בעקבות הדיון בנושא נשיאת כפיים בארץ-ישראל, שדנו בו בגיליונות קודמים של 'התקשרות' (תרי"ד, תרט"ז), הגיעו למערכת תגובות רבות, בכתב ובטלפון. קודם כול, הננו להפנות את המתעניינים בנושא זה לדיון נרחב, שהופיע בקובץ 'פרדס חב"ד' גיליונות 15 ו-16, ועוד יימשך כנראה בגיליון הבא. לסיום העניין ב'התקשרות' נוסיף כמה פרטים וטיעונים מתוך תגובות שהגיעו לשולחן המערכת.
תחילה – תיקונים והבהרות:
א. הרה"ח ר' טוביה שיחי' בלוי ביקש להעיר, כי הכותרת לתגובתו בגיליון תרט"ז "נשיאת כפיים בארץ-ישראל – כל יום" (שמשמעה קריאה לנהוג כך בכל מקום בארץ-ישראל) לא ניתנה על-ידו ואינה משקפת את דעתו, וסעיפים 3 ו-5 בתגובתו אף מהווים התרסה כלפי הכותרת.
לדעתו, ברור מדברי הרבי שאין לשנות מנהג קיים במקום כלשהו. ולכן בצפון ובכל מקום שנהגו לשאת-כפיים רק במוסף שבת – אין לשנות זאת, ומאידך במקום שנהגו לשאת-כפיים בכל יום (כגון בירושלים ת"ו) אין לשנות ולמעט בזה, וכל-שכן שאין להנהיג אצלנו דבר שאינו נהוג בשום מקום בארץ-ישראל – לשאת-כפיים רק במוסף דיום-טוב*.
ב. מאידך גיסא, הרה"ח ר' ישראל-יוסף שי' הכהן הנדל סובר, שדעת הרבי היא שבכל קהילה חדשה של חב"ד רצוי להנהיג לשאת-כפיים רק במוסף של יום-טוב כמו בבית-חיינו. ולא הונהג על-ידי הרה"ג הרה"ח ר' לוי ביסטריצקי ז"ל לשאת-כפיים במוספי שבת בקהילת חב"ד בצפת, אלא מפני שביררו מפי הזקנים שכך היה נהוג שם מלפנים. כך אכן הנהיג הרב הנדל בקהילתו, קהילת (וישיבת) חב"ד במגדל-העמק, לשאת-כפיים רק במוסף של יום-טוב, כמו בחו"ל.
ג. נושא שלא עלה בוויכוח, אבל ברור הוא מדינא, שכוהן שנהג לשאת-כפיים בכל יום – ימשיך בזה (ואף היה מענה ביחידות להרה"ג הרה"ח ר' יעקב שי' הכהן כ"ץ, ראש ישיבת תומכי-תמימים בכפר חב"ד, לשאת-כפיים בכל יום, כפי שנהג אביו ז"ל), וכפי שנהג הרה"ג הרה"ח ר' אברהם-צבי הכהן ע"ה ונוהגים בניו אחריו, בכל מקום שהדבר נהוג בבית-הכנסת.
ד. אמנם יש לדעת, שהשלוחים לעיה"ק צפת נהגו מראשית בואם לשאת-כפיים רק במוסף דיום-טוב, ובקיץ תשל"ז נכנס הרה"ח ר' יעקב פלס ז"ל ל'יחידות' וסיפר על כך לרבי, והרבי הגיב על כך, "בוודאי יש להם איזה טעם בדבר?". וענה הר"י: "הם אומרים, שכך נוהגים אצל הרבי", והרבי חייך ולא ענה (מפי חתנו, הרה"ח ר' חיים-לוי-יצחק שיחי' גינזבורג). רק כשעברו לקריית-חב"ד, והרב ביסטריצקי נבחר כרב הקהילה, אז הנהיג נשיאת-כפיים בשבתות כנ"ל. וגם כמה מהכוהנים השלוחים נושאים-כפיים בכל שבת.
ה. כן העיר הר"ט בלוי, כי לא הוא אלא הרב הנדל היה זה שהזכיר (בטעות, כמ"ש בגיליון תרט"ז עמ' 15 הערה 4 בשם בנו הרה"ח ר' אשר-לעמיל שי' הכהן שאביו לא נכח שם) את שמו של הרב אברהם-צבי הכהן כאחד ממי "שהיו נוכחים בסוכה בסוכות תשכ"א ושמעו בעצמם" ('פרדס חב"ד' גיליון 16 עמ' 223), ובתגובתו רק העתיק זאת משם, ולא עליו תלונתנו.
