מאת הרב יוסף שמחה גינזבורג
אמירת הקדישים שבסיום התפילה1
לאחר 'קדיש תתקבל' שאומר השליח-ציבור לאחר 'ובא לציון' בתפילת שחרית, אומרים בנוסח התפילה עוד כמה קדישים: 'קדיש יתום' אחרי שיר-של יום, 'קדיש דרבנן' אחרי 'אין כאלוקינו', ועוד 'קדיש יתום' אחרי 'עלינו'. למנהגנו, נוספו גם: 'קדיש יתום' קבוע אחרי (סיום) אמירת הציבור את שיעור התהילים היומי, ו(אם יש 'חיוב' או יארצייט) 'קדיש דרבנן', אחרי (סיום) פרקי המשניות של האבלים.
ויש לברר מה עושים כשאין 'חיוב' בבית-הכנסת.
הרמ"א2 כתב בעניין זה: "ואומרים 'קדיש יתום' אחר 'עלינו'3. ואפילו אין יתום בבית-הכנסת – יאמר אותו מי שאין לו אב ואם, ואפילו מי שיש לו אב ואם יכול לאומרו אם אין אביו ואימו מקפידין"4.
ובמקום אחר5 כתב הרמ"א: "ואם אין בבית-הכנסת אבֵל על אביו ואימו, אומר אותו קדיש מי שאין לו אב ואם, בעד כל מתי ישראל...". ואכן כך נהוג אצל הספרדים6.
ומפרש הלבוש7: "שהרי לעולם צריכים לומר קדיש אחר שאמרו פסוקים, ובעלינו יש גם-כן פסוקים, וצריכים קדיש אחריו8. אלא שנהגו בקדיש זה להניחו ליתום שמת אביו או אימו, מפני שיש יתומים קטנים, או אפילו גדולים שאינם יכולים להיות שלוחי-ציבור [כדי] לומר קדיש וברכו אחר אביו ואימו... לכך תיקנו והניחו קדיש זה, שאין צריך שום דבר יותר ליתומים, הן קטנים הן גדולים".
מלשון הלבוש צריכים, משמע לכאורה שאין זו רשות, אלא חובה לומר קדיש. ומהמשך דבריו ברור, שגוף החובה היא על הציבור, אלא שבפועל נותנים זאת ל'חיובים'. וראה לשון הרמ"א עצמו בדרכי משה להלן9: "...וכתב (האגור10) בשם מהר"ם11, אף-על-פי שזה הקדיש נתקן בשביל המתים, כמו שמצינו במעשה דרבי עקיבא12, מכל מקום אף-על-פי שאין שם אבל בבית-הכנסת – אין לבטלו, מאחר שהוא נתקן אחר הפסוקים, ואפילו מי שיש לו אב ואם יכול לומר אותו, מאחר שכבר נתקן...". מאידך יש מקום להבין, שכיוון שבדרך כלל יש 'חיובים', הניחו את העניין להם, וגם כשאינם – נותרה רק האפשרות לומר קדיש, אבל אין בכך חובה על הציבור.
ולכן בהרבה קהילות ישראל האשכנזים נהוג, שאם אין 'חיוב' בבית-הכנסת, נמנעים המתפללים מלומר קדיש, גם אלו שאין להם אב ואם. ואף קדיש דרבנן, שיכול כל אדם לאומרו, נמנעים מלאומרו כשאין 'חיוב'. ורק בעקבות המענה של הרבי המובא להלן, נהגו אנ"ש לדאוג לכך שגם אם אין 'חיוב' יאמר זאת מי שאין לו אב ואם, וקדיש דרבנן יאמר הש"ץ או מי מהמתפללים.
והנה הרבי נשאל בעניין זה13: "אודות הקדישים שלאחרי קדיש תתקבל: כשאין 'חיובים' בבית הכנסת, אם יאמרם אחר או לא".
ומשיב: "כבר אמרתי לו חוות דעתי בעל-פה – שיאמרו הקדישים, ובאתי בזה לבאר טעמי ונימוקי, כי הוראה בזה לא שמעתי.
"בעניין קדישים בכלל – יש סברא להדר לאומרם, וסברא להדר ולהימנע מהם. והן:
א) ידוע שאין להרבות בקדישים רק מה שתיקנו הקדמונים14. וכמובא בשער הכולל פרק י"א ס"ק כ"ט בשם כנסת הגדולה15 ושו"ת דבר שמואל16.
