מדורים נוספים
	התקשרות 560 - כל המדורים ברצף
	ביעור 'חמץ' רוחני יביא חירות אמיתית
	"הדרך הישרה" לגלות ולהביא המשיח
	"בא בימים"
	חודש ניסן
	שואלין ודורשין בהלכות הפסח (ב)
	הלכות ומנהגי חב"ד

- תרגום מאידיש -

ב"ה, יום ג' שהוכפל בו כי טוב,

פ' ויקרא אל משה,

ראש חודש ניסן,

ה'תשמ"ג ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

פעמים רבות צויין כי כל חג מכיל הוראות כלליות ופרטיות, לא רק לימי החג עצמו, אלא גם לכל ימי השנה כולה,

ובמיוחד חג הפסח - הראשון לכל החגים.

דבר זה אמור לגבי כל פרטי החג, אך במידה גדולה יותר לגבי רעיונות היסוד שבו, ועל-אחת-כמה-וכמה - אותם מביניהם שאינם משתנים, והם תקפים הן בזמן שבית-המקדש קיים הן בזמן הגלות, וכן בכל מקום.

נתעכב אפוא בזה, על עניינים מיוחדים הקשורים לשניים משמות חג הפסח: "זמן חרותנו" ו"חג המצות". שני שמות אלה מוזכרים תכופות, ככינוי לחג, בתפילות, בברכות וכו', והם משקפים את ענייני החג התקפים בפועל גם בזמן הזה ובכל מקום.

מה-שאין-כן השם "חג הפסח" - הקשור עם קרבן הפסח, הנוהג בפועל רק בזמן הבית, או "מועד חודש האביב" - הקשור רק עם חצי הכדור שלנו (כולל - ארץ-מצרים), הצפוני.

* * *

מהו אפוא הקשר שבין תוכן ה"חרות" וה"מצות" ומשמעותם, וההוראה שבהם והשפעתם, לכל השנה ולכל יום בשנה?

- זמן חרותנו, אין מובנו רק חרות ושחרור עמנו, בני-ישראל, צבאות השם, משעבוד גשמי במצרים של פעם, אלא גם, כפשוטו, החרות (האמיתית) שלנו, השחרור של כל אחד ואחת מאתנו.

וכפי שמוסבר עניין "יציאת מצרים" בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה, וב"הגדה" עצמה, החל  בכך ש"לא את אבותינו בלבד גאל הקדוש-ברוך-הוא ממצרים, אלא אף אותנו גאל עמהם", ושהכוונה והתכלית (הפנימית) של יציאת מצרים היתה - "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", היינו מתן תורה בהר סיני.

שהרי רק על ידי תורה ומצוות משיג יהודי חרות אמיתית, היינו שיחרור (גם ובעיקר) משיעבוד רוחני, הן מהשפעות חיצוניות ובמיוחד - (לא להתפעל מן העולם החיצוני, ולהשתחרר מהשתעבדות של נחיתות ושפלות לגבי העולם הלא-יהודי וכו'), והן מנטיות פנימיות והרגלים, ה"מצרים" (="מיצרים וגבולים"), המפריעים ליהודי להגיע למלוא שלימותו - השלימות העצמית יחד עם שלימות העם, על-ידי אהבת ואחדות ישראל אמיתית.

אחת מגורמי ההפרעה המרכזיים ביותר לעניין האמור (היינו, לשלימות הבאה מאהבת ואחדות ישראל אמיתית) היא העובדה ש"אדם קרוב אצל עצמו", דבר שעלול להביא לידי כך שייגרם פירוד רב ותיבנה מחיצה בינו לבין יהודי אחר, חס ושלום.

מכאן מובן, אגב, מדוע קשור זמן חרותנו (מיד עם תחילת סדר של פסח, הנהוג בדרך חרות) עם ההכרזה: "כל דכפין ייתי וייכול, כל דצריך ייתי ויפסח" (=כל הרעב יבוא ויאכל, כל הצריך יבוא ויערוך הפסח). מזמינים אל שולחן הסדר לא רק קרובים וידידים, אלא כל דכפין וכל דצריך, יהודים ללא הבדל, באהבה אמיתית, אהבת כל ישראל (לא רק לקרובים וידידים).