ו. הרה"ח ר' שמואל-יחזקאל שי' הכהן מנחלת-הר-חב"ד העיר, כי יש לשים לב לכך שהרבי לא ענה בשלילה על הצעת הרה"ג ר' שאר-ישוב שיחי' הכהן, כדעת ה'מנחת יצחק' וה'שבט הלוי' האוסרים לשנות את המצב הקיים בצפון (אם כדברי שו"ת בית-אפרים שבזה פוגעים בכבוד הש"ך והסמ"ע, או משום הטענה שכיוון שמדובר ב'כהני חזקה' בלבד יש בזה חשש 'ברכה לבטלה'), אלא השאיר זאת ב"הנח להם לישראל", דהיינו שבין אם יצליחו להנהיג זאת בכל יום בצפון, ובין אם יישאר המצב הקיים, תהיה בזה סייעתא דשמיא שיהיה כפי האמת – ומדובר ברב שלא מעדת החסידים, שבא לשנות מנהג שהונהג מקדמת-דנא על-ידי החסידים! ללמדך כמה גדול כוחה של ברכת-כוהנים...
ז. אגב, כיוון שהרבי השאיר זאת ב"הנח להם לישראל", וכבר עברו מאז שנים רבות, מעניין לדעת את התוצאות. עד כמה שידוע, לא חל שינוי ברוב בתי-הכנסת בצפון, חוץ מכמה ישיבות ליטאיות שעברו לנהוג כמנהג ירושלים.
ח. לעניין המדובר ב'סעודות' בתשרי תשכ"א: הדברים נדפסו לאחרונה בפירוט, וכן בשינוי התאריך (יום ב' דחג-הסוכות, במקום ליל א' דחה"ס ב'המלך במסיבו'), כנראה מ'הנחות' טובות יותר, על-ידי 'ועד הנחות בלה"ק' ('תורת-מנחם – התוועדויות' (כט) תשכ"א ח"א עמ' 40). להלן עוד אישורים לנכונות העניין, עכ"פ בכללותו:
1) הרה"ח ר' שמואל שיחי' הלוי חפר סיפר בימים האלה, שכקרוב משפחה (זוגתו תחי' היא אחיינית של חדב"נ הרש"ג ז"ל) היה מוזמן לכל הסעודות שהתקיימו בחודש תשרי תשכ"א בדירת הרבי הקודם, ושמע בעצמו את כל העניין, כנדפס ב'המלך במסיבו' וכו', וזכור לו היטב שהרבי אמר בזה הלשון: "מי שמתנהג כמו [שנהגו אצל] כ"ק מו"ח אדמו"ר – תבוא עליו ברכה".
2) הרב שמואל-יחזקאל הכהן סיפר לנו: בשנת תשכ"ג, כשעברה הישיבה מלוד לכפר-חב"ד, בא המרא-דאתרא, הרה"ג הרה"ח ר' שניאור-זלמן גרליק ז"ל [הרב השואל ב'סעודות' הנ"ל] להתפלל בישיבה. אני וחבריי הכוהנים שאלנוהו אז אם לשאת-כפיים בכל יום**, ואמר לנו: כן. שאלנוהו שוב אודות הנאמר ב'סעודות', וענה: "אני הרב כאן, ואני אומר לשאת-כפיים בכל יום!"*** (ברור שהרב לא הכחיש את המענה).
3) בנוסף לזה, הרב גרליק חידש, בהמשך לדברי הרבי שהתפלא האם בארה"ק יש יותר שמחה מאשר בחו"ל, שכאשר עוסקים בתורה – יש שמחה****, ולכן בישיבה בכפר-חב"ד נושאים כפיהם בכל יום. ו"איים" על הבחורים, שאם לא ילמדו – אז יגזור (או יאמר לרבי) ששוב אינם יכולים לישא-כפיהם בכל יום (הרהמ"ח ס' 'אוצר מנהגי חב"ד' שמע זאת בשעתו בישיבה מהרב שמואל-יחזקאל הכהן הנ"ל), ומכאן אישור ברור ממנו לעיקרם של דברים.
