חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:13 זריחה: 6:12 כ"ג באב התשע"ט, 24/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1089 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת ויצא, ו' בכסלו ה'תשס"ח (16/11/07)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1089 - כל המדורים ברצף
ראש בשמים ורגליים על הקרקע
יש חדש
שלוש עליות בהליכה לחרן
ניסיונות
אחריות ליהודי
חוב שנפרע
גאולה בכוח הרוח
שתיים נגד אחת
"ללא חשש" עם הרבה חשש
פרי הגינה בשמיטה

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 1089, ערב שבת-קודש פרשת ויצא, ו' בכסלו תשס"ח (16.11.2007)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

ראש בשמים ורגליים על הקרקע

האמת חובקת את כל תחומי החיים, הרוחניים והגשמיים גם יחד. זה האיזון הנכון בין הראש שנמצא ב'שמים' לבין הרגליים הנטועות ב'ארץ'

אחד המאפיינים המובהקים של תנועת החסידות, מראשית התפתחותה, הוא כלשון הפסוק שבפרשתנו – "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". מצד אחד, עומק עצום וחתירה לרמות רוחניות עליונות ביותר; ומצד שני, התייחסות לחיים היום-יומיים הפשוטים ביותר וטיפול בבעיות הקיומיות והארציות של כל יהודי פרטי ושל עם-ישראל בכלל.

בשבוע הבא יחול יום הולדתו ויום הסתלקותו של הנשיא השני של חסידות חב"ד, רבי דובער, 'אדמו"ר האמצעי', בנו של בעל ה'תניא'. הוא נולד ונסתלק באותו יום, בט' בכסלו. יום אחר-כך חל עוד תאריך חשוב בחייו – חג-הגאולה י' בכסלו, היום שבו נשתחרר מן הכלא לאחר הלשנה שטפלו עליו (ואגב, הוא שקבע את משכנו בעיירה ליובאוויטש, והיה הראשון שנקרא 'אדמו"ר מליובאוויטש').

גם אצלו באה לידי ביטוי הפעילות בשני הכיוונים הללו. מצד אחד, הוא הרים לאין-שיעור את ההתעמקות בתורת החסידות. שאיפתו בחייו הייתה, שכאשר שני חסידים נפגשים, ישוחחו ביניהם בעניין 'ייחודא עילאה וייחודא תתאה' (מושגי-יסוד בתורת החסידות, העוסקים במידת התבטלותו של העולם למקורו האלוקי). ומצד שני, הוא ניהל מערכת של איסוף כספים להחזקת היישוב היהודי בארץ-ישראל, ופעל להפניית יהודים לכפרים, כדי שיעסקו בעבודת האדמה או בבתי-חרושת, ולא יבנו את פרנסתם על מסחר ועסקי-רוח למיניהם.

אמת שלמה

קו-פעולה זה מבטא את האמת השלמה, המחברת את כל הקצוות. שיטה שמצטמצמת רק לענייני רוח או לדברים ארציים בלבד, אינה יכולה להיות אמת שלמה. האמת חובקת את כל תחומי החיים, הרוחניים והגשמיים גם יחד. היא מדריכה את האדם בתחומים העדינים והרגישים ביותר בחיי הנפש, ובה-בשעה היא מעניקה השראה וכיווני-דרך לפעילות ארצית, גשמית ויום-יומית.

דרך זו הומחשה במיוחד אצל הרבי מליובאוויטש. מצד אחד, ענקיות-רוח מדהימה, חידושים מפליאים בכל חלקי התורה, דברי הגות מעמיקים ביותר, גילויים עדינים ומופשטים ביותר בסוגיות הסבוכות של תורת החסידות. ובה-בעת התייחסות לפרטי-הפרטים של הבעיות הקטנות והפשוטות של יהודי או של ציבור יהודי: דאגה לפרנסה, לרפואה, לחינוך הילדים, לשידוך הגון, לבעיות של דכדוך-הנפש וכדומה.

אנשי רוח והגות נוטים, מטבעם, להתלהב מעניינים גדולים וחובקי-עולם, ואילו פרטים קטנים של חיי יום-יום נתפסים בעיניהם כמטרד מעיק. היכולת לשלב את השניים ולתת את מלוא תשומת הלב גם לבעיות ארציות קטנות – היא המאפיין של גדולה אמיתית.

