מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1033 - כל המדורים ברצף
	להיות יהודים גם "אחרי החגים"
	יש חדש
	לאדם ניתן הכוח לחבר
	יצר טוב ויצר הרע
	שלושה דברים
	חתן מן השמים
	הזדמנות נוספת
	רוחו של מלך המשיח
	מחיפוש אישי ל'חלום קטיף'
	אמירת 'לחיים'

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 1033, ערב שבת פרשת בראשית, כ"ח בתשרי תשס"ז (20.10.2006)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

להיות יהודים גם "אחרי החגים"

סקר מקיף שפורסם בשבועות האחרונים מגלה כי הציבור נעשה מאמין יותר וכי הכמיהה לערכי יהדות ומסורת גוברת במידה ניכרת. צריך לתת לזה ביטוי גם בחיי היום-יום של כל ימות השנה

הרבה פולמוסים והתנצחויות נדחו הצידה עד 'אחרי החגים'. בחודש החגים אנחנו רוצים להרגיש אחרת ולא לעסוק בענייני יום-יום קטנוניים. חג הוא זמן של שמחה והתעלות-נפש. אחרי החגים, כשנחזור לשגרת החולין –  נדבר על זוטות.

אבל החגים חלפו והנה הגענו ל'אחרי החגים'. אנו שבים לחיי היום-יום. השבת, שבת בראשית, נעשה את הצעד הראשון – זו השבת הראשונה של השנה שבאה אחרי החגים, לאחר שאנו כבר שבים (במידה מרובה) לחיים רגילים.

לא להיפרד מהחגים

הנקודה שבה אנו עומדים כעת, היא אולי החשובה ביותר מבחינת עומק השפעתו של חודש החגים. כל עוד היינו נתונים באווירת החג – כאילו היינו במקום אחר, באווירה אחרת. עכשיו, כשאנו חוזרים אל קרקע החולין, מתחיל המבחן האמיתי. עכשיו אנו קובעים אם נאמר שלום לחודש החגים ונחזור למה שהיינו לפני החגים, או שנישא איתנו למשך כל ימות השנה את המטען הרוחני הרב שספגנו בחודש תשרי.

מבחינה זו, הצעד הראשון הוא הקובע. אם מיד בשובך לחיי השגרה אתה מביא איתך את כל העושר הרוחני שספגת בתקופת ההתעוררות של החגים – יש סיכוי סביר שתכנים אלה ילוו אותך גם הלאה. מכאן חשיבותה הגדולה של השבת הראשונה – שבת בראשית.

מדוע בעצם שלא יהיה לנו יום-יום חג? כמה טוב ונעים היה לנו בתקופת החגים, שעשתה אותנו נינוחים, מסבירי-פנים איש לרעהו, מלאי שמחה וחדורי אמונה. למה לא תשרה אווירה מופלאה זו בתוכנו כל ימות השנה? – לשמור על רוח ההתפייסות והוויתור ההדדי של ערב יום-הכיפורים; להוסיף לאהוב את התורה ומצוותיה באותה שמחה שבה רקדנו עם התורה בשמחת-תורה; לחוש מאוחדים כשם שחשנו במהלך החודש הזה. למה בעצם לא?

זה אפשרי. הלוא לשם כך ניתנו לנו החגים – כדי שיקרינו מערכיהם על כל ימות השנה. אלא שהדבר דורש קצת מחשבה ותשומת-לב, כדי שלא נניח לחודש מופלא זה לחלוף כלעומת שבא, אלא ניטול ממנו את הכוחות והכיוונים למשך השנה שלפנינו.

נתונים מפתיעים

סקר מקיף שפורסם בשבועות האחרונים מגלה כי הציבור נעשה מאמין יותר וכי הכמיהה לערכי יהדות ומסורת גוברת במידה ניכרת. 71 אחוזים מהציבור מצהירים כי הם מאמינים באלוקים "בהגדרתו הדתית" (אנו יודעים שגם 29 האחוזים הטוענים כי אינם מאמינים, באמת גם הם מאמינים, אבל עדיין אין הם רוצים להודות בזה). 60 אחוזים אומרים כי הם מאמינים שהאלוקים הוא שברא את העולם.

