מדורים נוספים
	שיחת השבוע 977 - כל המדורים ברצף
	מי כאן אזרח סוג ב
	בציפייה לגאולה
	יש חדש
	מפתח הגשמים ומפתח הפרנסה
	ניגון
	הברכות משיגות
	עד הפרוטה האחרונה
	להתקרב לקב"ה בחיק הטבע
	ניקוי חסה מחרקים

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 977, ערב שבת פרשת תבוא, י"ט באלול ה'תשס"ה (23.9.2005)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

מי כאן אזרח סוג ב

לנגד עינינו עדיין עומדים המראות של המון פרוע המעלה באש תחנות דלק, בנקים, משרדי ממשלה וחנויות. זה היה מרד לכל דבר, שלמרבה המזל דוכא ביד תקיפה ובנחישות

החוצפה ועזות-המצח של נציגי הציבור הערבי, ותומכיהם היהודים, מגיעה השבוע לשיאים חדשים. הם טוענים נגד הפליה לרעה של הציבור הערבי, אבל למרבה הצער אנחנו רואים אך-ורק הפליה לטובה. הם קובלים שכביכול הערבים הם אזרחים סוג ב, אך לנו נראה שאנחנו, היהודים, נעשינו במדינת היהודים לאזרחים סוג ב, כי כל מה שאסור ליהודים מותר לערבים.

בבית-הכלא הישראלי נרקב כבר שנים רבות יהודי, יורם שקולניק שמו. הוא כבר היה אמור להשתחרר אחרי ריצוי שני שלישים מן העונש שנגזר עליו, אבל 'לוחמי הצדק' שלנו, בסיוע מערכת המשפט, הקימו קול זעקה, והשאירוהו בכלא. חטאו הוא, שירה במחבל לאחר שנתפס. שקולניק טען כי המחבל ניסה להשתחרר ולהוסיף לפגע, אך טענתו זו לא הועילה לזכותו.

ואילו הערבים שרצחו את החייל נתן-עדן זאדה, שרצח ערבים באוטובוס בשפרעם, לאחר שכבר היה כפות ונשקו נלקח ממנו – אפילו לא הובאו לחקירה. נציגי הציבור הערבי הזהירו שאם המשטרה תנסה להעמיד לדין את האשמים בלינץ', יפרצו מהומות, והנה עינינו הרואות שהאיום פעל. עובדה, אין חקירה, אין עצורים ואין העמדה לדין. כי מה שאסור ליהודי מותר לערבי.

מה היו עושים ליהודים

זה הזמן לגלות כי אחד השיקולים שהכריעו את הכף להימנע מכל עימות פיזי עם כוחות הביטחון במהלך הגירוש של תושבי גוש קטיף וצפון השומרון, היה מידע ברור שאם יתפתח עימות כזה, הוא עלול להסתיים בשפיכות-דמים. אותם גורמים שמתייצבים היום לימין הערבים, קראו לבצע אלטלנה' שנייה, אם מתנגדי ה'הינתקות' ינסו למנוע את ביצועה בכוח.

שוו בנפשכם מה היה קורה לו המוני יהודים היו מתייצבים כנגד כוחות הביטחון, ומיידים עליהם אבנים, מוטות ברזל ובקבוקי-תבערה. האם הצבא והמשטרה היו מגיבים בכפפות של משי, או שהיו מסתערים עליהם בכל האמצעים העומדים לרשותם? בידי ראשי המאבק היה מידע, שההנחיות במקרה כזה היו להגיב גם באש חיה.

כך, לצערנו, היו פועלים כוחות הביטחון כנגד אחיהם היהודים, אילו היו מנסים להיאבק בכוח נגד גירושם מבתיהם והרס מפעל חייהם. אבל כאשר המון ערבי, ששום סכנה לא איימה עליו, החליט לפתוח ב'אינתיפאדה' משלו כנגד הציבור היהודי – כאן פתאום תובעים להעמיד לדין שוטרים שהפעילו את האמצעים הנדרשים כדי לדכא פוגרום זה.

