מדורים נוספים
	שיחת השבוע - 1052, כל המדורים ברצף
	מלחמת-הגנה שאין צודקת ממנה
	יש חדש
	עיקר וטפל בקיומו של העם היהודי
	פורים
	מנהגי יהודים וגויים
	אמונה שהתגשמה
	פורים – יום רציני
	מעין הסעודה לעתיד
	יהודי של פעם, יין של פעם
	פורים במוצאי-שבת

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 1052, ערב שבת פרשת תצווה / זכור, י"ב באדר תשס"ז (2.3.2007)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

מלחמת-הגנה שאין צודקת ממנה

מתוך בורות ושטחיות רבים אינם מבינים כלל את סיפור המגילה. האומנם אנו חוגגים בפורים טבח ללא הבחנה שעשו היהודים בשכניהם הגויים החפים מפשע?

פורים הוא חג של מהפכים – "ונהפוך הוא". כשאנו מביטים סביב אפשר גם-כן לראות מהפכים, הפיכת יוצרות מוחלטת, אלא שלא תמיד בכיוון החיובי.

היו ימים שעשיית נקמה באויבי-ישראל נחשבה ערך גדול ומרכזי. 'גלותיות' הייתה שם-נרדף לחוסר-ישע ולהכנעת ראש מול המרצח. האתוס של מקימי המדינה דיבר על גביית מחיר יקר מכל מי שחושב לפגוע ביהודים. וכיום מצהיר איש ידוע ומפורסם, הנחשב בעיני רבים סמל של הישראליות החילונית, כי אילו היה יכול, היה מוחק מרשימת חגי-ישראל את פורים, בגלל ה...טבח שעשו היהודים במבקשי-נפשם.

אפשר ללמד זכות, שהדבר נובע מבורות ומשטחיות, הגורמת שרבים אינם מבינים כלל את סיפורי התנ"ך, ובכלל זה את סיפור המגילה.

רשות להתגונן

האומנם אנו חוגגים בפורים טבח ללא הבחנה שעשו היהודים בשכניהם הגויים החפים מפשע? האומנם אסתר הייתה אכזרית כל-כך, שלא הסתפקה בהרג עשרה ילדים תמימים, רק משום שהיו בניו של המן, אלא אף ביקשה לתלותם על עץ? למסקנה כזאת יכול להגיע רק מי שאינו קורא בעיון את סיפורו של נס פורים.

למעשה, המן הרשע לא הספיק ליהנות זמן רב מהצלחתו להכריז על הגזֵרה "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים". הגזֵרה הוכרזה בי"ג בניסן, מרדכי ואסתר הכריזו מיד על צום של שלושה ימים, וביום השלישי הזמינה אסתר את אחשוורוש והמן אל המשתה שעשתה להם. באותו משתה הזמינה את השניים למשתה נוסף למחרת היום, ובמשתה הזה נחרץ גורלו של המן, והמלך ציווה לתלותו על העץ שהכין למרדכי. לכאורה הכול כבר התהפך לטוב כעבור ארבעה ימים בלבד.

אלא שהדברים לא היו פשוטים כלל וכלל. גם לאחר שהמן הרשע נתלה על העץ, עדיין עמדה גזֵרת ההשמדה בתוקפה. אסתר באה שוב לפני המלך, "ותיפול לפני רגליו, ותבך ותתחנן לו". היא ביקשה "להשיב את הספרים, מחשבת המן בן-המדתא האגגי, אשר כתב לאבד את היהודים".

אחשוורוש משיב לה שהדבר בלתי-אפשרי: "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך – אין להשיב". הוא פותח פתח אחד של תקווה – הוא מתיר ליהודים להגן על עצמם. וכך יוצא צו נוסף, שאינו מבטל את הצו הראשון, המדבר על השמדת היהודים בי"ג באדר, אלא מתיר ליהודים "להיקהל ולעמוד על נפשם, להשמיד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם".

הצו השני אינו מבטיח את הצלתם של היהודים, שכן הגויים רבים מהם פי כמה וכמה, ומי יודע מה תהיה תוצאתה של מלחמה כזאת. היהודים נערכו אפוא למלחמה קשה, שבה קיוו לפגוע בשונאיהם ובמבקשי-נפשם. לולא היו עושים זאת, היו אויבי-ישראל יכולים להשמידם, מכוח צו-המלכות הראשון. זו הייתה אפוא מלחמת-הגנה מובהקת שאין צודקת ממנה.