39 אחוזים מכלל הציבור אומרים כי הם מתקרבים יותר ליהדות, לעומת 9 אחוזים בלבד הטוענים כי הם מתרחקים ממנה. 49 אחוזים רוצים שמדינת ישראל תהיה דתית או מסורתית יותר, לעומת 27 אחוזים בלבד שהיו רוצים כי תהיה חילונית יותר.

עוד נתון מפתיע מנפץ את המיתוס הרווח בתקשורת כאילו הציבור נוהר אחר נישואין אזרחיים. ובכן, מתברר כי 84 אחוזים מהציבור היהודי אומרים כי התחתנו או יתחתנו על-פי ההלכה, ורק 13 אחוזים אומרים כי התחתנו או יתחתנו בנישואין אזרחיים.

נתונים אלה מוכיחים כי רוב העם מעוניין בחיזוק הזיקה ליהדות ולמסורת. ניתוח ההתפלגות בתוך הציבור מעלה כי גם בקרב יהודים המוגדרים 'חילוניים' (ביטוי שאינו תואם את האמת, כי אין דבר כזה 'יהודי חילוני') יש רצון עז לחוש יותר יהודים ולמצוא את החיבור למסורת ישראל.

ראינו זאת כולנו בחודש החגים, בראש-השנה, ביום-הכיפורים ובשמחת-תורה. כדאי שנזכור אפוא כי הזהות היהודית אינה נבנית מחגים בלבד, אלא מקשר קבוע ויום-יומי עם היהדות והמסורת. נהנה נהיה אפוא יהודים חמים גם 'אחרי החגים'.

 יש חדש

"חגיגות החומש"

ביום שלישי, ט' במרחשוון (31.10), יחלו בבית צעירי-חב"ד בכפר-חב"ד חגיגות החומש. בחגיגות ישתתפו בע"ה רבבות תלמידי כיתות ב מכל רחבי הארץ, לרגל תחילת לימוד החומש בבתי-הספר. הילדים ייהנו מחוויית 'הכנסת אורחים' ב'אוהלו של אברהם אבינו', יפגשו סופר סת"ם, יתנסו בכתיבה על קלף, יבקרו בתערוכה ומרכז למידה של מוצרי סת"ם, יועסקו בסדנה יצירתית, והעיקר – תכנית חווייתית מיוחדת בבית-הכנסת, שבמרכזה הוצאת ספר-תורה, מתוך שירה וריקוד. כל ילד מקבל שי מיוחד בתום האירוע. הביקורים בהרשמה מראש בלבד, טל' 03-9607588.

ציורי קודש

בהיכל התרבות בפתח-תקווה מוצגת בימים האלה תערוכת ציוריו של האמן החסיד ר' ברוך נחשון מקריית-ארבע, שכותרתה – 'אמנות על טהרת הקודש'. בסגנונו המיוחד, המאופיין בהרמוניה מלאה, בצבעים ובצורות, נחשון מצייר עולם שלם של תכנים יהודיים, ממאורעות המקרא ועד חזונות הגאולה. התערוכה אמורה להינעל בכ"ח במרחשוון (18.11).

הפקות חדשות

נועם הפקות מגיש סדרת הפקות חדשות: מיטב הלהיטים של אברהם פריד – אוסף של שלושה תקליטורים, ובו מיטב משיריו של הזמר החסידי האהוב. חבורת מצוות 18 – הרפתקה נוספת לילדים, והפעם – מסיביר לניו-יורק. אופי של זהב – תקליטור שמע ובו שירים וסיפורים בנושא הזהירות בדרכים. טל' 02-5374144.

 שלחן שבת

לאדם ניתן הכוח לחבר

המדרש מספר שכאשר בא הקב"ה לברוא את האדם, נמלך במלאכי השרת, וכששאלוהו "מה טיבו?", ענה להם: "חכמתו מרובה משלכם". כדי להמחיש זאת למלאכים הביא הקב"ה לפניהם בהמות וחיות ושאלם לשמם, ולא ידעו להשיב. אחר-כך, כשהעביר את הבהמות והחיות לפני אדם, אמר – "זה שור, זה חמור".

יכולתו של אדם הראשון לקרוא שמות לבהמות ולחיות נבעה מחכמתו המיוחדת, שאפשרה לו לראות את השורש הרוחני של כל נברא, ועל-פי זה קרא לו בשמו, שכן שמו של דבר מבטא את שורשו ומקורו כפי שהוא בעולמות העליונים.