החלטה מאזנת

כדאי להיזכר בצירי-התנועה הראשיים בצפון שנחסמו מחשש לפגיעה בחיי הנוסעים, ובסלקצייה שעשו הפורעים - ערבים הורשו להמשיך בדרכם ואילו יהודים הוכו מכות-רצח, ורק בנס ניצלו חייהם. ראוי שלא נשכח את היהודי שנרצח בכביש החוף, ליד ג'יסר-אזרקה. לנגד עינינו עדיין עומדים המראות של המון פרוע המעלה באש תחנות דלק, בנקים, משרדי ממשלה וחנויות. זכורים לנו הניסיונות לפרוץ לשכונות יהודיות בנצרת-עילית ובראש-העין.

זה היה מרד לכל דבר, 'אינתיפאדה' של ממש, שלמרבה המזל דוכא ביד תקיפה ובנחישות. ייתכן שהיו כשלים נקודתיים, ואולי פה ושם היה אפשר להימנע מירי באש חיה, אבל המדיניות הכללית הייתה נכונה. רק בזכותה נבלם המרד ונמנעו התפתחויות מסוכנות, שהיו יכולות לגרום מאורעות-דמים בכל חלקי הארץ.

ועדת החקירה שהוקמה לחקור את הפרשה בחרה לרצות את הציבור הערבי והתעלמה כמעט לגמרי מהנסיבות החמורות של הפרעות. המסקנות המעוותות של הוועדה אוזנו עכשיו בהחלטת המחלקה לחקירת שוטרים שלא להעמיד לדין את אנשי כוחות הביטחון, שעמדו נגד ההתפרעות החמורה. זו באמת חריגה מההתנהלות המאפיינת את מדינת ישראל – פתאום המדינה מתייצבת לימינם של אזרחיה היהודים. באמת שערורייה.

בציפייה לגאולה

הגלות נמשלה לעיבור, וגאולת ימי המשיח, שיהיה במהרה בימינו, נמשלה ללידה, כמו שכתוב, 'כי חלה גם ילדה ציון את בניה'. וכן חבלי ימות המשיח נקראים בשם חבלי לידה, כמו שכתוב, 'כי חבלי לידה יבואו לך'" (תורה אור וארא נה,א)

יש חדש

ספר המצוות

עם תחילת המחזור ה-24 של הרמב"ם היומי, ניתן להשיג מחדש את ספר המצוות לרמב"ם במהדורה מיוחדת לילדי ישראל. כידוע, גם ילדים משתתפים בלימוד הרמב"ם היומי, על-ידי לימוד ספר-המצוות. הספר המפואר ערוך ומנוקד, בדרך שמתאימה לילדים. אפשר להשיג בטל' 972-3-9606120.

עשור לרב גץ

במלאות עשר שנים להסתלקותו של המקובל הרב יהודה גץ, רב הכותל וראש ישיבת 'בית א-ל', תהיה אי"ה הילולא בהשתתפות הרבנים הראשיים, גדולי תורה ואישי-ציבור, ביום שלישי, כ"ג באלול, בישיבת המקובלים בית א-ל, בעיר העתיקה בירושלים.

חגי תשרי עם דודו

הופיעו שלוש הפקות חדשות (7-8-9) בסדרה בגן של דודו. תקליטור אחד מוקדש לשירי שבת ושני תקליטורים עוסקים בחגי תשרי, הראשון בראש-השנה וביום-הכיפורים והשני בחג-הסוכות ושמחת-תורה. מילים ולחמים: מרים ונגפלד, שירה ומשחק: דודו פישר. להשיג בקלטות וידאו ובתקליטורי מחשב ו-DVD. טל' 972-3-9606120.

פרסום ב'שיחת השבוע'

לתשומת-לב המפרסמים: לפרסום מודעות בעמוד האחורי של 'שיחת-השבוע' יש לפנות למחלקת הפרסום, טל' 054-7770769 (צבי). עקב הביקוש, מומלץ להזמין מקום בעוד מועד.

שלחן שבת

מפתח הגשמים ומפתח הפרנסה

בין הברכות המנויות בפרשתנו מופיעה ברכת הגשם: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, לתת מטר ארצך בעיתו". פסוק זה משמש לרבי יוחנן הוכחה שמפתח הגשמים לא נמסר בידי שליח, אלא הוא נתון בידי הקב"ה עצמו. וכך אומר רבי יוחנן: "ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה (לידת ילדים) ומפתח של תחיית המתים".

