נושאים נוספים
	התקשרות 710 - כל המדורים ברצף
	להקהיל כל כוחות הנפש להקמת המקדש הרוחני
	עליות מידי שבת ודרגות בגאולה
	רבי אברהם אבן עזרא
	פרשת ויקהל
	יום הולדת
	'מגדיל' במוצאי שבת / פיטורי נפטר
	חישוב שבעה ימים למולד / תחנון בעת ברית
	הלכות ומנהגי חב"ד

מגדולי פשטני המקרא * את מי כינה בפירושיו בתואר "הגאון"? * מאחורי מחלוקתו עם רש"י בהבנת פסוק הסתתרה מחלוקת הלכתית וכן ב"יינה של תורה" * התעלומה בדבר פטירתו * דיון בדבריו על השמטת שם ה' במגילת אסתר

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

פעם היה נהוג שבשעה שרצו לבחון את תפיסתו-הבנתו של ילד היו מציגים בפניו פסוק חומש ופירוש של האבן עזרא תוך כדי הסתרת מפרשי האבן-עזרא, ובוחנים אם מסוגל הוא להבין את הפסוק עם פירוש האבן-עזרא!... סיפר הרבי בהזדמנות (שיחות קודש תשכ"ח כרך ב' עמ' 207).

בהזדמנות מסויימת לפי השמועה (ראה כפר חב"ד גיליון 718 עמ' 51) התבטא הרבי: לא בכדי הניח מסדר החומש את פירוש האבן עזרא בסמיכות לפירוש רש"י!..

"האבן עזרא הינו מפשטני המקרא" – התבטא הרבי (שיחות-קודש תשל"ט כרך ב' עמ' 283). והוסיף: כשהאבן עזרא מביא סוד (פירוש בדרך הסוד) מדגיש הוא שפירוש זה הוא בדרך סוד. ובהזדמנות נוספת (ש"פ במדבר תשל"ז – שיחות-קודש תשל"ד כרך ב' עמ' 142): "ובאופן כזה אכן לומד ראב"ע, שהוא ראש הפשטנים".. .וב'לקוטי שיחות כרך י"ז עמ' 50: "מראשי פשטני המקרא"!

פירוש מתאים לפשט

בהזדמנות נוספת (ש"פ תבוא תש"ל) התייחס הרבי לפירוש רש"י על הפסוק "את ה' האמרת היום . . וה' האמירך היום" המפרש זאת "לשון הפרשה והבדלה..". ואילו האבן עזרא – שגם הוא מפרש בהתאם לפשוטו של מקרא (אלא שדרכו בפשט שונה מדרכו של רש"י) – מפרש זאת "מלשון גדולה" (ראה גם רמב"ן וספורנו שם), ולאחר מכן מביא – האבן עזרא – את פירושו של רבי יהודה הלוי (וכותב עליו "ויפה פירש") ש"האמרת" ו"האמירך" הם מגזירת "ויאמר" והכוונה היא, שישראל הם גרמו להקב"ה לומר שיהיה להם לאלקים והקב"ה גרם לישראל שיהיו לו לעם סגולה.

הרבי התבטא אז (לפי שיחות קודש תש"ל כרך ב' עמ' 489), כי העובדה שרבי יהודה הלוי פירש כך אינה מכריחה את רש"י לפרש כן, שהרי יתכן שפירושו הוא כדרכו בדרוש ושירה, אולם אם האבן עזרא כותב "ויפה פירש", הרי זה מעיד שהפירוש מתאים לפשט, שכן האבן עזרא אינו גורס פירושים עקומים שאינם מבוססים בפשטות הכתובים ובפירוש התיבות וכפי שהוא מאריך בהקדמתו עם מילים חריפות בנושא!...