שותפים, לא ילדים

הנס הגדול היה ש"נפל פחד היהודים עליהם", עד ש"איש לא עמד בפניהם". כאשר הגיע יום הגזֵרה והיהודים יצאו להגן על חייהם, נפל פחדם על אויביהם, וכך יכלו לפגוע בשונאיהם ולהשמיד את צוררי-היהודים. והם אכן ניצלו את היום הזה כדי לנקות את הארץ מה'נאצים' של אותם ימים. הנס היה, שהצליחו לפגוע בצוררי-היהודים קודם שהצליחו הללו לבצע את זממם.

גם בני המן לא היו תינוקות תמימים. הם היו אנשים מבוגרים, שותפיו ועוזריו של צורר-היהודים. עשרת הבנים הללו היו ה'עודאי' וה'קוסאי' של אותם ימים, וחיסולם היה הכרחי כדי לרוצץ את ראש הנחש. אסתר ביקשה לתלותם על העץ, כדי להפגין לעין-כול את דינם וגורלם של צוררי-ישראל, למען ירְאו ויירָאו.

פורים הוא אפוא חג של הצלה מופלאה, שבה הצליחו היהודים לקיים את הצו המוסרי "הקם להורגך השכם להורגו", ולבצע 'סיכול ממוקד' במרצחים ובשולחיהם. מותר בהחלט להרים כוס 'לחיים' בלי תסביכים. פורים שמח!

 יש חדש

והארץ כולה צהלה ושמחה

מיד עם צאת השבת יפתחו צעירי-חב"ד במבצע הרחב של זיכוי המוני בית-ישראל במצוות הפורים. פעילי חב"ד יקראו את המגילה בריכוזי קהל, בבסיסי צה"ל, במרכזים הרפואיים, בבתי-אבות, בבתי-כלא ועוד, ויביאו את שמחת החג. כמו-כן הוכנו מאות-אלפי שקיות של משלוחי-מנות, שבאמצעותם יקיימו המוני בית-ישראל את המצווה. אגף העלייה של צעירי-חב"ד מקיים סדרה של הופעות בעבור ציבור העולים החדשים, שבהן משולבים המסרים הקשורים בפורים עם מוזיקה של צוות ה'כליזמרים' המיוחד.

יריד חוויות הפסח

החלה ההרשמה ליריד 'חוויות הפסח' של צעירי-חב"ד. הפעילות מיועדת לתלמידי גני-ילדים ובתי-ספר יסודיים, ומקנה להם שלל חוויות הקשורות בחג, ובכלל זה התנסות אישית בלישת הבצק ובאפיית מצה, לצד סיור במאפיית המצות שבכפר-חב"ד, הגדולה בעולם. כמו-כן ייהנו הילדים ממופע אינטראקטיבי עם השחקן מיכאל וייגל ובובות-הענק של תאטרון רענן זיו, שיַקנו להם את ערכי החג ומנהגיו במוזיקה, בתנועה, בשיר ובהומור. היריד יהיה פתוח אי"ה מכ"ב באדר (12.3) עד ג' בניסן (22.3). הביקור בתשלום, וכל ילד מקבל שי – מצה באריזה אישית מהודרת, הגדה של פסח וחוברת תצלומי חג מרהיבה. חובה להירשם מראש ומומלץ להקדים. טל' 03-9607588.

סדנת זוגיות

מכון שיוויתי מקיים סדנה מיוחדת בנושא זוגיות. הסדנה תעסוק בפיתוח הקשר הבין-אישי בתוך מסגרת הנישואין, ברוח התורה והחסידות, והיא תהיה בצפת, בתנאי נופש מלאים, בימים י"ח-כ' באדר. פרטים: הד"ר יונתן סגל, טל' 050-7903355.

 שלחן שבת

עיקר וטפל בקיומו של העם היהודי

התקופה שבה אירע נס פורים הייתה אחת התקופות המשגשגות ביותר ליהודים בתוך זמן הגלות. היהודים הגיעו לעמדות בכירות בממשל. מרדכי, ראש הסנהדרין, היה משרי המלוכה שבשער המלך; אסתר, המלכה, הייתה יהודייה.

