פרשתנו מספרת על המן, "לחם מן השמים", שירד לבני-ישראל במדבר. למן היו סגולות אלוקיות עליונות. לא הייתה בו פסולת, והוא נספג בשלמותו בגוף. כמו-כן ניתן המן לכל הסוגים שבעם-ישראל, אפילו לרשעים, וקדושתו זיככה אותם. בכך המן דומה ליום השבת, המזכך כל יהודי עד שאפילו רשע אינו משקר בשבת, שכן קדושת השבת מזככת אותו.

המן מכונה בתורה "לחם מן השמים" (או "דגן שמים"). אף יש דעה שבני-ישראל בירכו עליו "המוציא לחם מן השמים". הוא שונה מהלחם הרגיל, "לחם מן הארץ", כי השגתו לא הייתה כרוכה בעבודה מרובה (חרישה, זריעה, קצירה, טחינה, אפייה וכו'), אלא הוא ניתן לבני-ישראל מוכן לסעודה.

אין קושיות ומחלוקות

נמשלה התורה ללחם. כשם שהלחם נכנס לגוף האדם ונעשה בשר מבשרו, כך התורה חודרת לפנימיותו של היהודי ומתאחדת עמו. אולם בלחם שני סוגים: 'לחם מן הארץ' ו'לחם מן השמים'. התורה הנגלית, העוסקת בעניינים גשמיים ארציים, מכונה 'לחם מן הארץ', ואילו פנימיות התורה, תורת החסידות, העוסקת כולה בעניינים אלוקיים-שמימיים, מכונה 'לחם מן השמים', מן.

התורה הנגלית מכונה 'לחם מן הארץ', בשל הקושיות והמחלוקות שבה. האדם נדרש לטרחה וליגיעה כדי להבינה ולהגיע לכוונתה האמיתית. לעומתה, פנימיות התורה נקראת 'לחם מן השמים', כי אין בה שום קושיה ושום מחלוקת, והיא חודרת ישירות לנשמה, בלי שום קושיות ומחלוקות.

הלימוד יפעל

עם זה אל-לנו לחשוב, שהואיל ותורת החסידות מכונה 'לחם מן השמים' היא שייכת ליחידי-סגולה בלבד. גם היא, כמו המן, נועדה לכל עם-ישראל, אף לרשעים, ואפילו למי שעוונותיהם מרובים על זכויותיהם. אף הם חייבים בלימוד פנימיות התורה.

בחסידות אין שום חשש של נזק, כשם שבמן לא הייתה שום פסולת, והוא לא הזיק לאיש. להפך, על-פי הכלל "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", ודאי שלימוד החסידות יפעל אף על הרשע שישוב בתשובה ויהיה לומד תורה ומקיים מצוות, כהבטחת חז"ל: "המאור שבה (תורת החסידות) מחזירו למוטב".

לא למנוע

יש טוענים שיש למנוע ממי שלא הגיע לדרגת צדיק ללמוד את פנימיות התורה. אולם על-ידי הדחייה שדוחים יהודי כזה, אין עוזרים לו, ולא זו בלבד אלא גורמים לו ירידה גדולה יותר. בבוא העת יצדיק הלה את מעשיו בטענה "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה'", ואז יבחנו היטב את מי שדחו יהודי זה, אם הם הגונים וטובים ממנו.

יש לנהוג להפך, להתחזק בלימוד החסידות והפצתה, "לחם מן השמים". כך יהפוך אף יצר הרע לאוהב, "גם אויביו ישלים עמו". ועל-ידי לימוד תורת החסידות נזכה תיכף ומיד לגאולה האמיתית והשלמה.

(לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1038)