הגמרא מוסיפה, שחכמי ארץ-ישראל מוסיפים לשלושת המפתחות הללו גם "מפתח של פרנסה". נשאלת אפוא השאלה מדוע אין רבי יוחנן מונה גם את מפתח הפרנסה. על כך באה התשובה, שגשמים כוללים גם את הפרנסה.

ברכה מלמעלה

לפנינו אפוא שתי גישות: על-פי תפיסתו של רבי יוחנן, הפרנסה כלולה בגשמים, ואילו לפי חכמי ארץ-ישראל יש לציין את הפרנסה בנפרד ונוסף על הגשמים. מה עומד מאחורי שתי הגישות הללו?

גשם ופרנסה מציינים, בדרך-כלל, את שפע המזון והצרכים שהאדם זקוק להם. ההבדל ביניהם הוא, שהגשם מציין את שפע הברכה כפי שהיא ניתנת מלמעלה ("ונתתי גשמיכם בעיתם"), ואילו הפרנסה מתארת את קבלת השפע – האדם מתפרנס וניזון מהשפע הזה. כך הדבר גם בפשטות העניינים – הגשם בא מלמעלה, ואילו הפרנסה באה על-ידי עבודתו ופעולתו של האדם, חרישה, זריעה וכדומה.

כלי בדרכי הטבע

הברכה שבאה מלמעלה היא לגמרי בכוחו של הקב"ה, וברור לאדם שעליו להודות עליה לה'. היא כמו גשם, שהבריות "תולים עיניהם כלפי מעלה" ומייחלים לברכת שמים. לעומת זאת, הפרנסה, שבאה על-ידי עבודת האדם, כרוכה בפעולתו וביוזמתו של האדם, והוא יכול לחשוב שמעשיו מביאים (או מונעים ממנו) את פרנסתו.

עליו לזכור שגם הפרנסה באה מלמעלה, והפעולות שהוא עושה כדי לקבל את פרנסתו אינן אלא כלי בדרך הטבע, כדי לקיים את ציווי התורה "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה", וכמו-כן הציווי "ששת ימים תעבוד". לכן הוא עובד ופועל, אבל הוא יודע שהפרנסה עצמה מגיעה כולה מלמעלה.

מילוי רצון ה'

בעניין זה מציגים רבי יוחנן וחכמי ארץ-ישראל שתי גישות: לפי רבי יוחנן, הפרנסה כלולה לגמרי בגשמים. כלומר, מעשי האדם אין להם שום חשיבות לגבי הברכה האלוקית. בדיוק כשם שהגשם מגיע כולו מלמעלה, כך גם הפרנסה באה מלמעלה, אף שהיא עוברת ומתלבשת דרך לבושי הטבע.

אולם חכמי ארץ-ישראל אומרים שאמנם מעשי האדם אין להם חשיבות מצד עצמם, אבל מאחר שהקב"ה ציווה לעבוד ולעשות בדרך הטבע, יש למעשים האלה חשיבות, שכן על-ידם מתקיים רצונו יתברך. לכן הם נמנים כעניין לעצמו, אלא שבכל-זאת על האדם לדעת שגם מפתח הפרנסה הוא בידי הקב"ה, ואף עשייתו ופעולתו של האדם באה בכוחו ובברכתו.

(לקוטי שיחות כרך לט, עמ' 37)

מן המעיין

ניגון

עבודה ודבקות

כמו שהתחנונים צריכים מחשבה וכוונה, כן השמחה במצוותיו של הקב"ה ובתורתו צריכה מחשבה וכוונה. אם תעביר את השמחה אל הניגון והריקוד, היא עבודה ודבקות באלוקים.

(הכוזרי)

עולה דרגה

על-ידי הניגון האדם יוצא מעצמיותו ונמשך לדרגה גבוהה ונעלה ממדרגתו, שלא היה יכול להגיע אליה בעצמו.

(תורה אור)

חקור אחר ניגונים

חקור לך אחר ניגונים. כשתתפלל, אמור את מילות התפילה בניגון שנעים ומתוק בעיניך, ואז יימשך ליבך אחר מוצא פיך. לדבר בקשה ושאלה, ניגון שמכין את הלב. לדברי שבח, ניגון שמשמח את הלב. למען ימלא פיך אהבה ושמחה למי שרואה לבבך.

(ספר חסידים)

ניגון לכל חסיד

פעם היה כל חסיד להוט אחר ניגונים חסידיים. לכל חסיד היה עונג וטוב-טעם בניגון. הניגון מצא-חן בעיניו, וכששר אותו, היה הניגון מנתקו מפשטותו ומרוממו מעולם החולין.