למה המלאכים לא ידעו

אך הדבר דורש ביאור: הלוא המלאכים עצמם נמצאים בעולמות העליונים, ומדוע לא השיגו את השורש הרוחני של הבהמות והחיות, ודווקא האדם, הנמצא בעולם הזה התחתון, השיג זאת?

יתרה מזו: ידוע שהמלאכים עצמם הם המקור והשורש של בעלי-החיים (ולכן המלאכים נקראים 'חיות' ו'בהמות'), איך ייתכן אפוא שהם לא ידעו לזהות את השורש והמקור של הבהמות והחיות, ואילו האדם ידע לעשות זאת?!

חלק מהתפקיד

מעשהו זה של אדם הראשון היה מיד עם בריאתו, קודם חטא עץ הדעת, בהיותו בגן-העדן. התפקיד שהועיד לו הקב"ה היה – "לעבדה ולשמרה" – לגלות בגן-העדן קדושה גבוהה יותר, למעלה ממעלת גן-העדן מצד עצמו. עלינו לומר אפוא, שגם קריאת השמות הייתה חלק ממילוי התפקיד הזה.

התוכן הפנימי של קריאת השמות הוא לחבר את הברואים בעולם הזה התחתון עם השורש הרוחני העליון שלהם. אמנם כל הברואים יש להם שורש ומקור בעולמות העליונים, אבל הפער העצום בין העולם הזה הגשמי לבין העולמות העליונים, יוצר כאילו נתק ביניהם. בזה התבטאה פעולתו של אדם הראשון, שהוא חיבר את הברואים בעולם הזה הגשמי עם שורשם הרוחני העליון.

חכמתו של האדם

עתה יובן מדוע לא היו המלאכים יכולים לעשות זאת. אמנם המלאכים ידעו שהשור הגשמי, למשל, שורשו מ'פני שור' שבמרכבה העליונה, אבל לא היה בכוחם ליצור חיבור בין השור הגשמי לבין 'פני שור' שבעולמות העליונים. העולם הגשמי סותר את עולם המושגים של מלאך, ולכן אנו רואים בפרשה שכאשר ירדו מלאכים לעולם הזה, נגרמה להם נפילה רוחנית גדולה.

בזה באה לידי ביטוי 'חכמתו' של האדם, שבכוחו לחבר את העולמות העליונים עם העולם הזה התחתון. דווקא האדם, ששמו מעיד על מהותו – 'אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן' – בהיותו כלול מן העליונים והתחתונים גם יחד, יכול לחבר את הברואים שבעולם הזה הגשמי, שיהיו מחוברים עם שורשם הרוחני העליון. זוהי חכמתו של האדם, כפי שמבואר על מאמר חז"ל "איזהו חכם, הרואה את הנולד" – שהוא רואה את מקורו ושורשו של כל דבר, כפי שהוא למעלה, ולכן ביכולתו לחבר זאת עם הנברא המצוי כאן למטה.

(לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 13)

 מן המעיין

יצר טוב ויצר הרע

שני יצרים ברא ה'

"וייצר ה' אלוקים את האדם" (בראשית ב,ז). "וייצר" – בשני יו"דים. שני יצרים ברא הקב"ה, יצר טוב ויצר רע.

(ברכות סא,א)

להכניע את יצר הרע

האות י הראשונה, המסמלת את יצר הטוב, מנוקדת ונרגשת במיטבה, ואילו האות י השנייה, המסמלת את יצר הרע, היא נסתרת. ללמדנו כי רצון ה' הוא שיצר הרע יהיה נכנע ובטל ליצר הטוב.

(אור התורה)

יצרים ושורשם

שני היצרים רמוזים בשני השמות המוזכרים בפסוק – הוי' ואלוקים. יצר הטוב שורשו משם הוי', ואילו יצר הרע, שנתהווה על-ידי צמצומים והשתלשלויות רבות, מושרש בשם אלוקים, המורה על מידת הדין והצמצום.

(אור התורה)

מוליך שולל

יצר הרע דומה לאדם ההולך וידו קפוצה, ומוליך אנשים שולל לחשוב שיש דבר-מה בידו. אולם אך יפתח את ידו ייווכחו הכול שאין בה מאומה.