לכאורה לא הייתה שום תקופה בזמן הגלות, שבה היו היהודים יכולים להיות בטוחים לגמרי, כבימי אחשוורוש. בפועל אירע ההפך הגמור: דווקא כאשר בדרך הטבע היו היהודים בטוחים כל-כך, נחתה עליהם הגזֵרה הנוראה מכול – "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים... ביום אחד".

גזֵרה לא-הגיונית

גזֵרה כזאת לא הייתה מעולם. בכל הגלויות האחרות (חוץ ממצרים) לא היו כל היהודים מרוכזים תחת שלטון אחד. חז"ל אמרו: "צדקה עשה הקב"ה בישראל שפיזרן", שאם, חלילה, אומה אחת תנסה לפגוע ביהודים, יינצלו היהודים המתגוררים במדינות האחרות. אמנם במצרים התרכזו כל בני-ישראל במדינה אחת, אבל לא הייתה שם גזֵרת השמדה מוחלטת כל-כך, שכן פרעה גזר רק על הזכרים.

אולם אחשוורוש מלך על כל העולם ולא היה לאן לברוח. גם הגזֵרה הייתה להשמיד את כל היהודים ביום אחד, ולא היה זמן להימלט. נשאלת אפוא השאלה, איך ייתכן שממצב טבעי בטוח כל-כך תתפתח גזֵרה נוראה כל-כך?

תיקון רוחני

הגמרא אומרת, שהגזֵרה נגזרה משום שהיהודים נהנו מסעודתו של אחשוורוש. מכאן עולה, כי הקיום היהודי ודרכי הטבע הם שני דברים נפרדים. גורלם של היהודים אינו נקבע על-פי כללי הטבע, אלא הוא תלוי בקיום התורה והמצוות. מצד דרכי הטבע לא היה אז מקום לגזֵרה, אך ברגע ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע", ונכשלו במאכלים אסורים ובניסיון להתבולל בקרב העמים שסביבם, מיד בא דבר בלתי-צפוי לגמרי.

גם דרך ההצלה מבהירה אותו לקח: ביטול הגזֵרה לא היה בדרך הטבע כלל. אסתר הורתה למרדכי לפעול פעולה רוחנית של צום ותשובה: "לך כנוס את כל היהודים... וצומו עליי... שלושת ימים לילה ויום". אסתר עצמה צמה גם-כן שלושה ימים, אף שצום קשה כל-כך פגע בדרך הטבע בסיכוייה לשאת חן בעיני המלך.

התמודדות עם צרה

אך מרדכי ואסתר ידעו כי כשם שהגזֵרה לא נחתה בדרך טבעית, כך גם הישועה תבוא מלמעלה, ודרכי הטבע אינן אלא לבוש שדרכו תבוא הישועה האלוקית. הדבר שיביא את ההצלה הוא תיקון הסיבות שגרמו לגזֵרה, ולכן הם התרכזו בצום ובהתעוררות התשובה, דבר שאכן הביא במהרה את ה"ונהפוך הוא".

מכאן הוראה נצחית: יש הסבורים כי הדיפלומטיה היא המבטיחה את קיומו של העם היהודי. צריך לזכור שדרכי הטבע אינן אלא לבוש חיצוני, ואילו התהליכים האמיתיים נקבעים במישור אחר. אם באה עת צרה חלילה, נדרש עם-ישראל לפשפש במעשיו, לתקן את הדורש תיקון, ורק אז מועילה ההשתדלות הטבעית.

(לקוטי שיחות כרך א, עמ' 213)

מן המעיין

פורים

סכנת הפירוד

"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" (אסתר ג,ח). "מפוזר" – בין העמים, "מפורד" – בינו לבין עצמו.

(מנחת הלוי)

להיות שונים

"ודתיהם שונות מכל עם" (אסתר ג,ח). "ודתיהם" – מצוות דתם מחייבות את היהודים להיות "שונות מכל עם" – להיות שונים בהנהגתם מכל העמים האחרים.

(רבי בונם מפשיסחה)

לא יכרע ולא ישתחווה

"אם מזרע היהודים... נפול תיפול לפניו" (אסתר ו,יג). אם מרדכי מתנהג כפי שיהודי צריך להתנהג – "לא יכרע ולא ישתחווה" – אז ודאי "נפול תיפול לפניו"

(שיחות קודש)

גרם קשר

"כי המן בן-המדתא האגגי צורר כל היהודים" (אסתר ט,כד). "צורר" במשמעות של קשר. המן, על-ידי גזֵרותיו, גרם שכל היהודים יהיו קשורים, התעורר בהם רגש של אחדות ונעשה מצב של "כנוס את כל היהודים".