לפיכך היה ב"זמן חרותנו" הראשון, מיד עם תחילת הדיבור אל פרעה - התנאי של "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו", ולאחר מכן, ביציאת מצרים, יצאו כל בני-ישראל, בני כל השבטים, ממצרים, מבלי שנשאר יהודי אחד ויחיד בגלות - כולם ללא הבדל ובאותו הרף עין, באותו רגע.

* * *

העניין של "חג המצות" מורכב משני חלקים: החיוב לאכול מצה, והשלילה של אכילת חמץ, עד כדי "בל יראה ובל ימצא".

בין שני אלה קיים הבדל: חיוב אכילת מצה יש לו שיעור ומידה בכמות ובזמן (יוצאים ידי חובה באכילת "כזית מצה", זאת דווקא בלילות הראשונים של חג הפסח, שכן לאחר מכן ניתן להסתפק ב"מצה עשירה", מביצים וכיוצא בזה, או במאכלים אחרים כגון - בשר ודגים וכיוצא בזה, ובלבד שלא יהיו חמץ). לעומת זאת איסור החמץ הוא מוחלט והוא כולל אפילו משהו חמץ, בכל רגע (זמן כלשהו) של כל משך ימי חג המצות.

בכך יש רמז והוראה לחיי הנשמה של היהודי, בהתאם לתכונות הטבעיות של החמץ ושל המצה.

טבעו של החמץ הוא שהבצק תופח ומתרומם עוד ועוד, דבר המעניק טעם מיוחד ללחם האפוי. ואילו המצה, מתהווה מן ההיפך המוחלט: כאשר לא מאפשרים לבצק לתפוח ולהתרומם כלל וכלל.

מוסבר בספרים כי החמץ רומז לגאווה וגסות הרוח החודרות, רחמנא ליצלן, לחיי היום-יום. במקביל מוסבר עוד כי מידת הגאוה מהווה שורש ומקור לכל הנטיות הבלתי רצויות: "תועבת ה' כל גבה לב", וכמאמר חכמינו זכרונם לברכה לפיו על אדם שבו יש גסות רוח אומר הקב"ה: "אין אני והוא יכולים לדור בעולם", וכן קיימים מאמרים נוספים של חכמינו ז"ל ברוח זו.

לפיכך, אחד הטעמים לכך (אף שככלל יש לקיים את כל ציוויי השי"ת כציוויים אלוקיים ולא מצד טעמים אחרים) שאיסור חמץ הוא אפילו במשהו - הוא כדי לרמוז שיש לשלול כל גאווה וגסות הרוח לגמרי.

יתר על כן, האדם עוסק ב"חמץ" כל השנה, שעה שעושה לפרנסתו, "ששת ימים תעבוד", בעולם גשמי של חולין, עם השפעות של חול, הרי כמעט בלתי נמנע שלא תתגנב אליו מחשבה של "ישות", "אני ולי", וכיוצא בזה. וכן, במיוחד לאור הרגש הטבעי האמור שלפיו "אדם קרוב אצל עצמו" - עלול להיות שהתנהגות זו לא זו בלבד שתהיה אצלו ל"טבע שני", אלא שאף תיקבע בלבו הנחה שהיא מוצדקת וישרה, כביכול. מכיוון שכך, יש איפוא צורך, להבטיח את השמירה מפני האמור, במידה חזקה ביותר.

משום כך הרי כשמגיע ערב פסח על האדם לבצע בו עצמו "בדיקת חמץ" ו"ביעור חמץ" יסודיים, לבער כליל את ה"חמץ" שהצטבר במשך כל השנה, גם אם הוא בכמות זעירה ואפסית, "משהו", ולאחר מכן לשמור בקפדנות את עצמו ואת כל ביתו מ"משהו חמץ" במשך כל השבוע של חג הפסח (בתוספת יום-טוב שני של גלויות ביום השמיני - בגלות), הכולל יום ראשון, יום שני, וכך הלאה, כל יום מימי השבוע, עד לאופן - ש"לא יראה ולא ימצא".

כל זה, בצירוף עם חיוב אכילת מצה, מלמד ואף נותן כוח לכל יהודי לעמוד איתן כנגד ההשפעות של עולם החולין, ולהתגבר על הנטיות העצמיות, הבלתי רצויות, כדי להגיע באמת ל"זכר ליציאת מצרים", למידה הגדולה ביותר של חרות אמיתית בכל יום מכל ימי השנה.

