הרבי מגדיר - "כל אחד צריך ליטול את תרמילו על שכמו, ולנסוע למקום שאין בו לא תורה ולא מצוות, ולהפיץ שם יהדות" * משבח - "השלוחים מוותרים על הזדמנויות טובות יותר וחיים קלים יותר - קלים גם ברוחניות" * מעורר - צריך להיות אצל השליח טוב בגשמיות אבל עליו לא להיות מונח בזה, כי אם, במילוי תפקידו ושליחותו * לרגל כינוס השלוחים העולמי
מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר
בהתוועדות י' בשבט תשי"ט 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"ט, כרך כה, עמ' 43) מתוארת ומוגדרת מטרת השליחות ("כפי שנהג הרבי - מהוריי"צ - בעל ההילולא, שהיה קורא לאברכים ואומר להם"):
עד עכשיו ישבתם על התורה ועל העבודה, בעיר שיש בה יהודים שומרי תורה ומצוות, ישיבות וכו' מבלי להתמודד עם עניינים של נסיונות העלמות והסתרים... אבל עכשיו, צריך כל אחד ליטול את תרמילו על שכמו, ולנסוע למקום שאין בו לא תורה ולא מצוות, ולהפיץ שם יהדות, ולהתחיל מעניינים כאלו שהם לפי ערך ההבנה וההשגה באותו מקום: אל"ף-בי"ת כפשוטו, אל"ף-בי"ת של יהדות, אל"ף-בי"ת של מעשה המצוות, כשרות, טהרת-המשפחה, שמירת שבת וכו' (ומובן שאי-אפשר לדבר שם בעניינים של הבנה והשגה עמוקה בתורה, כיוון שאנשי המקום לא שייכים עדיין לכך).
הרבי ממשיך לתאר את הקשיים והטענות שעלולים להתעורר אצל השליח הנדרש:
לנסוע למקום מנוכר, בשעה שאין יודעים אם הוא יצליח שם אם לאו, אם ישמעו אליו אם לאו, ויש שם כמה העלמות והסתרים ונסיונות כו'... גם כאשר מדובר אודות יהודים כאלו שצריכים לפעול עליהם להיות "כופר בעבודה זרה"...
כדי להתמודד עם טענות אלו - הסביר הרבי - מצאנו בתורה הוראה מפורשת, בשעה שמשה רבנו היה עומד ומתפלל להקב"ה, לא בשביל עצמו, בשביל איזו פנייה, אלא בשביל בני-ישראל, ולמרות זאת נצטווה מפי הקב"ה "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך". כלומר שכאשר צריך להציל יהודי, הרי לא זו בלבד שלמען הצלתו מותר להפסיק בתפילה, אלא עוד זאת, שישנו ציווי "מה תצעק אלי"!...
על יסוד הוראה זו - סיכם הרבי - ראינו את אופן הנהגתם של רבותינו נשיאינו.
לא לשכוח את המטרה
בהתוועדות שבת-קודש פרשת תזריע תשי"ד ('תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"ד, כרך יא, עמ' 177-176) השמיע הרבי דברים נוקבים על מצב אפשרי של שליח המועל בשליחותו:
כאשר שולחים יהודי בשליחותו של הרבי, ובהגיעו למקום שליחותו שוכח הוא על מטרת השליחות, ומניח לעצמו להימשך אחר "חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת" (יין ורחיצה של המקום) - העניינים הגשמים של המקום - ואחר-כך מתרץ את עצמו על כך שלא פעל את שליחותו - שפלוני או אלמוני אשמים בכך!...
כששואלים אותו כמה יהודים התחילו ללמוד חסידות מאז הגיעו למקום שליחותו - אין לו מה לענות, כיון שהוא עסוק בעניינים אחרים לגמרי; הוא צריך "סוס לרכוב עליו", ומתהלך בין "אנשים חשובים"... - וסבור שבכך ממלא הוא את הכוונה!....
בוודאי - המשיך הרבי - צריך להיות אצל השליח מצב טוב בגשמיות ("עושר והרחבה בגשמיות") אבל עליו לא להיות מונח בזה, כי אם במילוי תפקידו ושליחותו.