(הרב צבי מיכלזון)

תיקון הקטרוג

"ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (אסתר ט,כב). מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים מטרתן לתקן את הקטרוג שהיה על עם-ישראל. הטענה הייתה שהוא "מפוזר ומפורד", אך על-ידי משלוח מנות ומתנות לאביונים מבטאים את היותו של עם-ישראל עם מאוחד.

(הרבי מליובאוויטש)

תן לו משלו

נותן צדקה עלול לחשוב שהוא נותן משלו. לכן הפסוק מקדים ואומר "איש לרעהו"; לאמור: האביון הוא חברך, והוא כמוך בדיוק, וכשאתה נותן לו צדקה אתה מחזיר לו פיקדון מהקב"ה שהיה אצלך.

(לקוטי שיחות)

משלוח לקב"ה

"רעהו" זה הקב"ה. המצווה היא לשלוח מנות לקב"ה, על-ידי קיום התורה והמצוות, ואז גם הוא יקיים את המצווה וישלח לכל יהודי כל מה שהוא צריך ובריבוי רב.

(שיחות קודש)

להתבשם מהפורים

"מחוייב איניש לבסומי בפורייא (מגילה ז). לא נאמר "מחוייב איניש לבסומי ביין", אלא "לבסומי בפוריא". יהודי חייב לשמוח ולהתלהב מן הנס של פורים, שזה עצמו יביאו לידי כך שלא ידע "בין ארור המן לברוך מרדכי".   

(אור הנר)

 אמרת השבוע

מנהגי יהודים וגויים

שאל כומר את רבי יהונתן אייבשיץ: "אצלכם, היהודים, כל חג מתקדש בליל החג, שאז אתם מקדשים על היין ועושים סעודה חגיגית. רק בפורים אתם הופכים את הסדר ועורכים את סעודת החג העיקרית ביום הפורים. מה הסיבה לשינוי הזה?".

השיבו רבי יהונתן: "אף אני אשאל אותך שאלה דומה על מנהגי דתכם. אתם נוהגים לחגוג את כל חגיכם בלילה שאחרי יום החג, ואולם את סעודת חג-המולד אתם עושים בלילה שלפניו. מה פשר השינוי?".

שתק הכומר ורבי יהונתן המשיך: "אלא שתי השאלות מתורצות זו בזו – פורים בא לנו בגלל גוי, ולכן אנו עושים 'ונהפוך הוא' ונוהגים מנהג גויים, ואילו חג-המולד שלכם בא לכם על-ידי יהודי, ולכן אתם עושים כמנהג היהודים"...

 מעשה שהיה

אמונה שהתגשמה

ר' יעקב לרנר, חסיד חב"ד מירושלים, נמנה עם מעגל מקורביו של הרב יצחק זילבר – דמות-מופת ידועה ונערצת בקרב יוצאי רוסיה. הרב זילבר, שהלך לעולמו לפני כשנתיים ומחצה, היה גדול בתורה, עובד ה' מופלא, בעל ידע כללי נרחב, ורועה רוחני לרבים-רבים שאותם קירב אל תחת כנפי השכינה.

היכרותו עם הרב זילבר נמשכה יותר מחמישים שנים, מאז נמלט הלה מעיר מגוריו לטשקנט שבבוכרה, כדי שלא ייאלץ לשלוח את ילדיו לבית-ספר ממשלתי, שבו ניתן חינוך כפרני.

כשנתיים הסתתר הרב זילבר בבית חמיו של ר' יעקב, החסיד ר' שלום-זאב קרוגליאק. האחרון היה עובד בכיר בתעשייה האווירית הלאומית, ומשום כך נחשב ביתו בטוח יחסית.

בשנים ההן ובאלה שלאחריהן נרקם קשר נפשי עמוק בין הרב זילבר ובין קהילת חסידי חב"ד, שנדדה אף היא מעומק רוסיה לטשקנט. הוא השתתף בחיי הקהילה ואירועיה, ופעל באותן שיטות של הקרבה ומסירות-נפש שבהן פעלו החסידים, בהכוונתם ובניצוחם של רבותיהם, אדמו"רי חב"ד לדורותיהם.