(רבי נחמן מברסלב)

לך תבוא

פעם אחת בא אליי יצר הרע בשעה שהתפללתי. דחיתיו ואמרתי לו: לך-לך ובוא בשעה שאני אוכל; בשעת התפילה אין לי עסק איתך.

(רבי מיכל מזלוצ'וב)

לא לשבור

רגילים לומר: "צריך  לשבור את היצר". אך אין זה נכון, כי את יצר הרע צריכים לכבוש ולא לשבור. אם שוברים אותו, מקבלים שני יצרי רע...

החושך מגביר

חשכת הנפש הבהמית מגבירה את התשוקה של הנפש האלוקית לאלוקות. הדבר דומה לאדם הנמצא במדבר שממה, ששם גדל צימאונו ביותר, כי כאשר אין המים מצויים, גוברת ומתחזקת התשוקה למים.

(ספר המאמרים ת"ש) 

נדחה מאליו

כאשר הנפש האלוקית מתחזקת בלימוד התורה, הנפש הבהמית נחלשת ממילא, ולא בדרך התעסקות, שכן האור אינו צריך לעסוק בגירוש החושך, אלא החושך נדחה מאליו.

(ספר המאמרים קונטרסים)

 אמרת השבוע

שלושה דברים

רבי לייבלה אייגר, בנו של שלמה אייגר, נמשך אל החסידות ונסע לקוצק. כשחזר משם שאלו אביו: "מה למדת בקוצק?".

השיב הבן: "למדתי שלושה דברים: א) שאדם הוא אדם ומלאך הוא מלאך. ב) שאם האדם רוצה, הוא יכול להיות למעלה ממלאך. ג) שפירוש הפסוק 'בראשית ברא אלוקים' הוא – שהקב"ה ברא רק בראשית, אבל את כל השאר הניח לאדם".

 מעשה שהיה

חתן מן השמים

קושיה עצומה בחריפותה נזרקה לחלל האוויר בהיכל הישיבה הגדולה שבעיר וורבוי. הקושיה לא נתנה לתלמידים ולמגידי-השיעורים מנוח, והם לא חדלו להפוך בה ולהפוך בה – ואין פותר. ראש הישיבה בכבודו ובעצמו נדרש אף הוא לקושיה, אך גם הוא התקשה למצוא לה מענה משביע-רצון.

השאלה החמורה שוגרה אל כמה מגדולי התורה שבדור, ובהם רבה של מטרסדורף, הגאון רבי מאיר אלמשאד. לא חלף זמן רב ולישיבה בוורבוי הגיעה תשובתו הכתובה של רבי מאיר אלמשאד – מפורטת ומנומקת, מדהימה בגאונותה מצד אחד ובפשטותה מהצד השני.

שואל השאלה – אשר-אנשיל שמו, אחד התלמידים העילויים של הישיבה – התפעל כל-כך מהגאונות הטמונה בתשובה, עד שניצתה בו תשוקה גדולה לפגוש פנים-אל-פנים את משיב התשובה, רבה של מטרסדורף. לאחר שקיבל את הסכמת ראש-הישיבה, יצא לדרך.

בדרכו מוורבוי למטרסדורף עצר אשר-אנשיל באכסניית-דרכים. בהיכנסו לאכסניה פגש בה תלמיד ישיבה נוסף, בן-גילו, ועד מהרה התפתחה בין השניים שיחה תורנית ערה. אשר-אנשיל גילה כי הצעיר שלפניו הוא למדן מופלג.

לאחר שדנו והתפלפלו שעה ארוכה באחת מסוגיות התלמוד, חשו השניים קרובים זה לזה כדי לפתוח בשיחת רעים – מהיכן, לאן וכיוצא באלה. כששמע בן-שיחו של אשר-אנשיל כי פניו מועדות למטרסדורף, פשט חיוך של קורת-רוח על פניו. "איזו השגחה פרטית!", קרא בחדווה, "ודאי לא יקשה עליך לעשות לי טובה קטנה שתחסוך ממני טרחה גדולה!".

