מצוות מילה היא למעלה מכל מצוות התורה, וביחד עם זה היא המצווה היחידה שמתגלה וחודרת בגוף הגשמי ממש, "בריתי בבשרכם לברית עולם" * התגלות השכינה שעל-ידי הברית-מילה קיימת אצל כל אחד ואחד מישראל, אלא שאצל אברהם אבינו הייתה באופן ד"ראייה" * ביאור טענת אדמו"ר הרש"ב נ"ע ותשובת הצמח-צדק * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ידוע שנוסף לכך שכל ענייני התורה הם הוראות (תורה מלשון הוראה¹) לכל אחד ואחד מישראל בכל המקומות ובכל הזמנים, יש הדגשה מיוחדת על הלימוד וההוראה מענייני התורה שבפרשת השבוע², השייכים במיוחד לזמן זה³, וממנו נמשכים על ובכל השנה כולה.

ובהקדם הסיפור הידוע⁴ אודות בעל יום ההולדת דכ"ף מרחשון בשייכות לפרשת וירא:

בהיותו בן ד' או ה' שנים, נכנס אל זקנו הצמח-צדק בשבת קודש פרשת וירא, והתחיל לבכות, באומרו: מפני מה נראה ה' אל אברהם אבינו ולנו אינו נראה. ויענהו הצמח-צדק: כשיהודי צדיק, מחליט בגיל תשעים ותשע שנים שצריך למול את עצמו, ראוי הוא שה' ייראה אליו.

סיפור זה מדגיש, לכאורה, ש"וירא אליו ה'" שייך רק ליהודי צדיק שבגיל צ"ט שנה מחליט שצריך למול את עצמו, כלומר, אפילו צדיק (על דרך הרגיל) אינו שייך להגילוי ד"וירא אליו ה'" [שלכן היה זה מענה לאדמו"ר נ"ע שגם בקטנותו היה צדיק, כמאמר רז"ל⁵ "בוצין בוצין מקטפיה⁶ ידיע", כמובן גם מסיפור זה עצמו, שהיה איכפת לו עד כדי בכייה שה' אינו נראה אליו כמו שנראה לאברהם אבינו], כי אם צדיק שבגיל צ"ט שנה החליט שצריך למול את עצמו.

וצריך להבין: מהו הלימוד וההוראה  מ"וירא אליו ה'" לכל אחד ואחד מישראל, גם מי שלא הגיע לדרגת צדיק (בפועל ובגלוי), ועל-אחת-כמה-וכמה שאינו צדיק שבגיל צ"ט שנה מחליט למול את עצמו?!

ב. ויש לבאר זה בהקדם הביאור במעלת הגילוי ד"וירא אליו ה'" שנעשה על-ידי המילה⁷: ידוע⁸ שהגילוי  ד"וירא אליו ה'" לאחרי ועל-ידי מצוות מילה הוא באופן נעלה יותר, ועד לעילוי שבאין-ערוך. לגבי הגילוי ד"וירא ה' אל אברם" (בפרשת לך-לך⁹) לפני המילה¹⁰ - ובשתיים: (א) בדרגת האלוקות - כמו שכתוב "וירא אליו הוי'", גילוי שם הוי' (שלמעלה משם אלוקים), ודרגה נעלית בשם הוי'¹¹ (למעלה משם הוי' שנזכר בפרשת לך-לך)¹². (ב) בההתגלות לאברהם - "וירא אליו הוי'" - שהגילוי היותר נעלה נתגלה אליו ונתקבל אצלו, שנעשה "כלי" להגילוי היותר נעלה שנמשך וחדר בפנימיותו (מה-שאין-כן "עד שלא מל לא היה בו כוח לעמוד"¹³).