כעשרים פעמים הגיש הרב זילבר בקשות ליציאה מרוסיה וכולן נדחו. בכל ליבו השתוקק לצאת משם ולעלות לארץ-הקודש. בכל פעם שנדחתה בקשתו היה מקבל את הדין בשמחה ואומר: "אם הקב"ה סיבב את הדברים כך שאשאר כאן, כנראה עדיין צריכים אותי פה".

הוא פעל באומץ-לב בלתי-רגיל להפצת תורה ולליבוי הגחלת היהודית. יום אחד נתפס, נשפט ונשלח למאסר. לימים סיפר לר' יעקב את קורותיו בימי מאסרו, ועל פורים אחד שנחרת בזיכרונו במיוחד. וכך סיפר:

בכלא גיליתי אפשרויות חדשות לקרב אסירים יהודים ליהדות. בחסדי שמים הצלחתי לארגן שם מניינים לתפילה בציבור, מתחת לאפם של הסוהרים. הצלחתי לרכוש את אמונם של כמה אסירים גויים, על-ידי שעשיתי למענם כמה שירותים ובתמורה מילאו את חלקי בעבודות שנדרשתי לעשות בימי שבת-קודש.

הגיע ערב פורים. זה היה בשנת תשי"ג, שבה חל פורים ביום ראשון. עם צאת השבת אספתי סביבי קבוצה של כחמישה-עשר אסירים יהודים. מגילת אסתר כמובן לא הייתה ברשותנו, אך לספר את סיפור המגילה אפשר היה גם אפשר. וכך עשיתי. סיפרתי על גזֵרת ההשמדה הכללית שריחפה מעל ראשי היהודים בממלכת אחשוורוש, ועל נס ההצלה המופלא שהסתיים ב"ונהפוך הוא".

בין הנוכחים היה אסיר, אייזיק שמו, שכבר היה אדם לא-צעיר וסבל רבות בימי מאסרו. בשלב מסויים איבד את שלוות-רוחו לנוכח התיאורים המלבבים שלי, ובחמת זעם ביקש להשתיקני. "את מי מעניינות המעשיות שאתה מספר על מאורעות שהתרחשו לפני אלפיים שנים, בשעה שהעם היהודי סובל כל-כך בהווה", התפרץ לעברי. "מיליונים מאחינו הושמדו על-ידי הגרמנים, וכעת עומד סטלין להשמיד גם את יהדות רוסיה".

באותם ימים התנהל 'משפט הרופאים' הידוע. עלילה שפלה שנרקמה כנגד קבוצה של רופאים יהודים בכירים, שהואשמו כי קשרו קשר כביכול להרעיל את ראשי השלטון. ידוע היה כי סטלין מתכנן, בעקבות הרשעתם של הרופאים, לשלח מיליוני יהודים לערים נידחות ביותר בסיביר הקפואה.

האסיר לא נרגע. "בעוד כמה ימים ייתלו הרופאים בכיכר האדומה", הוסיף לטעון. "הרכבות לגירוש היהודים כבר עומדות הכן. מקצת היהודים יישלחו לעיר וורחויאנסק, שהטמפרטורה מגיעה בה בחורף לשישים-שבעים מעלות מתחת לאפס. אחרים יישלחו לחברובסק"...

הבטתי בו ואמרתי: "נכון מאוד, המצב קשה, אבל אל תמהר להספיד את העם היהודי. גם המן הרשע כבר הספיק לשלוח פקודת השמדה על היהודים, ולא עלתה בידו. הקב"ה יעזור, ראֹה תראה".

אייזיק התקומם. "איך הוא יעזור, איך?! סטלין כבר תכנן הכול. הוא לא 'המן'...". האסיר החל להוכיח כי כל תכניותיו של סטלין יצאו לפועל והתבצעו.

"גם אם בכל תכניותיו הצליח, ברי לי שבכל הקשור ליהודים – לא יצליח", אמרתי בביטחון.

"על מה בדיוק אתה מסתמך?", זרק האסיר לעברי בנימת ביטול.

"על הפסוק 'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל'", עניתי והוספתי, "אל תשכח שסטלין הוא בסך-הכול בשר-ודם".

האסיר אייזיק הניד ראשו בגיחוך. "בן שבעים ושלוש וחזק כמו פלדה!", פלט.

