המלחמה האמריקנית בעיראק או הטייסים הסרבנים שעלו לכותרות יכלו במידת-מה לספק עילה מאולצת להבאת הסיפור שלהלן. אך כשמדובר בסיפור אישי מרתק ויוצא דופן - אין צורך בעילה. גדליה בקר הוא בהחלט סיפור כזה.

בביתו, שברחוב המלאך, ברובע היהודי, בעיר העתיקה, יושב גדליה על כורסה ומספר, בשקט ובנימה אגבית כמעט, את סיפורו האישי. ברגע אחד קורא גדליה את מבטי ההשתאות על פני השומעים, ואז הוא פורש על השולחן סדרת תצלומים ומסמכים, המאששים את דבריו.

טייס מצטיין

הוא נולד במסצ'וסטס לפני חמישים ושש שנים לאב שעסק בטקסטיל ולאם עקרת-בית. "ידיעותיי ביהדות היו אפסיות", הוא אומר בחצי חיוך וממהר לתקן, "בעצם, פחות מאפס. אפילו לא ידעתי שיש ליהודים דת משלהם". בהיותו בן עשרים התגייס לחיל-האוויר האמריקני ועבר בהצלחה הכשרה של טייס-קרב. כשהתבקש לצאת לחזית בווייטנאם, לא היסס ויצא לשם חדור אידאל ותחושת שליחות.

גדליה, באותם ימים מייקל בייקר, הצטיין בתפקידו ונשלח לביצוע משימות שהוגדרו סודיות ביותר. "הייתי טס מאות שעות בחודש, אף-על-פי שהפקודות הרגילות התירו לטוס לכל היותר שמונים שעות חודשיות. לפעמים טסנו עד שמונה שעות ביום. קיבלנו רשימת מטרות ויצאנו להפציצן".

המידע האסור

הכול התנהל כמצופה עד ליום שבו נחשף למידע שאותו אסור היה לו לדעת. "יום אחד נשלחנו למשימה בנמל ליד סייגון. פתאום הבחנתי באנייה אמריקנית עמוסת נשק, שאת פניה קיבלו קצינים וייטנמים. שפשפתי את עיניי בחוסר אמון למראה משאיות וייטנמיות שהעמיסו את הנשק ונסעו לדרכן".

לאחר חקירה עקשנית הבין שעלה על קצהו של קרחון. הוא אסף נתונים, הצליב מידע וחיבר פרט לפרט. המסקנה הממה אותו: גורמים בצבא האמריקני ובתעשיות הנשק בארה"ב עסקו במכירת נשק לוייטנמים, בעוד אמריקה נלחמת נגדם. כשהחל לדבר על הגילוי שחשף - נרדף ואויים. לבסוף נשבר ונטש את הצבא.

משבר האמון שחווה גרם לו זעזוע עמוק, והוא החל לחפש משמעות לחיים. "לא הייתה דת או כת ששמעתי עליה ולא הלכתי לבדוק אותה. אל היהדות הגעתי רק בסוף הדרך", הוא מספר. רב שפגש הציע לו לנסוע לחצר הרבי מליובאוויטש.

הביקור ששינה את החיים

"הביקור במרכז חב"ד שינה את חיי", עולה הניצוץ בעיניו. "באתי לשם בערב שבו ערך הרבי התוועדות. עמדתי ליד אחד הקירות והתבוננתי. האולם היה מלא עד אפס מקום. הרבי דיבר כשלושת רבעי שעה, ואז הפסיק והכול פתחו בשירה. השירה נפסקה והרבי חזר לדבר. כך כמה וכמה פעמים. הניגונים חדרו לליבי. הרבי דיבר יידיש, ולכן לא יכולתי להבינו, אבל חשתי שיש כאן דבר רציני ואמיתי. ההתוועדות נמשכה עד לפנות בוקר".

לאחר עוד כמה גלגולים, שבתוכם הייתה גם שנת התנדבות בקיבוץ שעלבים, עלה גדליה סופית (בשנת תשל"ה) ארצה. הוא הקים משפחה והתיישב בירושלים. יש לו תשעה ילדים וכמה נכדים. את רוב זמנו הוא מבלה כיום בלימוד תורה. "לפחות מילדיי ומנכדיי נחסכה דרך החתחתים שנאלצתי אני לעבור כדי להגיע אל האמת", הוא אומר.