"דובר כמה פעמים על-דבר גודל ההנאה והנחת-רוח מהקובצים וההערות בשיחות", אמר הרבי' * "נהניתי להערותיו בלקוטי-שיחות; בנוגע לשאלותיו בזה - הרי זוהי מטרת קובצי הערות אנ"ש" * צרור תשובות, התבטאויות והדרכות של הרבי הנוגעות למערכות 'הערות התמימים ואנ"ש' ולכותבי החידושים * רשימה שלישית
מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר
"בברכה...ולהצלחה", "ולהצלחה בעבודת-הקודש" - כך נהג הרבי לחתום את המכתבים כלליים-פרטים ששיגר למערכות 'הערות התמימים ואנ"ש' ברחבי תבל.
תירוץ על-פי תורה
עצם התופעה של בימות העוסקות בדברי הרבי [למרות שגם בקובצי 'התמים' שנדפסו בווארשה, בחיי הרבי הריי"צ נשאו ונתנו בתורתו] הייתה חידוש גדול. אף-על-פי-כן הרבי התייחס לכך בטבעיות, ופעם אחת (התוועדות שבת-קודש פרשת ויקהל תש"מ) אמר כבדרך-אגב:
... אצל אומות העולם, להבדיל, ישנו אחד שאת אשר אומר יש לקבל, ללא עוררין... אולם אצל בני ישראל על התלמיד להציע שאלותיו אפילו בפני משה רבינו, ומשה רבינו צריך להשיב לו ולהצביע לפניו על מקור וכו', וזוהי דרך והנהגת התורה!
המדובר אינו רק בתלמיד גדול וגאון גדול שבאים לשאול אצלו מנין המקור לדברים שאמר - אלא אפילו כאשר איש פשוט מן השוק שואל "מאיזה טעם דנתוני" - מחוייב הוא להשיב לו.
ואם ישיב שדבריו המה 'הלכה למשה מסיני' - הרי "אם קבלה היא" עליך לומר בדיוק מתי עמדת בהר סיני, ולהצביע בדיוק על המקום בו עמדת בהר סיני כאשר השם-יתברך נתן זאת!
"ואם לדין, יש תשובה": ואם טוען הוא זוהי סתם הלכה, ושואלים אותו מנין למד זאת - עליו להראות מהו המקור לכך, כנ"ל.
והתירוץ שאין זמנו פנוי ואינו לפי כבודו - אינו תירוץ על-פי תורה, שעל-פיה עליו להצביע על המקור כאשר התלמיד שואל אותו על כך.
קל-וחומר מקודשא-בריך-הוא
הרב שמואל-פסח בוגומילסקי (מניו-ג'רסי) פירסם הערות על חוברת מסויימת, ואחר-כך נודע לו שהרבי הגיה את החוברת. מיד הזדרז לכתוב לרבי שלו היה יודע זאת, לא היה כותב את אשר כתב, וביקש "סליחה ומחילה כו' וכו' שלא יהיה שום הקפדה כלל".
בכ"ד בשבט תש"מ הגיב הרבי:
זה עתה נדבר ביו"ד שבט בפי' ובאריכות
שכשיש קושיא בד"ת וכיו"ב א"צ כלל [=בדברי תורה וכיוצא בזה אין צריך. התיבה "כלל" הכוונה לקטע "סליחה ... כלל" שצוטט לעיל] - ואדרבה צריך לאומרה וק"ו [=וקל-וחומר] מקוב"ה אמר וכו' [מסכת בבא-מציעא פד,א: קודשא-בריך-הוא אמר נצחוני בני] וק"ל".
כמובן יכול לפרסם כ"ז [=כל זה].
דברי הרבי 'התעשרו' ב'הערות'
ברובם ככולם של המקרים שבהם נשאלו שאלות וקושיות, הרחיב הרבי להבהיר את הדברים בצורה בהירה ונפלאה עוד יותר משהיו לפני קושיות השואלים. מאידך, כמו שנכתב ב'פתח דבר' לספר 'חידושים וביאורים בש"ס' שהופיע בשנת תשל"ט:
"כדרכן של שיחות, באים הדברים לפעמים בארוכה ולפעמים בקצרה, באופן שהם זקוקים לביאור. וכמה ביאורים כאלה נדפסו בקובצי "הערות התמימים ואנ"ש".
