א. בשבועות האחרונים התקיים דיון על גבי בימה זו בנוגע למנהגנו בקריאת התורה בחג הסוכות. מדברי כ"ק אדמו"ר (בשיחת חג הסוכות ה'תשמ"ט) הובן, שיש לנהוג בארץ-ישראל כמנהג חו"ל, ולקרוא (בא' דחול-המועד) לעולה הראשון "וביום השני", לעולה השני "וביום השלישי" וכו', ולא לקרוא לכל העולים בקרבנות יום זה ("וביום השני"). אמנם מהתשובות שכתב כ"ק אדמו"ר לר' ברוך נאה, בקשר לעריכת לוח 'כולל' חב"ד', השתמע שדבריו בשיחה היו בבחינת 'משנה ראשונה' בלבד ואין רצונו שכך ייכתב למעשה בלוח, אלא יש להמשיך ולכתוב בלוח כפי שהיה כתוב עד אז – לנהוג כמו שנוהגים כל בני ארץ-ישראל, שקוראים לכל העולים בקרבנות אותו היום.
כאן מתעורר ספק, כיצד יש לפרש את דבריו של כ"ק אדמו"ר אל הרב נאה: האם יש כאן הוראה ברורה שאין רצונו שחסידי חב"ד ישנו את המנהג המקובל בארץ-ישראל, או שכוונת דבריו הם שכיוון שהעירו שבארץ-ישראל אין נוהגים כמו שאמר בשיחה, על כן אין רצונו לחדש ולפסוק מנהג חדש שאינו נהוג בארץ-ישראל. ובפרט שמדובר בלוח 'כולל חב"ד', שהוא דבר שבדפוס ומגיע אל כל תפוצות ישראל; אולם אין כאן הוראה לגופו של ענין – שחזר בו ממשמעות דבריו בשיחה, שכך ראוי לנהוג גם בארץ-ישראל.
הרב יוסף גינזבורג כתב כאן שיש לחזור ולנהוג כמו שנהגו לפני השיחה, ולקרוא כמנהג ארץ-ישראל. אולם כמה מרבני חב"ד הורו לבני קהילותיהם להמשיך ולנהוג כמו שנהגו מאז השיחה.
ב. והנה, כמובן שמהשתלשלות הדברים הנ"ל אין בידינו להסיק באופן ברור מהי דעתו של כ"ק אדמו"ר. אולם לענ"ד במקרה זה יש להתבונן במקורות ההלכתיים האחרים שמחייבים אותנו, כחסידי חב"ד, וללמוד מתוכם את אופן ההנהגה הנכון. ולענ"ד כשלומדים את הסוגיא כולה ומעיינים בדברי הרמ"א ורבינו הצמח צדק וכן בהוראת כ"ק אדמו"ר בנוגע לקריאה בחג החנוכה – רואים שכל המקורות הללו מוכיחים שהמנהג שנהגנו בו בשנים האחרונות הוא המנהג הנכון ביותר.
יתרה מזו: להלן יתבאר שייתכן שלפי דעת הצ"צ ומנהג חסידי חב"ד בענין אחר, יש אף בעיה לנהוג בחג הסוכות כמנהג ארץ-ישראל. וזו סיבה נוספת ועיקרית להקפיד לנהוג דוקא את המנהג שנהגנו בו בשנים האחרונות.
ובפרט שהדיון כאן אינו האם להתחיל מנהג חדש, אלא להמשיך ולקיים מנהג שכבר נהגנו בו. ולכן מכיוון שבהשגחה פרטית התקיים בירור וליבון הלכתי בין רבני חב"ד בעניין והוכח שהמקורות ההלכתיים המחייבים אותנו מורים שיש לנהוג דוקא במנהג זה, אין סיבה להפסיק כעת את המנהג ולחזור למנהג שנהגו בו בעבר, לפני שקיימו את הדיון ההלכתי בענין.