[אגב: ההגדרה שצוטטה לעיל – אודות האבן עזרא שהוא מתאים לפשוטו של מקרא אך בשונה מרש"י – לקוחה מ'לקוטי שיחות' כרך ט' עמ' 165; לשון זהה מצוי בכרך ז' עמ' 59: גם פירושו הוא בדרך הפשט – אך לא דרך הפשט של רש"י].

"באבן עזרא הארוך"..

"וכמבואר באבן עזרא הארוך באריכות במעלת (המספר) עשר כפי שזה בנוגע לשם הוי', אשר בכללות הדברים תואמים את הנאמר בפרדס [=מהרמ"ק]" – התבטא הרבי בש"פ יתרו תש"ל (שיחות קודש תש"ל כרך א' עמ' 482). עניין זה עלה בקשר לאיגרת התשובה פרק יו"ד, ומלאות עשר שנים לשיעורי התניא מעל גלי האתר (ביוזמת הרב הגה"ח רבי יוסף הלוי שי' ויינברג).

התירוץ מופרך!

בשיחה אחרת (לקוטי שיחות כרך טו"ב עמ' 81) מתייחס הרבי לתירוץ המובא (באבודרהם) בשם האבן עזרא שמנהג במצרים היה להאכיל "שבויים" במצות ("מפני שהוא קשה ואינו מתעכל במהרה כחמץ") – וקובע כי לפי דברי המהר"ל מפראג (וכן הצמח צדק באור התורה) תירוץ זה מופרך – "והם דברים שיכחיש הכתוב והאמת כי לא נמצא בשום מקום לא בכתב ולא במשנה ולא בתלמוד שהמצרים היו מאכילים את ישראל מצה".

תפילות "מחודשות" לרבים?!

כשנשאל פעם הרבי (בשנת תשל"ה – 'לקוטי שיחות' כרך טז עמ' 578) בעניין אמירת תחינה בעת הדלקת נרות שבת קודש, שאדמו"ר הזקן השמיטה (למרות שהביא דברי המגן אברהם), השיב תשובה מרתקת ובמהלכה ציין:

בענין תפילה – שפשט "המנהג" שכל אחד ואחד שעטו ועתו בידו מתקן תפילות לרבים להעיר מקהלת (ה, א) ובראב"ע שם, ואין-כאן-מקומו.

הכוונה לפסוק: אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים . . על כן יהיו דבריך מעטים.

האבן עזרא מאריך בזה ומתקיף בחריפות את הפיוטים שחיברו גם גדולי עולם בטענה שהם מפולפלים – וכדוגמה מביא פיוט אחד שניתן לפרשו בכמה אופנים, ולאיזה מהם יכוון המתפלל בשעה שמתפלל – לעומת תפילות אנשי כנסת הגדולה שנכתבו בצורה ברורה ובהירה וכו'.

המשל והנמשל

בשבת בראשית תשל"ד (שיחות קודש תשל"ד כרך א' עמ' 100) הביא הרבי את משלו של האבן עזרא לעניין מסויים, שלפעמים כדי לתקן כלי חדש – משתמשים באבנים טובות ומרגליות או כלי זהב. מובן אפוא שאותו כלי מקבל מעלה אפילו לגביהם.

על-דרך-זה [=בנמשל] גם בנשמה היורדת לתקן את הגוף; על-ידי זה יהיה לה עצמה עלייה, שכן שלימות הנשמה היא כשמשלימה עבודתה בתוך הגוף, וזהו שבעולם-הבא יהיה השלימות, שכן אז יהיו נשמות בגופים!

את המשל עצמו ביאר הרבי על דרך החסידות גם ביום ב' דחג השבועות תש"ל (שיחות קודש תש"ל כרך ב' עמ' 234 ואילך). לגבי גלות מצרים הובאו דברי האבן עזרא (שמות ה, ז) "ומנהג בוני עפר לערב עמו תבן או קש שיעמידנו . . לבון מגזירת לבנה ובנין הלבנים חזק מהאבנים, כי בניין העפר יזיקהו המים ובניין האבנים יזיקהו האש, וכן כתוב ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר" [(וראה גם ראב"ע נח יא, ג: והנה שרפו הלבנים עד שעמדו וזה הבניין התקיף שלא ימס במים ולא באש)], והרבי למד מכאן הוראה במעלת העבודה בזמן הגלות דווקא!

