שאלה: מדוע נזכר בנוסח 'ועל הניסים' ניצחון המלחמה בלבד ולא נס פך השמן?
תשובה: לכאורה יש אִזכור של הנרות בסיום התפילה: "והדליקו נרות בחצרות קודשך", אבל נראה שאין הכוונה בזה למנורת המקדש (שהייתה בהיכל, ולא בחצר), אלא לנרות של שמחה, כפי שבשמחת בית-השואבה היו מדליקים בחצרות המקדש מנורות של זהב, שהאירו את כל ירושלים.
מצד שני, כשמסופר במגילת-תענית ובתלמוד "מאי חנוכה", מוזכר הניצחון רק בדרך-אגב, ועיקר הדגש על נס פך השמן.
הסבירו הפוסקים, שפורים הוא יום משתה ושמחה גשמית, מכיוון שעיקר כוונתו של המן הייתה "להשמיד להרוג ולאבד" את הגוף היהודי, ואילו חנוכה, שעיקר המלחמה בו הייתה להצלת הנשמה ממזימת "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", הוא בעיקרו יום 'הלל והודיה', ועל המשתה והשמחה בו חלוקות הדעות.
מכיוון שכך, טימאו היוונים (טומאה היא דבר שלמעלה מבינת אנוש) את השמן (המייצג חכמה), ועיקר הניצחון התבטא בכך שמצאו פך שמן טהור, כאשר המנורה "עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל". לעומת האור הרוחני הנעלה מן הטבע שהאיר בחנוכה ומול הנרות המבטאים אור זה - אין הניצחון הצבאי תופס מקום כלל.
לעומת זה, כאשר רוצים "להודות ולהלל" על ניצחון המלחמה, נמנעים מלהזכיר את נס פך השמן. ולמעשה מחולקת ההודיה לשתיים: ההודיה על נס השמן היא על-ידי הדלקת נרות חנוכה, ואילו ההודיה על ניצחון המלחמה היא באמירת 'ועל הניסים'.
מי ששכח לומר 'ועל הניסים': אם נזכר קודם "ה'" של סיום הברכה, חוזר ומתחיל 'ועל הניסים' וממשיך כרגיל, ואם כבר אמר "ה'", אינו חוזר. בברכת המזון דינו שווה, אך שם אם נזכר אחר-כך, כשיגיע לפני "הרחמן הוא יזכנו", יאמר: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מתתיהו...".
מקורות: שבת כב,ב. לבוש, ב"ח וט"ז או"ח סי' עתר. שו"ע, רמ"א ונו"כ סי' תרפב. לקוטי שיחות חכ"ה עמ' 236, וש"נ. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
