בחודש תמוז מאיר תוקף החום של "שמש הוי'" * מה בין חמימות לקרירות, ומדוע קיימת חמימות בענייני עולם? * בדורנו האירה "שמש הוי'" בנס גאולת כ"ק הריי"צ בי"ב תמוז, המהווה נתינת כוח מיוחדת לבירור ה"חומר" והוספת חיות וחמימות בענייני קדושה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. בעניין . . מילוי השליחות בבירור חלקו בעולם לעשותה ארץ-ישראל על-ידי תוקף ההתקשרות למשה שבדורנו – יש נתינת-כוח מיוחדת בשבת מברכים חודש תמוז 1:
ענינו המיוחד של חודש תמוז – שבו היא תקופת החום, כמאמר2 "חמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא ליה", שבשאר התקופות לא מתייחס עניין הקרירות לחמור דווקא, שהרי יתכן שהקרירות היא מצד העדר תוקף החום, ורק בתקופת תמוז, תקופת החום, מתייחס הקרירות ל"חמור" דווקא, שהקרירות שלו ("קרירא ליה") בזמן של תוקף החום, היא, הוראה על החומריות ("חמרא").
וענינו בעבודה הרוחנית – כדכתיב3 "כי שמש ומגן הוי' אלקים", ובתקופת תמוז הוא תוקף החום ד"שמש הוי'".
ב. והעניין בזה:
עניין החום הוא מעלה בעבודה, כדאיתא בספרי מוסר וחסידות4 שכל העניינים בעבודת ה' צריכים להיות בחמימות דווקא.
ויתירה מזה: על-פי הידוע שתכלית הבריאה היא בשביל ישראל, כמאמר5 "בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית", ובישראל גופא הוא בשביל עניין התורה שבישראל ("בשביל התורה ובשביל ישראל"), היינו, שתכלית הבריאה היא כדי שישראל יקיימו את התורה, וכדאיתא במסכת ברכות6 "כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה", ועל דרך זה במסכת קדושין7 ש"הם לא נבראו אלא לשמשני, ואני לא נבראתי אלא לשמש את קוני" – מובן, שגם עניין החום שנברא בעולם בשביל התורה וישראל עיקרו הוא בענייני תורה ועבודה.
ואף שלכאורה גם הקרירות הוא נברא שתכליתו להביא תועלת בעבודה – יש הפרש בין קרירות לחמימות, שחמימות היא מציאות חיובית, שבאה מצד החיות דוקא, מה שאין כן הקרירות שמציאותה הוא העדר, שבהעדר החיות והתנועה ממילא נעשה קרירות, וכיוון שמציאותה הוא רק העדר, אינו שייך לומר שתכלית בריאתה הוא בשביל התורה, כיוון שאינה בריאה, מה שאין כן בחמימות, כנ"ל.
ג. ולהוסיף, שלאמתו של דבר הוצרך להיות עניין החיות והחמימות בקדושה דווקא8, והטעם שיש חיות וחמימות גם בענייני העולם, הוא, כדי שיהיה עניין הבחירה, שהרי, אם היה עניין החיות והחמימות רק בקדושה, לא היה עניין הבחירה, ולכן הוצרך להיות חיות וחמימות גם בשאר עניינים.
דוגמא לדבר:
איתא במאמר של כ"ק אדמו"ר נ"ע9 ש"לעתיד לבוא יהיה ציור גופות האומות כמו בעלי-חיים, ועכשיו הוא בשביל הבחירה כו'". כלומר: ההפרש בין אדם לבהמה הוא אשר האדם הולך בקומה זקופה (ובמילא המוח הוא למעלה מהלב, ולכן שליט עליו), והלב הוא למעלה מהרגלים, מה שאין כן בבעלי-חיים שאצלם הוא הכול בשווה. ועל-פי זה היה צריך להיות אצל אומות העולם כמו בבעלי-חיים, ולמה נבראו בקומה זקופה? והביאור, שאילו נבראו כמו בעלי-חיים, לא היה מקום לעניין הבחירה, ולכן נבראו גם כן בתבנית ציור אדם, אבל אינם כלל במעלת אדם, ודווקא ישראל הם במעלת אדם, שהרי אדם אתם כתיב10.