כך וכך, מדובר במפעל אדיר של עיון והעמקה במקצועות רבים שבתורה כפי שהשתקפו בתורת נשיא הדור, והמחכה לפרסום מחודש מסודר לפי נושאים או כרכי הליקוטי-שיחות, כך שיהפוך לספר שימושי רגיל ללומדי תורת הרבי.
גדולי תורה מתעמקים בתורת הרבי
בחודש שבט תשל"ו, עם הגעתם של שלוחי הרבי לארץ-הקודש, ייסדו מיד 'במה לפלפול ועיון בשיחות' ביוזמתם ועריכתם של התלמידים השלוחים "בירושלים העתיקה בין החומות".
בימה זו סחפה רבים מאנ"ש והתמימים בארצנו הקדושה. אך החידוש העיקרי בה היה בהשתתפותם הכמעט קבועה של רבנים חשובים, ובהם גם כאלה שלא נמנו עם חסידי חב"ד. כך למשל פורסמה הערה מעניינת של הגאון החסיד רבי שלמה-יוסף זוין (חזרה ונדפסה ב 'ספר היובל קרנות צדי"ק', קה"ת תשנ"ב), של הרב החסיד ר' אלתר הילביץ (מחבר הספרים 'ללשונות הרמב"ם' ו'חקרי זמנים'), של הרב מאיר-יהודה ג"ץ רב הכותל המערבי, ושל הרב אביגדור נבנצאל, ר"מ בישיבת הכותל, אשר שמם מופיע בתדירות בין כותבי ההערות.
מאמצים רבים השקיעו העורכים, בראשות הגה"ח הרב אברהם-ברוך שיחי' פבזנר, וההשקעה הניבה יבול מבורך ואיכותי של חידושים וביאורים בתורת הרבי.
התעניינות בזהות המדפיס
בקבצים אחרים בחו"ל השתתפו גם הגאון רבי פנחס הירשפונג, אב"ד מונטריאל, הרב שטרן, בעל מח"ס שו"ת השבי"ט ממיאמי פלורידה, ואף נדפס גם ביאור שהשמיע הגאון רבי יעקב קמינצקי באוזני הרב יהודה-לייב שפירא.
בספר 'סיפורה של שליחות', המביא את סיפור העלייה המשולשת של שלוחי הרבי בשנים תשל"ו-תשל"ח לארץ-הקודש, מסופר (עמ' 52) על ה'יחידות' שזכה לה - מי שעמד בראש קבוצת השלוחים בתשל"ו - הגאון החסיד רבי מרדכי מענטליק בשובו לניו-יורק. בין השאר מסר הרב מענטליק את העתק הראשון של הגיליון הנ"ל.
הרבי שאל מיד האם אין ידו של גוי מעורבת בגיליון זה? הרב מענטליק השיב כי השלוחים מסרו לו את הגיליון באומרם כי הוא הודפס בדפוס יהודי. הרבי לא הגיב, אך כשנודע הדבר לשלוחים, בדקו ומצאו שבית-הדפוס הוא אמנם בבעלות יהודית, אך המדפיס היה מבני ישמעאל...
[מעניין לציין לדברי הרבי בליקוטי-שיחות, כרך כג, עמ' 19 על הדפסת דברי תורה שנעשית במקרים רבים על ידי מי שאינו בן ברית ואין איש מעורר על-כך. ושם בהערה 21*: "להעיר משקלא-וטריא אם ספרים שנדפסו על-ידי גוי יש בהם קדושה ואם רשאים ללמוד בהם... לא מצינו עתה מי שיזהר בזה כו'"].
שי למלך
בהתוועדות לרגל י"א בניסן תשל"ו, הוגשו לרבי מתנות שונות לכבוד יום הולדתו. בין השאר ניגשו אל הרבי חברי מערכת 'הערות התמימים' בניו-יורק, בצרפת, במוריסטון והגישו כרכים המאגדים גיליונות של קונטרסי 'הערות התמימים'. "אדמו"ר שליט"א" - ציין רי"מ סוסובר ביומנו - "אמר לכולם להגיד 'לחיים' ואיחל להם שיהיו יראי-שמים חסידים ולמדנים".
