין זאת בהלכה נפרדת?
הרבי מליובאוויטש מסביר (לקוטי שיחות כרך לד, עמ' 114) כי הראיה מערי המקלט נותנת תוקף מיוחד לאמונה בביאת המשיח, והופכת אותה לחלק ממצוות התורה. בלי הראיה הזאת האמונה בביאת המשיח היא הבטחה בתורה. אמנם יהודי צריך להאמין בכל דבר שכתוב בתורה, אבל עדיין היה אפשר לטעון שבהבטחה זו יכול לחול שינוי, או שהיא נאמרה בלשון של משל והדברים יתקיימו בעולם הרוחני ולא הגשמי.
זה החידוש בראיה מערי המקלט, שהעניין של ביאת המשיח נעשה אחד מתנאיה של מצווה בתורה, ובזה לא יכול לחול שום שינוי. וכמו שכתב הרמב"ם (בהלכות יסודי התורה): "דבר ברור ומפורש בתורה, שהיא מצווה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי, ולא גירעון, ולא תוספת". התורה מְצַווה אותנו להוסיף עוד שלוש ערי מקלט, וזו מִצווה "לעולם ולעולמי עולמים", ולכן ברור שהדברים חייבים להתקיים כפשוטם – שיבוא המשיח, שאז "ירחיב ה' אלוקיך את גבולך", ואז תתקיים המצווה "ויספת לך עוד שלוש ערים".
אי-אפשר שיחול שינוי
ליתר ביאור: בהבטחה של הקב"ה (על-ידי נביא) יכולים להיות שינויים; למשל, "דברי הפורענות שהנביא אומר" יכולים להתבטל מפני "שהקב"ה ארך אפיים ורב חסד" או ש"אפשר שעשו תשובה ונסלח להם". גם הבטחה לטובה, אם הייתה רק "בין הקב"ה ובין הנביא", אפשר שלא תתקיים שמא "יגרום החטא". ומזה מובן, שגם כאשר ברור שהבטחת הנביא תתקיים – אין זה רק מפני שהבטחה שעל-ידי נביא אינה בת שינוי מעצם הגדרתה, אלא מפני שבפועל לא יחול שינוי בהבטחות האלה.
אבל הנצחיות של התורה ומצוותיה היא ברמה עליונה לאין ערוך. התורה והמצוות הן למעלה מגדר שינוי, ואי-אפשר שישתנו. כשם שהקב"ה עצמו למעלה מגדר שינוי, כמו שנאמר "אני ה' לא שניתי", כך תורתו ומצוותיו (שהן חוכמתו ורצונו) אף הן למעלה מגדר שינוי.
אם כן, כאשר הבטחת הגאולה היא חלק ופרט של מצווה בתורה, חל עליה גדר הנצחיות של התורה – נצחיות שלא ייתכן בה שום שינוי וביטול. לכן הרמב"ם מוסיף בהלכה נפרדת את הראיה מערי המקלט, כי הראיה הזאת נותנת תוקף מסוג אחר לאמונה בביאת המשיח. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
