חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:13 זריחה: 6:12 כ"ג באב התשע"ט, 24/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

ללא לימוד החסידות חסר בעצם קיום המצוות
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 725 - כל המדורים ברצף
ללא לימוד החסידות חסר בעצם קיום המצוות
כל פעולה היא חנוכת המקדש השלישי
ייסוד כולל "צמח צדק" בירושלים העתיקה
פרשת בהעלותך
הסייגים – לתת לכל אחד ואחד שייכות לתורה
אמירת הקדישים בסיום התפילה כשאין 'חיוב'
הלכות ומנהגי חב"ד

סיבות מוכחות לצורך בלימוד החסידות דווקא על-פי נגלה * רק על-ידי התבוננות בדרך החסידות בשפלותו הגשמית והרוחנית, ובקושי במלחמות שתי הנפשות שבקרבו – מתחייב הוא לא רק בתפילה, אלא גם לזעוק לה' ולהריע * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ...בימינו ישנם כאלה – "עולם'שע" – השואלים מה חסר להם ללא לימוד החסידות. וכאשר אומרים להם שחסר להם בידיעת הבורא – שואלים הם: "מה לנו ולעניין הזה"1.

אפשר להיות – טוענים הם – יהודי לומד תורה ומקיים מצוות, ולהתפלל "לדעת זה התינוק" (כלשון המובא בתשובה של אחד הראשונים2). וכאשר אומרים לו שישנו עניין של ידיעת סדר השתלשלות ועניין הספירות וכו' – טוען הוא: מה נוגע לו כל סדר ההשתלשלות?! וכדברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נשמתו-עדן באחת השיחות3 שאצל יהודי כזה – "אַ עולם'שער" – ישנו רק הוא והקב"ה... ובמילא, מה נוגע לו לידע מה נעשה בעולמות?!...

ולכן, צריכים להביא להם הוכחה על ההכרח שבלימוד החסידות – מעניינים כאלו שגם לדעתם מוכרחים הם.

ב. ויש להביא ראיה מכללות עניין התפילה וקריאת שמע:

ובהקדמה – שבנוגע לב' העניינים, תפילה וקריאת שמע, לית מאן דפליג שמעלתם היא בערך למעלת לימוד התורה:

בנוגע לתפילה – הרי כשם שלימוד התורה מצוותה כל היום וכל הלילה [ועד שאלו ש"תורתם אומנתם" כרשב"י וחבריו אינם מפסיקים לתפילה4, ובירושלמי5 איתא שאפילו לקריאת שמע אין מפסיקים, לפי ש"זה (תלמוד תורה) שינון, וזה (קריאת שמע) שינון ואין מבטל(ין) שינון מפני שינון" (ומפסיקים רק "לעשות סוכה ולעשות לולב")], כן הוא גם בתפילה, כדאיתא בגמרא6 – נגלה דתורה – "ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו", והיינו, לא רק "רשות" או "מוטב", אלא "ולוואי", שמתברכים ("מ'ווינטשט זיך") שיהיה כן.

ובנוגע לקריאת שמע – הרי אף-על-פי שבירושלמי אמרו שתורתם אומנתם אין מפסיקים אפילו לקריאת שמע, הרי בבבלי אמרו שרק לתפילה אין מפסיקים, אבל לקריאת שמע מפסיקים, והיינו, לפי שקריאת שמע היא בערך למעלת התורה, ובלשון הירושלמי: "זה שינון וזה שינון".

ג. והנה, בנוגע לעניין התפילה על-פי נגלה – איתא ברמב"ם ריש הלכות תפילה: "מצוות עשה להתפלל בכל יום".

והקשו עליו7 מכמה וכמה מקומות שתפילה היא מדרבנן. ועוד זאת, שגם לדעת הרמב"ם שהתפילה היא מצוות עשה – מניין המקור שהחיוב להתפלל הוא בכל יום.