השילוב הגואל

שיטת החסידות מלמדת שאין סתירה בין השניים, והם אף משלימים זה את זה. זה האיזון הנכון בין הראש שנמצא ב'שמים' לבין הרגליים הנטועות ב'ארץ'. כך משיגים גם את ה'שמים' וגם את ה'ארץ'.

רק מי שמבין את העיקרון הזה יכול לקלוט את ריבוי הפנים של חסידות חב"ד במרוצת הדורות. היו תקופות שהדגש היה על דרגות עליונות של רוחניות – תפילה באריכות, התבוננות ממושכת בחסידות, דבקות באלוקות. והיו תקופות שאדמו"רי חב"ד שמו את הדגש על פעילות מעשית, ארצית מאוד, כדי לעזור ליהודים בגשמיות וברוחניות. תמיד היו שני התחומים שזורים זה בזה, אם כי ההדגשים השתנו לפי הצרכים, שכן שניהם מהווים חטיבה אחת.

החסידות היא הכנה לגאולה, ואכן, שילוב זה מאפיין גם את משיח-צדקנו, שעליו נאמר שיהיה 'מלך' ו'רב'. מצד אחד, יהיה מלך וידאג לצרכים הקיומיים של עם-ישראל ושל האנושות בכללה; ומצד שני יהיה רב, ויגלה 'תורה חדשה', בעומק ובהיקף שטרם נתגלו כמותם. שכן אז, בזמן הגאולה, תתגלה שלמותו של ה'סולם' ה"מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה".

 יש חדש

יום סגולה

יום שלישי הקרוב, י' בכסלו, הוא יום-גאולתו של כ"ק אדמו"ר ה'אמצעי' מליובאוויטש (רבי דובער, בנו של בעל התניא), שבו שוחרר ממאסרו, בשנת תקפ"ז. הוא נסתלק שנה אחר-כך, בט' בכסלו תקפ"ח, ביום הולדתו החמישים וחמישה, ונטמן בעיירה נייז'ין. חסידי חב"ד נוהגים להתוועד התוועדויות-רֵעים בימים האלה, שבהם מתחילה ההכנה לחג-הגאולה י"ט בכסלו.

נסיעה לאוהלים

מתארגנת נסיעה קבוצתית לקראת יום ההילולא של בעל התניא, בכ"ד בטבת, לציונו בהאדיטש שבאוקראינה. המסלול יכלול גם שבת במז'יבוז', סמוך לציון הבעש"ט, וביקור בציוני המגיד ממזריטש, רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב ואדמו"ר ה'אמצעי'. טל' 050-4101083.

סמינריון לצעירות

מכללת אור חיה לנשים מארגנת סמינריון לצעירות בירושלים, בימים י"ב-י"ד בכסלו, בכותרת "לגלות את פנימיות התורה באווירה חסידית". במוצאי השבת תהיה התוועדות מלווה-מלכה, שבה ישולבו ניגוני נשמה וסיפורים חסידיים עם הרב יאיר כלב. טל' 052-5224770 (רעות) ו-052-4883440 (ברוריה).

הפקות חדשות

גרינטק שיווק העבירו לשולחן המערכת את ההפקות: אוצר המשלים, מאת ניצוצות של קדושה, שבו מוגשים משלים של חז"ל בלבוש עכשווי. שמיטה בסכנה, מאת אספקלריא, סרט עלילתי שממחיש את אתגרי שנת השמיטה בעבור חקלאי. להשיג ביודאיקה, טל' 1-700-704-120.

 שלחן שבת

שלוש עליות בהליכה לחרן

על יציאתו של יעקב אבינו מבאר-שבע והליכתו לחרן אומר ה'אור החיים', שזה רמז לכללות ירידת הנשמה למטה, שהיא ירידה לצורך עלייה. כשם שבעבור יעקב הייתה ההליכה לחרן ירידה גדולה, אך דווקא מהירידה הזאת הקים את בית-ישראל והגיע לעלייה גדולה ביותר, כך ירידת הנשמה למטה מטרתה להשיג עלייה לדרגה גבוהה לאין-ערוך מזו שבה עמדה הנשמה קודם ירידתה.

העלייה של יעקב אבינו באה לידי ביטוי בשלושה תחומים: א) הימצאותו בחרן ובבית לבן, בלי שיושפע מהם, הביאה אותו לדרגת "שלם מן החטא". ב) דווקא בחרן נשא את נשותיו והקים את בית-ישראל, ובאופן ש"מיטתו שלמה". ג) על-ידי העבודה עם צאנו של לבן, בירר והעלה את ניצוצות הקדושה שהיו טמונים שם, עד ש"ויפרוץ האיש מאוד מאוד".