(ליקוטי דיבורים)

כשהלב רץ

לפעמים הלב רץ אנה ואנה ואין לו מקום לברוח, ומתוך כך מתחיל לשורר ולזמר. זו הכוונה בדברי התפילה "ולשוננו רינה כהמון גליו".

(רבי חנוך-הענך מאלכסנדר)

לצאת מהביצה

חסידים הראשונים אמרו: מה בין ניגון חסידי לניגון סתם? ניגון סתם מספר שהאדם שרוי בביצה, והוא מדשדש בה להנאתו. ניגון חסידי אומר שהאדם שרוי בביצה, אבל מתאמץ וחותר להיחלץ ממנה ולהתעלות.

(אוצר פתגמי חב"ד)

נשמות ומלאכים

"כל בעלי-השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר" (שבת כא). נשמות ומלאכים יוצאים בשיר ונמשכים בשיר – ההעלאה וההמשכה שלהם היא על-ידי שיר וניגון.

(רבנו הזקן בעל התניא)

למשוך למעלה

בעלי-שיר יכולים למשוך את עצמם אל הקב"ה על-ידי שירה וניגונים.

(המגיד מטריסק)

ניגון וסיפור

ההבדל בין סיפור לניגון הוא, שבסיפור הכלים מרובים, הכלים מגבילים את האור, והאור 'מרשה' להגביל את עצמו; ואילו בניגון האורות מרובים. אמנם גם בניגון יש כלים, אבל האור מרובה מהם.

(ספר המאמרים תש"ט)

אמרת השבוע

הברכות משיגות

רבי יששכר-דב מבעלז יעץ לאחד מחסידיו לעשות עסקה מסויימת. הלה נסע למקום שבו הייתה העסקה אמורה להתבצע, אך תנאיה לא נראו לו, והחליט למשוך את ידיו ממנה. כשהיה בדרכו לביתו הופתע לפגוש באכסניה שנית את הסוחרים, הם לחצו עליו להסכים לעסקה, והוא נעתר לבסוף והרוויח ממנה סכום נאה.

כשחזר וסיפר על כך לצדיק אמר לו הרבי: "זה מה שאומרת התורה 'ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך'. אם כבר יבואו על האדם כל הברכות, לשם-מה יש צורך שישיגוהו? אלא שלעיתים האדם, בחוסר דעתו, בורח מהברכות, ולכן באה ברכה נוספת, שגם אם יברח, הברכות ישיגוהו".

מעשה שהיה

עד הפרוטה האחרונה

הצדיק רבי הניך מאלכסנדר הסתופף בצילו של רבי יצחק-מאיר, בעל חידושי-הרי"ם מגור. באחת מנסיעותיו לחצר רבו, והוא עדיין רבה של פראשניץ, התברר לו לתדהמתו כי צרור כספו נעלם. חיפש רבי הניך נואשות אחר צרור הכסף, חיפש בכיסי בגדיו, בתרמילו, חיפש גם בעגלה שבה נסע - אך כל מאמציו היו לשווא.

בצרור היה כסף רב, שנמסר לו על-ידי שניים מעשירי פראשניץ, אשר ביקשו להפקיד את כספם בידי איש נאמן. כיצד יביט בפני האנשים שסמכו עליו וכיצד ינחמם על אובדן כספם? יותר מכך דכדכה אותו המחשבה כי קלושים הסיכויים להשיב להם את כספם, שכן הוא עצמו חי חיי דוחק וצמצום.

עם בואו לגור שיתף בצרתו את אנשי החצר. מיד עלה חשד כי העגלון שהסיעו מפראשניץ הוא הגנב. רבי הניך ביטל את דבריהם בהינף-יד. "מכיר אני עגלון זה כאדם כשר וחלילה לנו לחשוד בכשרים", פסק.

זמן קצר לאחר מכן נכנס לחדר הרבי כדי לתת לו שלום, כנהוג. הרבי הבחין מיד בפניו הנפולות של רבי הניך ושאלו על כך. סיפר לו רבי הניך על הצרה שניחתה עליו. הרבי חייך אליו בעידוד. "אל דאגה", אמר, "כספך יושב לך בשלמותו".