"אף 'בשר ודם' אינו יכול לדעת מה יקרה לו בעוד חצי שעה", הפטרתי ובזאת תם הוויכוח. כאמור, זה היה בליל פורים.

בבוקר נאמר לי שאייזיק מחפש אותי. כשמצאני, השפיל קלות את עיניו. "צדקת אתמול בערב", אמר. "מה אמרתי אתמול בערב?", שאלתי, בניסיון לרדת לסוף דעתו.

"אני מתכוון לדבריך כי איש אינו יודע מה יקרה לו בעוד חצי שעה... אסיר שהגיע לכאן היום סיפר לנו כי אמש לקה סטלין בשטף-דם במוחו ואיבד את כושר הדיבור"...

בימים הבאים עבר סטלין תהליך גסיסה רב-סבל, ובדיוק שבוע לאחר פורים, ביום ראשון, כ"א באדר, התפרסמה הידיעה על מותו. לכתו של הרודן האכזר שמה קץ לעלילת 'משפט הרופאים' ולתכנית הגירוש שהכין ליהודי ארצו.

 חסידות

פורים – יום רציני

יש המתייחסים לפורים כאל יום קליל ולא-רציני. מתחפשים, פורצים את המסגרות הרגילות, שותים 'עד-דלא-ידע' וכו'. אך לאמיתו של דבר, פורים הוא יום רציני מאוד, אולי הרציני ביותר.

בתיקוני-זוהר נאמר, שפורים הוא יום גדול ונורא כל-כך, עד שיום-הכיפורים, יום הדין, הוא רק כ-פורים – דומה לפורים. בתורת החסידות מוסבר בצורה מפורשת יותר, כי מבחינות מסויימות גדולה מעלתו של פורים אף על יום-הכיפורים עצמו.

מהותו של יהודי

את משמעותו של פורים אפשר להבין דווקא על רקע יום-הכיפורים. ייחודו של יום-הכיפורים הוא – שבו באה לידי ביטוי מהותו הפנימית והאמיתית של היהודי. כל ימות השנה יכולה מהות זו להיות מוסתרת ובלתי-גלויה, ולכן עלול האדם לחטוא ולעבור על רצון ה'; אך ביום-הכיפורים מתגלית מהותו האמיתית ונחשף הקשר שאינו בר-ניתוק בינו ובין הקב"ה. לכן ביום זה בא כל יהודי לבית-הכנסת וחוזר בתשובה שלמה.

אלא שהתגלות זו, של המהות הפנימית ביום-הכיפורים, מחייבת שינוי מוחלט באורח-החיים. לכן צמים ביום זה, מתעטפים לבנים, עומדים כל היום בתפילה ובתחנונים. אנו מתעלים מאורח-החיים הרגיל ונדמים למלאכים.

גם בפורים באה לידי ביטוי מהותו האמיתית של כל יהודי. מה בעצם קרה בשושן הבירה? היה יהודי אחד, מרדכי, שלא כרע ולא השתחווה להמן. הדבר הכעיס את הרשע עד שהחליט "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים". מה הקשר? וכי בגלל יהודי אחד צריך להרוג את כולם? משיבה על כך המגילה: "כי הגידו לו את עם מרדכי".

המן הבין, כי העובדה שמרדכי אינו כורע ואינו משתחווה לו, אינה גחמה אישית שלו, אלא הדבר נובע מהיותו יהודי והדבר הזה משותף לכל "עם מרדכי". המן הבין, שגם היהודים שמשתחווים לו, הרי בפנימיות ליבם גם הם חלק מ"עם-מרדכי", ש"לא יכרע ולא ישתחווה". גזֵרת המן נבעה מכך, שהוא גילה את המהות האמיתית של כל יהודי, את הקשר הפנימי של כל יהודי עם הקב"ה, גם כאשר כלפי חוץ נראה שהוא נפרד ממנו.

התגובה של עם-ישראל על גזֵרת המן שיקפה אף היא את הקשר הפנימי, שאין לנתקו, בינו ובין הקב"ה. כל אותה שנה, משעה שיצאה הגזֵרה עד יום ביצועה, עמדו היהודים במסירות-נפש על יהדותם. הם היו יכולים להמיר את דתם ולהינצל, אך לא נמצא ביניהם אפילו אחד שמחשבה כזאת עלתה על דעתו.