תשל"ט - תשמ"א התפתחות והתרחבות
את שנת תשל"ט אפשר להגדיר כשנת התפתחות של הבימות האלה (שהגבירו את הופעתן החל בשנת תשל"ח בעקבות המאורע בשמיני-עצרת, שאז הוחלט להגביר את הקו של "ועשה טוב").
בחודש טבת של אותה שנה כותב הרבי לאחד מתלמידי ישיבות חב"ד בארץ-הקודש (לוד) ('היכל מנחם' כרך ב' עמ' קעד-ה):
נהנתי להערותיו בלקו"ש [=בלקוטי-שיחות]. בנוגע לשאלותיו בזה - הרי זוהי מטרת קובצי הערות אנ"ש והת' המו"ל בכ"מ [והתמימים המוצאים-לאור בכמה מקומות] לרכז שם כל כיו"ב [=כיוצא בזה] ושידונו רבים עד"ז [על דבר זה] וכו'.
ובחודש שבט כתב הרבי לפלוני שהעיר הערות בשיחות:
לעת"ל [=לעתיד לבוא] כדאי שישלח שאלותיו לא' [=לאחד] הליקוטים שיו"ל [=שיוצאים לאור] כאן, מאריסטון וכו' - ויהיה לתועלת הרבים.
ועוד:
לההערה בלקוטי-שיחות (ותשואות-חן על זה) – מכמה טעמים טוב שיעשה כנהוג לאחרונה בכיוצא-בזה, לכתוב לאחד הקובצי-תורה שענינום בכיוצא-בזה, ויתברר הדבר על-ידם ולרבים, וקל-להבין.
פרסום לתועלת הרבים
הרבי שלל את האפשרות שישגרו לו איגרות עם פתרונות וביאורים אפשריים על-מנת שיבחנם ויאשרם - אלא:
הכוונה היא - מכיוון שהרי מצויים קובצים שונים היוצאים-לאור (ב"שיכפול", או באותיות-הדפוס ("ניט אום שבת גערעדט")), הן מכאן, הן מעיירות הסמוכות, ממדינות אחרות, עד לארץ-הקודש - שישגרו את הסברות בעניינים אלו לקובצים, ולאחר שהמערכת תבחון אם הם ראויים לדפוס - ידפיסום, ממילא יהיה זה תועלת ושקלא-וטריא ברבים, עד אשר גם כאלה שעד אז לא שמעו מהעניין יראו זאת, וממילא יטלו חלק בדיון.
וגם אותם שידעו מקודם מהעניין - מכיוון שזוהי שקלא וטריא הקשורה עם עוד אחרים - יתווסף בכך מעלת "דיבוק חברים" ו"פלפול התלמידים", שאז מצליחים יותר מלימוד של יחיד".
לשאול, לענות - ובחתימת השם
אולם התנופה המרכזית היתה ללא כל ספק בשנת תשמ"א. במהלך התוועדות שבת-קודש פרשת ויחי של אותה שנה עורר הרבי על כתיבת הערות על השיחות בקובצים. בהזדמנות זו ביאר הרבי הערה שנדפסה בחוברת השבועית של הישיבה במוריסטון. בין הדברים אמר ('אשכילה בדרך תמים' עמ' 95):
יישר כח למי שכתב את ההערה (שנתבארה לעיל) ולכל אלו המעירים הערות.
אם מתעוררת איזו שאלה באחד מהעניינים המדוברים בהתוועדות, אין צורך להתבייש לשאול וכן לא צריך להיות ביישן ולהימנע מלחתום את השם (אלא אם-כן נעשה הדבר מחמת "הצנע לכת")
הכוונה היא שהשאלות תשאלנה באחד הקובצים היוצאים לאור (כפי שעשה כותב ההערה הנ"ל) ובפרט שעל-ידי כך גם מתקיים "הרבה קיבלתי מחברי".
הרבי סיים את דבריו: "ויישר חילם ותבוא עליהם ברכה לכל אלו הכותבים בהקובצים און קאכן זיך [=עוסקים בלהט] בדברי רבותינו נשיאינו".
"גודל ההנאה"
כמה שבתות לאחר-מכן - שבת-קודש פרשת משפטים - הגיה הרבי קטע מהנחה בלתי מוגהת, ושם נאמר ('אשכילה' שם):
דובר כמה פעמים על-דבר גודל ההנאה והנחת-רוח מהקובצים וההערות בשיחות וכו'.
