מתנה והלוואה

בברכת המזון אנו מבקשים: "ונא אל תצריכנו... לא לידי מתנת בשר-ודם ולא לידי הלוואתם". "מתנת" היא לשון יחיד, ואילו "הלוואתם" לשון רבים. לפי שעל מתנה ונדבה אנו מבקשים שלא נזדקק חלילה אף ליחיד, אבל להלוואה נזקק לעיתים אף העשיר, לצורך עסקיו. כאן הבקשה היא, שאם נצטרך להלוואה, שנשיגנה מיד, ולא ניאלץ לכתת את רגלינו מזה לזה כדי להשיגה.

(שיחת חכמים)

מעט דבש, הרבה עוקץ

להיות נצרך בפרנסה לבשר-ודם, הרי זה כמו לבקש דבש מדבורה: עד שאתה מקבל ממנה את מעט הדבש, אתה חשוף לעקיצתה.

(רבי נפתלי מרופשיץ)

ברכת ה' היא העיקר

המאמץ הגדול ביותר לא יפיק רווח אפילו של סנט אחד יותר ממה שקבע הקב"ה. צריך לעשות כל שנחוץ לצורך הפרנסה, אך עשייה זו טפלה לעיקר, שהוא ברכת ה'. ברכה זו מרוויחים כאשר מתנהגים כפי שיהודי צריך להתנהג - תפילה בציבור, שמירת שבת בהידור, כשרות בהשגחה גדולה, וחינוך הבנים אצל מלמדים יראי-שמים.

(היום יום)

ההתחכמויות אינן מועילות

את השכל יש להכניס בידיעת התורה, ואין להתעמק יותר מדי בענייני פרנסה. לכן פעמים אנו רואים שמי שאינו בר-שכל, שאינו מכניס הרבה שכל בענייני פרנסה, מצליח; ואילו בעל-שכל, המשקיע את כל שכלו בענייני פרנסה, אינו מצליח.

(לקוטי תורה)

יותר מדי - מזיק

הברכה וההצלחה באות מלמעלה, ומה שמוטל עלינו הוא לעשות 'לבוש' ו'כלי' לברכה זו. מי שמרבה להתחכם בענייני פרנסה, למה הוא דומה, לאדם שתופר לעצמו לבוש ארוך מדי, שהבגד גורם לו למעוד וליפול.

(לקוטי תורה)

הצדקה מגדילה השפע

פרנסה היא כמו מעיין - ככל ששואבים ממנה יותר צדקה, כך הפרנסה מתרבה והולכת.

(רבי מרדכי מלכוביץ')

מרוב טרדות

סח רבי לוי יצחק מברדיצ'וב: מרוב שיהודים טרודים אחר הפרנסה ואחר הכלכלה, שוכחים הם לעיתים שיש לירא את ה'.

הפתרון לטרדות

"בשנת שש-מאות שנה לחיי נח... נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו" (בראשית ז,יא). שני סוגי טרדות מונעים את האדם מעבודת ה': "מעיינות תהום רבה" – טרדות הבאות מדברים גשמיים, דאגות הפרנסה וכיוצא בזה; "ארובות השמים" – טרדות הבאות מדברים רוחניים, כמו טרדות של עסקנות ציבורית וכיוצא בזה. העצה לשני סוגי טרדה אלה היא "בוא אל התיבה" - להיכנס אל תוך תיבות ואותיות התורה והתפילה.

(לקוטי שיחות)