מי כתב תחילה את סיפור המגילה?

בכמה הזדמנויות (לדוגמה, שיחת פורים תשכ"ו – לקוטי שיחות כרך ו עמ' 190 הערה 9 ; ועוד) הביא הרבי את פירושו של האבן עזרא בפתיחת מגילת אסתר הכותב:

"וזאת המגילה חיברה מרדכי . . והעתיקוה הפרסים ונכתבה בדברי הימים של מלכיהם והם היו עובדי עבודת גילולים והיו כותבין תחת השם הנכבד והנורא שם תועבותם . . והנה כבוד השם שלא יזכירנו מרדכי במגילה".

אמנם הרבי מעיר על דבריו אלו – א) מזה ששלחה אסתר "כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס" (מגילה ז, א) מובן, שהסיפור דאסתר וכו' היה כתוב בדברי הימים של מלכיהם לפני כתיבת המגילה. וכן משמע גם בדרך הפשט, שהרי "על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס" כתובים כל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי" (אסתר י, ב) – גם מה שלא נכתב במגילה וממילא אי-אפשר לומר שהפרסיים העתיקו זה מהמגילה. ב) גם לפירוש הראב"ע הנה מכיוון שכל העניינים הם ב"השגחה-פרטית", הרי זה עצמו שהיו סיבות כאלו שבשבילן לא היו יכולים לכתוב במגילה את השם (ובפרט סיבה כזו – שהיה אפשר להיות שימירו את השם בשם תועבותם), מעידה שהמגילה שייכת לאסתר.

בהקשר זה, עוד בשנת תרפ"ט, נשאל הרבי על-ידי אישיות תורנית חשובה – הרב מהאראדאק – בנושאים הקשורים לדברי ראב"ע אלו, וענה לו בתשובה מפורטת (ב"רשימות" חוברת ו'. נדפסה לקראת חג הפורים בשנת תשנ"ה). בין השאר ציין הרבי שדברי המהרש"א בחידושי אגדות שלו (חולין קלט, ב) אין פירושם כפי שהבין כנראה המקשן שאכן המגילה נכתבה על-ידי הפרסיים כפשוטן – "חס ליה מכגון דא". דברי המהרש"א מבוססים על דברי האבן עזרא (כפי שמדגיש בעצמו: כדעת הראב"ע). הרבי ציין לירושלמי מגילה פ"ה ה"א, מדרש רבה רות פרשה ד פיסקה ה (ד) שמהם עולה שלפני שנכתבה על-ידי חכמים, ידעו חכמים שכבר כתובה היא אצל הפרסים וכו'; ועוד כהנה פרטים.

בהזדמנות נוספת (בהתוועדות פורים תשל"ט – שיחות –קודש תשל"ט כרך ב' עמ' 284) ציין הרבי בין השאר שהקושיה שאליה התייחס הראב"ע לא הציקה לרש"י כלל.

דעה שלישית

נחלקו גדולי עולם בשאלה כמה פרטי דברים נכללו בתרומה למלאכת המשכן.

מחד – דעת רש"י בתחילת פרשת תרומה (ודעת זקנים מבעלי התוספות) מדרש תנחומא. שיר השירים רבה והזוהר (ח"ב קמח, א) המציינים י"ג (13) פרטים.

ומאידך – הבחיי, כלי יקר ובזוהר (ח"ב קלה, א) מציינים ט"ו (15) פרטים וכן עוד מפרשים.