ב) קדישים הנ"ל – היינו שלאחר שיר-של-יום, קוה, ובפרט – שלאחרי עלינו17, אינם אלא מנהג (ראה שו"ע רבינו הזקן סנ"ה ובמ"מ שם18).
ג) נוסף על זה – ישנו גם הטעם דמניעת טורח הציבור, ובימי המעשה – גם הטעם דביטול מלאכה (ראה ברכות ל"א א, ברבי עקיבא כשהיה מתפלל בציבור כו'19. ומגילה כ"ב ב20).
ד) גם לולא כל הנ"ל, צריך לברר אם יש עניין באמירת קדיש – לבד החיוב דאבילות, דסיום לימוד אגדתא21 וכיו"ב22".
בגוף התשובה מביא: א) את דברי הרמ"א הנ"ל. ב) "במקום שאין בירור בנגלה23, סומכין על הנמצא בקבלה", ולכן מביא את חשיבות הקדישים הללו על-פי קבלה. ג) את העניין שבאמירת ושמיעת (מספר מסויים של) קדישים בכלל. ד) שולל הטענה שזה 'קדיש ללא צורך', שהרי זהו מנהג ישראל (וב"נ.ב." שבשולי המכתב, מבאר שהקדישים שעד 'ובא לציון' כולם הם עלייה מעולם לעולם ולכן הם חיובים, אבל אלה שלאחריו, כיוון שהד' עולמות שלאחרי ובא לציון כולם נמצאים באצילות, אלא שבאצילות גופא מחולקים הם, לכן יצאו הקדישים הללו מכלל 'חיוב' ונשארו בגדר 'מנהג ישראל'). ה) שולל הטעם ד'טורח הציבור' ו'ביטול מלאכה', שהרי אם היו 'חיובים' בבית הכנסת, היו אומרים את הקדישים הללו, ו"סבור וקיבל".
ומסיק: "המורם מכל הנ"ל, אשר לדעתי יש לומר כל הקדישים שמנהגנו לאומרם, אפילו כשאין 'חיוב' בבית הכנסת – היינו גם הקדיש לאחר שיר של יום, קווה, עלינו24, ולא עוד אלא אפילו הקדיש שלאחר שיעור התהילים שנקבע 25 לאומרו לאחר תפילת שחרית, וכמו שכתב הלבוש סי' קל"ב, אשר לעולם צריכים לומר קדיש לאחרי שאמרו פסוקים".
ובשולי הדברים:
עוד הוראה: בעניין הבקשה מאביו או אמו שלא יקפיד אם הבן אומר קדיש, הורה הרבי26 כשאין לנפטר בנים ויש לו חתן או שאר קרובים, אם הקרוב יש לו הורים – לא יאמר קדיש אפילו ברשותם, ואם אחד מההורים אינו בעולם – אז יבקש רשות מההורה השני (אביו או אימו) כדי לומר קדיש.
שאלה א: מה עושים בקהילה צעירה – כשכל הקדישים נופלים על אדם מבוגר שאין לו הורים, והוא מסרב?
תשובה: ההוראה ניתנה לציבור, ואין אפשרות לחייב בזה את היחיד (אבל בדרך-כלל מבוגרים מוכנים לומר קדיש מעצמם), אלא להסביר לו בדרכי נועם שבהשגחה פרטית נפלה בחלקו דווקא זכות גדולה לקיים את הוראת הרבי.
שאלה ב: מכיוון שגם בקדיש דרבנן, ב"מאן דקפיד" מציע הרבי שאחרים יאמרוהו27 – האם ניתן לחייב צעירים לומר קדיש זה?
תשובה: כאמור, הוראת ההנהגה נאמרה לציבור, אבל כדאי להסביר לצעירים שאין כל חשש בזה, וזכות היא שניתנה להם מלמעלה לקיים את דברי הרבי.
__________________
1) תודה להרב אברהם ברוך שי' פבזנר על עזרתו בנושא.
2) שו"ע או"ח סי' קלב ס"ב בהג"ה.
