התלמיד יצא לדרכו נחוש ונמרץ למלא את השליחות שהוטלה עליו. לא בכל יום מטיל הבעל-שם-טוב שליחות אחראית כל-כך על אחד מהחבריא.
"עליך לנסוע לבסרביה הרחוקה, הידועה בכרמי היין המהוללים שלה, ולהביא משם יין טוב שנוכל לקדש עליו בשבת ובחג", ציווה הבעש"ט, והוסיף: "שים ליבך להשגיח על היין בשמירה מעולה מרגע הייצור, ולשומרו בכשרות מהודרת בכל הדרך עד שובך לכאן".
זה היה בעונת הקיץ. התלמיד הגיע לעיר טלינשט שבבסרביה, לאחר הדרך הארוכה והמייגעת, ומיד פנה לבצע את השליחות שהוטלה עליו. חודשיים תמימים התרוצץ במקום כדי לפקח על ייצור היין, מבציר הענבים, דריכתם וסחיטתם בגת, ועד מזיגת היין לתוך החביות. כל אותה עת השגיח בקפדנות מרבית, ולא הסיח דעתו אף לרגע, כדי שהיין יהיה כשר למהדרין מן המהדרין.
החודשים נקפו, החורף התקרב, אך התלמיד נאלץ להמתין עד שתסתיים תסיסת היין. רק אז יוכל למלא ביין המהודר את החבית הקטנה שהכין מראש ולצאת לדרכו.
בעיצומו של החורף עלה סוף-סוף בשנית על עגלה רתומה לסוסים ופניו אל מז'יבוז', עירו של הבעש"ט, ובעגלה היין השמור. שמחה מילאה את ליבו. הנה, בקרוב יעמוד לפני רבו ובפה מלא יוכל לומר: "רבי, מילאתי את השליחות כהלכה".
אך מזג-האוויר לא הניח לו להשתעשע במחשבות כאלה. מטר עז ניתך ארצה ורוחות זועפות טלטלו את העגלה. האדמה נעשתה בוצית ולא היה אפשר להמשיך בנסיעה הרגילה.
כדי להקל מעל מעגלה נאלץ התלמיד לרדת מהעגלה ולבוסס בבוץ לצידה, מתלכלך כולו בבוץ וברפש. אך עם זה לא גרע את עיניו אף לרגע אחד מחבית היין. "לא אכפת לי לסבול ולהתלכלך, ובלבד שהיין הטוב והמהודר בכשרותו יגיע בשלמותו למורי ורבי", אמר בליבו.
בינתיים התבהרו השמים, שוב עלה התלמיד על העגלה להמשך דרכו. ימים רבים של עמל ויגיעה, קשים מנשוא, הגיעו לקיצם. המסע הסתיים, הנה הוא כבר רואה את בתיה של העיר מז'יבוז'.
בהגיעו לעיר לא התעכב ובזריזות פנה לביתו של הבעש"ט, כדי לבשרו על הצלחת השליחות ולהביא לפניו את היין שהצדיק חפץ בו כל-כך.
כאשר עצרה העגלה, ועליה חבית היין, ליד ביתו של הבעש"ט, אירע דבר מפתיע: קצין משומרי העיר, שהוטל עליו להשגיח לבל יכניסו למדינה משקאות חריפים מתוצרת חוץ, עבר במקום. לרגע נפל מבטו על היהודי וחשד התעורר בליבו.
הקצין קרא לעבר היהודי: "עצור! ודאי אתה מחביא בעגלתך משקאות חריפים אסורים... ברגע זה העגלה מוחרמת לטובת המושל".
חרדה גדולה נפלה על התלמיד. הוא החל להתחנן לפני הקצין, מנסה להסבירו שלא מדובר במשקה חריף כלל וכלל, אלא ביין בסרבי טהור. אולם הקצין אטם את אוזניו ולא הסכים להאמין לדבריו. הוא החליט לבדוק את תכולת החבית בעצמו.
חיש-מהר קפץ מסוסו, שלף פגיון מנדנו וניגש לחבית היין אשר בעגלה. הוא פתח את פתח החבית והחדיר לתוכה את הפגיון. קשקש בה מעט, ואף טעם בעצמו מהיין. כאשר נוכח שאכן אין זה משקה חריף וחשדו לא היה מוצדק, פנה לדרכו והסתלק ללא אומר.
התלמיד נותר המום. לשונו כאילו ניתקה ממנו. הוא לא ידע את נפשו מרוב צער ועוגמת-נפש. היין שהגוי טעם ממנו נאסר עכשיו לשתייה. כל היגיעה העצומה וההידורים המיוחדים ירדו עכשיו לטמיון.
במר-נפשו פנה לבית הבעש"ט, ומיד כשנכנס פרץ בבכי מר: "רבי, למה?!... מאמין אני כי צדיק ה' בכל דרכיו, אבל למה מגיע לי עונש כבד כל-כך?... הלוא כל החודשים הללו מסרתי את נפשי לקיים את השליחות שהוטלה עליי, והנה עתה, ברגע האחרון לפני סיום שליחותי, קרה לי המאורע הקשה הזה, וכל טרחתי הייתה לשווא".
הביט הבעש"ט ברוֹך בתלמידו העומד לפניו. עיניו הטובות בחנוהו באהבה רבה. ממבטו נשקף היטב רצונו להגביה את תלמידיו לפסגה רוחנית אחרת, אשר מעבר למחשבות של מקום וזמן. חפץ הוא ללמדו דרך חדשה בעבודת ה', המפיקה הוראה מכל מאורע המתרחש בחיי האדם.
ואז פנה אל התלמיד ואמר:
"רוצה אני להזכיר לך את דברי חנני הרואה אל המלך אסא, כאשר לקח לו לעזר את חיל ארם להושיעו מידי בַּעְשָׁא מלך ישראל (דברי-הימים-ב טז,ז) : 'בהישענך על מלך ארם ולא נשענת על ה' אלוקיך, על-כן נמלט חיל מלך ארם מידך... כי ה' עיניו משוטטות בכל הארץ, להתחזק עם לבבם שלם אליו'...
"אכן קיימת את כל אשר ציוויתיך. את שליחותך מילאת בנאמנות ראויה לשבח, ושמרת על היין בחירוף-נפש. אך האם לא שכחת את השמירה העיקרית? שמא סמכת על עצמך ונשענת על כוחך וכישרונותיך, ולא שפכת את ליבך בתפילה לה' שיהיה בעזרך, להצליח את דרכיך שיישמר היין כראוי?
"כאשר שכחת את שמירתו של הקב"ה, נתקיים בך הכתוב 'אם ה' לא ישמור עיר – שווא שקד שומר'". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