וכבר שקלו וטרו בזה – שמה שכתב הרמב"ם שהתפילה היא מצוות עשה, הרי זה בשעה שמרגיש חסרון בצרכיו, שאז המצוה היא שיהיה "שואל צרכיו שהוא צריך להם כו'"8. ובנוגע לחיוב התפילה בכל יום – הרי כיוון שלא מסתבר לומר שמצוה זו תתקיים פעם אחת במשך זמן רב, על כורחך צריך לומר שחיובה בכל יום9. ולאחרי כל זה – אין הדברים מחוורים די צרכם.

אמנם, ישנו עניין שלדעת כל מוני המצוות הוא בודאי מצוות עשה – לזעוק ולהריע בחצוצרות בעת מלחמה10, כמו שנאמר11 "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות גו'", ועד שיש סברא12 שלא רק הזעקה אלא גם התקיעה בחצוצרות היא מצוות עשה מן התורה גם בזמן הזה, כיוון שאין זה קשור עם בית המקדש דווקא.

ונמצא, שמצד עניין התפילה כפי שהוא על-פי נגלה דתורה, הרי, מי שנמצא במצב שאינו מרגיש שיש לו חסרון שנוגע לו לבקש ולהתחנן שימלאו את חסרונו, ואין לו מלחמות וכו' – יתכן "שיתפלל כל היום כולו", ואף-על-פי-כן, לא התפלל מימיו תפילה מן התורה, כי אם מדרבנן בלבד!

ועל דרך זה בנוגע לקריאת שמע – שעל-פי נגלה דתורה מצינו אריכות שקלא-וטריא בראשונים ואחרונים13 אם קריאת שמע היא מדאורייתא או מדרבנן, כיוון שיש דעה ש"קריאת שמע דרבנן", ורק "אמת ויציב דאורייתא", ומה שכתוב "ובשכבך ובקומך"14 – "בדברי תורה כתיב"6.

ונמצא, שיהודי יכול לקרות שמע פעמיים בכל יום, ואף-על-פי-כן יימצא פוסק שיאמר שלאחרי כל מה שעשה כדבעי כו', לא קיים אלא מצוה מדרבנן, ולא מדאורייתא!

בשלמא על-פי חסידות – הרי מבואר בארוכה בחסידות15 שיש מעלה יתירה במצוה מדרבנן, כמאמר רז"ל16 חמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה וערבים דברי סופרים יותר מדברי תורה; אבל על-פי נגלה דתורה, בנוגע לחומר וקלות העניינים ביחס לשכר ועונש כו' – הרי מצוה מדאורייתא דוחה מצוה מדרבנן.

ד. ובעניין זה מודגש ההכרח שבתורת החסידות – כיוון שעל-ידה נעשים התפילה והקריאת-שמע מצוה מן התורה:

כאשר יהודי מתחיל להתבונן בגדולתו יתברך, ומזה בא להבנה והכרה בשפלות האדם, שרואה עד כמה הוא בצמצום מדידה והגבלה; כאשר חסר באכילתו אזי נעשה מיד חלישות בכוח שכלו, וכאשר חסר בשנתו נעשה אצלו בלבול המוחין, ובכלל זקוק הוא למין החי הצומח והדומם, ובלעדם אינו יכול להתקיים,

וכמו כן בנוגע למצבו הרוחני – שמתבונן בגדלות הבורא שממנו נלקחה נשמתו, "מאיגרא רמה", ומשם ירדה "לבירא עמיקתא"17, ובפרט כשיודע בעצמו מי הוא המושל ושולט עליו מבין שני אלו שעליהם אמרו חז"ל18 "זה וזה שופטן" – שלפעמים זה קם וזה נופל ולפעמים זה קם וזה נופל19, כך, שאינו יכול להגיע למעמד ומצב "שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם"20,

הנה כשמרגיש את שפלות מצבו – אזי מרגיש את עצמו במצב של חסרון עצום ("אַ גוואַלדיקן חסרון"), ובלשון אדמו"ר האמצעי21: "כשנזכר העני ואביון על רוב דחקו . . יבכה במר נפשו תיכף כו'",

וכיוון ששפלות מצבו והחיסרון שלו נוגעים לו באמת – אזי נעשה אצלו החיוב מן התורה לבקש צרכיו, וכאשר מתפלל, אזי מקיים מצוות עשה מן התורה.