* * *

החיוב של הזכרת יציאת מצרים הוא בכל יום, ויתר על כן - פעמיים ביום: הן ביום (כאשר שורר אור) והן בלילה (כאשר בחוץ שורר חושך).

כיוון שחוגגים את חג המצות, זמן חרותנו, כפי הראוי, מסייעת ההזכרה לכך שכל הפעולות של חיי היום-יום נעשות חדורות בתוכן הפנימי של חג המצות וזמן חרותנו: היהודי משתחרר מכל ההגבלות והבילבולים ומבצע את שליחותו של הקב"ה - "תעבדון את האלקים", "אני נבראתי לשמש את קוני" - על-ידי קיום תורה ומצוות, ובמיוחד את המצווה שהיא כלל גדול בתורה: "ואהבת לרעך כמוך". הוא מקיים גם בכל ענייני הרשות, פרנסה וכו', "בכל דרכיך דעהו", ו"כל מעשיך לשם שמים", טוב לשמים וטוב לבריות, וכל זה - בשמחה ובטוב לבב.

משום שכפי שזה היה ב"זמן חרותנו" הראשון כך הוא תמיד - "אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים; הקב"ה בכבודו ובעצמו לא זו בלבד שמוציא אותך אלא אף מעלה ומרומם אותך מתוך (ובאמצעות) הגלות בארץ מצרים.

* * *

ויהי רצון שלכל אחד ואחת מאתנו, בתוך כלל ישראל, יהיה חג המצות כשר באמת, בגשמיות וברוחניות, וחרות אמיתית מכל העניינים המפריעים את מנוחת הנפש ומנוחת הגוף.

וזה יהיה הכנה קרובה ממש לחרות המלאה שהגאולה השלימה והאמיתית תביא לכל יהודי ולכל היהודים, ויתקיים: "מהר והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ", "והיו עיניך רואות את מוריך" (ה'), ובאמצעות היהודים - כל העולם כולו: "והלכו גוים לאורך", "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר וגו'" "פחד ה' והדר גאונו".

בכבוד ובברכה

לחג הפסח כשר ושמח

מנחם שניאורסאהן

(מכתב כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, ראש-חודש ניסן ה'תשמ"ג
 - 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשמ"ג, עמ' 1144-1140)

---------

יום ג' שהוכפל בו כי טוב: פרש"י בראשית א,ז. וראה אוה"ת (בראשית לג,ב. ועוד) שמקשר זה עם טוב לשמים וטוב לבריות - קידושין מ,א. וראה פיה"מ להרמב"ם פאה בתחילתה. מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע בסה"מ תש"ט עמ' יח (השני). מכ' ומאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר שם. ובפרש"י שם בסופו - דגם העבר נעשה טוב.

פ' ויקרא אל משה: להעיר אשר כפשוטם של כתובים בא בהמשך לס"פ פקודי, שנקרא בו ביום, "בחודש הראשון גו' באחד לחודש", ר"ח ניסן. וכ"כ בתנחומא ר"פ ויקרא. וצע"ק מגיטין ס, סע"א. שפרשת ויקרא גו' לא נימנית בין השמונה פרשות שנאמרו ביום שהוקם בו המשכן.

ויקרא אל משה: והתורה היא נצחית ובכל נפש מישראל יש בה מבחינת משה ושייך כ"ז עכשיו (לקו"ת סד"ה ויקרא אל משה).

ראש חודש: הכולל כל ימי החודש כראש הכולל כל איברי הגוף (עט"ר בתחילתו). וראה ר"ה (ד,א): באחד בניסן כו' רגל שבו כו'.

ראש חודש ניסן: אותו יום נטל עשר עטרות (שבת פז, סע"ב וראה תוד"ה עשר. תו"ש לפקודי מ סקי"ט. וש"נ) - הובא בפרש"י עה"ת ר"פ שמיני (מסדר עולם (פ"ז)), נשא ז,יב. שו"ע אדה"ז חאו"ח סתכ"ט ס"ט. ובירושלמי שקלים בתחילתה שבו ביום נתרמה התרומה לקרבנות צבור (כולל - דאותו היום).

ראש חודש ניסן: ע"ד החסידות - ראה דרושי דא"ח עה"פ החודש הזה (אוה"ת. תורת שמואל תרכ"ו. ועוד) ועה"פ ויהי ביום השמיני. וראה לקוטי לוי"צ לזח"ג ר"פ שמיני.