הצמח צדק מתווך בין דעות אלו. ובדומה לכך פירשו רבי עובדיה מברטנורא והש"ך על התורה. הרבי המביא את כל הנ"ל (ב'לקוטי שיחות' כרך כא עמ' 153) מציין (בהערה 71) כי לאבן עזרא יש מניין שונה: 16 פרטים, ובלשונו הק': "ובראב"ע (כה,ג) ט"ז דברים!".

ומוסיף להבהיר בשולי-הגיליון:

מה שמביא [-הראב"ע] לקמן בפרשתנו [=תרומה] "שמונה עשר דברים הם במשכן" – אינו שייך למנין דידן, כי שם הכוונה להדברים שהיו במשכן (ראה ראב"ע שם לפני זה ובפירושו הקצר: הארון כו' אור השכינה כו' קרבן עוף ובהמה כו' שחיטה כו'), ולא הדברים של תרומת (נדבת) המשכן (שמהם נעשה המשכן וכליו).

"הגאון" – מיהו?

בפרשת תרומה פרק כה פסוק מ' מביא כאמור הראב"ע בשם הגאון "שמונה עשר דברים הם במשכן", והרבי (בליקוטי שיחות כרך כ"א שם) מבהיר (בחצאי עיגול) כי בתואר הגאון כוונתו ל"הרב סעדיה גאון".

ובשולי הגיליון מציין הרבי:

יש אומרים שהכוונה לרב האי גאון על סמך שנמצאו ביטויים דומים להנ"ל בשאלות-ותשובות רב האי גאון שהובאה בפירוש הר"מ בוטריל לספר יצירה פ"ד מ"ב.

והרבי ממשיך:

ותמוה ביותר – לאחרי שבריבוי מקומות בהראב"ע מובא "הגאון" ולדברי הכל הכוונה להרב סעדיה גאון ואפילו אם תמצי לומר שהרב האי גאון פירש כך אין זו הוכחה כלל שאין זה פירוש הרס"ג ולהוציא "הגאון" דכאן – מפירוש "הגאון" בהראב"ע בכל מקום!

מחלוקת בפשט, הלכה ובנסתר!

בש"פ תצווה תשכ"ה (לקוטי שיחות כרך יא פרשת תצווה עמ' 127-132) הביא הרבי מחלוקת בין רש"י והאבן עזרא על הפסוק בתחילת הפרשה: "ויקחו אליך שמן זית זך". רש"י מפרש: "זך: בלי שמרים, כמו ששנינו במנחות (פו,א) מגרגרו בראש הזית וכו'", כלומר: לפירוש רש"י, התנאי הנדרש כדי שהשמן יהיה ראוי להדלקת המנורה – שיהיה שמן זך בלא תערובת שמרים.

ואילו האבן עזרא כתב: "גרגרים שאין בהם עיפוש או שלא נאכלה קצתם, וממנו יעשו שמן למאכל מלכים". היינו, שהתנאי הוא שלא יהיה בזית עיפוש וכו'.

המחלוקת היא אפוא למה התכוונה התורה בהגדרת "זך": האם הוא אמור על השמן – שלא תהיה בו תערובת שמרים (כרש"י), או על הזית – שלא יהיה בו עיפוש (כהאבן עזרא).

שורשה של מחלוקת זו, הסביר הרבי (באות וא"ו, שם), נעוץ בחקירה תורנית בדין "כל חלב לה'" – שאת הדברים המובחרים צריכים להקדיש לה', כפי שכותב הרמב"ם (בסיום הלכות איסורי מזבח): "..בכל דבר שהוא לשם הא-ל הטוב שיהיה מן הנאה והטוב, אם בנה בית תפילה יהיה נאה מבית ישיבתו כו' וכן הוא אומר (ויקרא ג, טז) 'כל חלב לה'".

בדין זה יש לחקור ולעיין מאימתי חל החיוב ד"כל חלב לה'". ויש לבארו בשני אופנים:

א) החיוב ד"כל חלב לה'" חל בעת הנתינה, כאשר נותן את הדבר להקדש, צריכה נתינה זו להיות מן המשובח, כדי שיגיע להקדש דבר נאה ומשובח.