ועניין זה מרומז גם בהמשך הפסוק "והוא יושב גו' כחום היום": "חום היום", "הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה"¹⁴ - מורה על גודל ותוקף הגילוי ד"שמש הוי'"¹⁵ כמו שהוא מצד עצמו, ללא המגן ונרתק דשם אלוקים; ואף-על-פי-כן "הוא יושב" - שהגילוי היותר נעלה ד"חום היום" ("הוציא הקב"ה חמה מנרתקה") נתגלה ונתקבל ונקלט באופן של התיישבות¹⁶.

ג. והטעם שעניין זה (דרגה נעלית יותר באלוקות שנמשכת ומתגלה וחודרת בפנימיות) נעשה על-ידי מצוות מילה - לפי שבמצוות מילה ישנם ב' קצוות אלו: מצוות מילה היא למעלה מכל מצוות התורה¹⁷, ש"כל מצוות התורה נכרתו עליהן שלוש בריתות... ועל המילה נכרתו שלוש-עשרה בריתות"¹⁸, וביחד עם זה, הרי היא (המצווה היחידה ש)נמשכת ומתגלה וחודרת בגוף הגשמי ממש, "בריתי בבשרכם לברית עולם"¹⁹, היינו, שההתקשרות עם הקב"ה שלמעלה מטעם ודעת, שזהו-עניין הברית, מתגלה וחודרת בבשר הגשמי²⁰.

וחידוש גדול יותר במצוות מילה, שעל-ידה נעשית המשכת הקדושה (לא רק בהגשמיות דהגוף, אלא) גם בהגשמיות דהעולם²¹ - כי, ברית מילה קשורה עם ברית הארץ, "להורישה לך על-ידי מצווה זו"²², היינו, שמצוות מילה מהווה נתינת-כח לעשות מהארץ הלזו הגשמית, ארץ כנען, שתהיה "ארץ ישראל", "ארץ שרצתה לעשות רצון קונה"²³, ועד שהארץ כולה נעשית דירה לו יתברך.

ד. בסגנון אחר - בעומק יותר:

ב' הקצוות שבמצוות מילה - דרגה נעלית באלוקות, למעלה מכל מצוות התורה, והמשכתה והתגלותה למטה, בבשר הגוף ובגשמיות העולם - תלויים וקשורים זה בזה, כיוון שדווקא על-ידי ההמשכה וההתגלות למטה-מטה נמשכת ומתגלה דרגה נעלית באלוקות.

וההסברה בזה - על-פי הידוע²⁴ שתכלית הבריאה כולה הוא מפני שנתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים, כלומר, לא רק שגילוי אלוקות נמשך בכל סדר ההשתלשלות עד שנמשך ומתגלה גם בתחתונים. אלא אדרבה, שהדירה לו יתברך היא בתחתונים דווקא, כי, דרגת האלוקות שמתגלית בעולמות העליונים היא בחינת הגילויים, ואילו התגלות העצם ממש (שלמעלה מבחינת הגילויים), מהותו ועצמותו יתברך, הוא בתחתונים דווקא, ששם נעשית דירה לו יתברך, דירה לעצמותו, שמתגלה בה בכל עצמותו²⁵.

ובלשון הכתוב²⁶ "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה" בניחותא²⁷ - ש"השמים ושמי השמים" (עולמות העליונים) אינם יכולים להכיל התגלות העצמות, כי אם "הבית הזה", בית-המקדש שבארץ הלזו הגשמית, נעשה דירה לעצמותו, ו"משם אורה יוצאה לעולם"²⁸, שהעולם כולו נעשה דירה לו יתברך.

וכידוע²⁹ שעיקר ושלימות הגילוי דיש האמיתי הוא ביש (הנברא והנוצר והנעשה, יש) הגשמי דווקא, שבו נמשך ומתגלה יש האמיתי - "מהותו ועצמותו של המאציל ברוך הוא שמציאותו הוא מעצמותו... הוא לבדו בכוחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה"³⁰.