3) ברמב"ם (ב'סדר תפילות כל השנה' שבסו"ס אהבה) לא נזכר לומר 'עלינו' בסיום התפילה. בטור סי' קלג כתב לומר 'עלינו' בסיום התפילה, אך לא הזכיר קדיש אחריו (ואכן רבים מהספרדים אינם אומרים קדיש זה, ראה ילקוט יוסף הל' ביקור חולים ואבילות, סי' שעו סי"ח ובהערותיו). ברמ"א בדרכי משה שם (ס"ק ב, וראה פרישה שם ס"ק א) ובהגהה בשו"ע סי' קלב ס"ב כתב לומר 'קדיש יתום' אחריו.
4) במשנה ברורה ס"ק יא כתב "דווקא כשהוא משער שלא יקפידו על זה". משמע שאין צורך ב'רשות' ממש, ואם למשל ההורה נמצא במצב שאינו מבין ולכן לא יקפיד, די גם בזה. ובנטעי גבריאל (הל' אבילות ח"ב פמ"ג הערה א) דייק מלשון המטה אפרים (שער ד ס"ג), שבסתמא אסור משום שמא יקפידו, וגם כשבוודאי אינם מקפידין לא יאמר בסתם כשיש שם מי שאין לו אב ואם, אלא אם רוצה לומר את הקדיש עבור קרובו וכדומה. וראה להלן ע"י ציון שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת. בעניין זה.
5) שו"ע יו"ד סי' שעו ס"ד בהג"ה.
6) ילקוט יוסף שם סי"ז, ובשארית יוסף או"ח סי' נה הל' קדיש סכ"ב (שם הובא אודות קדיש יתום [=דרבנן] שקודם עלינו, אבל נהוג כך בכל הקדישים של ה'חיובים').
7) או"ח שם, נעתק במשנה ברורה שם ס"ק י, וכאן בשינויים קלים.
8) ההדגשות (גם בקטע הבא) שלי.
9) סי' קלג ס"ק ב.
10) סי' שלד.
11) בהמשך הדברים כתב הרמ"א: "ובתשובת מהרי"ל סי' סד תמצא דברי מהר"ם אלו", ושם הגיב מהרי"ל [הוא החתום על תשובה זו, וכן על התשובה בשלימותה המופיעה בשו"ת מהרי"ל החדשות סי' כח, ולא מהר"ם. רק בסיום דבריו מביא מתשב"ץ, ושם מופיע בשם מהר"ם רק פרט זה, שאם האב מקפיד לא יאמר קדיש על אימו. גם תחילת דבריו בדרכי משה שונה מתשובת מהרי"ל, וקרובה ללשון שכתב האגור בשם מהרי"ל, אך שם לא הזכיר את מהר"ם כלל. וצ"ע] על השאלה אם יתבטל הקדיש כשאין יתום - "חלילה וחס", ומביא מהרמב"ם [בנוסח הקדיש שבסו"ס אהבה] ש"חייבים להקדיש אחר הדרשות והפסוקים", וממשיך: "אפילו קדיש דרבנן היו אומרים, אלא שנתבטל [צ"ע לאיזה קדישים כוונתו, ומה הפירוש 'שנתבטל'], דלא רגילי בהו אינשי. ומכל-מקום אינו חובה ותקנתא דרבנן כמו הני קדישים דתפילה דבמה מדליקין [לכאורה, הרי גם אחר 'במה מדליקין' היו אומרים היתומים קדיש דרבנן, ומדוע נחשב חובה יותר מהקדישים דתפילה?], וכל הני גופייהו לאו תקנתא דרבנן נינהו, אלא מנהג [צ"ע, הרי הקדישים שבסדר התפילה ודאי תקנת חכמים הם, ואפילו קדיש יתום הוא תקנה, לפי תחילת דבריו ולפי הנוסח שבס' האגור]. והא ודאי פשיטא, שאין להם לירא לאותן שהוריהן בחיים מלומר קדיש או להתפלל במוצאי-שבתות, דאדרבה שפיר קעבדו וקורת-רוח למתים בהארכת ברכו במוצאי שבת, כמו שכתב האור-זרוע [ח"ב הל' מוצ"ש סו"ס פט], מיהו אם אביו ואימו מקפידין – ישמע להם, כמו שכתוב בתשב"ץ [קטן, סי' תכה].
12) מסכת כלה רבתי פ"ב.