ב) החיוב ד"כל חלב לה'" חל גם קודם הנתינה – מיד כאשר מחליט בדעתו שהדבר יהיה לה', כלומר גם בעת הכנת ועשיית הדבר לשם ה' צריך להיות כל מעשה ההכנה מן הנאה והמשובח יותר.

ובכך נחלקו רש"י והאבן עזרא: רש"י סובר באופן הראשון, שהתורה לא הקפידה על שעת ההכנה אלא רק על שעת הנתינה, ומכאן פירושו שהתנאי לשמן "זך" מוסב על שעת לקיחת השמן לרשות הקדש, שהשמן הניתן להקדש צריך להיות ללא שמרים.

ואילו האבן עזרא סובר באופן השני, שאף בשעת הכנת ועשיית הדבר יהיה מן המשובח ביותר, ולכן מפרש שכבר בעת בחירת הזיתים שאותם כותשים לשמן המאור, יברור זיתים זכים ומובחרים.

הרבי לא הסתפק בביאור הלכתי זה, וכדרכו בקודש הוסיף לו הסבר פנימי (מ"יינה של תורה"), ותוכנו בקצרה: מבואר בחסידות שישנן שתי בחינות ב"זית":

א) "זית" לפי פשטות ענינו – מסמל את המרירות והחושך של הצד שכנגד הקדושה (ולכן זית משכח תלמודו של שבעים שנה), ומצד עניין זה נדרשת כתישת הזית וכפיית הסטרא-אחרא, ואז מתגלה השמן – בחינת החכמה והביטול לאלוקות.

ב) "זית" לפי פנימיות ענינו – המקור שממנו נמשך השמן; המרירות (החושך) שבו מרמזת על מדריגתו הנעלית (ספירת הכתר) שהיא למעלה מהארה וגילוי.

"האבן עזרא מפרש לפי פשטות העניינים" – בזית ישנה גם תערובת הקליפה, ולכן דרושה זהירות מיוחדת כדי להפיק ממנו שמן – ולכן על הזית עצמו להיות "זך", שאז דווקא הוא ראוי להיעשות כלי לאלוקות.

"בפירוש רש"י, שהוא "יינה של תורה" (פנימיות התורה), מוארים (ברמז על כל פנים) העניינים לפי פנימיותם" ומכיוון שענינו של זית הוא דרגא גבוהה ("ישת חושך סתרו") לכן אין נדרשת זהירות בנוגע לזית, אלא רק בנוגע לשמן – שהשמן והביטול יהיה נקי מכל תערובות – "זך".

דברי אדמו"ר האמצעי על פטירת הראב"ע

במכתב מכ"א כסלו תשט"ו ('אגרות קודש' כרך יו"ד עמ' קסט) מציין הרבי בדרך אגב כי בספר 'שערי תשובה' – לאדמו"ר האמצעי – ריש חלק א' סוף פרק ה', נאמר "אשר הרב אברהם אבן עזרא מסר נפשו על קידוש השם".

והרבי מגיב על-כך:

ולעת-עתה לא מצאתי זה במקום אחר.

בהזדמנות נוספת ברבים (שבת קודש פרשת תצווה י"א אדר ראשון תשכ"ה – שיחות קודש תשכ"ה כרך א' עמ' 392), התבטא הרבי:

האבן עזרא מובא לפעמים בדא"ח [=בתורת החסידות], ואדמו"ר האמצעי כותב אודותיו כי הוא נפטר על קידוש השם; ופרט זה לא מצאתי אצל אף אחד שכותב אודות דברי ימי חייו.

אגב בהזדמנות אחרת (יום ב' דחג השבועות תש"ל – 'שיחות קודש' תש"ל כרך ב' עמ' 234) ציין הרבי שוב ש"דברי האבן עזרא הובאו כמה פעמים בתורת החסידות".