עליות של יהודי

"מעשה אבות סימן לבנים", ועל-כן קיימים שלושת העניינים האלה גם בעבודתו של כל יהודי:

א) ירידת הנשמה למטה היא בבחינת הליכה ל'חרן', וכאשר היהודי עומד בניסיונות ובפיתויים של העולם, מגיעה הנשמה לשלמות עליונה ביותר. ב) בהיותו בעולם הזה הגשמי מקיים היהודי את הציווי "פרו ורבו", וקיום התורה והמצוות בכלל. ג) על-ידי שהוא עובד את קונו באמצעות הדברים הגשמיים, הוא עושה את העולם הזה הגשמי "דירה לו יתברך".

יתרון העלייה

העלייה הנוצרת על-ידי העניין השלישי, העבודה באמצעות הדברים הגשמיים, יש בה יתרון על-אף העלייה שנעשית בנשמה על-ידי קיום המצוות והעמידה בניסיונות העולם. כאשר יהודי מקיים מצווה, המצווה נעשית למעשה על-ידי הנפש האלוקית, ואילו יצרו הרע של היהודי אינו משולב בקיומה, ולכל היותר הוא אינו מפריע.

גם כשיהודי עומד בניסיונות ונדרש להילחם עם יצרו הרע, הרי לאחר שהוא מכניע את היצר ("תשש יצרו") מתגלה הרצון האמיתי של הנפש האלוקית, ש"רוצה הוא לעשות כל המצוות". נמצא אפוא שהנפש האלוקית לבדה היא המעורבת בקיום רצון ה', ואילו ליצר הרע אין לזה כל שייכות.

הנפש הבהמית משתתפת

אולם כשיהודי עובד את הקב"ה באכילתו ובשתייתו ובשאר דברי הרשות, בבחינת "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו" – כאן גם הנפש הבהמית משולבת בעבודת ה'. הלוא הרצון לאכול ולשתות ולעשות את כל שאר ענייני העולם הזה הוא דבר טבעי שקיים בנפש הבהמית, וכאשר רותמים את התאווה הזאת לעבודת ה', מתחולל כאן מהפך בנפש הבהמית, שגם היא, מצידה, מתמסרת לעבודת ה'.

דווקא העבודה הזאת מביאה לידי ביטוי את עוצמת הקשר של יהודי עם הקב"ה. הוא קשור עם הקב"ה לא רק בכך שהוא מתגבר על פיתויי הגוף והנפש הבהמית, אלא שגם הדברים שבהם הנפש הבהמית 'חיה' ומתרגשת נעשים חלק מעבודת ה'.

(לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 244)

 מן המעיין

ניסיונות

תפילה לעמידה בניסיון

"ויפגע במקום" (בראשית כח,יא). "ויפגע – רבותינו פירשו לשון תפילה" (רש"י). הניסיונות הנקרים בדרכו של האדם כאשר הוא יוצא לעסוק בענייני העולם, קשים מהניסיונות העומדים לפניו בהיותו בארבע אמות של תורה. לכן טרם יציאתו מעולמה של תורה וכניסתו לענייני העולם, עליו להתפלל לה' שיעזרהו, שיוכל לעמוד בניסיונות האלה.

(לקוטי שיחות)

מנסה את הצדיקים

אמר רבי יונתן: הפשתני הזה, כשפשתנו לוקה, אינו מקיש עליו ביותר, מפני שהיא פוקעת; וכשפשתנו יפה, הוא מקיש עליו ביותר, לפי שהיא משתבחת והולכת. כך גם הקב"ה אינו מנסה את הרשעים, לפי שאין יכולין לעמוד, אלא הוא מנסה את הצדיקים, שנאמר "ה' צדיק יבחן".

(בראשית רבה)

לטובת האדם

על מעלת הניסיון בכלל יש לומר, שהוא ניתן לאדם לטובתו ולזכותו. כאשר הקב"ה חפץ להצדיק את הצדיק ולגלות את עצם פנימיות נקודת נפשו, הוא מעמידו בניסיון, כי בעקבות העמידה בניסיון מתגלה פנימיותו. 