ה. על-פי זה מובן שהעניין ד"וירא אליו ה'" (דרגה נעלית באלוקות שמתגלה וחודרת בפנימיותו) שנעשה על-ידי מצוות מילה - ישנו גם בכל אחד ואחד מישראל³¹:

במצוות מילה כתיב³² "ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם", שהעילוי ד"בריתי בבשרכם לברית עולם" נעשה אצל כל בני-ישראל עד סוף כל הדורות, ועד כדי כך, שמציאותם של בני-ישראל קשורה עם המילה גם לפני המילה בפועל, כפי שמצינו בהלכה שהאומר "קונם שאני נהנה ממולים אסור בערלי ישראל"³³, "אף-על-גב דלא מהילי כמאן דמהילי דמו"³⁴, ועל-דרך זה "אשה כמאן דמהילא דמיא"³⁴.

ועל-ידי זה ישנו אצל כל אחד ואחד מישראל הגילוי ד"וירא אליו ה'" - "כניסת נפש זו הקדושה... במצוות מילה"³⁵:

נפש הקדושה, נפש האלוקית, היא דרגה נעלית באלוקות - "חלק אלוקה ממעל ממש"³⁶, והעצם כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולו³⁷, שתופס בהעצם דאלוקה ממש.

[ולהעיר מדיוק הלשון "תופס", ש"תפיסה" שייכת לקניין שעל-ידו נעשה בעל-הבית על הדבר הנקנה, היינו, שכל אחד ואחד מישראל תופס וקונה ונעשה בעל-הבית כביכול על העצם דאלוקה ממש³⁸].

והדרגה הנעלית ד"חלק אלוקה ממעל ממש" - מתלבשת ונכנסת (בפנימיות) בגוף הגשמי ("הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם"³⁹) דכל אחד ואחד מישראל, ועד שאמיתת החיות דהגוף הגשמי היא מנפש האלוקית⁴⁰, שלכן, הגוף הגשמי דכל אחד ואחד מישראל הוא "גוף קדוש"⁴¹, ונקרא "אדם" ("אתם קרויין אדם"⁴²), על-שם אדמה לעליון⁴³.

ו. ועניין זה - הגילוי ד"וירא אליו ה'" ב"כניסת נפש הקדושה בברית מילה") מתבטא בפועל בכל פרטי העניינים שבחיי האדם גם בקטנותו - ומהדוגמאות לזה:

לכל לראש - ההכרה באלוקות, ש"המאור הוא בהתגלות ולכן אפילו תינוקות יודעים שיש שם אלוקה מצוי כו'"⁴⁴, ויתירה מזה. שאצל קטנים יש עילוי גדול יותר, כמובן מהמאמר הידוע של גדול בישראל "אני מתפלל לדעת זה התינוק"⁴⁵, שכיוון שאינו שייך להבנה והשגה בענייני הספירות (בחינת הגילויים), אזי התפילה שלו היא למהותו ועצמותו יתברך ממש.

ועוד ועיקר - לא רק בנוגע לעניינים רוחניים, תפילה להקב"ה, אלא גם בעניינים הגשמיים, כמו אכילה ושתייה, כמודגש גם אצל קטנים שמחנכים אותם בברכת-המזון⁴⁶ (הברכה שחיובה מן התורה⁴⁷) באופן שמבינים בשכלם שצריכים לברך ולהודות להקב"ה על המזון הגשמי, כמודגש בסיפור הגמרא⁴⁸ אודות אביי ורבא שישבו בקטנותם לפני רבה, ושאלם "למי מברכין" (ברכת המזון), "אמרי ליה לרחמנא (ושאלם) ורחמנא היכא יתיב, רבא אחווי לשמי טללא, אביי נפק לברא אחווי כלפי שמיא"⁴⁹ (ובסיום העניין: "היינו דאמרי אינשי בוצין בוצין מקטפיה ידיע").