– שמעתי11 מכ"ק מורי וחמי אדמו"ר הכ"מ שאחד שאל אצל כ"ק אדמו"ר מהר"ש (כמדומה) בעניין שמירת הברית, ואמר לו כ"ק אדמו"ר מהר"ש שעניין השמירה הוא כמו שהיה אצל ה'אור-החיים': פעם נסע ה'אור-החיים' עם שיירא במדבר, וכשהגיע שבת לא רצו להתעכב בגללו ונשאר לבדו, ובא אליו ארי, והראה לו ה'אור-החיים' את אות הברית, וכשראה זאת, הנה לא זו בלבד שלא עשה לו מאומה, אלא ששמרו מכל החיות, ואחרי שבת רכב עליו ה'אור-החיים' ונסע עליו עד שהשיג את השיירא, עד-כאן המעשה. והביאור בזה – על-פי מאמר רז"ל12 "אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לה כבהמה", ולכן כשראה הארי אות הברית, שברית הוא לשון התקשרות, ובו נראה ביותר הצלם אלקים, אמיתית ענינו של האדם 13, אזי לא היה לו שליטה עליו, ואדרבה, ענינו אינו אלא לשמשו.
ומזה מובן גם בנוגע לעניין החמימות – ששייכותה בענייני העולם אינה אלא בשביל הבחירה, אבל עיקרה הוא בקדושה דווקא.
ד. אמנם, יתכן מעמד ומצב ד"חמרא (שאפילו) בתקופת תמוז קרירא ליה", היינו, שגם בזמן שמאיר תוקף החום ד"שמש הוי'" יש בו עניין הקרירות, ואין בו שום חמימות וחיות בענייני קדושה, מצד תוקף החומריות ("חמרא").
והעצה לזה – כתורת הבעל-שם-טוב שנתגלתה ונתפרסמה על-ידי כ"ק מורי וחמי אדמו"ר14 – "כי15 תראה חמור, כאשר תסתכל . . בהחומר שלך שהוא הגוף, ותראה, שונאך, שהוא שונא את הנשמה . . ועוד תראה שהוא רובץ תחת משאו שנתן הקב"ה להגוף שיזדכך על-ידי תורה ומצוות והגוף מתעצל בקיומם, ואולי יעלה בלבבך, וחדלת מעזוב לו, שיוכל לקיים שליחותו, כי אם תתחיל בסיגופים לשבור את החומריות, הנה לא בזו הדרך ישכון אור התורה, כי אם, עזוב תעזוב עמו, לברר את הגוף ולזככו, ולא לשברו בסיגופים".
ובהקדמה – שאמירת תורה זו על-ידי הבעל-שם-טוב, שהוסיף וגילה הפירוש בפסוק (וואָס איז פריער אויך געשטאַנען) – מהוה נתינת-כוח לברר את חומר הגוף. ועל דרך זה התגלות ופרסום תורה זו על-ידי כ"ק מו"ח אדמו"ר – שהוסיף לבאר תורת הבעל-שם-טוב הלזו ולגלותה ולפרסמה באופני פרסומים שונים – מהוה תוספת נתינת-כוח בעבודה של בירור הגוף.
– נשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ הוא הוא הנשיא הבעל-שם-טוב, אלא שהוא בגוף אחר, שהרי, עניין ההשתלשלות אינו שייך במאור עצמו, כי העצמי, "אויב ער איז, איז ער אינגאַנצן" [=אם הוא ישנו, הוא קיים בכל שלמותו] כמו שהוא, ולכן אמרו חז"ל16 (על הפסוק17 "ובאת גו' אל השופט אשר יהיה בימים ההם") ש"יפתח בדורו כשמואל בדורו", ובדורנו זה, כ"ק מו"ח אדמו"ר הוא הוא הבעל-שם-טוב ומשה רבינו שבדור.
ויש להוסיף בביאור תורה הנ"ל:
אצל "חמור" – עניני התורה ומצוות הם ל"משא", כמאמר18 "כשור לעול וכחמור למשאוי", ולא עוד אלא שלפעמים אינו רוצה לשאת את משא קיום התורה ומצוות, שזהו עניין "רובץ תחת משאו", "ער שטעלט זיך אָפּ און גייט ניט ווייטער" [=עוצר ואינו מתקדם]. – וזהו ההפרש בין חמור לסוס, שסוס, כאשר מכים אותו, ממשיך לילך הלאה, מה שאין כן חמור, גם כאשר מכים אותו אין זה מועיל מאומה.
וכדי לברר ולזכך את החמור, שענייני התורה ומצוות לא יהיו עליו למשא, ועד שירגיש שזהו כל החיות שלו – אי-אפשר להתחיל בהבנה והשגה על-פי שכל, כי, מצד תוקף החומריות לא יוכל לקבל זה, אלא ראשית העבודה היא באופן של קבלת עול דווקא, ועל-ידי זה יוכל להתברר ולהזדכך עד שסוף כל סוף לא יהיו עניני התורה ומצוות למשא, אלא אדרבה, שירגיש שזהו כל חיותו.