חודש ניסן: וצירופו ישמחו השמים ותגל הארץ (משנת חסידים מס' ניסן בתחילתה). ראשית הנהגה נסית בכל השנה (עקידה פ' בא עה"פ החודש גו' (שער לח). הובא ונתבאר באוה"ת בראשית יח,יב ואילך. רד"ה החודש תרנ"ד, תרס"ו, תרע"ח (דפ' החודש). ועוד).

ראש חודש ניסן... פסח: שמאז ואילך אפי' לדעת רשב"ג (פסחים ו,א) שואלין ודורשין בהלכות החג.

כל חג... הוראות... לכל ימי  השנה כולה: להעיר מלקו"ת ברכה צח,ב.

ובמיוחד חג הפסח: ראה שיחת חג הפסח תש"ג (סה"ש תש"ג עמ' 75) "באמת מאירה הארת כל המועדים בכל יום, נאר חג הפסח ווערט נמשך שטענדיק" - נתבאר בלקו"ש ח"ה עמ' קעג ואילך. ולהעיר, אשר עניין זכר ליציאת מצרים הוא: יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתינו (חינוך מצוה כא).

הפסח - הראשון לכל החגים: ר"ה שם. פיה"מ להרמב"ם ור"ח שם.

לשניים משמות: ראה ג"כ הגש"פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים עמ' קנז ואילך.

משמות: עניין השם - ראה שער היחוד והאמונה פ"א. או"ת להה"מ ס"פ בראשית. ועוד.

השם "חג הפסח": ראה מכ' דר"ח ניסן תשל"ו ובהערות שם (נדפס בהגש"פ שם עמ' תפד).

מועד חודש האביב: משפטים כג,טו. תשא לד,יח.

חצי הכדור... הצפוני: שבחצי הדרומי - אז חודש הסתיו.

צבאות השם: בא יב,מא. וראה בארוכה תו"א תו"ח ואוה"ת ד"ה בעצם גו' צבאות גו'.

וב"הגדה": פיסקא בכל דור ודור. וראה פסחים (קטז,ב): בכל דור כו' צריך שיאמר ואותנו הוציא גו'.

בהוציאך... הזה: שמות ג,יב. ובפרש"י שם (משמו"ר פ"ג,ד): וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים דבר גדול יש לי על הוצאה זו שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף ג' חדשים שיצאו ממצרים.

רק על-ידי תורה... חרות אמיתית: אבות פ"ו מ"ב. וראה גם שמו"ר פמ"א, ז. ויק"ר פי"ח, ג. זח"ב קיג, סע"ב ואילך. ז"ח צז,ב. ועוד.

רק על-ידי תורה... חרות... מהשפעות חיצוניות: שהתורה נעשית לו חומה כדחז"ל עה"פ אני חומה זו תורה (פסחים פז,א). וראה ד"ה אני חומה (ס' המאמרים קונטרסים כרך א' עמ' 422 ואילך).

מנטיות... והרגלים: ראה דרושי דא"ח עה"פ לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך.

ה"מצרים" (="מיצרים וגבולים"): ראה תו"א יתרו עא,ג ואילך. ועוד.

אהבת ואחדות ישראל: ראה שיחת ליל שמחת תורה תשמ"ג.

על-ידי תורה... אהבת ואחדות ישראל: להעיר מתורת הבעש"ט על המשנה אבות (פ"ב מ"ב) כל תורה שאין עמה מלאכה (כש"ט - הוצאת קה"ת - הוספות סי' פו. וש"נ).

אדם קרוב אצל עצמו: סנהדרין ט, סע"ב. וש"נ.

סדר... בדרך חרות: שו"ע אדה"ז סי' תעב ס"ז.

יהודים ללא הבדל: ולהעיר מהנאמר בהגדה כנגד ארבעה בנים דברה תורה - שכוללים כל סוגי עם בני-ישראל. - ראה הגש"פ שם עמ' רה.

בנערינו... ובבנותינו: בא י,ט.

ובאותו הרף עין: מכילתא (הובא בפרש"י) עה"פ בא יב,מא.

בל יראה ובל ימצא: כן הוא בכ"מ (פסחים ה,ב. רמב"ם הל' חו"מ פ"א ה"ד. טושו"ע סתמ"ב. שו"ע אדה"ז סתל"א. ועוד) בשינוי מלשון וסדר הכתוב: לא ימצא (בא יב,יט) לא יראה (שם יג,ז).