הוא סיפר לאשר-אנשיל כי בא מפרשבורג וכי בידיו מעטפה חתומה שאותה נתבקש על-ידי רב עירו וראש ישיבתו, הלוא הוא ה'חתם סופר', למוסרהּ לידי רבה של מטרסדורף, רבי מאיר אלמשאד.

בעבר ישב הגאון רבי משה סופר – בעל ה'חתם סופר' – כחמש שנים על כס רבנות מטרסדורף. בשנת תקס"ג הוזמן לכהן כרבה של פרשבורג המעטירה, שבה התקיימה ופעלה הקהילה היהודית החשובה ביותר בהונגריה.

לאחר עזיבתו את מטרסדורף שימשו ברבנותה ענקי תורה. תחילה הגאון רבי בונם איגר, אחיו של רבי עקיבא איגר. אחריו עלה על כס הרבנות רבי מאיר אלמשאד.

אולם גם בהיותו בפרשבורג הוסיף ה'חתם סופר' לדרוש בשלום בני קהילת מטרסדורף ולשמור על קשר חם עם רבניה. אין פלא אפוא שהתנהלו קשרי מכתבים בין ה'חתם סופר' לבין רבה של מטרסדורף באותה עת.

אשר-אנשיל נענה לבקשה בחפץ-לב וקיבל לידיו את המעטפה. בן הישיבה מפרשבורג הודה לו בחום רב, וכעבור שעה קלה נפרד ממנו לשלום, כשהוא שב חזרה לישיבה בפרשבורג. "הזכות שמנעת ממני ביטול-התורה, תעמוד לך!", הספיק לפלוט בחיוך ידידותי, בצאתו מפתח האכסניה.

בהגיע אשר-אנשיל למטרסדורף פנה היישר לבית הרב. ביראת-כבוד הביט בפניו של הגאון, שהצליח לתרץ את הקושיה שכל למדני וורבוי לא יכלו לה. לאחר שהציג את עצמו לפני הרב, האיר לו רבי מאיר פנים. "גם אם זכיתי ומשמים האירו את עיניי בהבנת הסוגיה, אין זה מפחית כהוא זה מחריפות שאלתך!", החמיא לאשר-אנשיל.

הם שוחחו ביניהם עוד שעה ארוכה בדברי תורה. אשר-אנשיל כמעט שכח את השליחות שקיבל עליו מעמיתו מפרשבורג. לפתע נזכר במעטפה החתומה שבכיסו. הוא מיהר להוציאה ומסרהּ לרבי מאיר, כשהוא מספר לו מי השולח וכיצד נתגלגלה לידיו.

לנגד עיניו פתח רבה של מטרסדורף את המעטפה, הוציא מתוכה מכתב ולאחר שעיין בו התפשט על פניו מבט שקשה היה לעמוד על טיבו המדויק. בתנועת יד סימן לאשר-אנשיל להמתין בחדרו ולא להיחפז ולצאת. אשר-אנשיל השתומם, שכן בינו ובין המכתב ששלח ה'חתם סופר' אין ולא אמור להיות כל קשר!

רבי מאיר ישב מהורהר זמן-מה ואז הדהים את הבחור בהכרזה דרמטית מתמיהה: "נראה כי מהשמים הועידוך להיות חתני". באומרו זאת הוסיף לעיין במכתב, ואף הוא עצמו נראה משתומם.

כעבור דקה הניח את המכתב מידיו והחל לפרש את דבריו: "זה זמן אני מחפש חתן ראוי לבתי כלילת המעלות. לשם כך ביקשתי אף את עזרת ידידי, הגאון רבי משה מפרשבורג, העומד בראש ישיבה שבה לומדים כחמש-מאות תלמידים. ובכן, מסתבר כי רבי משה נענה לבקשתי ושיגר אליי מעטפה סגורה זו, בידי אחד מבחירי תלמידיו. במכתב שבמעטפה נאמר כי מוסר המכתב – עילוי בתורה ומצוין במידות – ראוי להיות חתן לבתי".

רבי מאיר עצר לרגע, כבורר את מילותיו. "אבל ההשגחה העליונה סובבה את הדברים כך, שהמכתב נמסר לידיך ואתה הוא שהבאתו אליי", הוסיף ואמר. "נמצא אפוא כי רוחו הגדולה של רבי משה מפרשבורג וההשגחה העליונה עשו יד אחת וזימנו אותך להיות חתני... כעת, כל מה שנותר הוא לשאול לפיך ולפי הנערה".

