שאלה: מי שהפריש סכום-כסף לצדקה, האם מותר לו להשתמש בכסף עד מסירתו ליעדו?
תשובה: אדם שנדר סכום לצדקה, או שנתחייב ב'מעשר כספים', עליו להפריש את הסכום המתאים. כשהוא מפריש סכום לצדקה, הרי זה כאילו נדר לתת אותו. מן הראוי לתת את הכסף מיד לעניים או לגבאי-צדקה.
אם הוא מצפה לקבל סכום נוסף ואז ייתן הכול יחד, או שהוא מצפה לפגוש עני מסויים או גבאי פלוני, יפקיד זאת בינתיים בחשבונו האישי בבנק, כדי לשמור על הכסף, וירשום זאת לעצמו (ראוי לנהל פנקס שבו ירשום תמיד מה שנתחייב לצדקה, ובפרט ל'מעשר כספים', ומה שכבר נתן).
אפשר להתנות מראש, עם הפרשת הכסף, שיוכל ללוות לעצמו מהכסף הזה. אם הפריש כספים לצדקה ונגנבו ממנו או אבדו, יש פוטרים אותו מאחריות. אבל אם השתמש בהם – חייב להחזיר. כשלווה לעצמו ממעות צדקה שלו (אבל לא מקופה של מוסד) מותר לו להחזיר יותר ממה שלווה, ואין בזה משום ריבית.
לעומת זה, סכום שכבר נמסר לידי גבאי צדקה, אסור להלוותו (אם הלוואה אינה כלולה במטרות הצדקה שלשמה ניתנה התרומה). ואם מנהג קבוע של הגבאים להלוות, או ללוות בעצמם, מותר להם לעשות כן, בתנאי שיהיו בטוחים כי כשיזדקקו לכסף יוכלו לקבלו מיד בחזרה.
פוסקים רבים סוברים שקופות צדקה של מוסדות הקבועות בבתים, או במקומות ציבוריים, נחשבות 'חצר' של גבאי הצדקה, וכשנותנים לקופה הרי זה כאילו נמסר לידיהם (והנותן קיים בזה את נדרו, או את מצוות צדקה בכלל). עם זה, מותר לפרוט מטבעות ושטרות הנמצאים בקופות האלה. קופה ביתית כללית (שאינה של מוסד מוגדר), המיועדת לחלוקה למוסדות ולעניים על-דעת הנותן, דינה כהפרשת סכום, כאמור בתחילת הדברים.
מקורות: ראה שו"ע יו"ד סי' רנז ס"ג וסי' רנט ס"א ונו"כ. צדקה ומשפט (תש"ס) פ"ה סי"א ופ"ח ס"ז-יא ובהערות, וש"נ. ברית יהודה פ"ז סוף הע' לה. מקורות והערות לאג"ק אדמו"ר הזקן (ברוקלין תש"מ) סי' א. אג"ק אדמו"ר האמצעי (שם) סי' יד, שערי צדקה סי' נד-נז. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
