כאשר היום הראשון של ראש-השנה חל בשבת אין תוקעים בשופר ביום הראשון, אלא ביום השני בלבד. תפקידו של השופר אינו רק לעורר את האדם, אלא גם לפעול עניינים נעלים של המלכת הקב"ה למלך, ולמשוך אורות נעלים ביותר מלמעלה, עבור השנה כולה. מדוע נוטלים זכות מופלאה זו מאיתנו כאשר ראש-השנה חל בשבת?
מסבירה תורת החסידות, שכאשר ראש-השנה חל בשבת איננו מפסידים דבר, אלא להפך, כל מה שהיה עלינו להשיג על-ידי תקיעת שופר נעשה מעצמו על-ידי עצם קדושת השבת. כאשר השפע העליון תלוי בתקיעת השופר שנעשית על-ידי האדם, הוא מותנה במידת השלמות של עבודת האדם, אולם כשהוא נובע ומאיר על-ידי עצם קדושת השבת, הוא מאיר בתכלית השלמות ואינו מותנה בדבר.
עבודה גם כשיש שלמות
על-פי זה מתבקשת השאלה, מדוע עלינו לתקוע ביום השני? מובן מדוע נחוצות התקיעות ביום השני בשנה רגילה, מכיוון שאולי התקיעות ביום הראשון לא היו בתכלית השלמות, ולכן יש צורך להשלים את העבודה על-ידי התקיעות ביום השני. אך כאשר פעולת השופר נעשתה בתכלית השלמות על-ידי עצם קדושת השבת, לשם מה אנו נדרשים לתקוע ביום השני?
כאן באה לידי ביטוי החשיבות המרכזית של עבודת האדם. אי-אפשר להסתפק בכך שכל העניינים נעשים מצד עצמם, אף שהעשייה היא בתכלית השלמות, אלא חייבת להיות מעורבת בזה העבודה של האדם, בעולם הזה התחתון. לכן אנו נדרשים לתקוע בשופר, אף-על-פי שביום הראשון של ראש-השנה כבר נפעלו כל העניינים בשלמות.
עבודה גם בגן-העדן
מכאן עלינו ללמוד הוראה חשובה לכל אחד ואחת מישראל: הצורך בעבודה מצד האדם לא נועד רק להשלים ולתקן את הדברים הדורשים תיקון והשלמה, אלא גם כאשר הדברים כבר שלמים ומתוקנים, אם על-ידי צדיקים ואף על-ידי הקב"ה עצמו – בכל-זאת עדיין יש צורך בעבודתו של האדם, ועד כדי כך, שבלא עבודתו של האדם אין בדבר שלמות אמיתית.
אנו מוצאים זאת גם בתחילת הבריאה, כאשר האדם היה בגן-העדן, ובכל-זאת ניתן לו התפקיד "לעבדה ולשמרה". אמנם זה היה גן שנטע הקב"ה בעצמו – "וייטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם" – ואף-על-פי-כן נדרשה העבודה של האדם.
עליית העולמות
הדבר מקבל משמעות עמוקה יותר על-פי המבואר בתורת החסידות, שביום הראשון של ראש-השנה מתחוללת עליית העולמות ברבדים הפנימיים, ואילו ביום השני ברבדים החיצוניים.
דבר זה נראה בבירור כאשר ראש-השנה חל בשבת, שאז עליית העולמות ביום הראשון אינה נראית בעולם הזה הגשמי, שכן אין תוקעים בשופר ואין מברכים עליו 'שהחיינו'. אולם ביום השני, כאשר האדם תוקע בשופר, ומברך בפשטות 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה', נראית בגלוי, גם בחיצוניות העולמות, בעולם הזה התחתון, הפעולה המיוחדת של עבודת האדם.
(לקוטי שיחות כרך יד, עמ' 124) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
