אלפי שנים יושבים יהודים ולומדים תורה, מתעמקים במילותיה, חודרים לסודותיה, ולכאורה נראה שים התורה נפרש והולך מדור לדור ומגיע למרחבים עצומים. אולם חכמינו ז"ל מזכירים לנו, שכל לימוד התורה שלנו אינו אלא בבחינת חינוך והכנה ללימוד האמיתי – לתורתו של משיח.
וכך נאמר במדרש (קוהלת-רבה פרשה יא,ח): "התורה שאדם למד בעולם-הזה, הבל הוא לפני תורתו של משיח". ברור שאין הכוונה לומר שהתורה שאנו לומדים היא חלילה חסרת-ערך, אלא שלעומת תורתו של משיח היא בבחינת 'הבל', משום שתורתו של משיח גבוהה ונעלית ממנה לאין-ערוך. אם-כן, כל הלימוד שלנו הוא הכנה לקראת הלימוד האמיתי.
כחינוך הילד
דבר דומה נאמר על קיום המצוות. חז"ל אומרים, שקיום המצוות בזמן הזה אינו בבחינת 'ציוּן' וסימן לקיום המצוות האמיתי. הדברים נסמכים על דברי ירמיהו (לא,כא): "הציבי לך ציוּנים". דברים אלה נאמרים לעם היוצא לגלות, והנביא אומר לו, שגם בזמן הגלות יקפיד לקיים את המצוות, כ'ציוּן' וכהכנה לקראת קיום המצוות השלם בזמן הגאולה.
אף כאן ברור שאין הכוונה להמעיט חס-ושלום מערך המצוות שאנו מקיימים, אלא להפליא את מעלת קיום המצוות של זמן הגאולה, עד שלגבי דרגה זו נחשבות המצוות שלנו 'ציוּן' וסימן בלבד. שכן אז נגיע לקיום המצוות "כמצוות רצונך", במלוא השלמות, עד שעבודתנו עכשיו אינה אלא הכנה וחינוך לקראת השלמות הזאת (נתבאר בהרחבה ב'המשך' וככה תרל"ז, פרק יז-כב).
משום כך נחשבת כללות עבודתנו בזמן הזה כחינוך של ילד. כשמחנכים ילד, מרגילים אותו ללמוד תורה ולקיים מצוות, אבל ברור שכל עבודתו אינה אלא הכנה לקראת התקופה שבה יגדל ואז ילמד תורה ויקיים מצוות עם כל השלמות של 'גדול'. כך כל עבודתנו בלימוד התורה ובקיום המצוות במשך הגלות היא חינוך והכנה לקראת הזמן שבו נגיע למדרגת 'גדול', בימות המשיח (ליקוטי-שיחות כרך כא, עמ' 280).
תורה של ראייה
מעלת תורתו של משיח על התורה שלנו היא בדוגמת ההבדל בין ראייה לשמיעה. יכול אדם לשמוע תיאור של נוף או של אירוע, ונראה לו כי הוא אכן מקבל תמונה. אולם ברור שהתמונה המצטיירת במוחו אינה אלא צל חיוור של הדבר עצמו, ואין ערוך בינה ובין ראייה במו-העיניים. הראייה, נוסף על הבהירות והחדות שהיא מעניקה, אין בה ספקות ופקפוקים, והיא גם מקיפה בבת-אחת אין-ספור פרטים, שכדי לתארם יש צורך במילים רבות.
זו תהיה מעלת תורתו של משיח – גילוי הדברים בבחינת ראייה [וכפי שהדברים משתקפים גם בכך שבגמרא הלשון הרגיל הוא 'תא שמע' (=בוא ושמע), ואילו בספר הזוהר, פנימיות התורה, מעין התורה דלעתיד, הלשון השכיח הוא 'תא חזי' (=בוא וראה). שכן בפנימיות התורה מאירה מעלת הראייה של תורתו של משיח]. המשיח יגלה את ענייני התורה לכל אחד ואחד בבחינת ראייה ממש – "וראו כל בשר יחדיו".
אולם כשם שעל לימוד התורה בגן-עדן נאמר "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", שכן לימוד התורה בעולם הזה הוא הכנה וכלי לקבלת התורה בגן-עדן – כך גם לשם לימוד התורה בבחינת ראייה לעתיד לבוא יש צורך בהכנה בזמן הזה. אדם ששומע מראש הסבר על מה שהוא עתיד לראות, יגלה אחר-כך רבדים עמוקים יותר ממי שראה את הדבר בלי הסבר והכנה. וכך, על-ידי שאנו לומדים היום תורה, בבחינת 'שמיעה', נזכה להבין ביתר עמקות את מה שיַראה לנו משיח-צדקנו. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
