בחודש אלול משלימים על-ידי תשובה את כל מה שהחסירו בשאר י"א חודשי השנה * אין לשאוף לגדולות ונפלאות ולחפש 'מדריגות', אלא להפך, שיהיה מונח אצלו שהוא "על הארץ" ואזי הוא במדריגה הכי נפלאה * בעבודת התשובה יש את המעלה הן של "שמיעה" והן של "ראייה" ועל-כן תלוי בה מה שיהיה לעתיד-לבוא * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כל יהודי הוא שליח של הקב"ה - לעשות את העולם דירה לו יתברך. בחודש אלול יכולים לתקן ולהשלים כל מה שהחסירו במשך י"א החודשים שעברו - על-ידי התשובה, והרי תשובה מועילה גם על תיקון למפרע.

צריכים איפוא לפעול על-ידי תשובה וגם על כל י"א החדשים שעברו - שימלאו את השליחות, ובמדריגה כזו שכל מציאותו היא מציאות האדון.

* * *

ב. ישנו ביכל עם מאמרים קצרים, תורות או אמרות של אדמו"ר הזקן, שנאמרו לפני פטרבורג, ובעיקר בשנים הראשונות לנשיאותו. במאמרים הנ"ל לא נרשם זמן כלל, כך, שאי-אפשר לדעת באיזה שנה נאמר או נרשם המאמר. ובכל אופן, המאמר דלהלן שנרשם על-ידי אחד החסידים, נרשם כנראה בחיי אדמו"ר הזקן, שהרי מופיע שם התואר "שליט"א" או "נ"י", שכותבים על צדיק בהיותו בעלמא דין.

וז"ל המאמר בביכל הנ"ל¹:

ואני [כו'] בהמות הייתי עמך כו'², פירוש התנהגתי כבהמה לא נחשב למאומה בכל הדברים החשובים לא חשקה נפשי בגדולות ונפלאות ממני³, כי-אם רצון בוראי עשיתי, כמשל הסוס שעושה רצון בעליו אינו דואג על אכילתו אם יחטוף אחר ממנו, כי יודע שהדאגה על בעליו על אכילתו והוא אינו מוכן אלא לעבודה כו'. והנמשל מובן שאין לאדם לדאוג על גדולות ונפלאות כו'. וזהו ועל הארץ תישן⁴, אם השפיל בעצמו עד לארץ בכל הדברים, ממה יפול, וממילא הוא בשקט, אבל אם לאו אינו בהשקט כלל כו' וד"ל.

בביכל הנ"ל לא נמצא ביאור נוסף על תורה זו, וגם במקום אחר לא מצאתי ביאור על תורה זו, וכנראה, שאין צורך בביאור נוסף, כיוון שמובן מעצמו.

ג. ונקודת הדברים:

אין לרצות ללכת בגדולות ונפלאות, לחפש "מדריגות" כו' - כיוון שבעניינים של מדריגות שייך נפילה; אלא "על הארץ תישן", ששם לא שייך נפילה.

כלומר: אין הכוונה לשלול מדריגות נעלות, כי-אם, שצריכים להיות אצלו ההנחה ש"על הארץ תישן", היינו, שנמצא על הארץ, וכאשר יש אצלו הנחה זו, אזי נמצא הוא במדריגות נפלאות - שהרי עומק רום קשור עם עומק תחת⁵, וכל הגבוה ביותר יורד למטה יותר⁶.

וזהו גם מה שכתוב⁷ "ונפשי כעפר לכל תהיה פתח ליבי בתורתך":

"ונפשי כעפר לכל תהיה" - הוא-עניין תכלית הביטול כעפר, והרי "הכל היה מן העפר"⁸, שזוהי גם מעלת שורש המלכות שמגעת בבחינת עתיק, כי, אף שמצינו שז"א בעתיקא אחיד ותליא⁹, הרי ידוע שהכוונה היא לבחינת אריך, מה-שאין-כן ספירת המלכות מושרשת ברדל"א¹⁰.

וזהו שעל-ידי הביטול ד"נפשי כעפר כו'" נעשה "פתח ליבי בתורתך" - פתיחת הלב בתורה, שזהו על-דרך מאמר רז"ל¹¹ "פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם", והיינו, שנעשית פתיחת הלב בתורה כפתחו של אולם שהיה גבוה ארבעים אמה¹², שמורה על דרגה שלמעלה מהשתלשלות¹³.

ויש להוסיף שפתיחת הלב בתורה הוא-עניין הראייה בתורה, כידוע¹⁴ שאינה דומה שמיעה (דהיינו השגה) לראייה¹⁵, כיוון שבשמיעה שייך קושיות וסתירות, וכללותה הוא בהגבלה, מה-שאין-כן בראייה שהיא באופן של בלי גבול, וזוהי מעלת  תורתו של משיח¹⁶.