ט. הרה"ח ר' לוי-יצחק שיחי' ראסקין, דומו"צ דקהילת חב"ד בלונדון, העיר על הכתוב בגיליון תרי"ד עמ' 17, שלכאורה, אלה מאנ"ש בארה"ק שנהגו לשאת-כפיים בכל יום הרי זה כמו "מנהג בטעות", שאינו צריך התרה, שאילו ידעו דעת רבנו לא היו נוהגים כן – הנה כיוון שלמנהג זה יש יסוד גדול בהלכה, לא ברור מדוע יהיה זה "מנהג בטעות" אף אם הרבי העדיף שלא ינהיגו כך לכתחילה.
*) אך צ"ע, כי כדברי הרבי (אג"ק כרך טז, עמ' שה,שז), אין נוגע לנו "מנהג המקום" הכללי, כי אנחנו נמצאים תמיד "באתריה דמר".
**) הרה"ח ר' נחום שיחי' קפלן מלוד מעיד, שבישיבה בהיותה בלוד נשאו-כפיים רק בשבת, גם בשחרית (ואכן ב'סעודות' שם אמר הרבי שאם נושאים-כפיים בשבת, יעשו זאת גם בשחרית. וכנראה שכן נהגו במקומות בחו"ל שעליהם מדבר בשו"ת יוסף-אומץ להחיד"א סו"ס ע, וכן הביא בס' כתר-שם-טוב להרש"ט גאגין ח"א עמ' רכב אודות המנהג במארוקו). כך נהגו גם בכפר-חב"ד בבוא הרב גרליק לשם, כפי שסיפר ב'סעודות', וכך נוהגים בבתי-הכנסת שם ובנחלת-הר-חב"ד עד היום [אלא שבכמה מקומות אם בא כהן מבחוץ ורוצה לברך, אין מוחין בידו]. הרה"ח ר' לייב שיחי' זלמנוב מספר, שבהיות הישיבה בתל-אביב אצל הרה"ג הרה"ח ר' חיים-שאול ברוק ע"ה, כל כוהן שבא – עלה בכל יום (למרות שהכירו את המנהג בצפון).
***) לטענה איך ייתכן שהנהיג אחרת ממה שענה לו הרבי – יש להביא דוגמה מנושא השינה בסוכה, שהרב גרליק שמע מהרבי (בין השאר ב'סעודות' שם) שיש לנהוג בזה "כמו כ"ק מו"ח אדמו"ר", ועם זאת היה ישן בסוכה גם בהיותו בבית-חיינו, כפי שנהג תמיד, ושאל את הרבי ואמר לו שימשיך בזה (שמעתי ממנו, יש"ג).
המצב בישיבת תומכי-תמימים בכפר-חב"ד השתנה, כנראה בהשפעת השלוחים דצפת, ומאז שנות בואם אין עולים שם לדוכן אלא ביו"ט [אלא שאם מגיע כוהן ורוצה לעלות, אין מוחין בידו].
***) אע"פ שגם בחו"ל עוסקים בתורה, אולי משום ש"אין תורה כתורת ארץ-ישראל" (ספרי ר"פ עקב. ב"ר טז,ז).
הנחת הידיים ב'מודה אני'
מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג
בראש ספר 'סדר היום', שבו נכתב לראשונה נוסח 'מודה אני', שאותו יש לומר לומר מיד כשניעור משנתו, לא נתבאר אופן אמירתו. בשו"ע רבנו הזקן (מהדו"ת סי' א ס"ו) כתב רק ש"ישהה מעט עד שיגמור נוסח זה בעודו שוכב או יושב" (כדי שלא ימהר לקום ויסתכן). אך בשיחת יום ב' דחג-השבועות תש"ט סי"ג (שנדפסה לראשונה לאחר ההסתלקות בקונטרס עט, קונטרס חג השבועות, ספר המאמרים תש"י עמ' 244, ולאחרונה גם בסה"ש תש"ט עמ' 330) גילה כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע פרטים בנידון מימי ילדותו (תרגום מאידיש):
"...כאשר חינכו אותי לומר 'מודה אני', ציוו עלי להניח יד אחת אל השנייה, ולהרכין את הראש, וכך לומר 'מודה אני'.