מול גילוי מופלא זה של יד ההשגחה גם אשר-אנשיל מוורבוי ובתו של רבי העיר מטרסדורף לא נותרו אדישים. כעבור זמן לא-רב נשא אשר-אנשיל את בתו של רבי מאיר לאישה, כדת משה וישראל.

 חסידות

הזדמנות נוספת

בכל שבת מברכים נוהגים חסידים להתוועד יחדיו ולהתעורר בקבלת החלטות טובות, אולם בשבת בראשית ההתוועדות היא "בחילא יתיר". על שבת זו נאמרה האִמרה של נשיאי חב"ד – "כפי שהאדם מציב את עצמו בשבת בראשית, כך תהיה כל השנה".

בשם רבנו הזקן נאמר, שבשבת בראשית מאירים "אור וחיות החכמה", שמשפיעים על כללות השנה. כל הימים של השנה – הן ימות החול, השבתות והמועדים, והן הימים החשובים בחייו הפרטיים של האדם – כולם יונקים ומקבלים משבת בראשית.

הרבי הרש"ב התבטא על השבת הזאת: "כשרותמים את הסוסים היטב, הנסיעה היא ישרה, חלקה ובטוחה". לאמור, שבת זו היא ההכנה והיסוד למהלך החיים של כל ימות השנה, לכן חשוב כל-כך לנצלה כראוי ולקבוע בה את הדפוסים והיסודות הנכונים, שיהיו בסיס למשך כל ימות השנה.

הקרון האחרון

שבת בראשית נחשבת גם-כן מעין הזדמנות נוספת. אמר כ"ק אדמו"ר הריי"צ: "עדיין יכולים לנצל את שעת הכושר ולעשות תשובה. בראש-השנה כותבים, ביום-הכיפורים חותמים, בהושענא רבה מנפיקים 'פתקי חיים', אבל עד שבת בראשית עדיין אין יוצאים מההיכל" (לקוטי דיבורים עמ' תשי"א).

הרבי מליובאוויטש (תורת מנחם תשי"א עמ' 62) המשיל זאת לרכבת, שיש בה כמה וכמה סוגי קרונות: "בשביל אותם נוסעים שלא עלו על הקרונות שעליהם כתוב 'בכייה ומרירות' (מכיוון ששייכים יותר לקו השמחה ואוהבים לרקוד), מצרפים ומחברים עוד קרון שעליו כתוב 'שמחה וריקודים', ואם ירקדו לשם שמים, יוכלו גם הם לעלות על הרכבת שנוסעת לקבל פני משיח". ולאחרי כל זאת מגיעה שבת בראשית, שהיא בבחינת 'קרון הזדמנויות' נוסף – "מי שלא מילאו בשלמות את העבודה של חודש תשרי... יכולים להשלים זאת בשבת בראשית".

אמנם לגבי ראש-השנה ויום-הכיפורים, חג-הסוכות ושמחת-תורה, אפשר לראות בשבת בראשית מעין 'שיריים', אבל לפעמים דווקא ב'שיריים' יש מעלה מיוחדת. וכך מצאנו בדברי חז"ל על דברי הנביא אלישע לאשת עובדיה "לכי מכרי את השמן... ואת ובנייך תחיי בנותר", שעל זה דרשו – "ואת ובנייך תחיי בנותר – עד שיחיו המתים". נמצא שדווקא ב'נותר' היה כוח נצחי. זה כוחה של שבת בראשית.

לפרוק את המטען

בתורת החסידות מדברים על שבת בראשית כעל מועד שבו צריכים 'לפרוק את הסחורה' של חודש תשרי. החודש הזה הוא בבחינת 'יריד', שבו קונים סחורה לרוב. בראש-השנה קונים קבלת עול מלכות שמים, ביום-הכיפורים מצטיידים בתשובה, בחג-הסוכות רוכשים שמחה של מצווה, ומשמחת-תורה שואבים שמחה למשך כל ימות השנה. עכשיו, בטרם יוצאים לעבודת כל השנה, צריכים 'לפרוק את הסחורה', כדי שכל הרכוש הרב הזה ישמש אותנו במשך השנה ויספק את הצרכים של ימות החול הרגילים.