ויתירה מזה - לא רק בנוגע למזון שמחיה את גופם ונעשה דם ובשר כבשרם, אלא גם בנוגע לחפצים הגשמיים שבבית, כמודגש במצוות מזוזה [שחביבותה ניכרת אצל כל אחד ואחד מישראל גם בקטנותו, כפי שרואים במוחש אצל ילדי ישראל שטבעם מושך אותם לנשק את המזוזה, וכמה פעמים במשך היום, ובפרט בהתחלת היום, תיכף בקומם משנתם, ובסוף היום, קודם השינה]. שעל-ידי קביעתה בפתח הבית ובפתח דכל חדר וחדר שבבית, ניכר שכל החפצים שבחדר, כל החדר והבית כולו שייכים ל"ה' אחד", ועל-דרך זה בספרי-קודש וקופת צדקה שבבית [כמדובר כמה פעמים שכדאי ונכון ביותר שלכל ילד וילדה יהיו בחדרו ספרי-קודש (חומש סידור וכו') וקופת צדקה השייכים לו]. שעל-ידי זה נעשה הבית כולו בית תורה תפילה וגמ"ח, מעין ודוגמת בית המקדש, כמו שכתוב⁵⁰ "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחת⁵¹, בנפשו פנימה, ובביתו הפרטי.

ומהבית נמשך גם בחלקו בעולם ובכל העולם - כמודגש בכך שהמזוזה היא בפתח הבית ובטפח הסמוך לחוץ⁵², להורות שפעולתה גם בחוץ, ובפרט על-ידי-זה שהאדם יוצא מן הבית לחוץ (כמו שכתוב "ה' ישמר צאתך ובואך"⁵³) כשהוא חדור בתוכנה של המזוזה, "כל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקב"ה ויזכור אהבתו... וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם"⁵⁴, ומחדיר זה בעבודתו בחלקו בעולם לעשות ממנו "ארץ ישראל", כהפתגם הידוע⁵⁵ "עשה כאן (בחו"ל) ארץ ישראל", ועד שכל העולם נעשה בבחינת "ארץ ישראל", שבארץ כולה ניכר בגלוי שייכותה לישראל ותורה ("ישראל" ר"ת "יש⁵⁶ ששים ריבוא אותיות לתורה"⁵⁷), שנעשית דירה לו יתברך.

ז. על-פי זה יש לבאר תוכן הסיפור על-דבר בכיית אדמו"ר נ"ע מפני מה נראה ה' אל אברהם אבינו ולנו אינו נראה, ומענה הצמח-צדק כשיהודי צדיק, מחליט בגיל תשעים ותשע שנים שצריך למול את עצמו, ראוי שה' ייראה אליו - שהשקלא וטריא אינה בנוגע להמציאות ד"וירא אליו ה'" (הגילוי מלמעלה), אלא בנוגע להראייה בפועל ובגלוי (על-ידי המקבל):

המציאות ד"וירא אליו ה'" (הופעת השכינה והשראתה⁵⁸) קיימת בכל אחד ואחד מישראל - על-ידי המילה, שאז נכנסת בו נפש הקדושה. "חלק אלוקה ממעל ממש", ועל-ידי זה נעשית אצלו הכרה באלוקות, שנמשכת וחודרת גם בענייניו הגשמיים ובחלקו בעולם, כנ"ל בארוכה: והחידוש באברהם שהמציאות ד"וירא אליו ה'" היתה אצלו באופן של ראייה, שראה בפועל ובגלוי הופעת השכינה אליו והשראתה בו.

ובכייתו של אדנ"ע "מפני מה נראה ה' אל אברהם אבינו ולנו אינו נראה", פירושה שלנו אינו נראה כמו שנראה לאברהם אבינו, באופן שגם אנו נראה את ההתגלות ד"וירא ה' אליו".

