רבי שמשון ורטהיימר היה רבה של אוסטריה ודמות נערצת בחצר המלוכה האוסטרית. נוסף על כך היה עשיר מופלג ונתקיימו בו 'תורה וגדולה במקום אחד'.
עם ידידיו הטובים של רבי שמשון נמנה רבי נתן-נטע, אב בית-הדין בעיר אייבשיץ. יום אחד קבעו השניים להיפגש, ולפגישה הובא בנו של רבי נתן-נטע, יהונתן, שהיה אז נער כבן שלוש-עשרה. שמע חריפותו העצומה של העילוי עול-הימים הגיע לאוזניו של רבי שמשון ורטהיימר, והוא ביקש לעמוד מקרוב על טיבו. בת צעירה הייתה לו, והוא שקל את האפשרות לקחתו לחתן בעבורה.
בתחילת הפגישה שוחחו שני הידידים הגאונים בעניינים כלליים. אך בעוד רבי נתן-נטע הפגין כבוד כלפי חברו והקדים את התואר 'רב' לשמו, פנה רבי שמשון אל רעהו בשמו הפרטי בלבד, ללא כל תואר של כבוד. הדבר חרה ליהונתן, והוא ביקש להגן על כבוד אביו.
"יסלח לי מר, אם אפסיקו באמצע שיחתו", פנה לפתע יהונתן אל רבי שמשון. "ידועים לי היטב דברי חכמינו ז"ל על מי שנכנס לתוך דברי חברו, וכן על מי שמדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה; ואולם באותה מידה ידועים לי גם דברי חכמים כי 'אפילו שיחת חולין של תלמידי-חכמים צריכה לימוד'. והנה, מתוך שיחת החולין של מר זכיתי לתשובה על שאלה שהטרידה אותי זמן רב".
"ומה השאלה?", שאלו רבי שמשון בנימה מסוקרנת.
"המשנה במסכת שבת", ענה לו יהונתן, "אומרת, 'מצינו שם קטן משם גדול – שם משמעון ושמואל, נח מנחור, דן מדניאל' (כלומר, לפעמים חלק משם גדול הוא שם קטן בעצמו, ומתחייבים על כתיבתו בשבת). ונשאלת השאלה, מדוע לא אמרה הגמרא 'שם משמשון', והלא שמשון (השופט הגיבור) קדם לשמואל (הנביא)?!".
"שאלה מצויינת", הגיב רבי שמשון. "מהי אפוא התשובה שמצאת בדבריי?".
"ובכן", הטעים יהונתן, "הלוא את המשנה ערך רבי; ומכיוון שרבי שמשון שוכח את 'רבי', שכח גם רבי את רבי שמשון!"...
התפעל רבי שמשון מחריפותו של יהונתן. "אם חריף אתה כל-כך", הגיב, "אבקש מבעל האכסניה להביא לפנינו ספר כלשהו ובדף שבו ייפתח הספר – תאמר לי דבר-חידוש משלך...". יהונתן נענה לאתגר.
הספר שבעל האכסניה הוציא מהארון היה סידור-תפילה, והוא נפתח בברייתא "רבי ישמעאל אומר בשלוש-עשרה מידות התורה נדרשת". יהונתן הרהר קלות ומיד החל להרצות את חידושו.
"כבר בראשית הברייתא מתעוררות שלוש קושיות", פתח ואמר. "הקושיה הראשונה היא, הכיצד נתנו הורים כשרים מישראל לבנם הנולד את השם ישמעאל, שהיה רשע מרושע; והלוא מהפסוק 'שם רשעים ירקב' למדו חז"ל שאין לקרוא לאדם בשמו של רשע?!
"קושיה שנייה – ידוע בש"ס שכאשר הדעות בעניין כלשהו חלוקות, הלשון הוא 'רבי פלוני אומר כך, רבי אלמוני אומר כך ורבי פלמוני אומר כך'. ואולם כאשר מובאת דעתו של יחיד, ללא דעה החולקת עליו, הלשון הננקט הוא 'אמר רבי פלוני'. והנה כאן לא מובאת שום דעה המנוגדת לדעתו של רבי ישמעאל, ובכל-זאת הלשון הוא 'רבי ישמעאל אומר' ולא 'אמר רבי ישמעאל'.
קושיה שלישית המתעוררת בברייתא זו נוגעת למידות העוסקות ב'כלל ופרט', כאשר מסדר הקדימות של הופעת הכלל והפרט בתורה נגזר פירוש הכתובים וההלכות הנובעות מהם (אם אין בכלל אלא מה שבפרט או שהכלל מוסיף על הפרט וכו'). ואולם לפי הדעה ש'אין מוקדם ומאוחר בתורה', איזו משמעות יש לסדר הופעת הכלל והפרט בפסוקים?!".
עשה יהונתן אתנחתה קצרה בדבריו, ומיד והמשיך: "נראה כי תשובה על הקושיה השלישית תסלק גם את שתי קודמותיה. יש לומר שגם הסוברים 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' מתכוונים רק כשמדובר בפסוקים רחוקים זה מזה; ואז אין משמעות לסדר הופעתם. אך כאשר הפרטים מופיעים בסמיכות זה לזה – ועל-אחת-כמה-וכמה באותו פסוק עצמו – גם הם מודים כי לסדר הקדימות יש משמעות.
"חיזוק לכך אפשר להביא מדברי הגמרא על הפסוק בפרשת חיי-שרה, 'ויקברו אותו יצחק וישמעאל' – מכאן שישמעאל עשה תשובה בחיי אביו אברהם, שאילולא כן לא היה ישמעאל הבכור מקדים לפניו את יצחק. אך אם 'אין מוקדם ומאוחר בתורה', אין כל משמעות להקדמת שמו של יצחק לשמו של ישמעאל! אלא שכאמור, כאשר מדובר בעניין אחד ובאותו פסוק עצמו, הכול מסכימים כי אפשר להסיק מסקנות מסדר המילים.
"כך אפוא נאמר גם לגבי המידות העוסקות ב'כלל ופרט', שכאשר הכלל והפרט נכתבו בסמיכות זה לזה, אפשר לדרוש מהם משמעות והלכה.
"על-פי זה נבין כיצד ניתן לבעל הברייתא השם ישמעאל, שכן 'במקום שבעלי-תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד'.
"זו אפוא גם הסיבה שהברייתא נוקטת את הלשון 'רבי שמעאל אומר' ולא 'אמר רבי ישמעאל', שכן בכך היא רומזת למהפך שחל בהנהגת ישמעאל בן אברהם – מרשע גמור ל'רבי ישמעאל'"...
נפעם רבי שמשון ורטהיימר מגאונותו יוצאת-הדופן של יהונתן, ונשק לו בחיבה על מצחו. "אשריך ר' נתן-נטע שהצמחת נטיעה מפוארת כל-כך בגנך!", אמר לחברו, הפעם בהקדמת תואר של כבוד. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