תופעה נפוצה היא, שכאשר אדם שרוי באווירה מיוחדת ומרוממת, חל בו שינוי והוא נעשה אדם אחר, אבל מה קורה כשהוא שב לחיי היום-יום? יכול שיהיה פער בין התחושות הנעלות שמילאו אותו בחודש תשרי לבין שגרת החולין של כל ימות השנה. זה עניינה של שבת בראשית – לקשור את כל ההחלטות הטובות והערכים הנעלים של חודש תשרי עם חיי השגרה שאליהם נכנסים אחרי השבת הזאת.

לכן נוהגים להכריז במוצאי שבת בראשית – "ויעקב הלך לדרכו". לאמור, אף-על-פי שיהודי עוזב את חודש תשרי והולך לדרכו, דרך של חיי יום-יום אפורים ושגרתיים, הוא הולך בכוחו של יעקב אבינו, שמשמש סמל ודוגמה להשכנת הקדושה בתוך חיי החולין.

 בציפייה לגאולה

רוחו של מלך המשיח

"תוצא הארץ נפש חיה למינה" – זה רוחו של אדם הראשון... "ורוח אלוקים מרחפת על-פני המים" – זו רוחו של מלך המשיח (בראשית רבה, ח)

 חיים יהודיים

מחיפוש אישי ל'חלום קטיף'

הטרגדיה הנוראה של מגורשי גוש-קטיף נדחקה לשוליים, כאילו בכוונה תחילה. הרסו את מפעל חייהם של כעשרת-אלפים יהודים, גירשו אותם מבתיהם ורמסו את כבודם, וכאילו כל זה כבר מאחורינו. אבל מדובר באנשים חיים שנאבקים בכל כוחות נפשם לשקם את חורבות חייהם ולהתחיל הכול מבראשית.

מי שמסייעים לנו לזכור ולא לשכוח הם שורה של יוצרים שמביאים זה אחר זה את הכאב הבלתי-נתפס. כל יוצר בדרכו – זה באלבום תצלומים, זה בספר תיעודי וזה בסרט מצמרר. יובל ועליזה גינזבורג הפיקו במלאות שנה לגירוש את סרטם 'חלום קטיף'. השניים בילו את השבוע האחרון של חבל קטיף בביתם של משה ואסתר וייס בנווה-דקלים. מתוך כשלושים שעות צילום ערכו סרט בן כשמונים דקות.

ילדות בקיבוץ

אחד הרגעים החזקים בסרט מציג את המארח, משה וייס, לוחם קשוח בצנחנים וקבלן בניין באזרחות – שלכל אורך השבוע הפגין קור-רוח מרשים – מאבד את שיווי משקלו אל מול החיילים הנכנסים לביתו ופוקדים עליו ועל משפחתו לקום ולעזוב. משה משליך לעברם את הקיטבג הצבאי שלו, והציוד  מתפזר לכל עבר. "אתם אינכם יודעים אפילו את שמי... אין לכם מושג מי אני ומה תרמתי למען המדינה הזאת...", הוא זועק בדם-ליבו.

הדרך שיוצרי הסרט עשו בחייהם מעניינת גם-כן. יובל (34) נולד בקיבוץ גונן שליד קריית-שמונה. החיים במשפחה ובקיבוץ התנהלו "עם נגיעה קלה מאוד ליהדות", כלשונו. כשהיה כבן שתים-עשרה יצא עם הוריו, אחִיו ואחותו, לשליחות חינוכית של שנתיים בניו-יורק. בהגיעו למצוות הביאוהו הוריו אל הרבי מליובאוויטש. הרבי נתן לו ולאחיו מטבעות לצדקה. "בשעת מעשה לא ייחסתי לכך חשיבות יתרה, אך במבט לאחור ייתכן שכבר אז נזרע הזרע", הוא אומר.