13) אגרת ג'רס, אג"ק כרך י' עמ' שב, לקוטי שיחות כרך יד עמ' 230, שערי הל' ומנהג או"ח ח"א סי' עט, וכן כהוספה בסוף 'קובץ מכתבים' לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, הנדפס בסו"ס התהילים 'אהל יוסף יצחק'.
14) לכאורה הכוונה שאם אמירה ע"י מי שאינו 'חיוב' אינה כלולה בתקנת הקדיש – אין לאומרו.
15) סי' נה בהגהות הטור, בשם מהר"י פאס בתשובה כת"י.
16) סי' קפג: "המרבים באמירת הקדישים ... ומתישים כח קדושת ה' הגדול והנורא". ובערוך השלחן (נה ס"ג) כ' "תשתפכנה אבני קדש...".
17) לעיל ראינו שבנוסח אשכנז של הרמ"א היה קדיש יתום (רק) לאחר עלינו. ולכן לפלא שבפרט קדיש זה "אינו אלא מנהג". ואם נאמר שמפני שבעלינו הפסוקים אינם עיקר, כדנקט הלבוש "ובעלינו יש גם-כן פסוקים", לכן הוא פחות חיוב משאר הקדישים (כמו שיר של יום ו'קוה'. וראה לעיל הערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת. שרבים מהספרדים א"א אותו), עצ"ע, שהרי אמירת שיר-של יום ו'אין כאלוקינו' כבר נזכרה ברמב"ם שם, ללא קדיש. ובדרכי משה ס"ק ד כ' שאין אומרים זאת בימות החול בגלל שהם טרודים למלאכתן (וכ"ה בסידור עבודת ישראל), אבל בהגהתו הנ"ל בסי' קלב הביא אותן, וג"כ ללא קדיש, וכנראה שלא נהגו לאומרו אז בשעתו. ואולי הכוונה שלנוסח דידן ודומיו, אחרי שכבר אמרו קדיש יתום אחרי שש"י וקדיש דרבנן אחרי 'קוה', הרי גם בשביל המתים א"צ לקדיש שאחרי עלינו. וראה בהערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת..
18) בסי' נה ס"א הביא רבינו הזקן (ע"פ תשובת הראב"י אב"ד, לפי נוסח הרוקח סי' שסב) ז' קדישים שהן חובה כשמתפללין בציבור, והשאר מנהג. ובמ"מ [על "וז' אלו הן חובה"] ציין: "עיין טור סי' רלה, דלא כלבוש [כאן סו"ס א]". אולי הכוונה, שהלבוש הוסיף, במקום "אחר תפילת ערבית" שנעתק בשו"ע אדה"ז, "אחר עלינו שחרית", ואילו בטור סי' קלג לא הביא כלל קדיש לאחר עלינו, אבל בסי' רלז הביא קדיש לאחר סיום תפילת ערבית. הרי שלפי אדמו"ר הזקן קדיש שלאחר עלינו בכלל אינו חובה.
19) כשרבי עקיבא "היה מתפלל עם הציבור, היה מקצר ועולה מפני טורח ציבור".
20) שם מסופר שרב לא רצה להטריח את הציבור, שלא יעמדו מפניו.
21) קדיש דרבנן מוזכר ברמב"ם שם ובמ"א ושו"ע אדמו"ר הזקן סו"ס נד אחרי לימוד תורה שבע"פ, ועדיין צריך ביאור מדוע ברמב"ם ובהגהת הרמ"א הנ"ל (שכנ"ל הזכירו אמירת אין כאלקינו) לא נזכרה אמירתו בסיום תפילת שחרית. וראה בהערה הבאה.
22) כנראה הכוונה בתיבה זו, לקדיש יתום שאחרי פסוקים ללא אגדתא, כמו אחרי שיר-של-יום (ובשו"ת הראב"י אב"ד בנוסח שבשבלי הלקט סי' ח, נעתק גם בב"י ר"ס נה, נכלל גם זה בגדר 'קדיש דאגדתא').
