כשעוסקים בקירוב יהודים לאור התורה והמצוות, ורואים את הקשיים הגדולים העומדים לפני מי שלא היו שומרי תורה ומצוות, בדרכם לעולם התורה – מתעורר לעיתים פיתוי לעגל פינות, לוותר פה ושם, להתיר איסורים קלים, כדי להשיג את המטרה הגדולה והחשובה של התקרבות לה' ולתורתו.
אומר הרבי מליובאוויטש, שגם בעניין זה יש הוראה ברורה במאמר המשנה (אבות פרק א, משנה יב): "הווי מתלמידיו של אהרון... אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". הדגש כאן הוא שצריך לקרב את הבריות אל התורה ולא להפך – לא 'לקרב' חלילה את התורה אל הבריות. "אופן הקירוב צריך להיות 'ומקרבן לתורה', לא להתאים את התורה לפי רוח הבריות, חס ושלום, אלא אדרבה, לקרב את הבריות לתורה – 'תורה תמימה' בלי שום פשרות, וכן בנוגע למנהגי ישראל, שהרי מנהגי ישראל תורה הם" (תורת מנחם כרך יא, עמ' 189).
מים או בנזין
הרבי ממשיך ומסביר: "בנוגע לטענה: מה רע בכך אם יוותר על חוט השערה, מכיוון שעל-ידי זה ירוויח את העיקר? - שתי תשובות בדבר: א) אפילו היה זה ודאי, שעל-ידי זה תהיה תועלת הכי גדולה בקירוב ישראל לאביהם שבשמים, הרי בנוגע לעניינים כאלו נאמר: 'אל תהי צדיק הרבה' (קוהלת ז,טז). לא צריך להיות ירא-שמים יותר מהתורה עצמה. מכיוון שעל-פי שולחן-ערוך אסור הדבר - לא צריך להיות ירא-שמים יותר מהשולחן-ערוך, ואין צורך לדאוג לקירוב יהודים ליהדות יותר משהתורה עצמה דואגת לכך. ב) כל האמור היה נכון אפילו אם היו יודעים בוודאות שהנהגה מסוג זה מביאה תועלת חשובה. אבל האמת היא, שמכיוון שעניין זה אינו על-פי תורה - ברור שלא יביא שום תועלת, אלא אדרבה – קלקול".
באשר לנקודה האחרונה סיפר הרבי, שפעם אחת השתתף חמיו, כ"ק אדמו"ר הריי"צ, באספת רבנים, שבה טען אחד הדוברים כי בגלל מצב הדור אין מנוס מפשרות למיניהן, כדי למשוך את לב העם אל התורה. הוא המשיל זאת לכיבוי שרפה, שבמצב כזה אין מקפידים לחפש דווקא מים זכים, אלא מכבים אותה אפילו במים מלוכלכים.
השיב לו אדמו"ר הריי"צ: אכן, מכבים שרפה גם במים מלוכלכים, אבל מי שיטען כי כל נוזל ראוי לכיבוי אש וייקח בנזין וישפוך על האש - לא יכבה אותה, אלא ילהיטה פי כמה וכמה. פשרות בתורה אינן בבחינת 'מים מלוכלכים', אלא הן בנזין שמגדיל את התבערה. על-ידי פשרות לא מקרבים איש לאור התורה, אלא בדיוק להפך, מרחיקים אותו עוד יותר.
"לא ייקח שוחד"
באחת מאיגרותיו (איגרות-קודש כרך יג, איגרת ד'תקצג) כותב הרבי: "מנקודות-היסוד בתורת ה' ומצוותיו, ובייחוד תורת החסידות המבארת, שצריכה להיות אהבת הבריות ומקרבן לתורה, ולא חס-ושלום לקרב את התורה ומשנה אותה כמתאים אליהם". הרבי מוסיף, שככל פסק-דין בתורה "הרי זה רצונו של הקב"ה, ומובן וגם פשוט שאין לבשר-ודם לעשות מסחר חס-ושלום ברצונו של הקב"ה".
בעניין זה אומר הרבי (לקוטי שיחות כרך כ, עמ' 358): "לצערנו יש עסקנים שעושים 'מסחר' במצוות. הם עוסקים 'באמונה' בוויתור על מצווה אחת, בטענה שעל-ידי זה 'ירוויחו' מצווה שנייה (ולטענתם, המצווה שאותה 'ירוויחו' חשובה יותר או שהיא יותר על סדר-היום וכיוצא-בזה). צריכים לדעת שהקב"ה 'לא ייקח שוחד'. דבר האסור על-פי התורה – הוא איסור גמור, אפילו אם מישהו רוצה להשלות את עצמו (או לשכנע את זולתו) שההתעלמות מעניין אחד היא כדי להרוויח עניין שני".
איש לא נתן ליהודי סמכות לעשות 'עסקים' בתורתו של הקב"ה, 'לקנות' ו'למכור'. עלינו לקרב את אחינו לאור התורה אך ורק בדרך שציווה הקב"ה, וזו גם הדרך שתביא את ההצלחה האמיתית. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