תפילין בהימליה

הפעם הראשונה בחייו שבה הניח תפילין אירעה רק כעבור שנים. המשפחה חזרה לקיבוץ, הוא גדל ושירת בצבא, למד בישול, טייל במזרח הרחוק, למד קולנוע, ואף יצא עם חבר לצלם סרט על מטיילים ישראלים בהודו. חזר לארץ ושקע בעבודות צילום. בין השאר הכין סרט תדמית לבית-חב"ד בקריית-שמונה והכיר את מנהלו, הרב יגאל ציפורי. "הייתי בא לצלם ונשאר שעתיים אחרי העבודה כדי לשוחח עם הרב ציפורי. בעזרתו רכשתי ידיעות בסיסיות ביהדות", הוא אומר.

אחרי שנתיים החליט לשוב להודו, ל"מסע אישי של חיפוש ובירור". דווקא שם, בכפר קטן על ההימליה, ניעור בו לפתע רצון עז להניח תפילין. חבר שפגש נשא בתרמילו זוג תפילין וסייע לו להניחן. "הרגשתי שה' אוהב אותי", הוא אומר בחיוך.

תינוקת ראשונה בימית

מסעו לעבר היהדות נמשך תוך כדי שילוב בין דרך חב"ד לישיבת 'נתיב מאיר' בירושלים. כמה חודשים לאחר בואו לישיבה התחתן עם עליזה ברנר, התינוקת הראשונה שנולדה בימית שבסיני ולימים נעקרה משם כשאר התושבים.

עליזה הלכה בדרך הוריה, עולים חדורי אידאל מברית-המועצות, שחזרו בתשובה בהיותה כבר בוגרת. כמו יובל, עסקה גם-כן בתקשורת. כעת היא מורה לספרות ולמחשבת-ישראל (את הסרט 'חלום קטיף' אפשר להשיג ב'ערוץ מאיר', טל' 02-6514857).

יובל והמצלמה שחיברה אותו ליהדות

 פינת ההלכה ומנהג

אמירת 'לחיים'

שאלה: מה משמעות האיחול 'לחיים' שיהודים נוהגים לאחל על יין או משקה חריף?

תשובה: בקידוש ובהבדלה, לפני ברכת הגפן, פונה המקדש אל המסובים במילים: 'סברי מרנן?', והם עונים 'לחיי!' (בעדות ספרד; בעדות אשכנז לא נהוג לענות). הפירוש הפשוט הוא, שהמקדש שואל את המסובים אם רצונם לצאת ידי חובת הברכה, והם עונים 'לחיי', שבלשון התלמוד פירושו 'הן'.

עוד הסבר: בעבר, מי שנתחייב דיני נפשות היו משקים אותו יין חריף, למעט את סבלו. ואכן אמרו חז"ל: "לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים, שנאמר (משלי לא,ו): 'תנו שֵכר לאובד ויין למרי נפש'". על-כן, הנוטל כוס יין שואל 'סברי מרנן', והמסובים עונים 'לחיי' – לחיים תהיה כוס זאת.

עוד טעם: בפעמים הראשונות שנזכר יין בתורה (במדרש – בעץ הדעת, שגרם מיתה לעולם, ובמפורש – אצל נח, שהשתכר) לא היה לברכה, לכן מברכים שהפעם יהיה לחיים טובים.

מכאן עבר המנהג לכל המברך על היין ואף על כל משקה חריף, בכל העדות, שהוא מאחל למסובים: 'לחיים'. וכבר מצאנו בגמרא שעשה רבי עקיבא משתה לבנו, ועל כל כוס וכוס שהביא, אמר: "חמרא וחיי לפום רבנן!" [=יין וחיים לחכמים ולתלמידיהם].

כשמאחלים "לחיים" נהוג להשיב: 'לחיים טובים ולשלום'. חסידי חב"ד נוהגים כמנהג המגיד ממזריטש להשיב: 'לחיים ולברכה'.

מברכים תחילה 'בורא פרי הגפן' ושותים מעט (כדי שלא להפסיק בין הברכה לשתייה), ורק אחר-כך אומרים 'לחיים', וזאת כדי להקדים כבוד שמים לכבוד הבריות.

מקורות: שבת סז,ב. עירובין סה,א. סנהדרין מג,א. תנחומא פקודי, ב. אבודרהם, קידוש ליל שבת בביהכ"נ (ירושלים תשכ"ג, עמ' קנא). רמ"א ושו"ע אדמו"ר הזקן סו"ס קעד. כף החיים קעד,נה וש"נ. היום יום, כט אד"ר. אוצר דינים ומנהגים עמ' 178.