(ספר המאמרים תש)

ניתן הכוח להתגבר

אברהם אבינו פתח את צינור מסירות-הנפש לכל יהודי. גם כיום, בגלות האחרונה שבה אנו שרויים, גלות שבה ריבוי ההעלמות וההסתרים וכן ריבוי הניסיונות הם הרבה יותר מבגלויות הקודמות – צריכים לדעת שעצם העובדה שהקב"ה העמיד אותנו בניסיונות האלה, הרי זו הוראה שניתן לנו הכוח והעוז להתגבר על כל הניסיונות והמכשולים.

(ספר המאמרים תשיא)

חמישה סוגים

חמישה סוגי ניסיונות נזכרו בתורה: ניסיון של מסירות-נפש, ניסיון של קבלת ייסורים באהבה, ניסיון של קירוב, לראות אם יתחזק אדם בעבודתו לאחר שקיבל שפע טוב, ניסיון של שבירת התאווה, וניסיון של אמונה.

(דרך מצוותיך)

בירורים וניסיונות

יש הבדל גדול בין עבודת הבירורים לעבודת הניסיונות. בעבודת הבירורים מפתח האדם את כוחותיו, שכלו ומידותיו, ואילו בעבודת הניסיונות הוא נדרש לבטל את שכלו ואת מידותיו, ולא להתחשב בהם.

(לקוטי שיחות)

המחיר כדאי

ניסיון הוא דבר קשה מאוד, והוא גובה מחיר אפילו בכוחות גשמיים. אבל ב'סוף דבר' שלו הוא טוב ומוצלח ביותר, ועוגמת-הנפש אינה נחשבת כלל לעומת עונג ההצלחה.

(הרבי הרש"ב מליובאוויטש)

נברא להעלים

לא הרי עבודת הניסיונות כעבודה הנצרכת לשם בירור דבר גשמי. בירור הדבר הגשמי נעשה על-ידי ההתעסקות באותו דבר. ואילו בניסיון נעשה הבירור על-ידי התעסקות האדם עם עצמו, לפי שבאמת אין הניסיון מציאות אמיתית, אלא הוא נברא להעלים ולמנוע, וזו כל מציאותו.

(ספר המאמרים קונטרסים)

 אמרת השבוע

אחריות ליהודי

כשהיה רבי דובער, המכונה 'אדמו"ר האמצעי', בן שש-עשרה, הטיל עליו אביו, רבי שניאור זלמן מלאדי, להדריך את האברכים הצעירים. באחת ההתוועדויות עם מחונכיו דיבר בהתרגשות רבה על נחיצותה של העבודה שבלב ותפילה במתינות. דבריו הנרגשים עוררו מאוד את השומעים.

אולם ההתרגשות הגדולה השפיעה לרעה על בריאותו, ורבי דובער נפל למשכב. אחד מזקני החסידים בא לבקרו ושאלו למה לא שמר על עצמו ולא נמנע מלדבר בסערת-נפש כזאת.

השיב רבי דובער: "כשהטיל עליי אבי את הדרכת האברכים אמר לי – 'על יהודי צריך להביט כפי שהוא עומד במחשבה הקדומה של אדם קדמון' (דרגה אלוקית עליונה ביותר). איך יכולתי אפוא לכלוא את רגשות ליבי!".

 מעשה שהיה

חוב שנפרע

"דבר מוזר קרה לי היום", אמר הגביר לאשתו, בשובו הביתה לאחר יום עסקים מתיש. הוא סיפר לה על עני שהגיע לפתח בית-העסק הגדול שלו, ואשר לא הסכים לקבל נדבה אף מאחד מהמשרתים העובדים במקום. הוא תבע להיפגש עם הגביר, באומרו שיש לו מכתב בעבורו.

כאשר נכנס אליו האיש, מסר לו מכתב מאת הצדיק רבי חיים מצאנז, ובו בקשה לעזור לו בנדוניה של שלוש-מאות רובלים לחתונת בתו. האורח העני הוסיף לספר, כי כאשר בא לפני רבי חיים, לבקשו לעזור לו בדבר הנדוניה, אמר לו הצדיק, כי יכתוב מכתב לעשיר אחד הגר בעיר פסט, והוא ייתן לו את מלוא הסכום.

בהגיעו לעיר פסט לא ידע כיצד לאתרו, מכיוון שהצדיק כתב רק את שמו הראשון של העשיר. מתוך ביטחון בדברי הצדיק עבר מבית-כנסת אחד למשנהו, עד ששמש אחד מבתי-הכנסת הציע למסור לידו חמישה רובלים, ובתמורה יהיה מוכן ללוותו ולהראות לו את האיש שהוא מבקש.