השאלה היחידה שיכולה להישאל על דברינו אינה ממקור הלכתי הסותר אותם, אלא רק מדברי כ"ק אדמו"ר לרב נאה – שאין רצונו שישנו את הנכתב בלוח. אולם כפי שיתבאר להלן, דברים אלו אינם בהכרח סתירה למנהגינו.
ג. ביאור הדברים: הפוסקים דנים כיצד יש לקרוא בחג הסוכות בחוץ לארץ. הבית-יוסף כותב שקוראים לכל העולים מענין היום. העולה הראשון קורא "וביום השני". העולה השני והשלישי – "וביום השלישי". והרביעי – בחובת היום: "וביום השני... וביום השלישי". הרמ"א חולק וסובר שאין לקרוא פעמיים אותה קריאה, אלא הראשון קורא "וביום השני", השני – "וביום השלישי", השלישי – "וביום הרביעי", והרביעי – בחובת היום: "וביום השני... וביום השלישי"1.
אחר-כך הוסיף הבית-יוסף, שבארץ-ישראל, שאין 'ספיקא דיומא', קוראים רק את קרבנות היום. היינו שקוראים שוב ושוב לכל העולים "וביום השני". וזאת, לפי היסוד שכתב בתחילה שהעיקר הוא לקרוא מענין היום ואין בעיה לקרוא שוב אותה הקריאה.
הרמ"א במקום לא הגיה כלום על דבריו, והתעורר ספק אם הוא מסכים לדברי הבית-יוסף לגבי ארץ-ישראל, או שהוא חולק גם כאן וסובר שלעולם אין לחזור על אותה קריאה, ורק לא טורח לציין זאת במפורש, מכיוון שסמך על מה שכתב לגבי חו"ל. ומחמת הספק (ואולי מסיבות נוספות), נוהגים כל בני ארץ-ישראל בענין זה כמו הבית-יוסף.
אמנם רבו של הב"י, מהר"י בי-רב, וכן רבינו הצמח צדק כותבים שדבריו של הרמ"א מכוונים גם לארץ-ישראל, וגם כאן אין לחזור על אותה הקריאה, אלא הראשון קורא "וביום השני", השני – "וביום השלישי", השלישי – "וביום הרביעי". והרביעי חוזר וקורא בחובת היום – "וביום השני". הצמח צדק אף מוסיף ומביא חיזוק לדבריו משו"ת מהרלב"ח (שהיה רבה של ירושלים), שבעיר ירושלים לא נהגו כמו הב"י אלא כמו הרמ"א.
למדנו איפוא מדבריו של הצ"צ, שלפי הרמ"א, שהוא הפוסק אצל קהילות אשכנז, יש לנהוג גם בארץ-ישראל כמו בחוץ לארץ ולא לחזור בימי חג הסוכות על אותה קריאה.
בשנת תשי"ז קיבלו הדברים חיזוק נוסף: הב"י והרמ"א חולקים במחלוקת דומה לגבי הקריאה לעולה השלישי בימי חג החנוכה. הבית-יוסף כותב שחוזרים וקוראים עבורו – "ביום השני". ואילו הרמ"א כותב שאין לחזור ולקרוא פסוקים שכבר קראו, אלא יש לקרוא הלאה – "ביום השלישי". וכותב הצמח צדק ששתי המחלוקות הללו – בחג הסוכות וחג החנוכה – אחת הן.
כאן פנו חסידים אל כ"ק אדמו"ר וביקשו לכתוב בלוח ה'כולל' שיקראו בחג החנוכה כדברי הרמ"א – "ביום השלישי", וכ"ק אדמו"ר הסכים לדבריהם, ובלשון קודשו: "איני קורה מקום לחלק בזה בין ארץ ישראל ת"ו לחו"ל", וכך נכתב בלוח2.
