שאלה: מניין התפלל, כשאבל ('חיוב') משמש שליח-ציבור. כשסיימו את תפילת לחש, ביקש אדם שאיחר לתפילה לומר את חזרת הש"ץ, כדי שתיחשב לו כתפילה בציבור. האבל ויתר לו. לפני קדיש 'תתקבל' ביקש האבל לומר את הקדיש, אך היו שטענו כי קדיש 'תתקבל' שייך לתפילת ה'חזרה', ולכן צריך לומר אותו מי שהתפלל חזרת הש"ץ.
תשובה: לעניין תפילה בציבור: עיקר התפילה בציבור היא תפילת שמונה-עשרה, ויש להשתדל שכל המניין (ולפחות רובו, שישה אנשים) יתחיל אותה יחד. יש פוסקים שכתבו, שגם מי שמתפלל עם הש"ץ בשעת ה'חזרה' נחשב לו כתפילה בציבור.
המאחר יכול להתחיל להתפלל עם הש"ץ מתחילת החזרה, לומר עמו קדושה, לסיים עמו יחד ברכות 'הא-ל הקדוש' ו'שומע תפילה' ולכרוע עמו ב'מודים', ואין הוא חייב להיות שליח-ציבור כדי שייקרא 'מתפלל עם הציבור'. ובפרט שלכתחילה לא יאמר 'חזרה' מי שלא התפלל בלחש, אלא בדוחק.
ולשאלת הקדיש: כתוב בפוסקים, שתפילת האבל לפני העמוד מועילה לנפש הנפטר יותר מאמירת קדיש (וכשיכול להתפלל בעצמו רצוי שיעשה זאת, שהרי הוא חייב בכבוד אביו, אלא-אם-כן מוותר לאחר כדי למנוע צער או מחלוקת).
כשהיו כמה אבלים באותו מניין, נהגו שאחד היה ש"ץ עד סיום חצי-קדיש שאחרי חזרת התפילה, והשני התחיל מ'אשרי', כדי לומר קדיש 'תתקבל', כי יש מעלה מיוחדת בקדיש זה.
מכאן אנו למדים, שאף שקדיש 'תתקבל' נאמר רק אחרי תפילת העמידה וקשור בה (ולכן אומרים אותו רק פעם אחת בכל תפילה), הוא נחשב המשך לתפילת-הציבור, ואינו חייב להיאמר דווקא על-ידי הש"ץ שחזר את התפילה.
מקורות: שו"ע או"ח סי' נב וסי' קט ס"א וקכד ס"ב, הג"ה ונו"כ, שו"ע אדמו"ר הזקן שם (קט א-ג. קכד,ג). רמ"א יו"ד סי' שעו ס"ד, וראה 'דברי סופרים' שם, וש"נ. מסגרת השלחן לקיצור שו"ע סי' כ ס"ק ד. וראה לבושי שרד סי' קט ס"ק יא ט. אשי ישראל פי"ב ס"ז-ט, פט"ו הע' פט. נטעי גבריאל הל' אבילות ח"ב פנ"ב סוף הע' א, ופנ"ג סי"א. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