באותה שנה (וממנה ואילך גם כן בתדירות די גבוהה) המשיך הרבי להתייחס כמעט מדי שבוע, לשאלה או להערה שפורסמו באחד הגיליונות שהופיעו לקראת השבת שבה התקיימה ההתוועדות.
תפקידי המערכת
שתי הוראות כלליות נתן הרבי בכתב בקשר לצביונם של הגיליונות:
הראשונה פורסמה בגליון פרשת כי-תשא (גיליון שמונים) של 'הערות וביאורים' מה שכתב הרבי לאחד בנוגע לאופן הכתיבה בקובצים אלו:
לא לכתוב שיעורים (שמתאים לאמירה בישיבה) - אריכות (וגם המשך) שלא זהו מטרת הקובצים, כמובן.
[מאידך בהזדמנות אחרת כתב הרבי להרה"ח ר' צבי-יוסף שיחי' ביסק, שהעיר הערות במפתח-הענינים של הרבי לתניא ('ימי מלך' כרך ב' עמ' 608 הערה121**): "נהניתי לקרוא מה שכותב... ומתאים למה שנתבאר על-דבר מטרת הקובצי הערות המתפרסמים בכמה מקומות - כדאי שישלח זה (לא הכל בבת-אחת, כמובן) לאחד מהם, וה' יצליחם בתלמוד תורה בדחילו-ורחימו"].
גם הרה"ח הרב שלום-בער שיחי' לווין קיבל פעמים הוראות לפרסם בקובצים.
ההוראה השנייה ניתנה למערכת חדשה שהוקמה בישיבת תומכי-תמימים אושן-פארקוויי וגיליונה הראשון הופיע לפרשת כי-תשא. בתגובה על קבלת הגיליון כתב הרבי לאחר האישור והתודה ("נתקבל ותשואת-חן. ודבר בעתו - בסמיכות לפורים קטן דשנת הקהל. אזכיר-על-הציון"):
ובטח עומדים בקשר עם הנהלת שאר הקובצים - בכדי שזא"ז [= שזה את זה] יעזורו וישלימו, למען לא תהיינה הכפלות וכיו"ב [=וכיוצא בזה].
ופשוט ומובן שגם להנהלות כהנ"ל [=להנהלות שאר המערכות] הדברים מופנים אפילו להראשון בזמן.
"בכל הקבצים שראיתי לא מצאתי"...
במשך השנים שלאחר-מכן הפך הדבר לכמעט עניין שבשיגרה שהרבי יזכיר את הקבצים ולפעמים בסגנון של תביעה ודרישה - כיצד לא פירסמו תשובות לשאלות שהשאיר לעיון השומעים. הנה התייחסות משבת-קודש פרשת מקץ תשד"מ ('התוועדויות' תשד"מ כרך ב' עמ' 705):
מכיוון שהיה הפסק שלם בין התוועדות הנ"ל להתוועדות זו... חשבתי שיהיו כאלו שיתייגעו למצוא את ביאור הדברים, ויפרסמו (בקובצים המופיעים מידי שבוע) כדי לזכות את הרבים. ובפועל - לא מצאתי בכל הקובצים אחד שינסה לתרץ את השאלות הנ"ל!
קובצים אלו הופיעו גם לקראת שבת זו (כבכל שבוע), ישנם כאלו שכותבים בקובצים אלו [בחתימת שמותיהם, או - מפני גודל העניוות - בראשי תיבות בלבד, אם ראשי-תיבות השייכים לשמם, או ראשי-תיבות שאינם שייכים לשמם כלל...]
ישנה "מערכת" וכו', ואף-על-פי-כן, בכל הקובצים שראיתי לא מצאתי שיתעכבו למצוא ביאור על קושיות הנ"ל.
על המערכת לצרף הערותיה
בשבת פרשת חוקת תשד"מ ('התוועדויות' תשד"מ, כרך ג, עמ' 2082) מתייחס הרבי לתפקידה של המערכת:
מתפקידה של ה"מערכת" (שלשולחנה מגיעות השאלות כו') שבד בבד עם נתינת אפשרות לכל הרוצה להשמיע את דעתו, עליה גם לצרף את הערותיה, ובפרט כאשר מדובר אודות שאלות בענינים הכי פשוטים, שאין כל מקום לשאלה כו'. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