והנה, מכיוון שכ"ק אדמו"ר גילה דעתו לגבי חג החנוכה שנכון לנהוג כדעת הרמ"א – שאין לחזור שוב על אותה הקריאה (ובלשון מוחלטת כזו המעידה שאין כאן מקום לספק כלל), ורבינו הצמח צדק כותב שדעת הרמ"א בחנוכה מבוססת על אותו יסוד שכתב בחג הסוכות – הרי לכאורה פשוט שגם בחג הסוכות יש לנהוג כדברי הרמ"א ולא לחזור שוב על אותה קריאה.
ד. יתרה מזו: יתכן שלפי מנהג אחר של חסידי חב"ד, קיימת בעיה לחזור שוב על אותה קריאה.
קהילות ישראל נוהגות לעשות בקריאת התורה 'הוספות'. כלומר, אם יהודים רבים בקהל צריכים לעלות לתורה, עושים הוספה על מנין הקרואים וקוראים לכולם. אולם רבינו הצמח צדק כותב3 שדבר זה הותר רק בימי הגמרא והפוסקים, אבל בימינו אין לנהוג כך.
ביאור דבריו בקצרה הוא, שבעבר נהגו שכל אחד מהעולים לתורה קורא בעצמו את העלייה שלו. אמנם עכשיו נוהגים שה'בעל קורא' קורא את כל הקריאה. ולפי מנהג זה, ה'בעל קורא' הוא המתחייב לברך את 'ברכות התורה' על הקריאה בתורה, שהרי הוא הקורא בתורה, ואלו שעולים לתורה הם רק שלוחים שלו ומברכים בשבילו.
וכיון שבאמת רק הוא חייב בברכות, לכן מעיקר הדין היו צריכים לברך רק בתחילת הקריאה ובסופה, מכיוון שבשבילו זו קריאה אחת ארוכה ואין סיבה שיברך כמה פעמים, וכשמברכים שוב ושוב יש כאן ספק ברכה שאינה צריכה. אמנם למעשה, מכיוון שחכמים תיקנו לחלק את הפרשה לשבעה חלקים, ולהעלות שבעה עולים, מעלים שבעה וכל אחד מברך על העלייה שלו. אולם מסיים הצמח צדק, מספיק במה שמחלקים ומברכים כתקנת חכמים, ואין להוסיף ולקרוא קרואים נוספים ולהיכנס לשאלת ברכה שאינה צריכה. ואכן, בספר המנהגים הובא כהכרעת דברי הצמח צדק, שלא לעשות 'הוספות', וחסידי חב"ד מקפידים מאד בכך.
והנה, לפי יסוד זה, שבעצם ה'בעל קורא' הוא החייב בברכות והעולים רק מברכים בשבילו, אם-כן כיצד ייתכן לחזור ולקרוא ארבע פעמים אותה הקריאה ולברך עליה שוב ושוב, הרי יוצא שמברכים בשבילו על אותה קריאה ארבע פעמים!
וניחא לפי מה שנהגו בימיהם, שכל אחד מהעולים שב וקורא בעצמו קריאה זו, הרי כל אחד בירך על מה שקרא בעצמו. אולם לפי מנהגנו, שאחד קורא את כל הקריאות ומתחייב בברכה, כיצד ייתכן לברך בשבילו על אותה קריאה ארבע פעמים? [מילא בקריאת התורה בשבת, הרי כל אחד מהעולים מברך על קטע אחר בפרשה, ולכן מכיוון שהם קוראים קטעים שונים ומפסיקים בקריאות, התירו לכל אחד ואחד לברך; אולם כאן כולם מברכים על אותו קטע, והרי זה דומה לאדם שיברך על אותה אכילה ארבע פעמים!].
ואכן, כשמתבוננים בלשונו של רבינו הזקן בשולחן ערוך, כשהוא מצטט את דברי הבית-יוסף, מבחינים בדבר פלא. רבינו דן בהלכות קריאת התורה בשבת, האם מותר לקרוא כמה פעמים אותה קריאה, כדי לעלות בכל פעם אדם אחר לתורה. והוא כותב שלדעת הב"י הדבר מותר, שהרי כך נוהגים לדעתו בחנוכה וסוכות, שקוראים כמה פעמים אותה הקריאה ומעלים בכל פעם אדם אחר. וכך לשונו: "יש אומרים שמותר לקרוא עולים הרבה בפרשה אחת, שחוזר וקורא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך, ואין בזה חשש ברכה לבטלה שהרי בחול המועד של סוכות וחנוכה עושים כן".