"מובן שמיד הוצאתי מכיסי נדבה הגונה של חמישים רובל", המשיך העשיר לספר לאשתו, "אך העני לא רצה לקבלם. הוא טען כי מאמין הוא בצדיק מצאנז וסומך על דבריו שאתן לו את מלוא הסכום.

"מה תאמרי על כך? האין זה מוגזם מצד הצדיק לבקש מאיתנו נדבה גדולה כל-כך?", סיכם העשיר בטון רוגז מעט.

הרהרה האישה מעט, ולפתע הבזיק במוחה זיכרון ממה שאירע לפני שנים. היא פנתה לבעלה ואמרה: "צדק האיש, הסכום המדוייק שאמר לו הצדיק אכן מגיע לו". העשיר הביט באשתו בארשת מופתעת, אך במהרה נזכר בפרטי המעשה שהיה.

זה קרה לפני שנים. יום אחד נערכו בעיר פסט לקראת חתונת בתו של אחד מנכבדי הציבור. בסידור הקידושין כובד הרב המקומי. אולם לרגל ביקורו של הצדיק מצאנז בעיר באותה שעה, כיבד הרב את הצדיק להיות מסדר הקידושין תחתיו.

כמנהג אנשי המקום, שהיו רגילים לדייק בזמנים, מסרו לצדיק את השעה שנקבעה לחתונה, והוא הודיע כי יבוא בזמן שנקצב.

ההכנות נשלמו, הכול מתרגשים ומצפים לבוא הצדיק, אך בבוא הזמן עדיין לא בא הרבי. פנה אבי הכלה לקרוא לצדיק, ומצאו עסוק בלימוד הלכה מסויימת בעיון רב. כל האורחים והמחותנים נאלצו להמתין כשעתיים, עד שסיים הצדיק את לימודו.

בשלב זה אירע דבר בלתי-צפוי לגמרי. במקום לגשת מיד לסידור הקידושין, פנה הצדיק לאבי הכלה ושאלו אם יש לו בנים. "לא, אין לי אלא בנות", השיב האב מיד. שוב שאלו רבי חיים: "האם היו לך בנים בעבר?". נבוך ענה האיש: "כן, בן קטן היה לנו, אך למרבה הצער אירע אסון: בעומדנו יום אחד על שפת הים, באו המים ושטפוהו".

הקהל שבא לחתונה הצטופף סביבם והאזין בפליאה למשמע השיחה המוזרה. הצדיק הוסיף לשאול את אבי הכלה: "האם זכור לכם סימן כלשהו בגופו של בנכם?". האב השיב: "כן, שומה חומה הייתה לו בגבו".

ואז קרא הצדיק, לתדהמת אבי הכלה ולתדהמת כל הנאספים: "הלוא חתן זה בנך הוא, ואיך תשיאו אח ואחות?!"...

בדקו ומצאו שאכן כך, וכל העיר הייתה כמרקחה. סיפור החתונה שהתבטלה הִכה הדים, ומכל העיירות הסמוכות לעיר פסט התקבצו רבים לשחר את פני הצדיק, עם מכתבי 'פדיון-נפש' ובקשות לברכה וישועה.

בין הבאים היו גם הם עצמם, הגביר העשיר ואשתו. בנם היה אז ילד רך, שחלה במחלה קשה, וכל הרופאים נואשו ממנו. בשומעם את הסיפור על הצדיק מצאנז, באו גם הם לחלות את פניו ולבקש את ברכתו לעורר על בנם רחמי שמים.

הם מסרו לצדיק מכתב 'פדיון-נפש', וצירפו לכך תרומה נכבדה של שלוש-מאות רובל כסף. הצדיק קיבל מידם את המכתב ובירכם בברכות מאליפות, ונטע בהם ביטחון ותקווה לרפואתו הקרובה של הילד, אולם את התרומה סירב לקבל.

עברו כמה ימים, ובאופן פלאי נרפא הילד ממחלתו עד ששב לאיתנו לגמרי. ההורים היו נרגשים מאוד. לא היה בליבם ספק כי אכן ברכת הצדיק ותפילתו הן שהצילו את חיי בנם. מאז עברו שנים רבות, ובנם כבר היה אב למשפחה משלו.