עבודת השלוחים
הנה איגרת משנת תשל"ו (נכתבה באנגלית; פורסמה ב'מורה לדור נבוך', כרך ב, עמ' 176-175), שנכתבה במענה למנהל ארצי של מחלקת פעילות בקולג'ים של אירגון מסויים. הלה טען כי שליחי חב"ד חותרים תחת פעילות ארגונו. בתשובה על כך מעלה הרבי על נס את פעלם של השלוחים:
שלוחי חב"ד, שנשלחים לחלקים שונים של המדינה כדי לעורר לחיים את היהדות, הם בדרך כלל אנשים צעירים, מוכשרים ונמרצים, שכולם - אולי עם מעט מאוד יוצאים מן הכלל - היו יכולים להשיג משרות קלות יותר וטובות יותר במקום אחר - טובות יותר לא רק מבחינת תשלום, אלא גם, וחשוב יותר, מבחינת סביבה יהודית, עם פחות בעיות לגבי שמירת יהדות עם כל ההידורים שהם רגילים להם, ולגבי החינוך של הילדים שלהם, וכו'. למרות זאת, הם מוותרים על כל היתרונות הללו (הגשמיים והרוחניים) בתקווה שיוכלו להשיג משהו בהבאת חיים חדשים לתוך מצבים של יהדות שקופאת על שמריה או מתדרדרת במקומות שבהם היא הוזנחה.
הרבי ממשיך (שם עמ' 177) ומתאר את קשיי השלוחים והבעיות שעמן עליהם להתמודד:
לאור הקשיים והצרות ששלוחי חב"ד חווים בעמדות שלהם, שלפעמים מתווספים להם גם חוסר שיתוף-פעולה ועידוד מצד עסקנים יראי-שמים מקומיים, וכמה מהם אפילו שולחים את ילדיהם מחוץ לעיר במקום לבית-ספר שהוקם על-ידי חב"ד, וכו' - השלוחים שלנו שואלים בצדק: מדוע הם היו צריכים לעזוב את ההורים שלהם והסביבה שלהם, וכו', און וואלגערן זיך [=ו'להתגלגל'] באיזהו מקום נידח בעוד ש'בעלי בתים' מקומיים, שצריכים לדעת טוב יותר, לכאורה לא יכול להיות שאיכפת להם פחות מהעתיד של אחיהם היהודים ושל הקהילה שלהם?...
"מסירות נפש אופיינית"
כמה שנים קודם לכן, בז' בתמוז תשל"ב (שם עמ' 132-131), שיגר הרבי איגרת לסופר היהודי הנודע מר הרמן ווק, שנטל חלק בערב חגיגי שאורגן על-ידי שלוחי חב"ד בקליפורניה. בין השאר כתב לו הרבי:
במיוחד הייתי מרוצה מכך שהיתה לך הזדמנות לבוא במגע ישיר עם חב"ד בעבודתה בשטח שאפשר להגדירו כ"שדה קרב". בוודאי הרגשת את המאבק הנמרץ שחייב להתנהל נגד השפעה שלילית אשר מעיקה על הנוער היהודי במיוחד בחלק זה של מדינתנו.
בהמשך מתייחס הרבי לעבודת השלוחים אשר "בעצם, הם עושים זאת עם מסירות-הנפש האופיינית להם, משום שהם מוותרים על הזדמנויות טובות יותר וחיים קלים יותר - קלים גם ברוחניות - באזור ניו-יורק, שם היו יכולים להיות פעילים בדיוק באותה מידה בחינוך, וכו', בנסיבות הרבה יותר מסייעות, ובכל זאת, הם יוצאים לקליפורניה לבצע את משימתם שם".
הרבי מוסיף ומציין כי השלוחים עצמם מייצגים סוג של "קיבוץ גלויות", מכיוון שיש ביניהם ניו-יורקים, בוסטונים, וכו' כולל גם כמה אנשים צעירים שרק לפני מספר שנים הגיעו מאחורי מסך הברזל... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
