פתרונות-קסם אולי מצטלמים טוב בהווה אבל מסבים נזק כבד לטווח ארוך. שוכחים שיש כאן מדינה שצריכה להתקיים לאורך ימים ולא רק לנצח בבחירות המקדימות

ביישובי קו העימות סוערות הרוחות. התושבים מרגישים מופקרים. סתם כך, באמצע היום, נורים פגזים מתוך לבנון והורגים נער צעיר. הציבור דורש לחסל 'אחת ולתמיד' את תשתית החזבאללה, שיוצרת מצב בלתי-נסבל, אולם הממשלה הסתפקה בתקיפת מסוקים נגד התותח היורה. התותח חוסל, כוחותינו שבו בשלום לבסיסם.

רשאים אנו להניח שלא רק הציבור הרחב דרש תגובה חריפה, אלא גם ראש-הממשלה, שר הביטחון וראשי צה"ל. מדוע בכל-זאת החליטו להסתפק בהבל-פה דיפלומטי? התשובה פשוטה: תגובה חריפה מצידנו תגרור קרוב לוודאי תגובה חריפה מצד החזבאללה, ומחירה של זו עלול להיות כואב מאוד. זו האמת, גם אם היא מאוד לא-נעימה – בעקבות נסיגתנו מלבנון הקים הארגון הטרוריסטי לאורך גבולנו הצפוני תשתית של טילים ארוכי-טווח, המאיימים על כל הצפון, ובכלל זה מפרץ חיפה. תשתית זו יוצרת מאזן-אימה הכובל את ידינו.

כשתפקע הסבלנות

מציאות זו מוכיחה שוב את קוצר-הראות של תהליך קבלת ההחלטות אצלנו. שיקולים פופוליסטיים וססמאות בסגנון 'שלום עכשיו' או 'לצאת מיד מלבנון' יוצרים לחץ לספק פתרונות-קסם, שאולי מצטלמים טוב בהווה אבל מסבים נזק כבד לטווח ארוך. שוכחים שיש כאן מדינה שצריכה להתקיים לאורך ימים ולא רק לנצח בבחירות המקדימות.

נכון, לשהייה בתוך לבנון היה מחיר כואב, אבל הבריחה המבוהלת, בלחץ החזבאללה משם ו'ארבע אימהות' מכאן, גרמה מחיר כואב ומסוכן פי כמה וכמה. היא נתנה לערבים רושם שמדינת ישראל היא נמר של נייר, ומכאן בא הפיתוי לפתוח בעימות המזויין ביש"ע, שגבה מאיתנו מחיר נורא של שמונה-מאות הרוגים ורבבות פצועים (ומשבר כלכלי מהקשים בתולדות המדינה).

אולם גם בזירה הצפונית אנו עלולים לשלם מחיר יקר. לא נוכל להשלים לאורך ימים עם ההתגרויות הבלתי-פוסקות של החזבאללה. מדינה אינה יכולה להיות בת-ערובה בידי כנופיית טרוריסטים. בשלב זה או אחר תפקע הסבלנות וצה"ל יגיב. ייתכן שלא יהיה מנוס מלהיכנס שוב לתוך לבנון, כדי לנקות את השטח ולהרחיק את התותחים והטילים מגבול ישראל. מישהו יכול להעריך מה יהיה מחירו של עימות כזה?

התקווה לפתור את הבעיה בדרכים דיפלומטיות נראית שוב ושוב תלושה מהמציאות, ואולי זו המחשה טובה לערכה של ההסתמכות על חסדי זרים. היציאה מלבנון נעשתה על-פי כל הדקדוקים של דרישות האו"ם. קיבלנו חותמת 'כשר למהדרין' על נסיגה מלאה ומושלמת. לכאורה היה העולם כולו צריך לעמוד לימיננו ולהגיב בחומרה על התגרויות החזבאללה. והנה עינינו הרואות שמלבד הודעות יוצאות-ידי-חובה אין העולם נוקף אצבע.

לבנון זה כאן

התנהלותנו ביש"ע דומה מאוד בקוצר-ראותה לזו שכלפי לבנון. גם כאן העדיפו את התצלומים החגיגיים של ההווה מן אינטרסים החיוניים שלנו בעתיד. השתיקו בגסות כל מי שניסה להתריע על הסכנה בהקמת רשות טרוריסטית בליבה של הארץ ועל מתן רבבות רובים לידי המחבלים. לעגו למי שהזהיר משיגור טילים מרצועת עזה לעבר ערי הדרום. בזו למי שזעק על הסכנה במסירת הגבעות השולטות בחברון. וכשפרץ העימות, התברר שאפילו נביאי-הזעם לא העריכו את עוצמת הסכנה.

ושום דבר לא השתנה. אנחנו נהנים מה'הודנה', בשעה שראשי מערכת הביטחון מתריעים כי ארגוני המחבלים מנצלים אותה להתעצמות חסרת-תקדים. ראש-הממשלה מדבר על מדינה פלסטינית, כאילו אין אנו יודעים איזה איום היא תיצור לארץ כולה. אבל ככה זה אצלנו: תנו לנו שקט עכשיו - אחרינו המבול.