מאת הרב יוסף שמחה גינזבורג
בשולחן ערוך יורה דעה1 נפסק2: "ומניחים חומשים על-גבי נביאים וכתובים, אבל אין מניחים נביאים וכתובים על גבי חומשים". והוסיף הרמ"א: "אבל כתובים על-גבי נביאים או איפכא, שרי", וציין הש"ך3 מקורו מדברי הר"ן4 והתוספות5.
וביאר המגן אברהם6, שאף-על-גב שאין קדושתן שווה7, לא הקפידו בזה אלא בתורה שקדושתה חמורה ביותר. מאידך ברמ"א בסעיף אחר8 כתב, שחומש העשוי בכריכה כנהוג שווה לנביאים. אך למעשה נזהרים בזה.
ולגבי תורה שבעל-פה, לא נזכר בשולחן ערוך9. אבל כבר בזוהר10 נאמר: "מכאן דתורה שבכתב ישוון יתה [=יניחו אותה] על תורה שבעל פה". וכן עולה מספר חסידים11. ובשו"ת הר"י מגאש12 כתב: וששאלת על אמרם "מניחין תורה על-גבי נביאים" – בא דין ספרי התלמוד בזה כדין התורה, אם לאו? תשובה: אין כוונתם באמרם "מניחין תורה על-גבי נביאים" אלא על התורה עצמה, אבל התלמוד הוא ביאור התורה ופירושה, לא 'אמיתה של תורה'. הלא תראה שאינו צריך שרטוט כ'אמיתה של תורה'13, ומזה תדע שאין קדושתו מגעת לקדושת התורה עצמה. ולא עוד אלא אפילו לקדושת שאר כתבי הקודש אינו מגיע. והואיל ואנחנו רואים שאינו מטמא את הידיים, מצורף עם היותו בלתי צריך שרטוט, אם כן אפילו על גבי כתובים אין מניחים אותו, וכל-שכן על-גבי נביאים, וכל-שכן על-גבי תורה". עכ"ל.
ובתורה שבעל-פה עצמה כתבו14 שמן הדין מותר להניח ראשונים ואחרונים על גמרא, אבל יש מי שנזהר בזה15.
ובדין סידור, כיוון שכולל בתוכו פסוקים רבים מתנ"ך, כתבו שקדושתו כנביאים וכתובים, ואין להניח עליו תורה שבע"פ16.
ובספר 'החינוך והמחנך' (הוראות בעניני חינוך, שנשמעו מפי מנהל ה'מרכז לעניני חינוך', הרה"ח ר' חיים-מרדכי-אייזיק חודקוב ז"ל)17, כתבו: "יש לחנך את הילדים בנושא של קדושת ספרי קודש. וכן, שידעו איזה ספר מותר לשים על ספר אחר. אפשר ללמוד מכ"ק אדמו"ר שליט"א, שמדייק ביותר בכבוד הספרים, ולא אחת, כשרואה ספר מונח על פניו, או על-גבי ספר אחר, מתעכב ומתקן את הדבר, וזאת מבלי התחשב עם כך שכל רגע מזמנו ספור ומדוד". והלוואי נזכה ללמוד ולהבין מעט בהנהגת הרבי בזה, כדלהלן.
בספר 'מעשה מלך' שנדפס לאחרונה מסופר18, שלפעמים, בכניסתו ויציאתו מבית-הכנסת, נהג הרבי להוריד (או לסמן לאחרים להוריד)... ספרים זה מעל-גבי זה, "כגון: קובץ 'הערות הת' ואנ"ש' מעל-גבי סידור. ולפעמים מוריד תניא מחומש, ולפעמים – חומש מתניא19. כן מוריד סידור מחומש... (עיי"ש)".
וכן מסופר ביומן משנת תשכ"ז20, שבשעת תפילת המנחה של יום חמישי, כ"ח סיוון, קם הרבי וניגש לשולחן שממול פניו, והוריד 'שיחה' שהיתה מונחת על 'יורה דעה' ושם אותה על הספסל. המספר ציין שזה מקרה נדיר שהרבי קם באמצע התפילה. וביומן תשל"ד21 מסופר, שביום חמישי, כ' מנ"א, בצאתו מתפילת שחרית, הוריד הרבי תפילין22 שהיו מונחות על ספר ליד ברז המים שבתוך ה'זאל'.
_____________________
1) סי' רפב סי"ז.
2) מברייתא מגילה כז,א.
3) ס"ק יד.
4) בדפי הרי"ף ח,ב ד"ה מניחין.
5) בבא בתרא יג,ב ד"ה רבי יהודה. אם כי משיטה מקובצת (הנדמ"ח) מגילה כו,ב מובא שסוברים שיש חילוק בין נביאים לכתובים (וראה להלן).
6) באו"ח סי' כח ס"ק ד.
7) כמו שהביא בסי' קנג ס"ק ב מדברי הר"ן, שדברי הנביאים נקראים "דברי קבלה" שקיבלו מפי הגבורה על-ידי נבואה, וכתובים מיקרי "דברי קדושה" הואיל ונאמרו ברוח הקודש. וכן ברור בשו"ת הר"י מגאש דלהלן.
8) שם ס"א (וציינו שכבר כתב כן בתוס' רבי יהודה החסיד לברכות כה,ב). ובערוך השלחן (שם סכ"ב) ובס' צדקה ומשפט (תש"ס) פט"ז ס"ל הבינו, שזה נוגע גם לדין שלנו.
9) ולפי הרמ"א הנ"ל צ"ל במכל-שכן שבספרים שלנו אין חילוק גם בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ.
10) פ' נח, ח"א עא,ב.
11) סי' תתקט. הובא בהגהות בית לחם יהודה יו"ד שם ס"א.
12) סי' צב.
13) הביטוי מופיע במגילה טז,ב, והכוונה כאן לס"ת עצמו (כרש"י שם והר"ן בדף ה ע"ב מדפי הרי"ף, ד"ה והלכתא, ולא כר"ת ור"ח בגיטין ו ע"ב תוד"ה ורבי יצחק שפירשו שהכוונה למזוזה).
14) ס' גנזי הקודש פ"ג סכ"ט בשם כמה גדולים.
15) שם מביא מס' לקט יושר, הנהגות בעל תרומת הדשן, יו"ד עמ' 59, שהיה מניח גמ' לבד, פירוש לבד, תוספות לבד והפוסקים לבד, ועיי"ש. כן מביא זאת ממקורות נוספים, ומהם עדות על הגרי"א ספקטור ז"ל שהקפיד שלא להניח אחרונים על גבי ראשונים.
16) גנזי הקודש שם ס"ל, בין השאר בשם הגרש"ז אויערבך.
17) עמ' 73.
18) עמ' 7, סעיף ה והערה 7.
19) ולכאורה לא נאמר אלא "התניא – כחומש" (קיצורים והערות לתניא עמ' קכו), ולא למעלה ממנו.
20) בתוך 'תשורה' לנישואין, משפ' ברנשטיין, ה' כסלו תשס"ז, ס"ע 16 (הרב בנימין שי' ברנשטיין).
21) בתוך 'מזכרת' מנישואין, משפ' פלדמן, י"ד מנ"א תשס"ו, עמ' 56 (הרב יצחק מאיר שי' הכהן סוסובר).
22) ולכאורה קדושת התפילין (שנכתבו לשמה, וקדושת שמות ה' בהן), ודאי גדולה משל ספר נדפס. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