"הלוא תזכור את התקופה הקשה שעברה עלינו באותו זמן", סיכמה האישה את דבריה אל בעלה, "את כל מאודנו היינו מוכנים לתת בשביל רפואת בננו. כסף רב חולק בין הרופאים, שלא יכלו להיות לנו לעזר, עד אשר הגענו אל הצדיק מצאנז, שרק בכוח קדושתו ותפילתו הבריא בננו.

"אז לא היססנו לרגע לתת שלוש-מאות רובלים לצדיק, למען רפואת בננו", המשיכה ואמרה. "בחפץ-לב נתַנו זאת, ואולם הצדיק לא קיבל את הכסף מידינו.

"עתה, כאשר זכינו ובננו בריא ושלם ואנו רווים ממנו וממשפחתו רוב נחת, פונה אלינו הצדיק בבקשה לסייע לאורח העני. זה בדיוק אותו הסכום שרצינו אז לתת לו. אין הוא מבקש מתנת חינם, אלא השבת חוב שלא נפרע כל אותןם שנים. בצדק תובע אותו הצדיק, כדי שנוכל להשיב לו ולוּ במעט על החסד שעשה עמנו".

למחרת יצא האורח העני לדרכו ובכיסו שלוש-מאות רובל כסף, בדיוק כפי שהבטיח לו רבי חיים מצאנז.

 לומדים גאולה

גאולה בכוח הרוח

המלך המשיח ישלוט בעולם וינהיגו לא בכוח הזרוע, אלא באמצעות הכוחות האלוקיים הכבירים שיינתנו לו. הרמב"ם אמנם אינו דורש מהמלך המשיח לגלות כוחות על-טבעיים ולחולל ניסים, אלא רק להיות "מלך מבית-דוד", שמחזיר את עם-ישראל לדרך התורה ונלחם את מלחמות ה'; אולם כוונתו של הרמב"ם לומר, שאין המשיח נבחן בזה, ושהיכולת העל-טבעית אינה בכלל הסימנים שעל-פיהם עם-ישראל יֵדע שיש להתייחס אליו כאל "בחזקת משיח". על-פי המתואר בנביאים ובדברי חז"ל, ברור שבשלב מסויים יתגלו אצל המשיח כוחות אלוקיים כבירים ועל-טבעיים.

המשיח ישלוט על עם-ישראל ועל העולם כולו ברוח ה' אשר בקרבו, כפי שנאמר (ישעיה יא,ב): "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'". הרוחניות העצומה הזאת, שתקרן ממנו, תמשוך אחריה את עם-ישראל ואת האנושות כולה.

ברוח שפתיו

אולם מסתבר, שהרוחניות עצמה לא יהיה בה דיי. יהיו רשעים שיתמרדו גם כנגד המלך המשיח ולא יֵרתעו מרוח-ה' שתשרה עליו. על-כן לא יהיה מנוס מלהילחם בהם ולהענישם. אולם גם מלחמות אלה, שינהל המשיח נגד אויביו, לא יהיו מלחמות פיזיות. וכך נאמר (שם פסוק ד): "והִכה ארץ בשבט פיו, וברוח שפתיו ימית רשע". כלומר, המשיח יכה את הרשעים ואת המורדים בו באמצעות "שבט פיו" ועל-ידי "רוח שפתיו".

וכך מתאר זאת המדרש (שוחר-טוב) על הפסוק (תהילים כא,ג): "תאוות לבו נתת לו, וארשת שפתיו בל מנעת סלה", האמור על המלך המשיח. שואל המדרש: "מהו ארשת שפתיו? – רשות שבשפתיו. שהן אומרים לו: מדינה פלוני מרדה, והוא אומר: ילך גובאי (=ארבה) ויחבל אותה". ומסיים המדרש: "כשהוא גוזר – דבריו הן קיימין".

כך נאמר גם במדרש תהילים (סימן קי) על הפסוק (ישעיה טז,ה): "והוכן בחסד כיסא וישב עליו באמת". מסביר המדרש: "אמר הקב"ה, הוא יֵשב, ואני אעשה מלחמה, לכך 'וישב עליו באמת'... לקרות ולשנות בתורה שנקראת אמת". כלומר, המשיח יעסוק בתורה, ואילו את המלחמות ינהל הקב"ה.

תכונה כזאת, של ניהול מלחמה באמצעים רוחניים, אנו מוצאים כבר אצל חזקיהו מלך יהודה, שעליו אומרת הגמרא (סנהדרין צד,א): "ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג". כאשר עלה עליו מלך אשור, עם צבאו האדיר, התפלל חזקיהו אל ה', ובלילה בא מלאך ה' והִכה במחנה אשור, עד שבבוקר היו "כולם פגרים מתים" (כמסופר במלכים-ב יט). זה היה אפוא ניצחון כביר, במלחמה שהתנהלה ברוח ולא בחיל.