חיוב אכילת מצה: טור או"ח ס' תעה. שו"ע (אדה"ז) שם ס"ז (סל"ב).

מצה עשירה: טושו"ע (ושו"ע אדה"ז) או"ח ס' תסב.

משהו חמץ: פסחים ל, רע"א. רמב"ם הל' חמץ ומצה פ"א ה"ה. טושו"ע (ושו"ע אדה"ז) או"ח ר"ס תמז.

בכל  רגע: ראה שו"ע אדה"ז שם ר"ס תלא, ור"ס תמה: וכל רגע ורגע.

רמז והוראה... של החמץ ושל המצה: ראה לקו"ת צו ד"ה ששת ימים (הא') פ"ג. שה"ש יד,ד. ואילך. וראה גם אוה"ת דרושים לחג הפסח (ויקרא כרך ב) עמ' תנח. ועוד.

מוסבר  בספרים: ראה מקומות שנסמנו בהערה הקודמת.

הגאוה מהווה שורש ומקור לכל הנטיות הבלתי רצויות: בלקו"ת שה"ש שם: וכידוע שבחי' גסות נקרא אבי אבות הטומאה שהוא מקור כל התאוות כו'. וראה סה"מ תרכ"ז עמ' רטו. ועוד. ולהעיר מכש"ט סי' שעו. שם סי' כח. רלח. או"ת להה"מ סי' קפט. ועוד.

תועבת ה' כל גבה לב: משלי טז,ה.

וכמאמר חכמינו זכרונם לברכה: סוטה ה,ב.

כל ציווי... כציוויים אלוקיים: ראה סה"מ תש"א עמ' 60. ובכ"מ.

שיש לשלול כל גאווה ... לגמרי: רמב"ם הל' דעות פ"ד ה"ג. רבנו יונה לאבות פ"ד מ"ד. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ה סוס"א. סקנ"ו ס"ג. נתבאר בארוכה באוה"ת ויקרא (כרך ב') עמ' תמא ואילך.

האדם עוסק ב"חמץ"... יש איפוא צורך... להבטיח את השמירה: ראה שו"ע אדה"ז שם סתל"א ס"ד, ור"ס תמז.

ששת ימים תעבוד: יתרו כ,ט.

טבע שני: דהרגל נעשה טבע שני - שבילי אמונה נ"ד ש"ב. וראה שו"ת הרמ"ע מפאנו סל"ו. תניא ספי"ד (וראה גם פמ"ד - סג,ב).

לשמור... מ"משהו חמץ": ראה באר היטב או"ח ר"ס תמז: האריז"ל כתב הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה. - נתבאר בשיחת אחש"פ ופסח שני ה'תש"מ.

הזכרת יציאת ממצרים... בכל יום... פעמיים ביום: רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. שו"ע אדה"ז סס"ז ס"א. אבל ראה פע"ח שער חהמ"צ פ"ו. סי' האריז"ל סדר ההגדה - נתבאר בהגש"פ שם עמ' רג ואילך.

מסייעת ההזכרה: כפי' האריז"ל עה"פ והימים האלה נזכרים ונעשים (ראה רמ"ז בספר תיקון שושבים. הובא ונתבאר בספר לב דוד (להחיד"א) פכ"ט).

אני נבראתי לשמש את קוני: משנה וגמרא קידושין בסופה.

כלל גדול בתורה: " ואהבת לרעך כמוך": קדושים יט,יח. תו"כ הובא בפרש"י עה"פ. ויתירה מזו - זו היא כל התורה כולה (שבת לא,א). וראה תניא פל"ב. קונטרס אהבת-ישראל.

בכל... לשם שמים: אבות פ"ב מי"ז. משלי ג,ו. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג. טושו"ע או"ח סרל"א. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב.

אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים: תהילים פא,יא.

מהר... הארץ: ברכת "אהבת עולם".

והיו... מוריך: ישעיה ל,כ. וראה - ובכל הבא לקמן - תניא פל"ו.

והלכו... לאורך: ישעיה ס,ג.

ונגלה... כל בשר וגו': שם מ,ה.

פחד הוי' והדר גאונו: ע"פ ישעיה ב,יט. שם,כא.