והתחלת העבודה דבירור וזיכוך החומר היא בחודש תמוז, כשמאיר תוקף החום ד"שמש הוי'" – שלכל הפחות בזמן זה לא יהיה בבחינת "חמרא בתקופת תמוז קרירא ליה", אלא יורגש אצלו חיות וחום בענייני קדושה, ועל-ידי זה תומשך החיות והחמימות בענייני קדושה על כל השנה כולה.
ה. ובעניין זה התווסף עילוי מיוחד בדורנו זה בשייכות לכ"ק מו"ח אדמו"ר (נוסף לכך שעל-ידי זה שגילה ופרסם תורת הבעל-שם-טוב הנ"ל הוסיף כוח בעבודה דבירור החומר) – שבחודש תמוז, בי"ב בו, חל (יום ההולדת ו)יום הגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר.
ובהקדמה19:
כיוון שבתקופת תמוז מאיר תוקף החום ד"שמש הוי'" (כפי שמתבטא בתוקף החום בגשמיות), היה ראוי להיות זמן של גילוי ושמחה, כולל ובמיוחד מצד הסמיכות וההמשך למתן-תורה (סיום ארבעים יום שהיה משה בהר סיני בי"ז תמוז), אלא בגלל שגרם חטא העגל (בי"ז תמוז), נעשה היפך הגילוי והשמחה. ולכן, לעתיד לבוא כשיתוקנו כל החטאים ובתוכם חטא העגל, יהיה זמן של גילוי ושמחה.
ומעין זה נעשה גם בדורנו זה – שבחודש תמוז נעשה עניין של גילוי ושמחה על-ידי גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר בי"ב תמוז, שראו אז נסים במוחש, החל מליל המאסר, שבאותו לילה אסרו אנשים רבים ומיד דנום למיתה, ובמשך הזמן שנתעכב כ"ק מו"ח אדמו"ר עד בואו לחוקר, נעשה שינוי ועל-ידי זה ניצל מיד בתחילת בואו למאסר. וכן לאחרי זה, כפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר20 שכשהודיעו לו על יציאתו מבית האסורים, ראה, שהיה כתוב עונש מיתה, רחמנא-ליצלן, והעבירו על זה קולמוס וכתבו עשר שנים סאָלאַווקי (מקום גירוש בסיביר), וגם על זה העבירו קולמוס וכתבו שלש שנים קאסטראמא, ועד לגאולה בשלימותה בי"ב-י"ג תמוז – שכל זה היה נס גלוי,
– אף שגם אז, בתכלית הגילוי, נמצאו כאלה שהיה צורך להתייגע עמהם ("מ'האָט זיך געמוטשעט מיט זיי") שיודו שזהו נס גלוי, ויש כאלה שצריכים להתייגע עמהם ("מ'מאַטערט זיך מיט זיי") עד היום הזה!
בנס הגלוי של גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר בי"ב תמוז מתגלה תוקף החום ד"שמש הוי'" שבתקופת תמוז, ועל-ידי זה מתווסף כוח בכללות העבודה של בירור החומר – לבטל הקרירות שמצד החומר ("חמרא בתקופת תמוז קרירא ליה"), ולהוסיף חיות וחמימות בכל עניני קדושה.
ולכן, על-ידי ההתקשרות לכ"ק מו"ח אדמו"ר נמשך ומתגלה ומאיר לנו תוקף הגילוי ד"שמש הוי'" שבגאולה די"ב תמוז, ועל-ידי זה מתווסף כוח ועוז לברר את ה"חמור", לפעול על החומריות שיאיר בו אור הקדושה, ועד שמברר גם החומריות שבחלקו בעולם, המקום שאליו נשלח על-ידי משה שבדורנו לעשותו ארץ-ישראל, על-ידי זה שממלא את השליחות מבלי לערב את שכלו ולשנות בשליחות (גם כשהיצר הרע, ה"חמור", אומר לו שעל-ידי השינוי יצליח יותר) [. .].
ו. וההתחלה בזה – בשבת מברכים חודש תמוז, שבו נמשכת ברכה ונתינת-כוח על כל עניני חודש תמוז, כנוסח ברכת החודש: "יחדשהו כו' לחיים ולשלום לששון ולשמחה לישועה ולנחמה, ונאמר אמן".
