הולך יהודי ברחוב ועובר ליד דוכן להנחת תפילין. הפעילים ניגשים אליו ומציעים לו לקיים את המצווה. האיש מסרב, אך הפעילים מנסים בכל-זאת לשדלו להניח תפילין. היהודי שלנו הוא אדם עדין, וקשה לו לעמוד נוכח ההפצרות הרבות. לבסוף הוא נעתר, כשהוא מפטיר: "אני עושה זאת רק בשבילכם". האם יש ערך לקיום מצווה, כשהדבר נעשה בעקבות לחץ, ולא מתוך הכרה פנימית?
למעשה, אברהם אבינו לא נרתע מהפעלת לחץ, ואפילו לחץ חזק, כדי לגרום לבני-האדם להכיר בבורא-העולם ולהודות לו על כל הטוב שהעניק להם. התורה מספרת: "ויטע אשל בבאר-שבע ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם". הוא הקים במדבר אכסניה לעוברים ושבים, ולאחר שהיו אוכלים ושותים היה מספר להם על הבורא ומבקשם להודות ולברך למי שאמר והיה העולם.
אולם היו אנשים שסירבו להודות ולברך לקב"ה. הם טענו לפני אברהם אבינו, כי הוא שנתן להם לאכול ולשתות ולכן יודו רק לו. לאנשים כאלה אמר אברהם: "אם התודה מגיעה לי, שלמו אפוא בעבור מה שאכלתם ושתיתם". הוא היה מגיש להם חשבון מפולפל בהסבירו: "מי ייתן לכם לחם ובשר ויין במדבר?". כשהיו האורחים הללו רואים שייאלצו לפשוט את עורם מעליהם כדי לשלם לאברהם לפי דרישתו, נכנעו וניאותו להודות לקב"ה (בראשית-רבה מט,ד).
רצונו האמיתי של יהודי
נשאלת השאלה, הלוא האנשים האלה, שהתנגדו לברך ולהודות לה', לא שינו, לכאורה, את דעתם בעקבות הלחץ שאברהם הפעיל עליהם. לכל היותר ניאותו לומר כמה מילות ברכה כדי להשתחרר מהלחץ. אם-כן, איזו תועלת הפיק אברהם מ'כפייה דתית' זו?! וכי בכך אכן פרסם והפיץ את שם ה' בעולם?!
מתברר שכאשר האדם מכיר באמת, אף כשההכרה באה בעקבות לחץ חיצוני, יש כאן בכל-זאת נקודת אמת גדולה. הרמב"ם קובע (סוף פרק ב מהלכות גירושין) כי כל יהודי רוצה לקיים את רצון ה', אלא שלפעמים "יצרו הוא שתקפו", ולכן כאשר כופים אותו לקיים את רצון ה', "תשש יצרו" ומתגלה רצונו האמיתי. במבט שטחי נראה כי הוא עושה זאת בגלל הלחץ, אבל באמת יש כאן ביטוי לרצונו הפנימי.
אנו מוצאים בתורה סיפור על שינוי קיצוני שחל בעקבות לחץ חיצוני. בפרשת המרגלים אנו רואים בתחילה, שבני-ישראל התקוממו נגד ה' ולא האמינו ביכולתו להכניסם לארץ ואף קראו "ניתנה ראש ונשובה מצרימה". אך לאחר שהקב"ה קצף עליהם וגזר "במדבר הזה ייפלו פגריכם" - חל לפתע מהפך בדעת העם. פתאום באו ואמרו: "הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה'". מה קרה פתאום?
אלא שכאשר הקב"ה קצף על העם, הכניע וביטש בבת אחת את יצר-הרע שהשתלט על בני-ישראל, וברגע שחזרו ונכנעו לפני ה', לא היה עוד צורך לשכנעם ביכולת ה' כדי שהעם יאמר "הננו ועלינו", שכן בפנימיות לבבם האמינו תמיד ביכולתו ובכוחו של הקב"ה.
מצווה גוררת מצווה
לאור זאת יובנו גם מעשיו של אברהם אבינו. כשראה שהאורח הוא אדם מגושם כל-כך ויצרו השתלט עליו עד שאין הוא יכול להבין את דבריו והסבריו, לא נותרה לו ברירה אלא להפעיל על האורח 'לחץ' חיצוני כדי להכניע את יצרו. לאחר שהלה נקלע למצוקה ויצרו הרע נשבר בקרבו, נפתח הפתח שיוכל לקבל את דברי אברהם ולהודות באמת לה' א-ל עולם.
אם כך נהג אברהם עם לא-יהודים, על-אחת-כמה-וכמה שכאשר משדלים יהודי לקיים מצווה – מתגלה רצונו האמיתי, שהוא "רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצוות" (כלשון הרמב"ם), עד שמצווה זו תגרור מצוות נוספות, ועד לקיום כל המצוות בתכלית השלמות (ראה לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 122). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