פניו המיוסרות של רבי הניך העידו כי דברי הרבי לא הפיגו את דאגתו. "בלי הכסף לא אוכל לחזור לפראשניץ", אמר.

"הלוא כבר אמרתי לך כי הכסף יוחזר לך בשלמותו!", אמר לו הרבי בנימת קפידה.

פנה רבי הניך לאכסניה שבה התארח. אחד החסידים, ר' הירש-לייב מוורשה, בא לבקרו בחדרו ומצאו אכול דאגה. מפעם בפעם פרצה ממנו אנחה כבדה. "אנחות אלה על שום מה?!", הביע ר' הירש-לייב את תמיהתו, "הרי רבנו הבטיח מפורשות כי הכסף יוחזר בשלמות?!".

חלפו שלושה ימים. סביב רבי הניך ישבו קומץ חסידים, ששתו את דבריו בצמא. בין החסידים היה גם ר' הירש-לייב. לפתע נכנס אדם לבית-המדרש, הטיל צרור כסף על השולחן וחמק כלעומת שבא. רבי הניך קלט מיד כי זה צרור הכסף שאבד לו. אמר לחסידים שישבו עמו לתפוס את האיש ולהחזירו לבית-המדרש.

כעבור כמה דקות הובא האיש, והנה נוכח רבי הניך כי אכן זה העגלון שהביאו מפראשניץ לגור. תפוס בידי החסידים עמד העגלון חיוור ומבוייש. לנגד עיניו ספר רבי הניך את הכסף, והתברר כי לא חסרה פרוטה. "ספר לנו כיצד הגיע הכסף לידיך ומה גרם לך להשיבו", הורה רבי הניך לעגלון.

נאנח העגלון והחל לספר: "מעולם לא שלחתי ידי ברכוש הזולת. ואולם בהגיענו לגור, בשעה שירד כבודו מהעגלה, נפל הצרור מכיסו. הרמתיו והצצתי לתוכו. למראה הכסף הרב הסתנוורו עיניי. בת יש לי, שהגיעה לפרקה, ובשל עוניי איני מצליח למצוא לה חתן הגון. באותו רגע גבר עליי יצרי". באומרו זאת פרץ העגלון בבכי נסער.

לאחר שנרגע במקצת, המשיך וסיפר: "דפקתי בסוסים והאצתי את דרכי לשוב לפראשניץ. בהגיעי הייתי טרוד ועייף. נפלתי על מיטתי ושקעתי בשינה עמוקה. לפתע נראה אליי איש זקן, בעל פנים מאירות והחל לגעור בי בקול קשה: 'גנב! החזר את הכסף לרב העיר!'. התעוררתי ומיד חזרתי לישון. אך הזקן לא הרפה. שוב הופיע בחלומי, הפעם החזיק בידו מקל והחל לחבוט בי. 'קום', קרא אליי, 'החזר את הכסף לבעליו, ולא – בן- מוות אתה!'.

"הבטחתי לזקן כי מיד, בשוב הרב לפראשניץ, אחזיר לו את כספו. 'שלגים יורדים, רוחות מנשבות והקור חודר לעצמות; איך אוכל כעת לחזור לגור!', הסברתי לזקן. דבריי לא שכנעוהו. 'סע תכף ומיד!', צעק עליי והוסיף להכותני במטהו. לא הייתה לי ברירה אלא לקום ממיטתי ולצאת לדרך. והנה אני עומד כאן לפניכם בוש ונכלם, מחזיר את הגנבה".

שקט השתרר בבית-המדרש כשסיים העגלון את וידויו. "אין בליבי עליך, וטוב עשית שהחזרת את הכסף", נענה רבי הניך. "אולם עצה לי אליך", הוסיף ואמר, "מכיוון שבאת לכאן כמה פעמים ומעולם לא נכנסת פנימה לראות את הרבי, הבה ניכנס יחדיו, אתה ואני, אל הרבי. כך, לפחות, יצא דבר טוב מכל הסיפור הזה".

הסכים העגלון להצעת רבי הניך. כעבור שעה קלה נכנס אל הקודש, בלוויית רבי הניך. כשראה העגלון את הרבי, נסוג לאחוריו בבהלה. הרבי הביט בו בחיוך קל והוא נרגע.