ואז נכללת בזה גם המצוה מן התורה לזעוק ולהריע בעת מלחמה – שזועק להקב"ה ש"יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו"22, "זה וזה שופטן", כמבואר בתניא23 ש"שתי הנפשות . . נלחמות זו עם זו על הגוף וכל אבריו כו'", והיינו, שהיצר-הרע, "א-ל זר אשר בקרבך"24, גורם ל"מלחמה בארצכם", שרצונו לכבוש את רמ"ח האברים ושס"ה הגידים וג' לבושי הנפש שיהיו שייכים אליו בלבד.

אמנם, כדי לבוא למעמד ומצב שהתפילה תהיה מתוך הרגש גודל החיסרון וזעקה להקב"ה כו' – צריכה להיות ההקדמה באמירת כל פרטי העניינים: "מה טובו", "הודו", פסוקי דזמרה וברכות קריאת-שמע,

– ומבלי לדלג25, למרות ההיתרים שבזה שמצינו בדברי האחרונים ושלפניהם26

וכפי שתורת החסידות מבארת ומורה את הדרך להתבוננות בעניינים אלו – החל מההתבוננות ב"הודו להוי' קראו בשמו", "הודיעו בעמים (שאפילו בכל העמים יודעים) עלילותיו"27,

ואחר כך מגיע לפסוקי דזמרה, ומתבונן בעניין "וירם קרן לעמו"28 – "לעמו" דווקא, כיוון שבכל הבריאה "נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים"29, היינו, שאפילו "שמו" נשגב לבדו, ורק "הודו", זיו והארה בלבד, על ארץ ושמים30, וכיוון שכן, נמצא, שהוא במצב של עני מדוכא שאין לו מאומה לחלוטין...

ואחר כך מגיע לברכות קריאת שמע, ששם מדובר אודות השרפים וחיות ואופני הקודש31, שעומדים בתנועה של אמירת קדוש וברוך כו'32, ומתבונן בשורש נפשו הבהמית שנלקחה מהמלאכים הנ"ל, ואילו אצלו עניין עבודת המלאכים הוא בהעדר לגמרי, כיוון שנמצא במעמד ומצב ששייך רק לענייני עולם הזה.

ואז – בכה יבכה במר נפשו... מצד גודל התאווה והצימאון להיותו "בארץ צייה ועייף בלי מים"33, ובתנועה כזו מתפלל לבורא העולם ומבקש ממנו שירווה וישביע את צימאונו ורעבונו, כיוון שאינו יכול לסבול יותר...

– על-דרך ה"צעטיל" ששלח החסיד ר' אייזיק מהאָמיל לרבינו הזקן, שמבקש ממנו להשיב על שאלתו כיוון שהדבר נוגע בנפשו ממש34.

ועניין זה שייך לכל אחד ואחד מישראל, אפילו לפשוט שבפשוטים, וגם בזמן הגלות – שהרי אנשי כנסת הגדולה תיקנו את נוסח התפילה באופן השוה לכל – שעל-ידי ההתבוננות בכל חלקי התפילה, מ"מה טובו" עד שמונה עשרה, כפי שנתבארה בתורת החסידות, יוכל לבוא למעמד ומצב שירגיש את החיסרון שלו בכל העניינים, ואז, כאשר מתפלל להקב"ה, מקיים מצוות עשה מן התורה ג' פעמים ביום;

ובה בשעה, יהודי שאינו לומד תורת החסידות, "אַ עולם'שער" – יכול לחיות שבעים שנה מבלי לטעום טעמה של תפילה אמיתית!

