בכ' במרחשוון תרכ"א נולד בן לאדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש ונקרא שמו בישראל שלום-דובער, הלוא הוא אדמו"ר הרש"ב. סיפור לידתו היה כרוך בחלום מופלא שחלמה אימו, הרבנית רבקה. בחלומה ראתה את אימה ואת סבה, 'אדמו"ר האמצעי'. הם הורו לה לכתוב ספר-תורה ובישרו לה כי ייוולד לה בן. היא לא ידעה איך להתייחס לחלום ולא עשתה דבר. כעבור כמה ימים חזר החלום ונשנה, ובסיומו בירכו אותה סבה ואימה, והיא ענתה בקול: 'אמן' והתעוררה. בעלה, המהר"ש, שמע פתאום את רעייתו עונה אמן מתוך שינה ושאלה לפשר הדבר. כשסיפרה לו אמר: "חלום טוב הוא, ומדוע לא סיפרת לי מיד כשחלמת זאת לראשונה? חלומות כאלה הם מדברים העומדים ברומו של עולם".
המהר"ש החליט שספר-התורה ייכתב על קלף מבהמות שחוטות וכשרות. קשה היה להשיג קלף כזה, ולכן התעכבה התחלת כתיבתו של הספר. ה'צמח-צדק' הורה למהר"ש שהתחלת הכתיבה תהיה בחשאי. גם סיום ספר-התורה נעשה בחשאי, בי"ג במרחשוון תרכ"א. הרבנית רבקה תפרה את ה'מעיל' של ספר-התורה, וכשהכניסה אותו לחדרו של ה'צמח-צדק', בירכה: "מזל-טוב! ויקיים ה' את הברכה שבירכו אותך חותני וסבי". כעבור שבוע ילדה את בנה הרש"ב ('התמים' חוברת ג, עמ' כח-ל).
להיות בעל-בית
הרבי הרש"ב סיפר לבנו, הריי"צ: "כשהייתי בן שתים-עשרה חינכתי את גופי שכל איבר יעשה את אשר מוטל עליו לעשות. היה לי זמן קבוע ללמוד שולחן-ערוך אורח-חיים, ואז עיבדתי את גופי כפי הוראות השולחן-ערוך" (ספר השיחות תש"ג, עמ' 4). מסופר, שפעם אחת, בוועידת רבנים גדולה, הבחינו כמה מהרבנים במנהג מסויימת של הרש"ב. שאלוהו למקורו של מנהג זה. השיב הרבי: "ברגע זה אינני זוכר היכן ראיתי שיש לנהוג כך, אבל אין לי ספק שיש לזה מקור בהלכה, כי מילדותי הרגלתי את גופי שיתנהג בטבעו על-פי השולחן-ערוך".
לחסיד שנכנס אליו ל'יחידות' הראשונה שלו אמר: "העבודה הראשונה היא לגדור את כוחות הנפש. לא זו בלבד שישלוט על הדיבור והמעשה, אלא גם כוחות כמו הראייה והשמיעה צריך האדם להיות בעל-בית עליהם. רק לאחר מכן יכולה להתחיל העבודה עצמה". והרבי המשיל לו משל: "כשאדם רוצה להתבונן בעניין כלשהו, הוא נכנס לביתו, נועל את הדלת ויושב וחושב בדבר שהוא רוצה לחשוב עליו, ואחר-כך יוכל להגיע להחלטה כיצד לנהוג למעשה. כל זה – כאשר האדם הוא בעל-בית ויש לו מקום מוגדר וסגור. אבל אם הוא נמצא במקום פרוץ ופתוח, אין הוא יכול אפילו לחשוב בלא הפרעות" (אגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ כרך א, עמ' רעג).
מטרת הנדודים
אמר הרש"ב: "חסיד צריך שיהיה לו חבר, שאיתו יוכל לדבר על הדברים הפנימיים, הלוחצים על ליבו. כל חסיד, באיזה מצב פרטי שיהיה, צריך להשקיע כוחות גדולים לקרב יהודי נוסף למקור חיי-החיים של החסידות" (ספר המאמרים תש"י עמ' 219).
אחד מחסידיו התקשה למצוא פרנסה במקום מגוריו, ולבסוף מצא עבודה כמלמד בעיירה באזור חרסון. כשנכנס פעם אחת אל הרבי הרש"ב ל'יחידות', שאלו הרבי אם יש לו קביעות יום-יומית עם אנשי מקומו בלימוד החסידות. השיב המלמד, שאמנם בעלי-הבתים במקומו הם יהודים חסידים ויראי-אלוקים, אבל ללמוד חסידות באמצע השבוע אין להם חשק, והם לומדים רק בשבת-קודש. אמר לו הרבי: "ולאיזו מטרה הביאך הקב"ה מעיר פלונית באזור וילנה לעיירה פלונית באזור חרסון? אם רק בשביל משרת המלמדות, הלוא היה יכול להזמין לך תלמידים גם במקום מגוריך או בסמוך לו. האם שמת אל ליבך ש'מה' מצעדי גבר כוננו', וכי הגעת לעיירה זו לשם כוונה פנימית?!". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
