דרושה תפנית אמיתית. לעזוב את דרך החטא ולעלות על דרך הישר. את החטא הקדמון של אוסלו יש למחוק עד היסוד, כי הוא הגורם לשפיכות-הדמים הנוראה האוכלת בנו

הפיגוע הרצחני באוטובוס עמוס הנשים והילדים, שחזר מהכותל המערבי, ייזכר כאחד ממעשי הטרור המחרידים והנפשעים שידענו. הוא זעזע וטלטל את לבבות כולנו, וגם הימים שחלפו עדיין לא הקהו את תחושת הזוועה שגרמו המראות הקשים והדיווחים המצמררים.

סמיכותו של הטבח הרצחני לחודש אלול מחברת אותו מיד למחשבות של חשבון-נפש ותיקון המעשים. אין ספק שאירוע נורא כזה חייב לגרום לכל אחד ואחת מאיתנו התעוררות של תשובה. להתחזק יותר ביראת-שמים, במידות טובות, באהבת-ישראל, בלימוד התורה ובקיום המצוות. ודאי שכולנו נדרשים לקבל עלינו החלטות טובות, בתקווה שכל החלטה טובה וכל מעשה טוב שלנו יעוררו עלינו רחמי שמים.

עשר שנות טעות

אבל אי-אפשר להימנע מחשבון-הנפש הישיר הקשור לפיגוע עצמו. ודאי שכל דבר הוא גזרה משמים, אבל התורה מזהירה "ונשמרתם לנפשותיכם", וכאשר יש דבר שמסכן חיים וגורם שפיכות-דמים – חייבים בראש ובראשונה לתקנו. לצד הזעקה לבורא העולמים חובה לבחון האם אין כאן מחדל מעשי ידי אדם, שגורם להקזת הדם המתמשכת.

וכאן חייבים לומר ולזעוק ללא הרף שגל הטרור הזה נובע ממדיניות שגויה ומקונצפצייה אומללה, שהמיטו עלינו הסכמי אוסלו בדיוק לפני עשר שנים. למרות הדם הרב שנשפך עדיין לא השכלנו להתנתק מהם ומהרעיונות שבבסיסם. ממשלות קמות ונופלות, אבל אותה קונצפצייה ארורה מוסיפה למרר את חיינו. במקום להבין שזו דרך שגויה מיסודה עוסקים בניסיונות לתקנה ולשפרה, וכמובן, אי-אפשר לתקן דבר רקוב והרסני.

עשר השנים המרות הללו הוכיחו ששורש האסון הוא בעצם המחשבה של הקמת שלטון זר, עם סמכויות ביטחוניות, בליבה של הארץ. שוב ושוב מתנפצת האשליה שהשלטון הזה יילחם בטרור. הננו עדים שדווקא בשלטון הזה הטרור פורח ומשגשג, ואין זה עניין של איש זה או אחר. זו ישות טרוריסטית-רצחנית, שמייצגת תרבות הרואה חיוב ברצח יהודים.

השטחים שמסרנו לידי הכנופיות הללו, הסמכות הביטחונית שהעברנו להם, הכספים שמוזרמים לחשבונות הבנק שלהם – משמשים בסופו של דבר נגדנו. אין זו אלא שאלה של זמן מתי יפרוץ גל הטרור הבא, אבל הוא מובנה בעצם העימות הבסיסי בינינו ובינם. אנחנו במו-ידינו מחזקים את אויבינו ומאפשרים להם לפגע בנו.

הנה, גם אחרי 'פיגוע הילדים', כשהופרחו לחלל האוויר ססמאות שמעכשיו הכול ישתנה, הננו רואים שלא חל שינוי מהותי בעצם התפיסה. דפוס התגובה מוכר עד כאב – סגירת צירים שאחר-כך ייפתחו, הידוק הסגר שבעוד זמן-מה יותר מחדש, כמה התנקשויות וכדומה. אבל משורש הרעה עדיין לא נגמלנו, ועדיין תולים תקוות באותה כנופיה מושחתת שהטרור לחם-חוקה.

כוח לתקן

מה לעשות – לעשות תשובה. דרושה תפנית אמיתית. לעזוב את דרך החטא ולעלות על דרך הישר. את החטא הקדמון של אוסלו יש למחוק עד היסוד. להשמיד את שלטון הטרור, להכות ללא רחם במנהיגיו, לסלק מהארץ כל מי שתומך בטרור וברצח, והעיקר – להיגמל מהמחשבה שאפשר לתת להם סמכויות ביטחוניות כלשהן. גם אז עדיין יידרשו מאבקים ומלחמה בטרור, אבל המחבלים לא ייהנו מאותה מטרייה רחבה ומהקרקע התומכת שקיבלו מאז הסכמי אוסלו.

הננו נכנסים השבוע לחודש אלול, חודש התשובה והרחמים. הבה נתקן כולנו את מעשינו ונתפלל שהקב"ה יערה רוח של תשובה על קברניטי המדינה ומקבלי ההחלטות, שימצאו את העוז הדרוש לשוב בתשובה שלמה על חטאי אוסלו, וואי, קמפ-דייוויד ומפת הדרכים, ונזכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, שנת הגאולה והישועה.