הקרבנות, שבהם דנה פרשתנו, מכונים בתורה 'לחם' ו'ריח ניחוח' – "את קרבני לחמי לְאִשַי, ריח ניחוחי". הדבר דורש ביאור: הלוא ברור שאין מושג של 'אכילה' אצל הקב"ה, ומדוע אפוא נקרא הקרבן 'לחם'?
אומר על כך רבי שמעון בן-עזאי: "שמא תאמר לאכילה הוא צריך? תלמוד-לומר 'אם ארעב, לא אומר לך, כי לי תבל ומלואה'... לא לרצוני אתם זובחים, אלא לרצונכם, שנאמר 'לרצונכם תזבחוהו'".
משל למלך
את עניין הקרבנות נבין על-פי דברי חז"ל בספרי. כאשר משה רבנו, לפני מותו, ביקש מהקב"ה שימנה "איש על העדה", אמר לו הקב"ה: "עד שאתה מפקידני על בניי, פקוד את בניי עליי, שלא ינהגו בי מנהג ביזיון". בספרי מובא על כך משל: "למה הדבר דומה, למלך שהייתה אשתו נפטרת מן העולם והייתה מפקדתו על בניה. אמר לה, עד שאת מפקדתני על בניי, פקדי בניי עליי שלא ימרדו בי".
לכן מיד אחרי בקשה זו של משה רבנו נאמרה לו פרשת קרבן התמיד, שעניינה להחדיר את ההכרה שיש בורא לעולם, ולשלול את הטעות ש"אין רועה" בעולם וש"עולם כמנהגו נוהג". על-ידי הקרבן מתגלה בעולם שהקב"ה הוא "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם, שכל ענייני העולם כולו מתנהגים על-פי השגחתו הפרטית של הקב"ה".
חיבור הנפש והגוף
האכילה יוצרת את חיבור הנפש עם הגוף, באופן שכוחותיה של הנשמה מתגלים בגוף ומנהיגים אותו בכל ענייניו. הנפש והגוף הם משל לקב"ה ולעולם – "הנפש הזו ממלאה את הגוף, והקב"ה ממלא את העולם".
כשם שהאכילה מגלה בגוף את כוחותיה של הנשמה, כך הקרבנות מגלים בעולם שהקב"ה הוא בעל-הבית על העולם. כאשר האדם מקריב קרבן לקב"ה, הוא מבטא בכך את הכרתו בהנהגתו של הקב"ה בעולם, ולכן הקרבן נקרא 'לחם', כי הוא כמו הלחם שמחבר את הנשמה והגוף.
לטובת האדם
כך יובנו ביתר עומק דבריו של רבי שמעון בן-עזאי. אם החיבור בין הקב"ה לבין העולם נקרא אכילה, נמצא שכביכול הקב"ה זקוק ל'אכילה' זו, כדי שיתמלא רצונו בבריאת העולם, "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים". אומר רבי שמעון: "שמא תאמר לאכילה הוא צריך?", וכי הקב"ה זקוק דווקא לקרבנות, והרי הוא יכול לפעול שיתמלא רצונו גם בדרכים אחרות. אלא שעניין ה'אכילה' שעל-ידי הקרבנות הוא לטובת האדם ולתועלתו.
אולם אף-על-פי שאין הקב"ה 'זקוק' ל'אכילה' זו, לאחר שציווה את בני-ישראל להקריב קרבנות, הרי "למעשה ידיך תכסוף", שהקב"ה מבקש שבני-ישראל יקיימו את התורה והמצוות, שכללותן היא עניין הקרבנות, לעשות מכל ענייני העולם קרבן לו יתברך, שעל-ידי זה נעשה העולם דירה לו יתברך.
(לקוטי שיחות כרך יב, עמ' 18) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