ולהעיר מהשינוי באמירת אמן בברכת החודש של השליח-ציבור – שלאחרי התיבות "לחיים ולשלום", וכן לאחרי התיבות "לששון ולשמחה", עונים מיד "אמן", מה שאין כן לאחרי התיבות "לישועה ולנחמה" אין עונים מיד "אמן", אלא השליח-ציבור צריך לעורר ("מינטערן") ולהכריז "ונאמר אמן", ורק אז עונים אמן.
ויש לומר הרמז בזה – שהברכות הראשונות, "לחיים ולשלום לששון ולשמחה", שאינם אלא טוב הנראה והנגלה, עונים מיד אמן,
מה שאין כן הברכה "לישועה ולנחמה", כיוון שבאה לאחרי צער ויגון, הרי, אף ש"מפי עליון לא תצא הרעות"21, מכל מקום, מעצמו, "פון זיך אַליין", "ענטפערט זיך ניט קיין אמן"... [=עניית אמן לא באה מעצמה] ויש צורך בהתעוררות מיוחדת שיהיה "ונאמר אמן".
ועל דרך זה בנוגע לעניין ההסתלקות: אף שיודעים אנו שההסתלקות הוא עניין של עילוי אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר, וכידוע מאמר הבעל-שם-טוב22 היה יכול לעלות בסערה השמימה, אלא שרצונו היה לבוא לעילוי של "אל עפר תשוב"23, ויתירה מזה, שהעילוי הוא לא רק בשבילו, אלא גם בשבילנו (שאם לא כן, בודאי לא היה מסכים לכך), מכל מקום, כיוון שבגלוי הרי זה עניין הפכי, "ענטפערט זיך ניט קיין אמן"... [=אין אמן זה נענה מעצמו...].
(וסיים כ"ק אדמו"ר:) "ונאמר אמן" – כאשר כ"ק מורי וחמי אדמו"ר הכ"מ יבוא ויוליכנו לקראת משיח צדקנו, בקרוב ממש, במהרה בימינו אמן.http://chabadlibrary.org/books
(מהתוועדות שבת שלח ה'תש"י. 'תורת מנחם – התוועדויות' ה'תש"י (א) עמ' 109-114, בלתי מוגה)
________________________
1) מכאן ועד סוס"ד – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר, ונדפס בהוספות ללקו"ש חי"ח ע' 462 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.
2) שבת נג, א. וראה המשך תער"ב ח"א ע' שסח.
3) תהלים פד, יב. וראה לקו"ש חי"ח ע' 310. וש"נ.
4) קונטרס תורת החסידות ע' 7. וראה "היום יום" טז שבט – ע"ד קרירות וכפירה.
5) פרש"י עה"ת בתחלתו. ובכ"מ.
6) ו, סע"ב. וש"נ.
7) משנה וברייתא סוף קידושין – ע"פ גירסת הש"ס כת"י (אוסף כת"י של תלמוד הבבלי, ירושלים, תשל"ד). וכן הובא במלאכת שלמה במשנה שם.
8) ונרמז במרז"ל (ב"ר פט"ז, ב) דלא נברא זהב אלא בשביל ביהמ"ק.
9) בגכתי"ק – בד"ה נ"ח תרנ"ו, ולא ניתנה אז* להעתיק.
__________
*הערת המו"ל: בסה"מ תרנ"ו (קה"ת תשד"מ) – נדפס בשוה"ג (ע' שיט).
__________
10) יחזקאל לד, לא. יבמות סא, רע"א.
11) ראה "רשימות" חוברת קעז ע' 5.
12) שבת קנא, ב. וש"נ.
13) וכפי שרואים במוחש בהפכו – שבענין זה יש תאוה ביותר שלא מצינו דוגמתה בשאר הענינים, ולכן בזה דוקא נראית אמיתית הענין דאדם.
14) ראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סכ"א. וש"נ (נעתק ב"היום יום" כח שבט).
15) משפטים כג, ה.
16) ר"ה כה, רע"ב.
17) שופטים יז, ט.
18) ע"ז ה, ב.
19) בהבא לקמן – ראה גם לקו"ש חי"ח ע' 308 ואילך.
20) ראה סה"ש תש"א ע' 139. לקו"ש ח"ד ע' 1063.
21) איכה ג, לח.
22) המשך תער"ב ח"ג ע' א'רנז. סה"ש תורת שלום ע' 46. לקו"ד ח"א צו, ב.
23) בראשית ג, יט. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
