התורה בוחרת לפתוח בסיפור הבריאה כדי לספק לנו תשובה הולמת מול טענות הגויים: "ליסטים אתם, שכבשתם". זו התשובה הניצחת לטענות נגד ה'כיבוש'

ילד יהודי מתוודע לפרשת בראשית כבר בגן-הילדים. הגננת מציירת לו את סיפור הבריאה והילדים שרים מה ברא ה' בכל יום מששת ימי בראשית. זו ההתחלה הטבעית של החינוך היהודי - ההכרה שהקב"ה ברא את השמים ואת הארץ, ומכאן מתחיל כל השאר.

אבל דבר זה, שנראה לנו פשוט וטבעי, אינו מובן מאליו בעיני חכמי ישראל. הללו שואלים - וכי התורה היא ספר היסטוריה וסיפורים? התורה עניינה להורות את עם-ישראל כיצד לחיות, ועל-כן לכאורה היה נכון יותר לפתוח את התורה במצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל.

מדוע בכל-זאת התורה נפתחת בסיפור הבריאה? התשובה צריכה לעורר מחשבה: כדי לבסס את זכותו של עם-ישראל על ארץ-ישראל! "שאם יאמרו אומות-העולם לישראל - ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם - כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו - נתנה להם, וברצונו - נטלה מהם ונתנה לנו" (רש"י בשם רבי יצחק).

אמונה ככלי הסברתי

כדאי להתבונן בדברים: התורה משנה את סדר כתיבתה ובוחרת לפתוח בסיפור הבריאה, אך ורק כדי לספק לנו תשובה הולמת מול טענה אפשרית מצד הגויים: "ליסטים אתם, שכבשתם". בדרך זו התורה מציידת אותנו בתשובה ניצחת אם יטענו הגויים נגד ה'כיבוש'.

הכרסום החמור שחל בדעת-הקהל העולמית והישראלית בזכותנו על ארץ-ישראל, נובע בראש ובראשונה מהעובדה שחדלנו מלהשתמש בתשובה המוחצת שסיפקה לנו התורה, ובמקומה הרבינו לדבר על 'זכויות היסטוריות' ועל החלטות האו"ם למיניהן. רצינו מאוד להצטייר כאנשים נאורים ו'מתקדמים', שאינם מסתמכים על התנ"ך ה'ישן'. לבסוף הצטיירנו ככובשים אכזריים וכבלתי-צודקים.

אמונה היא לא רק מקור כוח פנימי רב-עוצמה, אלא גם כלי-הסברה יעיל מאין כמותו. כאשר נשיא מצרים סאדאת הכריז כי לא יוותר על סנטימטר אחד מאדמת סיני, משום שכל גרגיר אדמה קדוש בעיניו - הוא אולי לא הצטייר כאדם נאור (במושגי השמאל), אבל הוא נשמע צודק ומאמין בצדקתו. אנחנו את המילים הללו התביישנו לומר.

ארץ-ישראל שלנו

פגם מהותי זה מוליך לכרסום המתמיד בעמדות שהעם היהודי מציג. הערבים מדברים במושגים של אמונה. הם מכריזים על 'מלחמת-קודש' ועל 'ירושלים הקדושה'. את מאבקם הם מזינים בדלק של אמונה דתית, ולכן המלחמה נגדם קשה כל-כך. ואילו אצלנו מדברים במושגים פרגמטיים בלבד, ללא שורשים וללא אמונה, ולכן יש מי שמוותרים מראש בקלות רבה כל-כך אפילו על הר-הבית.

עלינו לחזור ולשנן באוזני כל אדם בארץ ובעולם את הטיעון החזק ביותר בעד זכותנו על ארץ-ישראל - את העובדה שקיבלנו ארץ זו מאת הקב"ה, בורא העולם. לא גזלנו איש ולא נישלנו עם אחר מאדמתו. זו ארצנו ואדמתנו ואנו בעליה החוקיים. לו היו ילדי ישראל סופגים הכרה זו משחר ינקותם, הם לא היו נופלים כפרי בשל ביד התעמולה הערבית ונציגיה בישראל. הם לא היו מעלים על דעתם לראות באתרי התנ"ך 'שטחים כבושים' שצריכים רק למצוא את ה'פרטנר' שייאות לקחתם מאיתנו.

הטיעונים הביטחוניים אכן חשובים ונחוצים, אך הם צריכים לעמוד על בסיס הזכות המוסרית שיש לנו על הארץ (שאם-לא-כן, מניין הזכות לגזול את הזולת כדי להבטיח לעצמך ביטחון?). זו ארצנו משום שהיא ניתנה לנו נחלת-עולם מאת בורא העולם. כך כתוב בתנ"ך, שהעולם כולו מקדש אותו. הגויים רק מצפים לשמוע זאת מאיתנו.