מעל הדעת

לפנינו אפוא אותה נקודה ממש. זו המהות הפנימית האמיתית של היהודי, שנשארת לעולם קשורה עם הקב"ה. הנקודה הזאת מתגלית הן ביום-הכיפורים הן בפורים, אך יש הבדל גדול ביניהם: ביום-הכיפורים עלינו להתעלות מענייני העולם ולהידמות למלאכים, ואילו בפורים המצווה היא דווקא לאכול ולשתות, ומותר לעסוק בענייני חולין וכו'. פורים מבטא נקודה עמוקה יותר מיום-הכיפורים – גם כשיהודי אוכל ושותה וחי את חייו הגשמיים, גם אז הוא קשור בעצם נשמתו עם הקב"ה.

זו גם המשמעות האמיתית של ה'עד-דלא-ידע' בפורים – להתעלות מעל השכל והדעת. בפורים מגלה כל יהודי את הקשר העמוק שלו עם הקב"ה, קשר שההשכל והדעת אינם יכולים להכילו. לכן נדרש יהודי בפורים להתעלות מעל שכלו ולחוש את עצם נשמתו ואת 'הנקודה היהודית' הפנימית, העל-שכלית, שבו.

לכן פורים הוא יום שמח כל-כך. הוא מבטא תכנים נפלאים ועמוקים, ולכן השמחה בו גדולה מבכל יום אחד. אין זו שמחה ריקנית, חלילה, אלא שמחה הנובעת מתכנים עמוקים, שאין רציניים כמותם.

 בציפייה לגאולה

מעין הסעודה לעתיד

"וזהו תוקף הקדושה דפורים, שאמרו חז"ל שלא יתבטל לעולם. ואדרבה, לעתיד יתגלה עוד יותר, שכל קדושתו היא התגלות מעין דלעתיד. וסעודת פורים היא מעין הסעודה שלעתיד" (מחשבות חרוץ המשך אות יט)

 חיים יהודיים

יהודי של פעם, יין של פעם

ערב פורים, שבו אנו מצוּוים לבסומי עד דלא ידע, ובהתקרב חג-הפסח, גוברת התכונה ביקב הפרטי הקטן של ר' יחזקאל שפרינגר בכפר-חב"ד. כאן הוא מייצר יינות איכותיים, בכשרות מהודרת ובתהליך ייצור שבמהלכו אין מוסיפים ליין שום תוסף כימי. היין הזה, מתברר, מושך לקוחות המגיעים מכל קצות הארץ.

"ברוך ה', יש לא-מעט אנשים שהתמכרו ליין הזה ואינם מוכנים להחליפו ביינות אחרים", אומר ר' יחזקאל בעיניים זוהרות, ומספר בין השאר על פונדק-דרכים ידוע בערבה, שבעליו "לגם פעם אחת מהיין ומאותו יום נהפך ללקוח קבוע שלנו".

חברותא עם הרפתן

ר' יחזקאל נמנה עם ראשוני המתיישבים בכפר-חב"ד, והוא דמות מוכּרת ואהובה בנוף המקומי. האיש, שגילו המדוייק אינו נמסר לפרסום, עדיין רוכב על אופניו בחוצות הכפר, וזקנו הלבן והארוך מתבדר ברוח.

סדר-יומו מתוכנן למופת. בחמש בבוקר הוא קם, טובל במקווה הקרוב לביתו ופותח בהכנות לתפילה. לקראת השעה שבע הוא כבר מוסר שיעור יומי בהלכה למתפללי המניין. שב לביתו, סועד פת שחרית, ופונה לעבודה ביקב, שהקים במו-ידיו לפני כשלושים שנים. מסייע לו במלאכה בנו ר' יוסף.

לעת צהריים עוזב ר' יחזקאל את היקב ומדווש על אופניו לעבר בית ידידו משכבר הימים, ר' זוסמן רבקין הרפתן. השניים יושבים לשעה של לימוד גמרא בחברותא. מהלימוד הוא חוזר לביתו, לארוחה ולמנוחת צהריים קלה, ולאחריה פונה שוב ליקב. אחר-כך מגיע זמן מנחה וערבית ושאר שיעורי הלימוד הקבועים.

