ברגע זה סיים רבי יהושע-העשל (מאפטה) לספר בסערת-נפש את סיפורו, ושני חבריו – רבי מרדכי מנשכיז והסבא משפולי – עדיין היו נתונים לרישומו העמוק. "נו, רבותיי", שבר רבי יהושע-העשל את השתיקה, "גזרו-נא את דיני. ככל אשר תורו לי אעשה!".

רק לאחר שעה של בירור המעשה וליבונו לפרטיו נפלה ההחלטה: דינו של רבי יהושע-העשל כדין 'הורג נפש בשגגה'. אמנם נכון כי לא יכול לדעת את תוצאות פעולתו; יתרה מזו, על-פי דין-תורה חייב היה לנהוג כפי שנהג; אך  צדיק בדרגתו ראוי כי יצא לגלות ממושכת כדין ההורג נפש בשגגה.

כך פסקו שני הצדיקים. ומכיוון שגזרו כן על חברם, קיבלו אותו דין גם עליהם – לצאת לגלות ארוכה של תיקון ומירוק הנפש.

כל העניין החל כמה שבועות קודם-לכן. בביתו של רבי יהושע-העשל, בעיר רבנותו (באותה עת), קולבסוב, הופיעה משלחת מהעיר השכנה ובפיה סיפור מצמרר: ר' משה, השוחט של העיר, נתפס לטיפה המרה ונוהג לבלות את לילותיו בשיכרון. אם לא די בכך, עדים נאמנים העידו כי בעת שכרותו הוא פוצח בשירי ערלים ומפזז כאחד הריקים.

"ר' משה השוחט?!", התקשה רבי יהושע-העשל להאמין. "כן, ר' משה השוחט!", ענו חברי המשלחת והנידו ראשיהם בצער. "אם-כן, יהיה עליי לסור לעירכם ולחקור את העניין", סיכם רבי יהושע-העשל.

למחרת עלה הצדיק מאפטה על עגלה ויצא לדרך. בעודו בדרך הבחין בהלך ישיש, בלתי-מוכר. "מדוע תכלה כוחותיך?", פנה אליו רבי יהושע-העשל והציע לו לעלות לעגלה. עלה האיש ורבי יהושע-העשל ניסה לפתוח עמו בשיחה. ההלך התחמק וחוץ מכמה מילים, שפלט באי-רצון בולט, שמר על שתיקה.

לפתע חש הצדיק כי השינה משתלטת עליו. כעבור כמה רגעים הקיץ בבהלה לשמע קול הקורא אליו: "על שוחט ובודק שאפילו מלאכים יראים מפניו מקבל הרב של קולבסוב לשון-הרע?!".

רבי יהושע-העשל היה משוכנע כי הדברים יצאו מפי ההלך הישיש. כשפקח את עיניו הופתע לגלות כי העגלה עומדת במקומה וכי האיש איננו עוד בתוכה.

בינתיים הסדיר העגלון את ענייניו וחידש את הנסיעה. בהמשך הבחין רבי יהושע-העשל באברך צעיר נושא על גבו תרמיל כבד. הזמינו רבי יהושע-העשל להצטרף אליו והאברך נענה בשמחה . גם איתו לא נחל רבי יהושע-העשל הצלחה רבה מדי - אף הוא שתקן היה.

בעוד העגלה מיטלטלת שבו ונעצמו עיניו של רבי יהושע-העשל. כעבור זמן-מה נחרד שנית מקול הקורא אליו בנימה תקיפה. הפעם זה היה קול צעיר: "האומנם מבקש הרב של קולבסוב להעביר מתפקידו שוחט ובודק ששרפי מעלה אינם ראויים לשהות במחיצתו?!".

כשפקח רבי יהושע-העשל את עיניו נוכח כי העגלה כבר הגיעה ליעדה וכי האברך הצעיר שישב בה כבר פנה לדרכו. הדברים ששמע, ספק בחלום ספק בהקיץ, הוסיפו להדהד באוזניו של רבי יהושע-העשל ולטרוד את שלוותו.

עם רדת הערב יצא לעבר ביתו של ר' משה השוחט. הבית שכן בקצה העיר, לא-הרחק מבית-הקברות. כשהגיע לשם כבר שררה באזור עלטה. ניגש אל הבית ונקש בעדינות על הדלת. כעבור כמה רגעים פתחה אשתו של ר' משה את הדלת, מביטה בהשתאות בפניו ההדורות של הצדיק.

"היכן בעלך?", שאלה רבי יהושע-העשל. למשמע השאלה נתכרכמו פניה. "וכי יש עוד אדם בעיר שאינו יודע על מצבו בעת האחרונה?!", ענתה האישה בשאלה, וכמו אישרה בכך את החשדות כנגד בעלה.

"ובכל-זאת, היכן הוא?", התעקש רבי יהושע-העשל. עיניה של האישה כמו התכווצו בחרדה אילמת. באצבע מהססת החוותה לעבר בקתה קטנה בחלקה האחורי של החצר.

רבי יהושע-העשל התקרב בשקט אל הבקתה. מבעד לחרך הדלת הציץ פנימה. המראה שנגלה לנגד עיניו היה מהפנט. במרכז החדר ישבו שלושה ועסקו בתורה: ר' משה השוחט, ההלך הישיש והאברך נושא התרמיל הכבד – אותם שניים שהסיע כמה שעות קודם-לכן בעגלתו. פניהם האירו באור יקרות ורבי יהושע-העשל חש בקדושה העוטפת אותם.

רבי יהושע-העשל שב אל דלת ביתו של ר' משה וביקש מאשתו לגשת ולקרוא לבעלה. כעבור רגע קט הופיע לפניו ר' משה שיכור כלוט, מחזיק בידיו בקבוק ריק למחצה של יי"ש. "חדל! חדל מהצגותיך!", פקד עליו רבי יהושע-העשל. "אמור לי מה קורה כאן".

ר' משה התרחק קמעה מאשתו לבל יגיעו מילותיו לאוזניה. הוא קיצר בדבריו וסתם יותר משפירש: "זמן רב שמרתי על זהותי בסתר ולא-מכבר אף הוצרכתי להוסיף מסווה על מסווה. עתה, משנגלה סודי, נראה כי תפקידי עלי אדמות בא אל קיצו. אבקשך רק זאת – לדאוג לקצבה חודשית מספקת בעבור אשתי וילדיי".

למחרת הובל ר' משה השוחט לקבורה. בראש המלווים צעד הצדיק רבי יהושע-העשל שלא חדל מלבכות, מתוך התייסרות פנימית קשה ונוראה. בדברי ההספד שנשא, בבכי מר, שיתף את בני העיר כולם בסוד שנתגלה לו אמש. שמעו בני העיר את הדברים בתדהמה וקיבלו עליהם את כל הוצאות משפחתו של השוחט המנוח, שנחשפה מהותו - איש קדוש וצדיק נסתר.

ובתחושה מייסרת זו קיבל עליו רבי יהושע-העשל את הדין ויצא לגלות.