ועצ"ע, מה מקום לספק בזה (ולחפש עניין נוסף בקדישים אלו, ולשלול טענות טורח הציבור וביטול מלאכה) מאחר ואומרים פסוקים ואגדתא. וצ"ל דס"ל שהקדישים הללו הם רשות בלבד. וראה בערוך השלחן (סי' נה ס"ה וסו"ס ט) שכתב לגבי קדיש דרבנן "יש רשות לומר קדיש". ועד"ז בקשר לשיר של יום כ' שם (סי' קלג ס"ב) "ואחר השיר של יום א"צ קדיש, כי כבר אמרנו ד' קדישים [=לנוסח אשכנז שאומרים עלינו אחר ובא לציון], ואין להרבות בקדישים... אך היתומים נהגו לומר אחריו קדיש [ובסי' נה ס"ד כ' "ויותר אין מקום לקדישים, ועכ"ז הוסיפו [=הרשו לומר] עוד אחד אחר שיר של יום מפני היתומים המרובים", אם כי בזמנו כבר היו "כולם אומרים קדיש (ביחד)" כמ"ש ביו"ד סי' שעו סט"ז], לכן כשאין יתום בביהכ"נ א"צ קדיש זה".
23) לכאורה, אחרי הביאו את פסקי הרמ"א הנ"ל (ובפרט לפי מש"כ בד"מ ובלבוש הנ"ל) – כבר יש "בירור בנגלה" לגבי קדיש שאחר עלינו. ואולי כיוון שמספיק קדיש אחד בשביל המתים, אין צורך בשאר הקדישים. ולכן הביא מספרי קבלה מקור על חשיבות (כמה) קדישים נוספים בכלל (אות ג) וקדישים אלו בפרט (אות ב).
24) ראה דעות כיו"ב בנטעי גבריאל ה' אבילות ח"ב פמ"ד סי"א-יב.
25) כנראה הכוונה לקדיש, שגם הוא נקבע כחלק מן התקנה (ראה נוסח "תקנת אמירת תהילים בציבור" שבראש ס' התהילים 'אהל יוסף יצחק'), וגם דברי הלבוש הובאו כדי להדגיש זאת, על אף שכנ"ל אין זו 'חובה'.
26) נטעי גבריאל שם הערה ו, והוא מענה בפתק מהשנים האחרונות (תש"נ?). מקורות נוספים לזה נסמנו בפסקי תשובות סי' קלב ס"ק יז. ולכאורה הוא 'משנה אחרונה' לגבי ההוראה באגרת ז'עד, אג"ק כרך יט עמ' מד (והמובא ב'התקשרות' גיליון תרמ"ט עמ' 15) שיאמר האב בעצמו קדיש על בנו ר"ל כשאין הוריו מקפידין (ומאידך ראה באגרת ה'תרנ"א, אג"ק כרך טו עמ' של, וב'התקשרות' גיליון תרמ"ד עמ' 16). ואולי נובע ממה שבתקופה האחרונה רבים מקפידין ביותר למנוע זאת. וראה בהערה הבאה.
27) אגרת ה'קמ"ט, אג"ק כרך יד עמ' שעה. לקוטי שיחות כרך כא עמ' 374. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"א ר"ס פ ("הנה בכלל אין בזה הגבלות, וכל אחד ואחד יכול לאומרו. אבל אותו המעורר השאלה, הנה מהיות טוב אל תקרי כו' – יש לברר שהאב והאם שלו לא יקפידו בזה"). השייכות לכל אחד – כ"כ בפתחי תשובה יו"ד סי' שעו ס"ק ד, והנסמן בנטעי גבריאל שם פמ"ג הערה י. הרבי לא הזכיר שי"א שקדיש (דרבנן בכלל, ועכ"פ שאחרי 'קוה') שייך לש"ץ, ראה הנסמן בפסקי תשובות או"ח קלב ס"ק טז. מאידך בנטעי גבריאל שם ס"ח הביא שקדיש דרבנן שאחר הדרשה שייך ליתום.
ולהעיר מדרכי חיים ושלום (מנהגי הרה"צ וכו' בעל 'מנחת אלעזר' ממונקאטש) סי' קיח, אודות קדיש דרבנן שאחרי ברייתא דר' ישמעאל: "וכשלא היה יתום בביהמ"ד, אעפ"כ ציווה לומר קדיש זה לאיזה איש, גם שאינו תוך י"ב חודש. וכשאירע פעם אחת שלא היו בביהמ"ד רק מי שיש להם אב ואם, אז היה הוא בעצמו אומר קדיש דרבנן הלז". וכנראה במקומו ובזמנו הקפידו על זה. ולפלא גם שלא כתב שם מאומה על הקדישים שבסיום התפילה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