העגלון העז להתקרב אל הרבי ואז שאל בלחש: "מדוע הכה אותי?". הצדיק הרים את קולו: "וכי סבור אתה שהעולם הפקר ואיש כל הישר בעיניו יעשה?! חשבת שלית דין ולית דיין?! טעות מרה בידך. העולם הוא עולמו של הקב"ה אשר קבע לו חוקים וכללים. יש דין ויש דיין!". כעבור שהות קצרה הוסיף הרבי ואמר: "סע לשלום וקבל עליך לעשות מהיום והלאה את מלאכתך ביושר ובנאמנות ואזיי ייטב לך".

לאחר מכן שב רבי הניך אל חבורת החסידים שהמתינה בחוץ וסיפר בהתפעלות עצומה על שאירע בתוך החדר. "מופת כזה, נאה היה לבעל-שם-טוב בכבודו ובעצמו!", הפטיר.

דרכי החסידות

מקרבים באהבה

בימי הבעש"ט הייתה נפוצה למדי תופעת ה'מגידים', שהיו עוברים בעיירות ישראל ונושאים דרשות שעיקרן הטפת מוסר, איומים והפחדה. הם היו מזהירים את המוני העם, יהודים פשוטים ותמימים, בעונשים נוראים מלמעלה אם לא יתקנו את דרכיהם. הבעש"ט התקומם בכל ישותו נגד השיטה הזאת, וקרא לעורר את לב העם בדרכי נועם ואהבה ולא באש ובגפרית.

שיטת החסידות קובעת, שאיומים והפחדות מרחיקים יהודים מעבודת ה' ומייאשים אותם. הם  גם מציירים דמות מעוותת של הקב"ה, של התורה והמצוות, ומשרים אווירה שכביכול צריכים לקיים את התורה ומצוותיה מתוך כפייה ואילוץ. תפיסה כזאת שוללת מהאדם את השמחה ואת החיות וההתלהבות בעבודת ה'.

לא לעורר קטרוגים

הבעש"ט ותלמידיו נקטו גישה הפוכה - הם סיפרו ליהודים הפשוטים על מעלתו של תום-לב, על גדולתה של מצווה הנעשית בלב טהור, על כוחה של תפילה כנה וזכה, על יופייה של נשמה יהודית. העובדות הוכיחו, שדווקא דרך הבעש"ט הצליחה לחולל מהפכה אמיתית בליבם של המוני יהודים.

אמנם עבודת ה' נשענת על שני היסודות של אהבה ויראה, ולא דיי באהבה לבדה, אבל צריך להיזהר שהיראה לא תשתלט יתר על המידה. אדם שמתרגל לעשות דברים רק מתוך פחד מעונש, מתחיל לפתח התנגדות פנימית גוברת והולכת, ויום אחד עלול להתמרד ולבעוט בכול. לכן דרוש איזון בין האהבה ליראה, וככלל ראוי לבסס את עבודת ה' על אהבה, שמחה, חשק, ורצון חיובי ללמוד תורה ולקיים מצוות.

הרבי מליובאוויטש הדגיש פעמים רבות, כי הדרך לקרב לבבות היא רק על-ידי הפצת אור וגישה חיובית: "כשפוגשים יהודי שהוא במצב של 'תינוק שנשבה' - הדרך לקרבו לתורה וליהדות אינה יכולה להיות באופן של 'שמאל דוחה', לרגוז ולצעוק עליו וכו', ולאיים עליו בענייני עונשים וכו'... יש להסביר לו את גודל מעלתו, שהוא בן אברהם יצחק ויעקב... בנו יחידו של מלך-מלכי-המלכים הקב"ה, ונשמתו היא 'חלק אלוקה ממעל ממש'!" (התוועדויות תשד"מ כרך ד, עמ' 93).

בהזדמנויות אחרות ציין הרבי (למשל, התוועדויות תשמ"ג כרך ד, עמ' 1930), שבימי אלול, שבהם מאירות י"ג מידות הרחמים, צריכים לעורר רחמים על יהודים ולא חלילה לעורר קטרוגים. אפילו ישעיהו הנביא נענש על שבדבריו אל הקב"ה כינה את בני-ישראל בתארים לא-חיוביים; ואם כך ישעיהו הנביא - מי יכול לקבל עליו אחריות לדבר בסגנון לא-חיובי על עם-ישראל!