וכאמור,  בכדי לבוא לפתיחת הלב בתורה צריך להיות "ונפשי כעפר לכל תהיה", שזהו-עניין ביטול במציאות לגמרי - ובלשון התורה הנ"ל: "על הארץ תישן", ועניין זה מתבטא בכך ש"אינו דואג על אכילתו אם יחטוף אחר, כי יודע שהדאגה על בעליו כו'", והיינו, שאינו מציאות לעצמו, אלא כל מציאותו היא מציאות האדון; וכאשר מתבטל ממציאותו לגמרי אזי ממשיך אמיתית המציאות.

וזהו "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך", בחינת בהמה רבה כו'¹⁷.

* * *

ד. בפרשת השבוע נאמר¹⁸ "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", ועל-פי הידוע שבני ישראל נקראים עדים, כדברי הקב"ה לבני ישראל "אתם עדי"¹⁹, נמצא, ש"שני עדים" או "שלושה עדים" הם ב' וג' אופני עבודה.

ובהקדמה - שבעניין העדות בכלל נאמר²⁰ "והוא עד או ראה או ידע", שהם ב' אופני העבודה דשמיעה ("ידע" - על-ידי שמיעה - שהוא עניין ההשגה) וראייה, וכנ"ל (ס"ג) שאינה דומה שמיעה לראייה, כיוון שהשגה היא בהגבלה, ושייך לסתור אותה, מה-שאין-כן העבודה שמצד ראייה היא בלי גבול, דכיוון שרואה אלוקות, שאלוקות הוא בלי גבול, לכן גם עבודתו היא ללא הגבלה.

ועל-דרך המדובר לעיל²¹ בהחילוק שבין "בכל לבבך ובכל נפשך" ל"בכל מאודך"²², שהעבודה ד"בכל לבבך ובכל נפשך" היא בהגבלה, כיוון שבאה מצד השגה, והעבודה ד"בכל מאודך" היא בלי גבול, שזהו מצד הראייה שבנפש.

וכל עבודה פועלת עניין מיוחד והמשכה מיוחדת - כמדובר לעיל בעניין "שוהם וישפה", שעל-ידי העבודה ד"בכל לבבך גו'" נעשית עליית וזיכוך העולמות, ועל-ידי העבודה ד"בכל מאודך" נעשית ההמשכה מלמעלה למטה.

והנה, לעתיד-לבוא יהיה "כדין וכדין"²³, שאז יהיו שני העניינים (מלמטה למעלה ומלמעלה למטה) גם יחד, שזהו האופן שכולל שניהם ביחד שהוא למעלה משניהם, כידוע²⁴ בעניין הלכה כדברי המכריע.

וכיוון שכל הגילויים דלעתיד-לבוא תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות²⁵ - הרי מובן שגם אופן הג' (הכולל שניהם) ישנו גם עכשיו בעבודה.

וזהו עניין עבודת התשובה, שיש בה ב' המעלות, שמיעה וראייה, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, - שהרי התשובה אינה בדרך גילוי מלמעלה למטה, אלא היא מצד האדם, ולכן יש בה מעלת הפנימיות והיא באופן של ייחוד גמור כו'; ולאידך גיסא, עניין התשובה הוא שינוי המהות, שזהו עניין של בלי גבול. ולכן על-ידי עבודת התשובה יהיה לעתיד-לבוא "כדין וכדין".

ה. והנה, בעניין העדות ישנם ב' אופנים²⁶:

א) עדי בירור - כמו בדיני ממונות ובכמה עניינים בדיני נפשות, שהעדים אינם פועלים את הדבר עצמו, שהרי הדבר עצמו ישנו גם בלעדם, ופעולת העדות אינה אלא עניין של בירור, גילוי הדבר.

ב) עדי קיום - שהעדות פועלת את הדבר עצמו, כמו העדי קידושין, שלדעת רוב המפרשים העדים הם חלק מהתהוות הקידושין.

ומה שנאמר על בני ישראל "אתם עדי" - הרי לא זו בלבד שבני ישראל מגלים אלקות (כאופן א'), שעניין זה ישנו גם בכללות העולם, שהבריאה מגלה את מציאות הבורא, כמו שכתוב²⁷ "השמים מספרים כבוד א-ל", אלא עוד זאת, שמעלת בני ישראל בעניין העדות היא גם (כאופן הב'), שהם פועלים כביכול את העניין.

והעניין בזה - שאצל בני ישראל ישנן כמה מדריגות: "אחותי רעייתי גו' תמתי"²⁸, ועד להפירוש "תמתי" - "תאומתי"²⁹, והיינו, כמו שנתבאר לעיל בהמאמר²¹ שלולי מציאותם של ישראל חסר כביכול בו יתברך, שזהו תוכן העניין דברית בין הבתרים, שכל אחד בפני עצמו הוא חצי דבר, ושלימות מציאותו נעשה על-ידי החצי השני, ועל-דרך זה בנידון-דידן, דכיוון ש"למעשה ידיך תכסוף"³⁰, והוא ורצונו אחד, נמצא, שנשמות ישראל משלימים כביכול מציאותו יתברך.