מתוך שלום

דבר זה מסביר גם-כן, מדוע המשיח צריך לבוא דווקא מזרעו של שלמה המלך, ולא דיי בכך שהוא מזרע דוד. מעלתו של שלמה הייתה בכך, ששלטונו לא בא מתוך מלחמות, אלא דווקא בשלום ומתוך מנוחה. כפי שאמר הקב"ה לדוד אביו (דברי-הימים א כב,ט): "הנה בן נולד לך, הוא יהיה איש מנוחה, והניחותי לו מכל אויביו מסביב, כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו". לכן דווקא שלמה הוא שבנה את בית-המקדש, הקשור עם שלום ומנוחה.

כזה יהיה גם המלך המשיח, שיבוא מזרע שלמה המלך – כל פעולותיו יהיו דווקא מתוך מנוחה ושלום, ואפילו את עמי-הרשע יכניע באמצעות רוח ה' אשר בו. ולכן אמרו חז"ל (ויקרא-רבה סוף פרשה ט): "כשמלך המשיח בא, אינו פותח אלא בשלום, שנאמר (ישעיה נב,ז): 'מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום'".

 פתגם חסידי

שתיים נגד אחת

"כשיהודי מדבר עם חברו בענייני עבודת ה', והם לומדים יחדיו – יש כאן שתי נפשות אלוקיות מול נפש בהמית אחת" (אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש)

 חיים יהודיים

"ללא חשש" עם הרבה חשש

אתם נכנסים לחנויות הלבשה, מציצים בתווית שעליה נכתב "ללא חשש שעטנז", וקונים בגד בלב שקט. קשה להאמין איזה סיכון כרוך בתווית הקטנה הזאת. הרב ישראל נוימן, רבו של מפעל 'בגיר', ממונה על בדיקת מהימנות התווית. לשם כך הוא מבקר במתפרות המפעל בעולם – בספרד, בארגנטינה, בביילרוס, ברומניה וגם במצרים ובירדן. תפקידו לוודא שלא נעשה שימוש בחומרים שעלולים ליצור בעיית שעטנז.

בכל פעם הוא שוהה שלושה ימים בין קווי הייצור של המפעל ובודק כל פרט קטן. בתחילה הפועלים לא ידעו מי הוא, "אבל לפי האנשים שליוו אותי היה ברור לכולם שהנהלת המפעל חפצה ביקרי, ולכן כולם יצאו מגדרם כדי שהביקור יסתיים בשלום", הוא אומר. בישיבות עם הנהלת המפעל מרתיחים בעבורו מים חמים בקומקום שהוא מביא מהבית. יודעים שהוא שומר כשרות ולמדו מה עליהם לעשות.

במדינות עוינות

הביקורים במצרים עולים לו בבריאות. במטה ללוחמה בטרור שליד משרד ראש-הממשלה לא ממש ממליצים לשוטט במדינה. "שאלתי רבנים אם לנסוע", הוא מספר על לבטיו. "תשובתם הייתה שאני מקיים מצווה חשובה, שליחות של ממש, ושלא אוותר. השהייה בין ערבים שונאי-ישראל היא ממש בבחינת 'אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים'".

לדבריו, המצרים מלאי משטמה נגד היהודים. "מרעילים את מוחותיהם עוד כשהם קטנים". הוא מספר על רגעי אימה שעברו עליו בבית-המלון שבו שהה באחד מביקוריו. "נכנסתי למלון, פקיד הקבלה קיבל אותי וביקש את דרכוני, כדי לדלות משם את פרטיי האישיים. המתנתי והמתנתי, אך דרכוני לא הוחזר לי. שאלתי את הפקיד בדבר הדרכון. במקום תשובה באה השאלה: 'לשם מה אתה צריך בחזרה את הדרכון, אתה רוצה לצאת החוצה?'.

"אל תצא בלי ליווי"

"האמת היא שהיו לי תכניות לבקר קצת בקהיר", מודה הרב נוימן. "רציתי לראות את בתי-הכנסת, לבקר במקום הגניזה המפורסם. רציתי גם להיפגש עם שרידי הקהילה היהודית המפוארת שהייתה במצרים. אמרתי לפקיד הקבלה שאולי ארצה לצאת. ואז הוא אמר לי, 'אל תצא מכאן בלי ליווי'. רק אחרי-כן נודע לי שפקיד הקבלה הזה אינו אלא איש ביטחון מצרי".

