נושאים נוספים
	התקשרות 704 - כל המדורים ברצף
	ה'להט' של הרבי היה הפצת היהדות, ולא נרתע מלמסור את נפשו
	זקוקים לתחיית המתים כפשוטה, על-ידי "משה" שבדורנו
	כאשר ישא האומן את היונק
	פרשת בשלח
	ניגון בתפלה / ומשביע אני / ניקוד חולם ו'בעבור שנדר'
	שירת נשים / תפילה בקול / דיני מזוזה וברכות
	הלכות ומנהגי חב"ד

ניגונים בתפילה

ב'התקשרות' גיליון תנט עמ' 17 הערה **, מסופר (מפי השמועה) שפעם אחת התחיל הרבי, כשעבר לפני התיבה באמירת פיוט 'א-ל אדון', לנגן 'שאמיל' מהחרוז 'פאר וכבוד' ואילך (וראה בגיליון תסז עמ' 20). והנה התאריך: בשבת פרשת עקב, כ' מנ"א ה'תשכ"ב, כשרבינו התפלל לפני העמוד, התחיל לשיר בפיוט 'א-ל אדון' את החרוז "פאר וכבוד..." בניגון 'שאמיל' (קונטרס 'לקט הליכות ומנהגי שבת קודש' עמ' 32).

"ומשביע אני..."

בסוף גיליון תש"א של 'התקשרות', נתבקש מקור לשיחה שבה מבאר הרבי את דברי הרב המחבר ספר החינוך: "ומשביע אני בשם המיוחד..." כאשר אין פה בעצם שום קבלת שבועה.

העירונו הרה"ח ר' חיים שלמה שי' דיסקין, שליח ראשי ורב קהילת חב"ד בקריית-אתא, ועוד ת"ח, שהדברים מופיעים בלקוטי-שיחות כרך כו עמ' 37-35, בשיחה לכ'-כ"ד טבת, על מה שכתב הרמב"ם בהתחלת ספר ה'מורה' (ב'צוואת זה המאמר'): "ואני משביע באלקי ישראל כל מי שיקרא מאמרי זה..." [שלא יפרש בו לאחרים את העניינים המחודשים], ועל-דרך-זה בדברי הרב חיים וויטאל (בהקדמתו הג' שבראש ס' 'עץ חיים' דפוס ווארשא) שהשביע את הלומד בספריו "כעין שבועה זו" – שלא כתבו זאת בלשון נידוי וחרם העלולים לחול ח"ו גם על הדורות הבאים, אלא רק בלשון שבועה שבאמת אינה חלה ללא עניית אמן, כדי שבצוק העתים, ובפרט בדורותינו, כן יוכלו לעסוק בזה, אלא שעליהם לדעת את ההגבלות שהטילה התורה על הלימודים הללו (שהן תוכן ה'שבועה').

ניקוד 'פורעניות'; נדר ב'מי שבירך'

א. בקשר למה שדנו בגיליון תש"א עמ' 18 אודות ניקוד תיבת "פורעניות" בתפילת הדרך וכיוצא בזה, העירנו הרב לוי יצחק שי' רסקין מלונדון, שגם בסידור אדמו"ר הזקן בפרקי אבות (פ"ה מ"ח) מופיעה תיבת פורעניות בנו"ן חרוקה, וכן הוא בסידור ר' שבתי סופר (עמ' 607), וכן ניקד ר' זלמן הענא, ונחלק עליו היעב"ץ (בספרו 'לוח ארש' עמ' רח) כי לדעתו צריך להיות הנו"ן במלאפום, על משקל 'חנויות'.

ב. לעניין אמירת "בעבור שנדר" ב'מי שבירך' בברית מילה, ציין לדבריו ב'סידור רבינו הזקן עם ציונים והערות' (עמ' רטו סוף הע' 55), שכיוון שהאב עונה 'אמן' הווי כאילו נדר בפיו, ונפלו כל התירוצים שהובאו שם¹. ויש לעיין עוד.

הרב יוסף שמחה גינזבורג, עומר

________________________

1)    אבל ממשמעות הפוסקים שאין זה נדר (כמובא ב'בירור') מוכח שה'אמן' אינו כעניית אמן על "משביעך אני", כי לא בא אלא על הברכה בלבד, וה"נדר" אינו אלא תנאי בדבר, ואין דעתו כלל לומר ה'אמן' עליו. המערכת.