ועל-פי זה יומתק דיוק הלשון "מפני מה נראה ה' אל אברהם אבינו ולנו אינו נראה" - דאף שבוודאי ידע והבין גודל מעלתו של אברהם אבינו ביחס אלינו, מכל-מקום, טענתו ותביעתו (עד כדי בכייה) היתה שכיוון שאברהם הוא אבינו דכל אחד ואחד מישראל⁵⁹, נמשכים כל ענייניו ומעלותיו (כולל גם המעלה שבאה על-ידי-זה שבגיל צ"ט שנה החליט שצריך למול את עצמו) לכל אחד ואחד מבניו אחריו⁶⁰ עד סוף כל הדורות, שמבלי הבט על מעמדו ומצבו יורש הכל, לכן,  באותו אופן שה' נראה אל אברהם אבינו צריך להיראות גם לנו, היינו, שגם אנו נראה את ההתגלות ד"וירא אליו ה'".

ועל זה השיב לו הצמח-צדק, שכדי לראות את ההתגלות ד"וירא אליו ה'" בפועל ובגלוי, צריכים להיות ראויים לכך על-ידי העבודה בפועל, כמו באברהם, שמצד גודל מעלת עבודתו (שבהיותו בן צ"ט שנה החליט שצריך למול את עצמו) היה ראוי שה' יתגלה אליו, ולכן ראה בגלוי ש"וירא אליו ה'".

ח. על-פי זה מובן גם הלימוד והוראה מ"וירא אליו ה'" בעבודת כל אחד ואחת מישראל:

כשיהודי לומד וקורא בתורה "וירא אליו ה'", צריך לידע שהכוונה היא (גם ובעיקר) אליו (שהרי לא נאמר "וירא אל אברהם", אלא "וירא אליו"). להיות בנו של אברהם אבינו, שנכנס  בבריתו של אברהם אבינו, כמו אברהם אבינו ש"וירא אליו ה'" בשביל המילה. וידיעה זו מעוררת בו תשוקה לראות את ההתגלות ד"וירא אליו ה'" - כפי שלומדים מאדמו"ר נ"ע⁶¹ שגם ילד קטן צריך להשתוקק לראות את ההתגלות ד"וירא אליו ה'", עד כדי בכייה!

וכיוון שמשתוקק לראות את ההתגלות ד"וירא אליו ה'", בוודאי יעשה כל התלוי בו להיות ראוי לכך - על-ידי עבודתו בעניין המילה:

בנוגע לגופו הגשמי - "בריתי בבשרכם לברית עולם" - שמציאות הגוף, כל רמ"ח אברים ושס"ה גידים, חדורה בקדושה ואלוקות באופן של "ברית עולם"; ובנוגע לחלקו בעולם - ירושת הארץ שעל-ידי המילה - שכל פעולה ופעולה בחלקו בעולם חדורה בעשיית ארץ-ישראל מכל פרטי העניינים שבחלקו בעולם.

ועל-ידי עבודה זו נעשה כלי ראוי להגילוי ד"וירא אליו ה'", הן בנוגע להגילוי בעצמו, והן בנוגע להגילוי בחלקו בעולם ובכל העולם כולו, שנעשה דירה לו יתברך.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת וירא, ח"י במרחשוון ה'תשנ"ב;
 'תורת מנחם - התוועדויות' תשנ"ב כרך א עמ' 272-262)

----------      

1) ראה גו"א ר"פ בראשית בשם הרד"ק, רד"ק לתהילים יט,ח. זח"ג נג,ב. ועוד.

2) כ"המנהג הפשוט בכל ישראל שמשלימין את התורה בשנה אחת, מתחילין בשבת שאחר חג הסוכות וקורין בסדר בראשית, בשנייה אלה תולדות, בשלישית ויאמר ה' אל אברם וכו'" (רמב"ם הל' תפילה רפי"ג - השיעור דיום הש"ק זה).

3) כהפתגם הידוע שצריכים לחיות עם הזמן, עם פרשת השבוע שלומדים באותו זמן ("היום יום" ב' חשוון, ובכ"מ). וראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (רצז,א): "המועדים של כל השנה... בכולן יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן כו'".

4) "היום יום" ט' בחשוון. ובכ"מ.

5) ברכות מח,א.

