מדוןרים נוספים
	התקשרות 576 - כל המדורים ברצף
	כל הזמן ב"מסעי"
	רק לישראל הכוח לנחם את ה"אב"
	"לידיד נפשי הנכבד ונעלה"
	פרשת מסעי
	"הוו זהירין ברשות"
	הלכות ומנהגי חב"ד

תוספת חיות כדי "להוציא את הקב"ה מהגלות"

כללות העניין ד"מנחם אב", נחמת הקב"ה, נפעל בכוחם של בני-ישראל דווקא - שהם מברכים את החודש ומכריזים ופועלים את כללות העניין ד"מנחם-אב". זאת אומרת: נחמת הקב"ה אינה נפעלת על-ידי מלאכים, שרפים, אופנים וחיות הקודש, אלא בכוחם של בני-ישראל דווקא. ועל דרך העניין ד"נצחוני בני נצחוני".

וטעם הדבר מתבטא בשם החודש "מנחם-אב". ובהקדים:

ידועה תורת הבעש"ט (שער הייחוד והאמונה בתחילתו) ש"שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש" הוא מהווה ומחיה ומקיים את הדבר, ולכן הרי הוא מבטא את תוכנו של הדבר הנקרא בשם זה...

ומכיוון שב' תיבות אלו הם תיבות של שם אחד - נמצא, שגם תיבת "אב" קאי על ישראל. זאת אומרת: הפירוש ד"מנחם אב" הוא - לא רק שישראל מנחמים את ה"אב" (כנ"ל), אלא גם בישראל גופא ישנו עניין ה"אב", כי נשמתו של כל אחד ואחד מישראל היא "חלק אלוקה ממעל ממש" (ממש).

וב' פירושים אלו קשורים זה בזה: הסיבה לזה שבכוחם של ישראל לנחם את ה"אב" היא - מפני שבהם גופא ישנו עניין ה"אב".

וכמאמר רז"ל "יפה כוח הבן מכוח האב" - שבזה יש ב' פירושים: (א) הפירוש הפשוט - ש"כוח הבן" יפה יותר מאשר "כוח האב", (ב) הפירוש הפנימי - גם מה ש"כוח הבן" יפה יותר מאשר "כוח האב", הרי זה גופא נפעל "מכוח האב", כי נוסף על הכוחות הגלויים של האב, ישנו עצם האב, אלא שאצל האב העצם הוא בהעלם, ואילו אצל הבן (שהוא לוקח ומקבל מעצם האב) מתגלה עצם האב באופן גלוי.

ועל-דרך זה בענייננו: מה שבני-ישראל מנחמים את אבינו שבשמים (בדוגמת הפירוש הפשוט ש"כוח הבן" יפה יותר מאשר "כוח האב", שלכן מנחמים בני-ישראל את הקב"ה) - הרי זה נלקח "מכוח האב", בהיותם "חלק אלוקה ממעל ממש", היינו, שיש בהם עצם האב.

ועד כדי כך, שכאשר בני-ישראל מנחמים את הקב"ה - נפעל אצל הקב"ה (כביכול) באופן נעלה יותר ממה שהיה קודם כללות עניין הגלות, שזהו כללות העניין דיתרון האור מן החושך ויתרון החכמה מן הסכלות.

וזוהי השייכות המיוחדת לימים אלו, "בין המצרים", ובפרט תשעת הימים החל מראש-חודש מנחם-אב - מאחר שימים אלו ייהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים, ובמיוחד בנוגע לצומות שבהתחלת וסיום ימים אלו, שבעה-עשר בתמוז ותשעה באב, ובלשון הכתוב (המובא ברמב"ם סוף הלכות תעניות): "צום הרביעי וצום החמישי גו' יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים" - באופן נעלה יותר משאר הימים טובים (המפורשים בתורה) מצד העילוי דיתרון האור כו'...

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת מטות-מסעי, מברכים החודש מנחם-אב ה'תשמ"ב;
'תורת-מנחם - התוועדויות' תשמ"ב, כרך ב, עמ' 1903-1901 - בלתי מוגה)