והנה רבינו הזקן מפרט כיצד עושים זאת – "שחוזר וקורא זה מה שקרא זה". היינו שהאופן שבו התיר הב"י לקרוא לכמה אנשים לאותה עלייה הוא – כשכל אחד קורא בעצמו את העלייה שלו, "וחוזר וקורא זה מה שקרא זה".
והגע בעצמך, מפני מה מעמיד רבינו את דברי הב"י דוקא באופן זה? הרי באותו סימן מביא רבינו אופנים נוספים של קריאה בתורה, שהיו נהוגים בימיהם, כמו למשל שאחד מקריא בקול והעולים עונים אחריו בלחש4, או כמו מנהגנו שנוהגים "עכשיו, שהש"ץ קורא בקול רם ומשמיע לציבור ומוציאם ידי חובתן"5. ואם-כן, אולי הב"י מתיר גם באופנים הללו, ומה הכריח את רבינו להעמיד את דברי הב"י דוקא באופן זה?6 אלא יש לדייק מכאן, שרבינו הבין שדוקא באופן הזה התיר הב"י לקרוא שוב ושוב אותה הקריאה ולברך עליה. אבל אם נוהגים כמו המנהג עכשיו, שאחד קורא את כל הקריאה, הרי רק הוא מתחייב בברכה, ולכן אין לחזור על אותה קריאה ולברך עליה שוב ושוב7.
העולה מכל האמור, שלפי שיטת רבינו הזקן בהסבר דברי הב"י, ולפי מנהגנו והקפדתנו כדברי הצ"צ שלא להוסיף על מניין הקרואים, יש להקפיד לכאורה שלא לחזור כמה פעמים על אותה קריאה מפני חשש ברכה שאינה צריכה. ואלו הרוצים לנהוג בדוקא כמו הב"י, צריכים לכאורה להקפיד שכל אחד מהעולים בחנוכה וסוכות יקרא בעצמו את הקריאה שלו8.
א. לפי האמור, שמבחינה הלכתית יש לנהוג כמו הרמ"א, מדוע נוהגים בני ארץ-ישראל האשכנזים בענין זה כמו הב"י?
תשובה: יש כמה עניינים שבני ארץ-ישראל קיבלו את דעת הב"י. אמנם כאן יש גילוי דעת מיוחד של הצ"צ לנהוג כמו הרמ"א, וכך גם הורה הרבי הלכה למעשה לגבי הקריאה בימי החנוכה.
ולהוסיף: רוב קהילות ישראל נוהגות לעשות 'הוספות' ולכן אין מבחינתן בעיה לחזור על אותה קריאה. אולם אנו, שמקפידים שלא לעשות 'הוספות', צריכים גם להקפיד שלא להעלות כמה עולים לאותה הקריאה.
ב. אם הדבר פשוט כל-כך לפי הפוסקים הקובעים לנו, חסידי חב"ד, מדוע לא ידעו מענין זה עד שעורר על כך הרבי בשנת תשמ"ט?
תשובה: יש כמה עניינים שכתובים בצמח צדק שלא היו ידועים במשך השנים או שלא עיינו בהם די הצורך, עד שבאו ועוררו על הדברים והחסידים החלו להקפיד בזה. לדוגמא, זכורני מילדותי בבית הכנסת חב"ד ברחוב נחלת בנימין בתל אביב שלא הקפידו שלא לעשות 'הוספות', עד שבא הרבי ועורר על כך.