6) כ"ה (מקטפיה) בגמרא ובפרש"י: "מקני'*, מקן שלו. מקטנותו...ואית דגרסי מקטפיה כו'".

----------

*) וכ"ה גירסת הערוך.

7) ראה ב"ר ריש פרשתנו: "אמר אברהם אחר שמלתי עצמי... מבשרי אחזה אלוקה, אילולי שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי", וראה ספורנו ואוה"ח ריש פרשתנו (נעתקו לקמן בהערה 31).

8) ראה זח"א פח. סע"ב ואילך. צא,א. צ"ז סע"ב ואילך.

9) יב,ז. יז,א.

10) ע"ד ובדוגמת המעלה דמתן-תורה לגבי המעמד ומצב שלפני מתן-תורה - כיוון שההכנה למתן-תורה התחילה ע"י המילה דאברהם אבינו. המצווה היחידה שלפני מ"ת היה שייך בה נקיטת חפץ, ע"ד ובדוגמת המצוות שלאחרי מתן-תורה, כמדובר בארוכה בהתוועדות שלפנ"ז (ראה קונטרס משיחות ש"פ לך-לך. וש"נ).

11) ראה אוה"ח ריש פרשתנו: באומרו וירא אליו ה' ולא אמר וירא ה' אליו, נתכוון לומר כי מה שהגיע מהראייה אליו הוא כל בחינת הוי' שם הנכבד".

12) ראה סה"מ תקס"ח ע' תפא ואילך. ביאוה"ז להצ"צ (כרך ב) פרשתנו עמ' תרלו, ד"ה וירא אליו הוי' דש"פ וירא עטר"ת (ס"ע ע' ואילך).

13) פרש"י שם לך-לך יז,ג. וראה לקמן הערה 16.

14) פרש"י עה"פ.

15) ראה לקו"ש חי"ח עמ' 310. וש"נ.

16) ראה יל"ש ריש פרשתנו: "עכשיו שנימול הוא יושב ואני ועומד".

17) ולמעלה משם הוי' - כמרומז במ"ש "מי יעלה לנו השמימה" ר"ת מילה וס"ת הוי'. שהמילה היא בראשי תיבות, ושם הוי' הוא בסופי תיבות (תו"א ס"פ לך-לך).

18) רמב"ם סוף הל' מילה - מנדרים לא,ב.

19) לך-לך יז,יג.

20) ועפ"ז יומתק לשון המדרש (שבהערה 7) "אחר שמלתי עצמי... מבשרי אחזה אלוקה". ולהעיר מזח"א צד,א: "מבשרי אחזה אלוקה... מבשרי ממש... והיתה בריתי בבשרכם".

21) ומודגש גם במ"ש "וירא אליו ה' באלוני ממרא", "כי שם נימול אברהם...שם הופיע שכינתו כו'" (ספורנו ריש פרשתנו), היינו, שהתגלות השכינה קשורה ונמשכת וחודרת בהמקום.

22) פרש"י שם,ב. וראה לקמן הערה 46.

23) ב"ר פ"ה, ח.

24) ראה תנחומא נשא טז, ועוד. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

25) ראה סה"מ מלוקט ח"ב עמ' רמא. וש"נ.

26) מ"א ח, כ"ז.

27) ראה לקו"ש חכ"א ס"ע 147 ואילך. וש"נ.

28) ירושלמי ברכות פ"ד סה"ה. ועוד.

29) ראה ביאוה"ז לאדהאמ"צ בשלח מג,ג. ובכ"מ.

30) תניא אגה"ק ס"כ.

