חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:14 זריחה: 6:06 י' בניסן התשפ"ד, 18/4/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

אי השבתת השמחה – חלק מהעבודה
שלחן שבת

מדורים נוספים
שיחת השבוע 952 - כל המדורים ברצף
הטקטיקה כשלה, האמת תצליח
בציפייה לגאולה
יש חדש
אי השבתת השמחה – חלק מהעבודה
רצוא ושוב
בלי פניות
בידי מי המפתח
אין גם 'סוס קטן'
שומרים על השומרים
מכירת חמץ

ביום השמיני למילואים, בעיצומה של שמחת חנוכת המשכן, אירע דבר מצער: שני בני אהרן, נדב ואביהוא, התקרבו יותר מדיי אל הקודש ומתו במקום. משה רבנו אמר אז למישאל ואלצפן, בני-דודו של אהרן - "שאו את אחיכם מאת פני הקודש אל מחוץ למחנה".

העובדה שהתורה מאריכה בתיאור פרט זה דורשת ביאור. הלוא מובן מאליו שלא היה אפשר להשאיר את גופות הנפטרים במשכן, אלא היה הכרח להוציאם מיד, כדי שלא להשהות במשכן טומאת מת. כמו-כן לא ברור מדוע הטיל משה מלאכה זו דווקא על מישאל ואלצפן, שהיו לוויים, ובוודאי היו רוצים להשתתף בעבודות המשכן ביום חנוכתו ולא להיטמא.

למה הלוויים?

השאלה השנייה מתחזקת על-פי מה שכבר למדנו על סדר ההלוויה של יעקב אבינו. את ארונו של יעקב נשאו בניו, חוץ משניים - יוסף ולוי. יוסף, משום שהיה מלך, ולוי, משום שבעתיד עתידים בניו לשאת את ארון ה'.

נמצא אפוא שלוי נמנע מלשאת את ארונו של אביו משום שכעבור כמה דורות יהיו צאצאיו עתידים לשאת את ארון ה'. מדוע אפוא הטיל משה על הלוויים להיטמא בעבור קרובי-משפחה רחוקים יותר, ובזמן של שמחה של השראת השכינה במשכן. היה מתאים יותר שמישאל ואלצפן ישתתפו בשמחת המשכן, ולא הם יישאו את גופות נדב ואביהוא אל מחוץ למשכן!

חלק מהעבודה

מבאר רש"י, שנשיאתם מהמשכן לא הייתה רק כדי לקוברם, אלא "כאדם האומר לחברו העבר את המת מלפני הכלה כדי שלא לערבב את השמחה". הוצאת הנפטרים מהמשכן ביום חנוכתו הייתה כדי שלא להשבית את השמחה, ופעולה זו נחשבת אף היא אחת מעבודות המשכן.

במשכן היו גם עבודות שנועדו להוציא ממנו דברים המפריעים לעבודתו התקינה, כמו הוצאת הדשן אל מחוץ למחנה, ואף העבודות הללו הן חלק מעבודת הקודש. נמצא אפוא שהציווי למישאל ולאלצפן להוציא את הנפטרים מהמשכן, "כדי שלא לערבב את השמחה", היה חלק מעבודת המשכן, ולכן הוא הוטל על הלוויים דווקא.

לרדת ולהציל

הרמב"ם כותב, שכל יהודי שמחליט למסור את עצמו לעבודת ה' הוא בדוגמת שבט לוי, ולכן יש ללמוד מכאן הוראה בעבודתו הרוחנית של כל אחד ואחד מישראל. יכול יהודי לחשוב, שהואיל והוא כבר הגיע לדרגה של שבט לוי, ונתעלה ונתקדש לעבודת ה', עליו להתעסק אך ורק בענייני תורה וקדושה. כשצריך לצאת ולהציל יהודים מאיסור, הוא טוען שעבודה זו אינה שייכת אליו, מכיוון שהוא קדוש ומובדל, אלא ל'ישראלים', שעסוקים ממילא בענייני העולם.

מלמד משה רבנו, שגם "העבר את המת מלפני הכלה" היא עבודת-קודש, שצריכה להיעשות דווקא על-ידי "אחיכם". גם הפרשה מאיסור היא חלק מעבודת הקודש המוטלת על כל יהודי, ועל-ידה הוא מכין את העולם להיות 'דירה' לו יתברך – דירה נקייה מפסולת ומדברים שליליים – שבה ישכון הקב"ה בגלוי בגאולה האמיתית והשלמה.

(לקוטי שיחות כרך יז, עמ' 100)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)