ה. ועל-דרך-זה בנוגע לקריאת שמע:

במה דברים אמורים שעניין קריאת-שמע הוא רק מדרבנן – כאשר אינו עומד בהיכלו של מלך, ששם אין העניין של "מחוי במחוג קמי מלכא"17, ובמילא, יכול לעמוד בתנועה כזו שהוא ככל האדם, ככל הארצות וככל הגוים, ואינו מוכרח לעמוד בתנועה של מסירת נפש ואהבה "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"35, שכן, מחוץ להיכלו של מלך אין חיוב לעמוד בתנועה של השתחוויה, ואין בכך פגיעה בכבוד המלך.

אמנם, כאשר נמצאים בהיכלו של המלך, וכמו בשעה שנכנסים להר הבית, ועל אחת כמה וכמה לבית המקדש – הרי הדין הוא ש"לא יכנס אדם להר הבית (ועל אחת כמה וכמה לבית המקדש) במקלו ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מקל וחומר"36, וכאשר עובר על זה, הרי הוא עובר לא רק על עניין שמדרבנן, אלא על מצוות עשה מן התורה ליראה מן המקדש ולכבדו37.

ונמצא, שכאשר קורין קריאת שמע לאחרי הקדמת ההתבוננות שנתבארה בתורת החסידות, החל מההתבוננות בתוכן ברכת קריאת שמע, "הבוחר בעמו ישראל באהבה", "ובנו בחרת מכל עם ולשון וקרבתנו כו'", בקירוב כזה כפי שהקב"ה רוצה וכפי שהקב"ה יכול – אזי נעשה עניין "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך", ואפילו עניין "בכל מאדך", המסירות-נפש ב"הוי' אחד", ועל אחת-כמה-וכמה עניין "והיה אם שמוע תשמעו גו' פן יפתה לבבכם גו'"38 – הכרזה בעולם על-פי דין תורה, מצוות עשה מן התורה.

ו. המורם מכל האמור לעיל, שגם על-פי נגלה, על-פי שולחן ערוך וקיצור שולחן ערוך, מובן ההכרח בלימוד תורת החסידות – כיוון שפועלת במצוות שמקיימים מידי יום ביומו כמה פעמים (מצוות קריאת-שמע פעמיים בכל יום, ומצוות תפילה ג' פעמים ביום), לצאת מהסוג וגדר של מצוה דרבנן ונעשים מצוה מן התורה לכל הדעות.

ואם בכל הזמנים היה עניין זה הכרח גמור – על אחת-כמה וכמה עתה:

בזמנים שלפני זה היתה מספיקה ההתבוננות ב"שאו מרום עיניכם" כפשוטו כדי לפעול "וראו מי ברא אלה"39,

אבל עתה, יכול להיות העניין של "שאו מרום עיניכם", ועוד כמה וכמה עניינים, ואף-על-פי-כן, לא זו בלבד שלא מגיע לעניין "ראו מי ברא אלה", אלא אדרבה, שנמצא בקצה ההפכי, באופן של "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"40;

הן אמת שהוא מונח בכל חיותו בהבנה והשגה בתורה ולהוט אחר קיום המצוות, אבל הוא טוען שזהו "כחי ועוצם ידי", שהרי הגיע לזה בבחירתו החופשית, והרגשתו היא שלא חסר לו דבר, כיוון שיש לו "כל הון ביתו"41; כל מה שרק יכול להיות – נמצא בכיסו...

וזוהי פעולתה של תורת החסידות – להוציא מטעות זו ולהעמיד בציור אחר לגמרי, שיהיה ניכר אצלו עניין "הוי' אחד ושמו אחד"42 בכל ענייניו, ועד שיומשך בעולם, כנוסח "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"43, ובאופן של דירה נצחית לעד ולעולמי עולמים.