"כשהתבגרתי מעט, אבל עדיין בימי הילדות, שאלתי את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק: מדוע כשאומרים 'מודה אני' צריכים להניח יד אחת אל האחרת, ולהרכין את הראש? והוא ענה לי: באמת צריך לעשות מבלי לשאול מדוע, אבל הרי אמרתי לך שתשאל הכול אצלי.
"הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק קרא פנימה לר' יוסף מרדכי המשרת, יהודי בן שמונים, ושאלו: כיצד אתה אומר 'מודה אני' בבוקר? ענה ר' יוסף מרדכי: אני מניח יד אחת אל האחרת ומכופף את הראש. שואל אותו שוב כ"ק אאמו"ר הרה"ק: מדוע אתה עושה כך? עונה ר' יוסף מרדכי: איני יודע. כשהייתי ילד קטן לימדו אותי כך.
"אתה רואה – אומר לי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק – הוא עושה כך מפני שאביו לימד אותו כך. וכך קודם-לכן, עד משה רבינו ואברהם אבינו, שאברהם אבינו ע"ה היה היהודי הראשון. צריך לעשות מבלי לשאול מדוע...". עד כאן לשונו הקדוש.
על-אף שבשיחה מסופר שזה מנהג עתיק ורווח, שנשתמר לא רק בבית רבי או בין גדולי החסידים, אלא אפילו המשרת ר' יוסף מרדכי (שפעם ציווה עליו אדמו"ר הצמח-צדק שיישן בסוכה, אף ששרר אז קור גדול וסופה, ובירכו עבור זה באריכות ימים – 'ספר התולדות – אדמו"ר מהר"ש' של הרבי, עמ' 70 – הרי שלא נהג במנהגים הפנימיים של החסידים) חונך בו ע"י אביו משחר ילדותו, הרי למעשה אנ"ש הכירו מנהג זה רק מאותה שיחה. המדובר ב"מעשים בכל יום", ולכן פלא שהפרטים בזה טרם נתבררו כל צרכם.
פנינו בשאלה זאת להרה"ח ר' יהודה-לייב שיחי' גרונר, כדלהלן:
בספר המנהגים איתא: "כשאומרים 'מודה אני' צריכים להניח יד אל יד (צו לייגן איין האנט צו די צוייטע) ולהרכין1 את הראש).
המורגל בין אנ"ש הוא: להניח כף-אל-כף וגם האצבעות מקבילות זו-מול-זו, מופנות מהגוף קדימה.
[המלמד הרה"ח ר' לוי שי' גולדשטיין פירסם (ב'קובץ אהלי תורה' ש"פ נשא תשנ"ז עמ' 20), ששמע מאחד מזקני אנ"ש שהיה באותו מעמד כשכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ גילה זאת [חה"ש תש"ט], ובאותה שעה הראה בידיו הקדושות כיצד עושים זאת: "בידיים פתוחות ואצבעות זקופות הניח א' להשני, רק שהפנים של שתי הידיים נגעו זו בזו, והאגודל של יד אחת היה מושכב על אגודל השני" – לכאורה ההבדל בין צורה זו לקודמתה הוא במה שהאצבעות זקורות כלפי מעלה (אם אכן לזה הכוונה), וכן בכך שמניחין אגודל אחד על השני, מסתמא ימין על שמאל].
מהרה"ח ר' צבי-הירש שי' גאנזבורג [שלמד אז בישיבת 'תומכי תמימים' בבית-חיינו] שמעתי, שנוהגים להניח הידיים זו-על-זו על הלב, כשאורך האצבעות לרוחב הגוף, כמו שיש מהעולם נוהגים בתפילת שמונה-עשרה, בשו"ע אדמוה"ז סי' צה ס"ד "ידיו על ליבו כפותין, הימנית על השמאלית").
[הרה"ג הרה"ח ר' יצחק שי' גולדברג, ראש ישיבת 'תומכי תמימים' במגדל-העמק מספר, שבמשפחתו ובין אנ"ש (בצרפת) שהוא מכיר, נהגו להניח יד-אל-יד בדומה למחיאת כפיים של הרבי, היינו כף ימין מעל כף שמאל כשהאצבעות ניצבות (ולא מקבילות) לאצבעות יד שמאל, והאגודלים מכסים כל אחד את גב היד השנייה, וכל זה קרוב אל הלב].
