נושאים נוספים
	התקשרות 678 - כל המדורים ברצף
	על-ידי ה'מיצר' באים אל ה'בלי מצרים'
	נרקוד בתשעת הימים לקבלת פני משיח
	ימי בין המצרים
	פרשת דברים
	הלכות ומנהגי חב"ד לשבוע ט' באב

כשהרבי צפה בבוא הרבי מצ'ורטקוב בשנת תרפ"ח לברלין * על מנחם-אב תשכ"ו והוראות מיוחדות בתשל"ו * לבקש את הרבנים שידברו בענייני בית המקדש * ומכתב דחוף לרב הכותל

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

בימי בין המצרים של שנת תרפ"ח הגיע האדמו"ר מצ'ורטקוב לביקור בברלין. הרבי נשיא דורנו שהה אז במקום, והחליט לבקרו כאלמוני ולחזות במחזה. במכתב משפחתי ששלח לאחר מכן לחמותו המיועדת, הרבנית נחמה דינה ע"ה, תיאר הרבי את השמחה שהקיפה את חסידי ואוהדי צ'ורטקוב – שבאו לקיים את "והיו עיניך רואות את מוריך" – כאשר אווירת בין המצרים נדחקת לצדדים.

הנהגות הרבי ביום החורבן

הנה תיאור מימי בין המצרים תשכ"ו שכתב הרה"ת אברהם אלטר הלוי שי' הבר ("מכתבים מבית חיינו" עמ' 157):

בהפטרה של שבת (שבת חזון) התאפק כ"ק אדמו"ר שליט"א כמעט כל הזמן מבכי, ובפרט במקומות שהיו יותר תוכחה וכו'. כן היה גם בהפטרה אתמול (תשעה באב) בבוקר, גם כן כמעט כל הזמן התאפק כ"ק אדמו"ר שליט"א מבכי. בהפטרה במנחה היה כרגיל [. .].

בערב תשעה באב בתחילה הודיעו שהרבי יתפלל מנחה בשעה 6:00 , אבל לבסוף נסע הרבי לביתו ב-5:40 לערך, והודיעו שמנחה תתקיים ב-6:30. כך היה – הרבי חזר מביתו כ-5 דקות לפני זה, וב-6:30 התפללו מנחה.

ב-7:50 לערך נסע הרבי לביתו לסעודה המפסקת (מעניין שנסע עם נעלי גומי, ואינני יודע בדיוק למה נסע עם נעלי גומי – כי לכאורה בסעודה המפסקת (על פי מה שכתוב בשולחן ערוך) אין צריך ללכת בנעלי גומי. ואו שזה בשביל לחזור מביתו עם נעלי גומי (שהדין הוא שצריך לבוא לבית הכנסת עם נעלי גומי), או אז ס'איז רבי'סקע זאַכן [=שזה עניינים של רבי]).

מעריב התפללו למטה. הרבי ישב על באַקס (עטוף בנייר) עם הפנים לצד מזרחית-דרומית. איכה קרא שוסטרמן כרגיל. לאחרי מעריב המתין הרבי שיכריזו זמן התפלה בבוקר, ור' יוחנן הכריז לשעה 10:00 (חדקוב היה חזן, כי יש לו יארצייט בתשעה באב, אגב: הוא אמר משניות אחר התפלה, אבל (מה שמותר ללמוד) פרק אלו מגלחין במועד-קטן).

בבוקר בא הרבי ל-770 כ-40 דקות לפני 10:00, ובעשר ירד למטה והביט כל זמן התפילה ברשימות [=הצמח צדק] על מגילת איכה. ולפי מה שזלמן גופין [=הרה"ח ר' זלמן גופין – משפיע ישיבת תומכי תמימים המרכזית בכפר חב"ד] סיפר לי, הנה את קריאת-שמע אמר עם הצבור עד "אמת", ואחר-כך שב לעיין ברשימות. בסיום קריאת התורה שב למקומו (מאותו צד שבו עלה לבימה, היות והלך אחרי הספר תורה שאותו מחזירים מצד זה, זאת אומרת צד דרום של הבימה). ר' זלמן דוכמן היה החזן של קינות. לאחר עלינו הכריזו שמנחה ב-3:15 (את כל ה-3 תפילות התפללו בבית המדרש למטה).

למנחה ירד הרבי עם טלית ותפילין, ובשום אופן לא היה אפשר להבחין אם זה רש"י או ר"ת (אגב: למנחה תלו בחזרה את הפרוכת על הארון-קודש), והחזן התחיל שיר של יום (וכנראה שהחזן אמר עם בית יעקב) וקווה ותהלים, ואחר-כך אשרי וכו'.

רעש הכי גדול בכותל

ביומנו של אחד השלוחים לארץ הקודש בשנת תשל"ו אנו קוראים על הוראות רבות של הרבי, הגהות לנוסח של מודעות רחוב, ועוד, כדלהלן:

יום ב' פרשת פינחס

בבוקר (בשעה 11 ואחר-כך בשעה 1) ערכנו ביקור אצל הרב וייס וכו'. בערב [מסרנו] דו"ח טלפוני, על-ידי המזכיר הרב בנימין קליין. הת[מים] א.ב. פעווזנר מדבר [בטלפון עם המזכיר]. גם ר' חנוך גליצנשטיין מדבר, ומוסר נוסח מודעה ומבקש הגהה.

 יום ג' פרשת פינחס

חזרנו על שיחת כ"ק אדמו"ר בפני הרב גץ . . א.ב. פבזנר וש.ד. לבקובסקי שוחחו מלשכת הרב גץ . . אחר-כך נערך ניסיון להדפיס מודעות כי בינתיים הגיעה הגהה [=על נוסח המודעה].

יום ה' פרשת דברים

בערב – ביקור אצל הראב"ד הרב וייס; . . הדפסת מודעות . . הגיעה הוראה טלפונית ממזכירות הרבי לטלפן לרבנים ולבקשם שידברו בקשר לענייני בית המקדש. יצוין עוד כי, בראש חודש מנחם אב ביקש הרב חדקוב "למסור להשלוחים שיעשו 'רעש' הכי גדול בכותל". ואכן נוצל המעמד להתעוררות והתחזקות בקיום המצוות כהוראת כב' קדושת אדמו"ר.

המכתב שנמסר לפני תחילת הצום

בערב שבעה עשר בתמוז תשל"ו שוחח הרב אפרים וולף עם הרב חדקוב, מזכירו של הרבי. בין השאר הקריא לו הרב חדקוב בטלפון את המכתב – נושא תאריך ט"ו תמוז – שכתב הרבי לקראת ימי בין המצרים.

אחר-כך שאל הרב חדקוב האם נמצא בסביבתו אחד מהשלוחים שעלו לארץ-הקודש באותה שנה. הרב וולף השיב בשלילה ונתבקש למסור לאחד השלוחים שיתקשר אליו. הת' שלום דוכמן התקשר להרב חדקוב. בשיחה נשאל אם הוא נוטל חלק במבצעים. כשהשיב בחיוב גילה לו הרב חדקוב כי הרבי שיגר מכתב לרב מאיר יהודה גץ – רב הכותל המערבי, אולם מכיוון שהמכתב צריך להימסר לתעודתו עוד לפני בין המצרים – הוא יימסר בלשונו בטלפון, ועל השלוחים לדאוג שהוא יגיע בזמן – קרי עוד לפני תחילת הצום.

הת' יוסף יצחק גורביץ, שלום דובער לבקובסקי ואברהם ברוך פבזנר פגשו את הרב גץ בשעה 1:00 בלילה ומסרו לו את תוכן המכתב.