הצלה בסיביר

ר' יחזקאל הוא אפוא דמות קלסית של חסיד בר-אוריין, המתפרנס מעמל-כפיו; מהדמויות שעליהן אנו קוראים בסיפורים על העיירה היהודית הישנה. כמו, למשל, העיירה הגליציינית ניסקו, שבה נולד. "הוריי נחשבו אמידים", מעלה ר' יחזקאל זיכרונות מהילדות. "בשר עלה על שולחננו כל השבוע ואני ושני אחיי (שיחיו) נעלנו תמיד נעליים שלמות... במלחמה ברחנו מהגרמנים לרוסיה. הרוסים שאלו את אבי לאן הוא רוצה להגר. הוא, בתום-לב, ענה להם ...'לאמריקה'. דיי היה בכך לגרשנו לסיביר. בדיעבד התברר כי זה מה שהציל את חיינו מציפורני הפולש הגרמני".

עם הדברים שנשתמרו בזיכרונו של ר' יחזקאל משנות גלותם בסיביר, נמנה גם היין, שייצרו הוריו מצימוקים, ערב חג-הפסח. זו הייתה אולי הפעם הראשונה שבה טעם יין ביתי, שיוצר במשפחתו, אך בהחלט לא האחרונה.

מהודו ועד יין

לאחר המלחמה נדד לפראג, ושם הכיר חסיד חב"ד שכיוון אותו ללמוד בישיבת חב"ד, שפעלה באותם ימים בפוקינג שבגרמניה. משם המשיך לישיבת חב"ד בברינואה שבצרפת, ולאחר מכן (בשנת תש"ט) עלה ארצה והצטרף למייסדי כפר-חב"ד. כאן התחתן והקים משפחה חסידית לתפארת.

שנים רבות עסק גם בגידול תרנגולי-הודו. כשחש קושי להתפרנס מענף זה, פנה לייצור יין. "חיפשתי תחום שבו לא אכשל בהסגת-גבול, והגעתי לייצור יין", הוא אומר. ביקב הקטן, שהקים מאחורי ביתו, מיוצרים יינות יבשים מהזנים קריניאן וקברנה, יין מוסקט מתוק, יין קל (מופחת אלכוהול) וסוגים נוספים של יינות ומיץ-ענבים. לפורים, לפסח ולכל השנה כולה.

ר' יחזקאל ובנו ר' יוסף שפרינגר: יין וסיפורו

 פינת ההלכה ומנהג

פורים במוצאי-שבת

שאלה: מה הן ההלכות המיוחדות כשפורים חל במוצאי-שבת?

תשובה: 'תענית אסתר', שחלה בי"ג באדר, מוקדמת השנה ליום חמישי, שהרי אין צמים בשבת (אלא כשיום-הכיפורים חל בשבת).

מי ששכח לצום ביום חמישי – יצום למחרת, בערב-שבת. אם חלה ברית-מילה ביום חמישי, רשאים כל המוזמנים לאכול בסעודת-המצווה (ואחריה) ולצום למחרת. ויש מהספרדים שלא נהגו להפסיק את הצום לסעודת הברית.

אין להביא את מגילת-אסתר לבית-הכנסת בשבת, אפילו במקום שיש בו עירוב, משום שאסור להכין דברים משבת ליום חול, אפילו בטרחה מועטת.

במנחה של שבת אין אומרים 'צדקתך', מכיוון שאין אומרים תחנון בערב פורים במנחה.

יש לזכור לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" קודם שהולכים לבית-הכנסת לקריאת המגילה.

את המגילה קוראים בבית-הכנסת לפני הבדלה (והקורא בביתו, או מי שזקוק ביותר לטעום משהו, יבדיל תחילה). הספרדים נהגו לברך 'בורא מאורי האש' תחילה, על ההנאה מהאור, מכיוון שגם הקריאה היא הנאה מן האור (וכמובן, לא יחזרו על הברכה בהבדלה).

כשחוזרים הביתה, ימצאו "שולחן ערוך". מוסיפים בסעודת 'מלווה-מלכה' לכבוד פורים, ויש נוהגים לאכול בליל פורים זירעונים, כאסתר המלכה בשעתה.

מקורות: שו"ע ורמ"א סי' תרפ"ז ס"ב, סו"ס תרצב ותרצה ס"א, ומשנ"ב. רמ"א, שע"ת וערוך-השלחן סי' תרצג. כף-החיים סי' תרצד ס"ק כה. ילקוט יוסף ח"ה עמ' שטו, נטעי גבריאל הל' פורים פכ"ח, וש"נ. ס' השיחות תש"נ ח"א עמ' 351.