הרבה שואלים, שהצורה הראשונה ידועה כמנהג הנוצרים (ה'דתיים' שבהם) בתפילתם לפני המזון.
האם ידועה לכת"ר איזו מסורת או הוראה ברורה בזה?
תשובת הרב גרונר:
1) בשעתו נסתפקתי אם להכניס זה בספר-המנהגים, וכ"ק אדמו"ר הורה להכניס זה, מכיוון שזוהי הוראה לרבים.
2) אם להניח את היד על הלב – לכאורה, על-פי הלכה, אין ליגע במלבושיו [לפי צורה זו שהידיים על הלב] לפני נטילת-ידיים, והרי 'מודה אני' אומרים קודם נטילת-ידיים2.
3) החשש מהדמיון להתנהגות הנוצרים, שעושים כן גם לפני השינה – אבל שאלה זו נשאלה בשעתו [מהרבי], והתשובה היתה: א) גם הרביים ידעו מזה, ואף-על-פי-כן נהגו ככה. ב) הנוצרים, על-כל-פנים לפני השינה, כורעים בשעת מעשה על הברכיים, מה-שאין-כן [אנחנו]3.
הערות המערכת:
1) בשיחת ליל א' דחג-הסוכות תש"י ס"ה (סה"מ תשי"א עמ' 62. סה"ש תש"י עמ' 359) מסופר גם כשפעם אחת לא אמר 'מודה אני' מיד עם ההשכמה, וכבר עמד ואכל, לימדו אביו: קודם-כול לעמוד ישר, להשוות יחד את הרגליים [כמו ב'שמונה-עשרה], ליישר את הטלית-קטן, להתכופף, ואז לומר מילה במילה [אחרי אביו]: 'מודה אני'. לכאורה ההרכנה (כמבואר בחסידות עניין ההודאה בכלל וההשתחוואה בפרט, ולחילופין – העמידה ישר, לקו"ת נשא כ,ג) עניינה 'ביטול'. ולהעיר מאבודרהם, סדר שחרית של חול, בברכת 'מודים' דשמונה-עשרה, שהביא פירוש הירחי "מודים – משתחווים, כדמתרגמינן 'ואשתחווה אל המלך' – 'ומודינא למלכא'" [המהדיר בדפוס ירושלים תשכ"ג לא מצא פסוק זה, אבל כבר ציינו בסידור 'אוצר התפילות' לשמואל-ב טז,ד]. זאת למרות שבפי' תלמידי רבינו יונה ספ"ה דברכות (כד,א), שהובא להלכה בשו"ע ובשו"ע אדה"ז סי' רפא, איתא: "כשמגיע ב'נשמת' ל'ולך אנחנו מודים' לא ישחה שם כמו ב'מודים' [שבשמונה-עשרה], שאין לשחות אלא במקומות שאמרו חכמים" (וכבר ציינו ע"ז בשו"ע השלם למ"א סי' קלט ס"ק ו).
2) שו"ע אדמוה"ז, מהדו"ק ומהדו"ת סי' א ס"ז (מזוהר ח"א דף נג ע"ב ובס' סדר היום, מיד אחרי 'מודה אני' – סדר כוונת נט"י. והעירו שם במהדורה החדשה למהדו"ק אות פב, שהרי להלן במהדו"ב סי' ד ס"ב ובמהדו"ק שם ס"ה-ו לא הובאה חומרא זו. ואולי הטעם משום שהמ"א סי' ד ס"ק א הקשה ע"ז מהגמרא, ע"ש ובלבושי-שרד ר"ס ח. אבל בכף-החיים סי' ד ס"ק כד כן הביא זאת, וסיים: "וכל ירא-שמים יחמיר לעצמו כדברי הזוהר", וכן הביא מפרי-עץ-חיים ועולת-תמיד ובן-איש-חי. וראה בס' 'שמירת הגוף והנפש' סי' נד סי"ז והערה יט). אבל בחלוק שישן בו – לכאורה אין איסור כלל, ע"פ המבואר בסי' מו ס"ב.
3) ולפלא שמענה זה לא נתפרסם עד עתה. וכדאי לברר מי קיבל את המענה, ואולי עי"ז נדע פרטים נוספים, וכן גם את נוסח השאלה והתשובה בדיוק. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