ו. וזהו גם עניין בניין המלכות בראש-השנה, כמאמר רז"ל³¹ "אמרו לפני מלכיות בראש-השנה כו' כדי שתמליכוני עליכם":

ידוע³² שסילוק המלכות בראש-השנה הוא בהמדריגות הכי עליונות, עד לעצמותו יתברך ממש.

וכיוון שבני ישראל מעוררים וממשיכים ממקום זה - הרי מוכח שהם במדריגה עליונה יותר, כידוע הכלל³³ שהדבר הממשיך הוא נעלה יותר מההמשכה, שהרי הוא הפועל את ההמשכה.

ועניין זה נעשה על-ידי "אמרו לפני מלכיות" - קבלת-עול וביטול במציאות לגמרי, וכמודגש גם בהעניין דתקיעת שופר על-ידי קרן של בהמה דווקא³⁴, שמורה על העדר ההשגה, קבלת-עול וביטול לגמרי, והיינו, שכאשר האדם אינו מציאות לעצמו כלל, וכל מציאותו אינה אלא העניין ד"אמרו לפני מלכיות", אזי מגיע גם למעלה בדרגה זו שהקב"ה עצמו אינו מציאות לעצמו כביכול ללא נשמות ישראל.

וזהו גם תוכן אמירת המזמור "לדוד ה' אורי" בכל ימי חודש אלול³⁵, שבו אומרים הפסוק³⁶ "אחת שאלתי וגו'", היינו, שאינו מציאות לעצמו כלל, וכל עניינו חפצו ורצונו אינו אלא להיות "שבתי בבית הוי' גו' לחזות בנועם הוי'"³⁵ - הוי' דווקא, שרומז על כללות עניין העבודה: י-ה - אהבה ויראה, "הנסתרות (להוי' אלקינו)"; "והנגלות (לנו ולבנינו)" - ו"ה, לימוד התורה וקיום המצוות³⁷.

ועל-דרך מה שכתוב³⁸ "כי אם ליראה גו'" - שעל-ידי זה נעשית כללות העבודה בכל ענייני התורה והמצוות.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת שופטים, ד' באלול, ה'תשט"ז - 'תורת מנחם - התוועדויות ה'תשט"ז, חלק שלישי (יז) עמ' 183-192 - בלתי מוגה)

----------

1) נדפס לאח"ז במאמרי אדה"ז הקצרים עמ' רכ. וראה גם מאמרי אדה"ז כתובים ח"א ס"ע סח.

2) תהילים עג,כב.

3) שם קלא,א.

4) אבות פ"ו מ,ד.

5) ראה שערי-תשובה לאדהאמ"צ שער-התפילה פ"א (כג,א) ובהנסמן שם (עמ' 310).

6) ראה לקו"ת ע"פ הנסמן במפתח ערך "כל הגבוה כו'".

7) נוסח תפלת "אלוקי נצור כו'" (ברכות יז,א).

8) קוהלת ג,כ.

9) ראה זח"ג רצב,א.

10) ראה סה"מ תרנ"ט ע' יא.

11) ראה שהש"ר פ"ה, ב [ב]. וראה גם לקו"ש ח"א עמ' 191 הערה 17. וש"נ.

12) מידות פ"ג מ"ז.

13) ראה לקו"ת שה"ש לה,ג. ובכ"מ.

14) ראה ד"ה פדה בשלום תשי"ג פ"ג ('תורת-מנחם - התוועדויות' ח"ז עמ' 199). וש"נ.

15) מכילתא יתרו יט,ט.

16) ראה לקו"ת צו יז,א ואילך. ובכ"מ.

17) ראה תניא ספמ"ו.

18) יט,טו.

19) ישעיה מג,י. שם,יב. וראה זח"ג פו,א.

20) ויקרא ה,א.

21) ד"ה ושמתי כדכוד דש"פ ראה (תורת מנחם חי"ז עמ' 158 ואילך).

22) ואתחנן ו,ה.

23) ב"ב עה,א.

24) ראה לקו"ש חכ"א ס"ע 111 ואילך. וש"נ.

25) תניא רפל"ז.

26) ראה "רשימות" חוברת קס עמ' 5 ואילך. קעג עמ' 7 ואילך. אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"ה עמ' רלד. לקו"ש חי"ט עמ' 188 ואילך. וש"נ.

27) תהילים יט,ב.

28) שה"ש ה,ב.

29) שהש"ר עה"פ (פ"ה, ב).

30) איוב יד,טו.

31) ר"ה טז, סע"א. וש"נ.

32) ראה סידור (עם דא"ח) שער התקיעות רמו,א ואילך. ובכ"מ.

33) ראה המשך וככה תרל"ז פט"ו.

34)  ראה סידור (עם דא"ח) שם רמב,א. ובכ"מ.

35) מטה-אפרים סתקפ"א ס"ו. וש"נ. וראה בארוכה שער-הכולל פי"א סקכ"ח. וש"נ.

36) תהילים כז,ד.

37) ראה שיחת י"ב תמוז סל"ג (לעיל עמ' 73). וש"נ.