וכך היה בענין זה גופא לגבי הקריאה בחג החנוכה, שרק בשנת תשי"ז פנו החסידים אל הרבי וביקשו לשנות זאת. וכך צריך לומר גם לגבי הקריאה בחג הסוכות, שכנראה לא עיינו מספיק בדברי הצ"צ שחנוכה וסוכות – אחד הם, עד שבא הרבי בשיחה בשנת תשמ"ט ועורר על כך.
------------------
1) בהערה 8 יתבאר כיצד התיר הרמ"א לחזור כאן על הקריאה של הראשון והשני.
2) הדברים הובאו כאן בקצרה ללא ציוני מקורות, וכבר נעתקו בהרחבה ב'התקשרות' גליון 640. מענה קודשו בנוגע לחנוכה התפרסם בגיליון 'התקשרות' בשבוע שעבר.
3) שו"ת אורח חיים סימן ל"ה.
4) סעיף ה' לגבי קטן.
5) סוף סעיף ט"ז.
6) יתכן לומר שרבינו נוקט באופן זה, כי מבחינה מציאותית זה היה אופן הקריאה שהיה נהוג בימי הב"י. אמנם קשה לומר כך, כי הב"י כלל לא פירט את פירוש דבריו וכל דברי רבינו הם הוספה שלו, ולכן כשהוא כבר מוסיף משלו הוא יכול להוסיף עוד אופנים שנהוגים בימיו ולא לכתוב רק אופן אחד. לכן נראה יותר שזה פרט בהסבר ההלכה ובא בדווקא.
7) ייתכן להקשות על דברינו, שאין לדמות את דברי הצ"צ לשאלה המדוברת כאן. כיון שהצ"צ מדבר על הוספה על מנין הקרואים ולכן חושש לברכה שאי"צ. אולם בחנוכה וסוכות מדובר על מנין הקרואים עצמם, ואולי כאן השאלה של ברכה שאי"צ קלה יותר וניתן לברך שוב ושוב. אמנם הדבר אינו נכון, כיון שרבינו הזקן מדמה בתוך הסעיף את דין ההוספות על מנין הקרואים – לקריאה בחנוכה וסוכות, ששם מדובר על קריאה חוזרת בתוך מנין הקרואים עצמם. ומשמע שדעתו היא, שדין מנין הקרואים שווה להוספה על מנין הקרואים, ומה שכאן אינו בבחינת ברכה שאי"צ – גם כאן אינו בדין זה. וכך יש לומר להיפך, שכשם שאסר הצ"צ להוסיף על מנין הקרואים מדין ברכה שאי"צ, כך הדבר אסור גם במנין הקרואים עצמו.
8) יש נקודה בענין זה שלא התבארה דיה: לפי הרמ"א שאין לחזור על אותה הקריאה, כיצד התיר לקרוא לרביעי בענין היום, הרי כבר קראו זאת לכהן וללוי? שאלה זאת קיימת גם לפי פשטות דברי הרמ"א שאין לחזור על אותה קריאה, וגם לפי דברנו, שכשחוזרים על הקריאה יש כאן חשש ברכה שאי"צ לבעל קורא.
ואולי הסבר הדברים בקיצור הוא, שהעלייה הרביעית היא מצווה מיוחדת בתוך הקריאה – לקרוא לכבוד קדושת היום, ולכן חייבים לקרוא בה מעניין קדושת היום וא"א בעניין אחר. וראה ברש"י סוכה נה,א ד"ה אתקין אמימר.
וכך, אגב, אנו נוהגים בקריאת התורה למפטיר בכל שבת, שחוזר על הקריאה שכבר קראו ואינו מוסיף כלום. אלא שמפטיר זו תקנה בפני עצמה וא"א בענין אחר.
9) והעובדה שבני ארץ-ישראל אינם נוהגים כמנהגנו, אינה שאלה כלל, שהרי הם נוהגים כמו הב"י גם בחג החנוכה, ושם כבר הורה כ"ק אדמו"ר שלא לנהוג כדבריהם. ומדוע שמנהגם בחג הסוכות יחייב אותנו.
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
