מסופר על רבי מנחם-מענדל מוויטבסק, שפעם אחת נכנס מישהו לביתו כשהוא נרעש כולו ובישר שיש שמועה שהמשיח הגיע. ניגש הצדיק לחלון, פתחו והריח את האוויר שבחוץ. לאחר מכן אמר: "לא, אין באוויר ריח של משיח". תלמידיו הסבירו כי היה עליו לפתוח את החלון, שכן בתוך חדרו היה תמיד ריח של משיח.
מה משמעותו של הסיפור הזה? וכי בחדרו של רבי מנחם-מענדל כבר בא משיח ובאה הגאולה? אך אנו מוצאים עוד דברים מעין זה. למשל, מובא בשם רבנו הזקן (בפלח הרמון שמות, עמ' ז), ש"לפני נשמות הגבוהות כרבי שמעון בר-יוחאי וחבריו לא נחרב הבית". גם כאן נשאלת אותה שאלה: הלוא רבי שמעון בר-יוחאי נרדף על-ידי הרומאים וסבל את כל קושי גזֵרותיהם; איך אפשר לומר שלגביו לא נחרב הבית?
חידוש שאינו חידוש
ההסבר לכך טמון בהבנה מעמיקה יותר של מושג הגאולה. יש הרואים בגאולה מהפכה של כל המציאות – עולם חדש, בני-אדם חדשים. מבחינה מעשית זה נכון – העולם אכן ישתנה לגמרי. אך מבחינת המהות הפנימית של הדברים אין כאן שום מהפכה, אלא להפך – בזמן הגאולה תתגלה מהותו האמיתית של העולם. הגאולה לא תיצור שום אמת חדשה, אלא רק תסיר את המסווה שמפריע לנו לראות את האמת של העולם הקיימת גם עכשיו.
הגאולה דומה להפצעת השחר – העולם נשאר בדיוק כפי שהיה בלילה, אלא שבבוקר רואים הכול בבהירות, ואילו בלילה גיששנו באפֵלה. כך כל 'חומרי' הגאולה כבר נמצאים עכשיו, רק שאיננו רואים אותם בבהירות. כשתבוא הגאולה ויאיר האור, נראה ונבין את האמת בפשטות, ועד כדי כך, שלא נוכל כלל להבין איך יכולנו לחשוב אחרת.
האמת היא שהקב"ה נמצא כאן גם עכשיו. התורה והמצוות הן אמת מוחלטת גם עכשיו. העובדה שעם-ישראל הוא 'ממלכת כוהנים' נכונה גם עכשיו. ההכרח באחדות, בצדק וביושר עומד במלוא תוקפו גם עכשיו. אלא שבזמן הגלות, כל האמיתות הללו שרויות בהעלם, והמציאות הנראית לעינינו יכולה להיראות אחרת. לנו נדמה לפעמים שהקב"ה אולי אינו כאן, שאולי אפשר ללכת בדרך שונה מדרך התורה, שאולי יהודי דומה לגוי, שאולי אפשר להפיק תועלת ממחלוקת ומהפך השלום. אבל זה דמיון ואשליה, לא המציאות האמיתית.
החסידות כהכנה
כשמבינים נקודה זו מתבהר גם הקשר בין הגאולה לבין גילוי תורת החסידות. ידוע שהתנוצצות אור הגאולה החל בימי הבעש"ט (כפי שמובא בכמה ספרים). אנו גם יודעים, שהפצת החסידות קשורה קשר ישיר לגאולה, כפי שאמר המלך המשיח לבעש"ט, שהוא יבוא "לכשיפוצו מעיינותיך – מעיינות החסידות – חוצה". ואכן, גילוי החסידות והגאולה האמיתית והשלמה הם מהות אחת.
תורת החסידות היא גילוי של האמת האלוקית. החסידות מגלה, שהקב"ה נמצא בכל דבר. החסידות מבהירה את מהותן של התורה והמצוות ואת עומק נשמתו של יהודי. החסידות מחיה עקרונות-יסוד כמו אהבת-ישראל ושמחה של מצווה. ועם זה, החסידות לא חידשה דבר, כי הכול כבר היה קיים בתורה עוד לפני הופעת החסידות.
כזאת היא גם הגאולה – היא חידוש שאינו חידוש. היא אינה אלא בבחינת 'פקיחת העיניים'. אנו נזכה לפקיחה זו של העיניים רק בזמן הגאולה ממש, אבל נשמות גבוהות ומיוחדות רואות גם בתקופת הגלות את האמת האלוקית. כזה היה רבי שמעון בר-יוחאי, וכמותו צדיקים גדולים בדורות הבאים. לכן נזקק רבי מנחם-מענדל מוויטבסק לפתוח את החלון, כי בחדרו האירה תמיד האמת של הגאולה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