הדרך היחידה לקרב

הדרך לקרב יהודי אל הקב"ה היא על-ידי שמגלים את מעלתו האמיתית, "שביכולתו להגיע למעמד ומצב נעלה ביותר, עד לפסק-דין הרמב"ם, שעל-ידי 'מצווה אחת' בלבד 'הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות'" (התוועדויות תשמ"ב כרך ד, עמ' 2130).

לעומת זאת "כשמדגישים ומבליטים את החיסרון של אלה מבני-ישראל שלעת-עתה אינם מקיימים תורה ומצוות, ולא עוד אלא שמוסיפים בהפחדות ובאיומים בעונשים קשים רחמנא-ליצלן היו-לא-תהיה – לא זו בלבד שלא זו הדרך לפעול בהם (ובכלל) חיזוק בענייני יהדות, תורה ומצוותיה, אלא אדרבה, על-ידי זה מחלישים את רוחם, ויתרה מזו, מרחקים אותם מתשובה, תורה ומצוותיה, כנראה במוחש (ובפרט בדורנו זה) שהדרך היחידה לקרב את ליבם של בני-ישראל לאביהם שבשמים היא הוכחה בדרכי נועם ודרכי שלום, מתוך אהבת-ישראל דווקא" (ספר השיחות תנש"א כרך א, עמ' 228).

חיים יהודיים

הרב יוספי בשיעור: יהדות של כוליות והתכללות

להתקרב לקב"ה בחיק הטבע

על גבעה הנושקת ליישוב שבות-רחל שבחבל-בנימין שוכן מאחז 'הבית האדום', הקרוא כך בגלל בית ישן עשוי בטון, צבוע אדום, שבמרכזו. ארבע משפחות מתגוררות על גבעה זו, מחציתן בבתי עץ ומחציתן בקרוונים. מקים המאחז, שתושביו רואים בו שכונה של שבות-רחל (על-שם הגב' רחל דרוק הי"ד), הוא נתי רום. הדמות הדומיננטית במקום הוא הרב מיכי יוספי, מרצה מבוקש ביהדות ומנחה סדנאות לבעלי-תשובה.

מיכי (36), יחיאל-מיכאל במקור, נולד בחיפה וגדל בבני-ברק. אביו, הרב יהודה יוספי, הוא דמות ידועה בציבור הליטאי, אשר יצק מים על ידיהם של בעלי המוסר הרב אליהו לופיאן והרב יחזקאל לווינשטיין. בהיותו בן ארבע-עשרה תקף את מיכי 'מרד נעורים', כהודאתו, והוא החל לפלס לו נתיב משלו בעולמו של הקב"ה.

בית יהודי בהודו

אחת התחנות המעצבות בנתיב זה הייתה בישיבת קבר-יוסף בשכם. שם גיבש את עיקרי השקפתו, הדוגלת ב'כוליות', כלשונו, "מלשון כלליות והתכללות". כלומר, "יהודי שואב את כוחו ועוצמתו מבית-המדרש, אבל את הכוח הזה עליו להביא לתוך המגוון הרחב של חיי המעשה, ולשאוף למיזוג מושלם של רוחניות ומעש".

לפני כשמונה שנים נטל חופשה מעבודתו כר"מ בישיבה קדם-צבאית, ונסע להודו, עם רעייתו ותינוקם (מאז נולדו עוד ארבעה). הם ייסדו שם את 'הבית היהודי', הפועל בדרך זהה כמעט למתכונת המוכרת של 'בית חב"ד'. התיישבו בבקתה בעיר לה, השוכנת על הר בגובה כשלושת-אלפים מטרים, לא-הרחק מגבול טיבט, ופתחו את מעונם למטיילים ישראליים. שם, בתחושת הרוגע והמרחב, מצאו מסילות לליבם של צעירים רבים, על-ידי שיחות פתוחות, שירה מלווה בגיטרה ורעיונות מעולם החסידות.

יישוב הדעת

גם בארץ יוספי זוכה להצלחה רבה. דיבורו רך והופעתו כובשת. הוא זוקף את הצלחתו לכמיהה לחיים של משמעות, שמפעמת בלב הצעירים. "אנשים מחפשים משהו שימלא אותם, שייתן להם תוכן, משמעות ומענה לחיפושים וללבטים. אני מנסה לעורר את הנקודה היהודית בכל אחד ואחד. לאחר מכן הבחירה בידיו לעשות עם זה כהבנתו".