במסעותיו הוא לא משתעמם. כמי שמרבה בנסיעות, הוא נערך להן ולוקח איתו שיעורים מוקלטים על פרשת השבוע ושיעורים בדף היומי. "הלימוד עוזר לי לעבור לעולם אחר: עולם הבית, עולם בית-המדרש. זה גם שובר את המתח הביטחוני העצום שאני שרוי בו".

דפיקות בדלת

באותו ביקור בקהיר החסיר ליבו פעימה כאשר נשמעה דפיקה תקיפה בדלת. "קיבלתי הוראה שלא לפתוח לאיש בלא שיזדהה", הוא מספר. "הדפיקות גברו, והאיש לא הזדהה. לבסוף קמתי והצצתי מבעד העינית וראיתי את פקיד הקבלה, הוא איש הביטחון שלקח ממני את הדרכון. נשמתי לרווחה, ופתחתי את הדלת".

התברר שבעזרת עין אלקטרונית הבחין הפקיד שדלת החדר אמנם סגורה, אך אינה נעולה. "הוא הראה לי כיצד נועלים את הדלת והלך. באותו רגע רציתי יותר מכול שהסיוט הזה ייגמר, שרחובות קהיר יתחלפו ברחובות בני-ברק". למחרת, כאשר בא לנמל-התעופה, זיהה בין האנשים הרבים באולם הנוסעים את פקיד הקבלה מן המלון, שנשלח מן-הסתם לאבטח אותו. "ללא חשש" אמרנו?

הרב נוימן בקהיר. שלושה ימים בין קווי הייצור

 פינת ההלכה ומנהג

פרי הגינה בשמיטה

שאלה: המגדל ירקות ופירות בגינתו, כיצד ינהג השנה?

תשובה: הדברים שלהלן אמורים על ירקות שנבטו לפני שנת השמיטה, וכן פירות האילן שחנטו בשביעית (רובם יבשילו בקיץ הקרוב). ירקות שהחלו לנבוט אחרי ראש-השנה וגידולי-גרגירים שלא הגיעו לשליש גידולם עד ראש-השנה - אסורים באיסור ספיחין, ויש להניחם עד שיכלו מאליהם.

מצוות-עשה להפקיר את הגידולים הקדושים בקדושת שביעית, שנאמר (שמות כג): "והשביעית תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביוני עמך". לדעת ה'מבי"ט', התורה הפקירה את הפירות, אולם לדעת ה'בית-יוסף' מוטלת מצוות ההפקרה על הבעלים. אין הוא צריך להפקיר את הירקות והפירות במפורש, ודיי שאינו נועל את הגינה.

אסור למנוע כניסת יהודים לגינה, כדי ללקט פרי, אך מותר לבעלים לקבוע זמנים מיוחדים ללקיטת הפרי, כאשר הוא עצמו נוכח במקום, כדי למנוע נזק לצמחים (ולגינה כולה). במקרה כזה מחובתו להודיע לשכנים, או לקבוע שלט, בדבר הזמנים שאפשר ללקט.

מותר ללקוט בבת-אחת רק כמות קטנה, לצריכה ביתית לכמה ימים. עבר והביא יותר מכך - לא נאסרו הפירות, אך לא ישהם בביתו זמן רב.

רצוי לקטוף את הפירות בשינוי מהרגיל בכל שנה. אסור לקטוף פירות שביעית בעודם בוסר. הלוקט פירות שביעית מגינת חברו, רצוי שיודה על כך לבעלים, אף שהפירות הם הפקר.

למגדלים המקצועיים מוצע למסור את גידוליהם ל'אוצר בית-דין', המטפל בשדה לטובת הציבור, קובע מחירי-עלות וגובה אותם בחלוקת היבול לציבור על-ידי חנויות שמיטה וכדומה. על הבעלים להקדים מסירה זו ככל האפשר.

מקורות: ראה משפטי ארץ - שביעית פ"י. דיני שביעית השלם פי"ד, מדריך שמיטה לחקלאים - תשנ"ד פכ"ד, אנציקלופדיה תלמודית ערך 'אפקעתא דמלכא', ולקוטי-שיחות כרך יז, עמ' 286 ואילך, וש"נ.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)