(מהתוועדות שבת וישב ה'תשי"ז. 'תורת מנחם – התוועדויות' ה'תשי"ז ח"א (יח) ע' 279-285, בלתי מוגה)

___________________________

1)    כ"ק אדמו"ר הוסיף בבת- שחוק: הם אמנם לא מסיימים בלשון המשנה... [* ראה סנהדרין לז, ב: "מה לנו ולצרה הזאת"]. אבל עכ"פ – "מה לנו ולענין הזה".

2)    שו"ת הריב"ש סקנ"ז. הובא בסהמ"צ להצ"צ שרש מצוות התפלה רפ"ח (דרמ"צ קיז, ב).

3)    סה"ש תורת שלום ע' 194. וראה תו"מ ח"ד ע' 282.

4)    שבת יא, א. טושו"ע (ואדה"ז) או"ח סו"ס קו. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ד-ה.

5)    ברכות ושבת פ"א סה"ב.

6)    ברכות כא, א.

7)    רמב"ן בסהמ"צ להרמב"ם מ"ע ה'. הובא בכסף משנה כאן. וראה שאגת ארי' סי"ד.

8)    רמב"ם שם ה"ב. וראה קרית ספר – הובא בלח"מ ה"א כאן. קנאת סופרים בסהמ"צ שם.

9)    ראה כס"מ שם (ד"ה ודע), שאג"א שם (ד"ה עוד).

10)  ראה רמב"ם ריש הל' תעניות. רמב"ן ומג"א וקנאת סופרים לסהמ"צ שם.

11)  בהעלותך יו"ד, ט.

12)  ראה נ"כ הרמב"ם הל' תעניות שם ה"ד. מג"א או"ח ר"ס תקעו.

13)  ראה שאגת ארי' בתחלתו (ס"א-ב). וש"נ.

14)  ואתחנן ו, ז.

15)  ראה תו"א שמות נב, ד ואילך. לקו"ת פקודי ו, ד. ובכ"מ.

16)  ראה סנהדרין פח, ב (במשנה). ירושלמי שם פי"א ה"ד. ע"ז לה, א ובפרש"י. ירושלמי שם פ"ב ה"ז. ועוד.

17)  ע"פ לשון חז"ל – חגיגה ה, ב.

18)  ברכות סא, ב.

19)  ראה מגילה ו, סע"א. וש"נ. הובא בפרש"י עה"ת תולדות כה, כג.

20)  ב"מ קז, סע"א.

21)  דרך חיים פ"ב (ה, ד).

22)  תהלים קט, לא.

23)  פ"ט.

24)  ראה שבת קה, ב.

25)  ראה גם מכתב כ"ה אייר שנה זו (אג"ק חט"ו ע' קע). שיחת י"ט כסלו תשי"א סכ"ה (תו"מ ח"ב ריש ע' 134). וש"נ.

26)  ראה שו"ע אדה"ז או"ח רסנ"ב. וש"נ.

27)  דברי הימים-א טז, ח.

28)  תהלים קמח, יד.

29)  שם, יג.

30)  ראה תו"א פרשתנו (מקץ) לד, סע"ד. ובכ"מ.

31)  ראה לקו"ת ויקרא ב, ב. ובכ"מ.

32)  ראה חולין צא, סע"ב ואילך. ובתוד"ה ברוך שם.

33)  תהלים סג, ב.

34)  ראה בית רבי ח"א פכ"ו.

35)  ואתחנן ו, ה.

36)  ברכות רפ"ט. רמב"ם הל' ביהב"ח רפ"ז.

37)  רמב"ם שם. וראה גם הל' ביאת מקדש ספ"א.

38)  עקב יא, יג-טז.

39)  ישעי' מ, כו.

40)  עקב ח, יז.

41)  לשון הכתוב – שה"ש ח, ז. וראה תו"א ר"פ נח. ובכ"מ.

42)  זכרי' יד, ט.

43)  פסחים נו, א.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)