עשייתו של יוספי מתרכזת בעיקר בהרצאות במסגרת ארגון 'שורשים' של חסידות בעלז וב'חוות יישוב הדעת', השם האלטרנטיבי שבחרו מתיישבי 'הבית האדום' לגבעתם. בחווה יש מטעי זיתים ורימונים, גן ירק גדול, וסדנאות לצורפות ולקדרות, והיא מארחת בעלי-תשובה המעוניינים "להיטען ולהתחדש", כלשון יוספי.

חיבור עם חיי המעשה

"מטבע הדברים, התהליך של חזרה בתשובה מושך חזק לעבר הסתגרות בד' אמות של תורה ולהתנתקות מחיי המעשה", הוא מסביר. "אבל להרבה מאוד חוזרים בתשובה חסר החיבור לעולם המעשה. הם מבקשים להיווכח שאפשר לחיות עם הקב"ה בתוך חיי היום-יום. להם אנחנו מציעים לבוא לכאן לתקופה מסויימת, ולחוות חיים של יהדות וחסידות בחיבור אל הטבע.

"כאן יוכלו ללמוד ולהתפלל מתוך שלווה, ועם זה למסוק זיתים, לאכול ירקות מהגן שהם בעצמם טיפחו ואפילו ליצור במקצוע הצורפות. אנחנו מאמינים שבחיק הטבע, במקום שיד אדם עוד לא פגעה, קל יותר להתקרב אל הקב"ה".

פינת ההלכה ומנהג

ניקוי חסה מחרקים

שאלה: בעקבות המחסור בחסה ללא חרקים, כיצד בודקים חסה מגידול רגיל מהחרקים המצויים בה?

תשובה: חסה היא ירק הנגוע מאוד בחרקים זעירים. כל חלקי החסה עלולים להיות נגועים: העלים, שדרות-העלים והקלחים.

כדי שהניקוי יהיה יסודי - רצוי מאוד להכיר את החרקים עצמם, בגודל טבעי, או לפחות על-ידי תמונות.

בעבר היה מקובל לשרות את החסה בחומץ או במי-מלח, אבל חומץ ומי-מלח מרוכזים ממיתים את החרקים ואינם גורמים להם להרפות את אחיזתם בירק. לעומת זאת, נוזל לניקוי כלים יעיל כמפרק שומנים, ולכן הוא מפריד את אחיזת החרקים, ואף מרפה את אחיזתם של חדקי-הכנימות בעלים, והן נופלות בשפשוף קל.

כך מנקים:

א) מפרידים את העלים ומשרים אותם במים עם מעט נוזל לניקוי כלים למשך כשלוש דקות.

ב) בחסה 'ערבית' בעלת עלים ישרים וחלקים, אפשר לשפשף כל עלה בנפרד בשני צידיו, באמצעות כרית ניקוי או ספוגית דקה. זה ניקוי יסודי, שהבדיקה אחריו היא רק ליתר ביטחון.

ג) שוטפים היטב כל עלה משני צידיו תחת זרם מים חזק. יש לשים-לב שזרם המים יגיע לכל קפל ופינה.

ד) בודקים כל עלה כנגד מקור אור, כגון מנורת שולחן, כשהאור מופנה כלפי הבודק. במצב זה העלה "שקוף" ואפשר להבחין בכל גוף זר המונח עליו (כגון כנימת עלה) או בתוכו (כגון זחלים). יש להורידו ולשטוף את העלה בזרם מים חזק. בעלי חסה שלא נוקו כמתואר בסעיף ב, בדיקה זו היא מעיקר הדין.

אם רוצים להשתמש בקלח או בשדרה בלבד, מקלפים תחילה את החלק שנותר בהם מן העלים.

הקלח: חוצים אותו, מתבוננים אם יש מחילות שנגרמו על-ידי תולעים, החודרות לעיתים דרך שורש החסה, ומסירים את האזור הנגוע.

השדרה: משפשפים כל שדרה לכל אורכה ומשני צידיה, באמצעות כרית ניקוי וכדומה. לאחר מכן שוטפים אותה בזרם מים חזק. ליתר ביטחון עדיף לבודקה כנ"ל כנגד מקור אור.

מקורות: 'בדיקת המזון כהלכה' להרב משה ויא, ירקות, עמ' 262 ואילך.