כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו (כד,ט)
"כרע שכב" - גם כשישראל מצויים ב"שנת" הגלות,
"כארי וכלביא" - הרי הם חזקים וגיבורים, שכן שליטת האומות אינה שליטה של אמת. אך אף-על-פי-כן, אין בכוחם לגאול את עצמם, אלא,
"מי יקימנו" - הקב"ה יגאלם, כדכתיב (תהילים יד), "מי ייתן מציון ישועת ישראל".
(ליקוטי-שיחות, כרך ב, עמ' 337)
וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב (כד,יז)
המשפיע הרה"ת ר' גרונם אסתרמן רגיל היה לומר:
תורת החסידות הכללית באה לברר את המידות דקליפה, ואילו חסידות חב"ד באה לברר את המוחין דקליפה. זהו שרמז הכתוב: "וקם שבט מישראל" - יקום שבט מסויים מר' ישראל בעל-שם-טוב, "ומחץ פאתי מואב" - יברר את הקליפה של "מואב", חכמה דקליפה (אב רומז לחכמה).
(מפי השמועה)
ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד (כד,כ)
כל עניינו של עמלק היה התנגדות לגילוי אלוקות, שלכן בא ונלחם בישראל, משום שהתנגד לגילוי האלוקי שהיה בעת יציאת מצרים וקריעת ים-סוף. ועניינו בעבודה הוא אדם שחוטא 'לשמה', כדי להיפרד מאלוקות (ולא לשם מילוי תאוותו).
לכן נאמר בעמלק "ואחריתו עדי אובד", שכן בשאר המידות הרעות אפשר לברר ולתקן אותן על-ידי גילוי אור אלוקי. לעומת זאת, עמלק, שכל עניינו ההתנגדות לגילוי אלוקות, אין לו תקנה, ולפיכך - אחריתו איבוד וביטול.
(ספר המאמרים תרס"ה עמ' ריב)
ויחל העם לזנות אל בנות מואב (כה,א)
על ידי עצת בלעם (רש"י)
כידוע, בלעם היה ה'לעומת זה' של משה רבנו. משה היה טוב בעצם מהותו, ולכן הרגיש את הטוב המצוי בכל יהודי, גם את הטוב הנסתר, וגילה אותו. לעומתו, בלעם היה רע בעצם מהותו, ולכן הבחין ברע הנעלם שיש בבני-ישראל ועורר אותו על-ידי הכשלתם בניסיון.
(ספר המאמרים ת"ש עמ' 158)
ויצמד ישראל לבעל פעור (כה,ג)
על שם שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאין רעי, וזו היא עבודתו (רש"י)
התענוגים הגשמיים של העולם-הזה אינם אלא 'פסולת' ו'קיא צואה' של תענוגים רוחניים. זו המשמעות הפנימית של עבודת בעל פעור - עבודה זו נועדה להמשיך ולהוריד שפע רב של תענוגי עולם הזה, שאינם אלא 'פסולת'.
(אור-התורה שמות עמ' א'ריז)
וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן (כה,ז)
הכהן הוא איש החסד, שמשתדל תמיד להיטיב לישראל, ובפרט אהרן הכהן, שהיה "רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו" (רש"י חוקת כ,כט). כמו-כן גם ענני הכבוד, שהקיפו את ישראל והגנו עליהם, היו בזכותו (רש"י חוקת כא,א). לכן היה נכדו של אהרן ראש וראשון להציל את ישראל מן המגפה ולהשכין שלום ביניהם ובין הקב"ה.
(משיחת שבת-קודש פרשת פינחס תשמ"ח)
וירא פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן (כה,ז)
תריסרי ניסין אתעבידו לפינחס... נס חדסראי, דאתנטרו כד חיין עד זמן דהליך יתהון בכל משירייתא, מן בגלל דלא יסתאב כהנא באהלי דמיתא (תרגום יונתן)
יש לדקדק בזה: הרי פינחס עדיין לא היה כהן, שכן "לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי" (רש"י ריש פרשת פינחס), ואם כן לכאורה מותר היה לו להיטמא, ולשם מה הנס שנותרו בחיים עד יציאתו מן האוהל?
אלא הדבר קשור לכך שמעשהו של פינחס היה לפנים משורת-הדין. הדין ד"הבועל ארמית קנאין פוגעין בו" (רש"י כאן) אינו בגדר חיוב, שהרי "הבא לימלך אין מורין לו" (סנהדרין פב). לכן נעשה לו נס גם על דבר שהיה מותר בו, לפנים משורת-הדין - מידה כנגד מידה.
(משיחת שבת-קודש פרשת פינחס תשכ"ו) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