31) ראה ספורנו ריש פרשתנו: "וירא אליו ה'... הופיע הא-ל יתברך שכינתו לעמו בברית כמשפט לכל כורתי ברית... הופיע שכינתו לקל ברית בנו, כאומרו ביני וביניכם לדורותיכם. ואולי בשביל זה נהגו להכין כיסא בעת המילה ובמקומה. ובפי' אוה"ח ריש פרשתנו: "אחר שמל אברהם אז נגלה בבשרו יו"ד רשימו קדישא, והוא אומר וירא אליו ה', והוא מאמר הזוהר (ח"א צה, סע"א) וז"ל וכל מאן דשריא ביה רשימא קדישא שריא ביה שכינתא". ומזה מובן שהעניין ד"וירא אליו ה'" ישנו בכל ברית מילה דכאו"א מישראל.

32) לך-לך יז,ט.

33) נדרים שבהערה 18. ע"ז כז,א.

34) ע"ז שם.

35) שו"ע אדה"ז או"ח (מהדו"ת) סוס"ד.

36) תניא רפ"ב.

37) כש"ט הוספות סקט"ז. וש"נ.

38) דוגמא לדבר - "מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה" (שמו"ר רפל"ג). "נצחוני בני נצחוני" (ב"מ נט,ב).

39) תניא פמ"ט.

40) ראה סה"מ תרנ"ו ס"ע שיט. לקו"ש ח"י עמ' 103. וש"נ.

41) ראה זח"ג ע, רע"ב. שו"ע אדה"ז שבהערה 35. ועוד.

42) יבמות סא, רע"א.

43) עש"מ מאמר אכ"ח ח"ב פל"ג. של"ה ג, רע"א. כ,ב. רסח,ב. שא,ב.

44) תו"א פרשתנו יד, רע"ב.

45) שו"ת הריב"ש סקנ"ז. הובא בסהמ"צ להצ"צ שורש מצוות התפילה פ"ח.

46) להעיר מהשייכות דברכת המזון לברית מילה ש"צריך שיזכור בה ברית", "בברכת הארץ*, שע"י ברית נתנה לאברהם בפרשת מילה, ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך" (ברכות מח,ב ובפרש"י).

----------

*) ובזה מודגשת גם השייכות להמשכת הקדושה (לא רק במזון הגוף, אלא) גם במציאות הארץ (כולל גם בחו"ל שעושים ממנה ארץ ישראל. כדלקמן בפנים).

47) ברכות שם.

48) שם,א.

49) ובחדא"ג מהרש"א שם: "מה שאמרו ליה לרחמנא, אפשר דאכתי לא ידוע למי מברכין, דאינן יודעין מי הוא רחמנא, אלא דכך למדו מפי אביהם ורבם לומר כן, ולכך לא הווה סגי ליה נמי שיאמרו כן בפה בשמי טללא ובשמיא. דשמא למדו לומר כן ואינן יודעין מה הוא טללא ושמיא, עד שהראו לו כלפי מעלה מה הוא, ושפיר יודעין למי מברכין".

50) תרומה כה,ח.

51) ראה אלשיך עה"פ. של"ה סט,א. ועוד.

52) מנחות לג, רע"ב. רמב"ם הל' מזוזה פ"ו הי"ב. טושו"ע יו"ד סו"ס רפה.

53) תהילים קכא,ח. וראה זח"ג רסג,ב. רסו,ב.

54) רמב"ם שם הי"ג.

55) אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"א עמ' תפה.

56) "יש" דייקא - שרומז על ההמשכה וההתגלות בהמציאות ד"יש הגשמי".

57) מגלה-עמוקות אופן קפו.

58) כלשון הספורנו והאוה"ח שבהערה 31.

59) כפי שמדגישים בהתחלת כל תפילה ותפילה בכל ימות השנה בשווה - "אלוקינו ואלוקי אבותינו אלוקי אברהם כו'" וחותמים "מגן אברהם".

60) כלשון הכתוב בפרשתנו (יח,יט) "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו וגו'".

61) דכיוון שכבר מקטנותו, "בוצין בוצין מקטפיה ידיע", היה מוכן וראוי להיות נשיא בישראל, נעשית הנהגתו (גם בקטנותו) הוראה לכל בני-ישראל בחינוך הקטנים.